בס״ד. ש״פ קרח, ג׳ תמוז ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
והנה פרח מטה אהרן גו׳ ויגמול שקדים1, ומדייק בזה בלקו״ת סוף פרשתנו2 (ועד״ז בספר המצוות להצ״צ מצות ברכת כהנים3), להבין למה שקדים דוקא. ומבאר בזה, דהשקדים ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות כו׳ וע״כ נקרא שקד שהוא ענין מהירות כמ״ש בירמי׳4 מקל שקד גו׳ כי שוקד אני על דברי לעשותו. ומבאר שם שזה קשור לענין כהונת אהרן, כפשטות הענין שצמיחת מטה אהרן היתה סימן על כהונת אהרן, דאחד מעניני כהונת אהרן הוא ענין ברכת כהנים, וזהו חידושה של ברכה זו על שאר הברכות, שהמשכתה היא באופן דמהירות וזריזות. והענין הוא, דהנה ידוע ההפרש בין ברכה לתפילה (כמבואר בכמה דרושים5, בפרט בדרושי אדמו״ר מהר״ש6, ובמיוחד בדרוש שבריש ספר המאמרים תרכ״ט7), דענין התפילה הוא ע״י בקשה מלמטה, היינו שתלוי בעבודה למטה, דנוסף לזה שאפשר בזה שהיית זמן, הרי אפשר להיות דתפילה עושה כולה ואפשר שרק עושה מחצה וכו׳8, משא״כ הברכה שענינה הוא המשכה מלמעלה, מה שהמברך נמצא למעלה וממשיך מהשרש ומקור, הרי המשכה זו היא בשלימות מלמעלה (ואינה תלוי׳ בעבודה דלמטה). אמנם בזה גופא יש מעלה בברכת כהנים על שאר הברכות. דבשאר הברכות יתכן שהברכה תתעכב כו׳, משא״כ ברכת כהנים שהמשכתה היא באופן דמהירות וזריזות.
והנה הענין דברכת כהנים נוגע גם לכללות ההשפעות שבעולם. וזהו מה שממשיך בהדרוש (בלקו״ת שם ובספר המצוות שם9), דהנה ידוע שעיקר דינו של אדם הוא בראש השנה10, שאז כל ישראל נכתבין ונחתמין לאלתר בספרן של צדיקים גמורים, וא״כ מהו ענין התפילה בכל יום שהיא מצות עשה מן התורה11, ועד שיש ג׳ תפילות בכל יום. דממה נפשך, אם צריכים להתפלל בכל יום, מהו ענין הכתיבה והחתימה לאלתר12 בספרן של צדיקים גמורים בר״ה13, ואם הענין נפעל כולו בר״ה, א״כ מדוע צריכים לענין התפילה בכל יום. ומבאר בזה14, דאף שיש בזה פלוגתא בגמרא15 אי אדם נידון בכל יום או בר״ה, מ״מ באמת מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. דההמשכה שבר״ה היא בשרש ומקור הענין שבו הוא דין האדם בראש השנה, אבל כדי שירד אח״כ בימות השנה ובכל מקום, ע״ז צריך שההמשכה תעבור את כל סדר ההשתלשלות, ובכל דרגא ושלב בסדר השתלשלות יש בית דין חדש הדן אם צריך להמשיך לו ההמשכה למטה. דאפשר שההמשכה תהי׳ ברוחניות בלבד ולא בגשמיות. וכמו שהוא בעבודה רוחנית, כנודע שיש עובדי הוי׳ בנשמתם ועובדי ה׳ בגופם16, וכמו שהוא בעבודה כך הוא גם בההשפעות שלמעלה, דאפשר שההשפעה תהי׳ ברוחניות בלבד (בנשמתם), ואפשר שההמשכה תהי׳ למטה בגשמיות בגוף כפשוטו, בבני חיי ומזוני ובכולם רויחי בגשמיות ממש. משא״כ בברכת כהנים שהמשכתה היא באופן דמהירות וזריזות, הרי כמו שהברכה היא בשרשה ומקורה הכי עליון, עד למהותו ועצמותו ית׳, כך נמשך למטה מטה, במקום הכי תחתון.
והנה17 טעם הדבר מה שההשפעה שע״י ברכת כהנים היא במהירות בלי מונע ומעכב ההמשכה הוא לפי שאהרן הוא איש החסד18, ועד״ז בזרעו של אהרן שלהם נמסרה מצות ברכת כהנים, שענינם הוא ג״כ בחי׳ החסד19 (ומעין זה הוא גם בתלמידיו של אהרן, וכמארז״ל20 הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו׳), וההשפעה שע״י מדת החסד נמשכת במהירות באין מונע ומעכב. אמנם בענין החסד גופא ישנם כמה דרגות הן בכמות והן באיכות, הנה בחי׳ החסד הנמשך ע״י אהרן הוא בחי׳ רב חסד שלמעלה ממדידה והגבלה. דהנה יש ב׳ בחינות חסד, חסד עולם ורב חסד21. דבחי׳ חסד עולם הוא חסד שבמדידה והגבלה דסדר השתלשלות, ולכן חסד זה צריך שיעבור את כל סדר ההשתלשלות, משא״כ בחי׳ רב חסד הוא למעלה מהשתלשלות, ולכן המשכתו היא בלי שום הגבלות והפסקים, ונמשך למטה כמו שהוא למעלה. ועל זה נאמר22 יומם יצוה ה׳ חסדו, שבחי׳ חסד זה נקרא בשם יומם23, בחי׳ יומא דאזיל עם כולהו יומין24, היינו שנמשך בכל סדר ההשתלשלות. וע״ז מביא שם (בלקו״ת) גם מ״ש באגה״ק25 עה״פ26 חסדי ה׳ כי לא תמנו גו׳, דחסדי לשון רבים קאי על ב׳ בחינות חסד, חסד עולם ורב חסד, וזהו חסדי ה׳ כי לא תמנו, פירוש27 לפי שלא תמנו שאין אנו תמימים ושלמים כו׳ ע״כ צריכין אנו להתנהג בחסדי ה׳ שהם בלי גבול ותכלית כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה שהוא רב חסד ורחמים בלי גבול ותכלית. דמזה מובן גם לעניננו, שהמשכת בחי׳ ורב חסד היא גם בעוה״ז התחתון שאין למטה ממנו. וזהו ענינו של אהרן, כהן איש החסד, שהוא בבחי׳ רב חסד. ולכן הוא ממשיך הברכה מלמעלה למטה באופן של מהירות בלי שום הגבלות והפסקים, שתומשך הברכה מהמקור ושורש למטה בגשמיות העולם.
וזהו17 מה שאומרים בברכת כהנים28 יברכך ה׳ וישמרך, וארז״ל29 יברכך בממון וישמרך מן המזיקים, היינו שהברכה היא בממון, ממון גשמי כפשוטו, היינו שנמשך החסד העליון הרוחני מיד כרגע בגשמיות להיות הברכה בממון גשמי. ויש לומר שזה קשור גם עם תורת הבעש״ט30 על מארז״ל31 התורה חסה על ממונם של ישראל, שלכן תורה חסה אפילו על כלי חרס השוה פרוטה, עד שאפילו אם שוה פרוטה במקום אחד בעולם יש לו כבר חשיבות ע״פ תורה, דתוכן הענין הוא שיש חשיבות גם לדבר של ממון השוה פרוטה בלבד, משום שיש בו ניצוצין השייכים ליהודי זה וכו׳, וגם שבפרוטה אחת הי׳ יכול לקנות בה חיי נפשו כו׳32. שלכן אמרו רז״ל33 ששקולה צדקה כנגד כל המצוות, וגדולה צדקה שמקרבת את הגאולה34 כו׳. ומזה מובן גם לעניננו, שמשום זה הברכה הנעלית דברכת כהנים היא בבני חיי ומזוני רויחי בגשמיות ממש, יברכך בממון. ועד״ז הוא גם בענין וישמרך מן המזיקים, שגם במקום כזה שיש בו מזיקים, גם שם פועל הברכה להיות השמירה, וכנ״ל שהברכה דברכת כהנים היא בלי שום הגבלות והפסקים, ונמשך למטה כמו שהוא למעלה.
וזהו והנה פרח מטה אהרן גו׳ ויגמול שקדים דוקא, דמכיון שההמשכה שע״י אהרן היא בלי שום הגבלות והפסקים, ונמשך למטה כמו שהוא למעלה, ע״כ הרמז לזה הוא שקדים, דהשקדים ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות כנ״ל. ויש להוסיף בזה, דאף שברכת כהנים היא מצוה נצחית לכל הדורות, מ״מ צריך גם לענין השקדים, כי צריכין שגם בתחילת הענין כבר יוכר ענין הנצחיות שבו והעדר ההגבלה שבו. וע״ד המבואר בתורה אור35 בענין ליום שכולו ארוך36, שגם בתחילתו הוא ארוך, היינו שכבר בתחילת היום ניכר בו שיהי׳ ארוך ובלי גבול. ועד״ז הוא הסימן דמטה אהרן שגמל שקדים, שכבר בתחילת כהונת אהרן הי׳ בו סימן לענין השקידה ומהירות וזריזות, שזה מורה שכללות כהונתו והברכת כהנים שלו הם בבחי׳ מהירות וזריזות שלמעלה מהגבלה.
והנה בסיום הדרוש בלקו״ת שם איתא, שבמ״א איתא שיש ב׳ אופני שקדים, שקדים למוטב ולטוב37. ולכאורה צריך להבין למה מביא ענין זה כאן, והרי אין ענינו רק לציין מראי מקומות בעלמא. ויש לומר הביאור בזה, דהנה ענין הסימן דפרח מטה אהרן נתגלה דוקא אחרי מחלוקת קרח. שמחלוקת קרח היתה על כהונת אהרן וכמ״ש38 בוקר ויודע ה׳ את אשר לו וגו׳, ודוקא אחרי מחלוקת זו, הנה מחמת יתרון האור מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות39, ובאופן דאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא40, נתברר תוקף כהונת אהרן, ואז נתגלה בו גם ענין הזריזות ומהירות דמקל שקד הנ״ל. וזהו מה שמביא כאן ענין שקדים דהיפך הטוב, כי התכלית דשקדים של היפך הטוב הוא להפכם לטוב, ואז יש בהם ממעלה זו דאתהפכא חשוכא לנהורא ויתרון האור מן החושך. וכמ״ש41 ועשה לי מטעמים לשון רבים, שיש גם מטעמים מהפיכת הרע לטוב42. ויש לומר שזהו גם פירוש תוכן הברכה וישמרך מן המזיקים, דלכאורה אינו מובן למה משאירים את מציאות המזיקים ורק שומרים שלא יזיקו, והרי כיון שיש בלאו הכי המשכת ברכה מלמעלה, וברכה נעלית ביותר כנ״ל בארוכה, הי׳ יכול להיות באופן של ביטול המזיקים לגמרי, וכמ״ש43 והשבתי חי׳ רעה מן הארץ, כפירוש הפשוט, מעבירם מן העולם44. אך הענין כנ״ל, כי מעלת ברכת כהנים היא בענין של הפיכת החושך לאור, וזהו ענין שמירה מן המזיקים, שמשאירין את המזיקים במציאותם ורק שומרים מהם, וסוף סוף ע״י שמירה זו מתהפכים המזיקים עצמן לטוב. וע״ד הפירוש השני45 בפסוק והשבתי חי׳ רעה מן הארץ, משביתן שלא יזיקו. וזהו מ״ש46 לע״ל וגר זאב עם כבש גו׳ ונער קטן נוהג בם, דקאי על בני ישראל, כי נער ישראל ואוהבהו47. וכמו הנחש שאמרו רז״ל48 שמש גדול אבד מן העולם, דלפני החטא הי׳ הנחש שמש גדול, ואח״כ נהפך להיות להיפך, אבל לע״ל יתהפך לטוב49, ויהי׳ בו גם מעלת הפיכת הרע לטוב, וכמש״נ50 ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גו׳.
ויש לקשר ענין זה גם עם כללות ענין ימי בין המצרים, דימי בין המצרים הם כ״א יום כזמן גידול השקד, וכדרשת חז״ל51 שזמן גידול השקד הוא כ״א יום, והתכלית היא להפכם לטוב. ובפרט כשעומדים ביום ג׳ תמוז, שהוא אתחלתא דגאולה דגאולת י״ב וי״ג תמוז52, אשר על גאולה זו כתב בעל הגאולה53 שגאולה זו היא לכל ישראל, גם את אשר בשם ישראל יכונה, היינו שגם בהם פעלה גאולה זו, ועד״ז הגאולה היא במחבבי תורתנו הקדושה שומרי מצוה כו׳, היינו שגם בהם פועלים יציאה וגאולה מההגבלות ומדידות שלהם, שהם הגבלות דקדושה. אשר תכלית גאולה זו הוא לפעול בכל העולם, שיתבטלו כל המניעות ועיכובים, ותפול עליהם אימתה ופחד גו׳54, ויהיו בטלים כעפרא דארעא ממש.
ויש לקשר כל זה גם עם דרוש כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע55 (בספר המאמרים שלו56 שיצא מן הכריכה והובא לכאן לפני כניסת השבת) עה״פ57 מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, דתוכן הענין הוא, שתכלית המיצר אינו אלא כדי שתהי׳ הקריאה מן המיצר, וקריאה זו תביא אל המרחב האמיתי. ועד״ז יש לקשר ענין זה עם המבואר באור התורה שיר השירים58 (שנדפס ויצא מן הכריכה ג״כ לפני שבת זו כמו ספר המאמרים הנ״ל. ובמשך השבת יכלו להסתכל בהם עכ״פ. ויהי רצון שמכאן ולהבא גם ילמדו בהם, ובפרט שיש בהם חביבות יתירה להיותם ספרים חדשים) בתחילתו עה״פ59 שיר השירים אשר לשלמה, דהלשון שירים ל׳ רבים קאי על בינה ומלכות. ומבואר במ״א60 (אף שבמאמר זה נתבאר באופן אחר) שספירת המלכות היא בחי׳ מיצר משום שרגלי׳ יורדות מות61, משא״כ בינה ענינה הוא רחובות הנהר62, עד לתכלית הרחבות, מרחב י-ה. וזהו ענין מן המיצר ענני במרחב, שמן המיצר באים אל המרחב63.
ויהי רצון, שיקויים בנו הענין דמן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, שיתבטל ענין בין המצרים, ובפרט בסמיכות לר״ח תמוז הכולל את כל ימי החודש64, דאז אפשר לבטל את כל הענינים הבלתי רצויים, ומיד הן נגאלין65, עד שיהי׳ כפסק הרמב״ם66 שהימים האלו עתידים להיות ימים טובים67 וימי ששון ושמחה שנאמר68 כה אמר ה׳ גו׳ צום הרביעי גו׳ יהי׳ לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ומוסיף הרמב״ם ומעתיק בהלכותיו גם סיום הפסוק, והאמת והשלום אהבו, היינו שענין זה נפעל ע״י השלום, ענין אחדות דישראל, שזהו החידוש שבגאולת י״ב תמוז כנ״ל, ויקויים זה בביאת משיח צדקנו, ובאופן דמיד ממש.
__________
1) פרשתנו (קרח) יז, כג.
2) נה, ג ואילך.
3) קיב, א ואילך. וראה גם אוה״ת נשא (כרך ח) ס״ע א׳תשמא ואילך.
4) א, יא-יב. וראה במפרשים שם. לקו״ש שבהערה 51.
5) לקו״ת פ׳ ראה יט, רע״א. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכה, ב. שמיני ע׳ כו. שם ע׳ כט. נשא ע׳ עד ואילך. ד״ה כה תברכו תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שיא ואילך). לקו״ש ח״י ע׳ 38 ואילך. ד״ה (וידבר גו׳) כה תברכו: תשל״ג (לעיל ח״א ע׳ צ ואילך). תשמ״ג (שם ע׳ קכג ואילך). תשד״מ (שם ע׳ קכז ואילך). תשמ״ה (שם ע׳ קלב ואילך). תשמ״ז (שם ע׳ קלח ואילך). וש״נ. וראה גם ד״ה זה תשמ״א (לעיל ע׳ מג ואילך).
6) סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קל ואילך. תרכ״ז ע׳ שסט ואילך. המשך חייב אדם לברך תרל״ח פמ״א (ע׳ עה ואילך). ד״ה להבין שרש הברכה תרמ״ב (קונטרס דרושי חתונה תרמ״ב ע׳ 7 ואילך).
7) ד״ה אריב״ל.
8) ראה ויק״ר פ״י, ה.
9) ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תרמח ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות תגלחת מצורע פ״ב (קו, א-ב). קונטרס ומעין סוף מאמר יז ואילך. לקו״ש ח״ט ע׳ 375 ואילך. וראה לקו״ת תצא לז, סע״ב ואילך. דרך חיים בהקדמה (ג, א).
10) ראה ביצה טו, א.
11) רמב״ם ריש הל׳ תפלה. וראה סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פ״א. ובכ״מ.
12) ראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ שי.
13) ר״ה טז, ב.
14) ראה גם מקומות שבהערה 9. קונטרס ומעין שם מאמר יט פ״ב ואילך.
15) ר״ה שם.
16) ראה המשך תרס״ו ע׳ קנז ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 210 ואילך. וראה המשך תער״ב ח״א ע׳ תרח ואילך. ובכ״מ.
17) לקו״ת פרשתנו שם נה, סע״ד. סהמ״צ שבהערה 9.
18) ראה שמו״ר פ״ה, י. זח״ג קמה, ב. תו״א שבהערה 21. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן סי״ז סק״א (ע׳ פה ואילך). וש״נ.
19) זח״ג שם (וראה שם קעו, א. רמב, ב. ח״א רמד, א). תניא רפ״נ. ובכ״מ.
20) אבות פ״א מי״ב.
21) ראה זח״ג קלג, ב. קמ, ב. תו״א תצוה פב, א-ב. ספר הערכים שם ס״ב סק״א (ע׳ ו ואילך) ובהנסמן שם.
22) תהלים מב, ט.
23) לקו״ת האזינו עו, א. וראה זח״ג קג, ב. מקומות שבהערה הבאה.
24) ראה זהר שם. קצא, ב. לקו״ת שם. ע״ח שער (כה) דרושי הצלם דרוש ב. פע״ח שער (כח) חג הסוכות פ״א. שער מאמרי רשב״י פ׳ יתרו, תרומה ואמור. ועוד.
25) ס״י (קיד, ב).
26) איכה ג, כב.
27) אגה״ק שם (קטז, א).
28) נשא ו, כד.
29) במדב״ר פי״א, ה. וראה ספרי ופרש״י עה״פ.
30) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן ריח (כח, סע״ב-ג). צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קט (יט, ב). או״ת להה״מ קא, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תיג).
31) יומא לט, א. וש״נ.
32) תניא פל״ז (מח, ב).
33) ב״ב ט, א. ירושלמי פאה פ״א ה״א.
34) ב״ב י, א.
35) תולדות יח, סע״ד. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ יב.
36) תו״א שם בשם מארז״ל. וראה קידושין לט, ב. תמיד בסופה. וראה אוה״ת תצא ע׳ תתקנז.
37) ירמי׳ לא, כז. זח״ב טו, ב. וראה גם אוה״ת בראשית נא, ב.
38) פרשתנו טז, ה.
39) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחשך ס״ח (ס״ע תקעה ואילך). וש״נ.
40) ראה זח״א ד, א.
41) תולדות כז, ד.
42) תניא פכ״ז (לד, ב).
43) בחוקותי כו, ו.
44) תו״כ ויל״ש (רמז תערב) בחוקותי שם.
45) תו״כ ויל״ש שם. וראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ שכח ואילך. שם ס״ע תרל ואילך. ע׳ תשמה ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פקס״א (ס״ע קעז) ואילך. ועוד.
46) ישעי׳ נא, ו.
47) הושע יא, א. וראה אוה״ת בשלח ע׳ שפב ואילך. ד״ה כי נער ישראל תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ תקעד ואילך). סה״מ תרע״ח ע׳ קנט. ובכ״מ. לקו״ש חכ״א ע׳ 20 ואילך. וש״נ.
48) סנהדרין נט, ב.
49) ראה אוה״ת והמשך מים רבים שבהערה 45. ובכ״מ. וראה ב״ר רפנ״ד. אוה״ת בראשית מז, סע״ב ואילך. ובכ״מ.
50) ישעי׳ שם, ח.
51) קה״ר פי״ב, ז (הובא בלקו״ת שם). וראה בכורות ח, א. ירושלמי תענית פ״ד ה״ה. וראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 117 ובהערות שם.
52) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1315 ואילך. חי״ח ע׳ 315. חכ״ח ע׳ 124 ואילך. ובארוכה – שיחות שלפני המאמר (שיחות קודש ח״ד ע׳ 2551 ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ד ע׳ 2354 ואילך).
53) במכתבו מיום א׳, ט״ו סיון תרפ״ח – נדפס בסה״מ תרפ״ח ע׳ קמו ואילך. תש״ח ע׳ 263 ואילך. אגרות-קודש שלו ח״ב ע׳ פ ואילך. ועוד.
54) בשלח טו, טז.
55) ד״ה מן המיצר תר״ס.
56) סה״מ תר״ס-תרס״ב (בתחלתו).
57) תהלים קיח, ה.
58) כרך ג.
59) שה״ש א, א.
60) ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ תמט ואילך).
61) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
62) ראה זח״ג קמב, א. לקו״ת שה״ש לט, ב. ובכ״מ.
63) ראה גם ד״ה מן המיצר אעת״ר (סה״מ אעת״ר בתחלתו). תרצ״ה (סה״מ קונטרסים ח״ב שכב, א ואילך). ובכ״מ.
64) ראה לקו״ת ר״ה נח, סע״א. עטרת ראש שער ר״ה ספ״ב.
65) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
66) סוף הל׳ תעניות.
67) כ״ה בכמה דפוסים (כולל דפוס רומי) וכת״י הרמב״ם (ראה רמב״ם הוצאת פרענקל). ובדפוסים שלפנינו: יום טוב.
68) זכרי׳ ח, יט.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' נ ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ רה ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ד ע׳ 2349 ואילך.