בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשי״א

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך¹. והנה פרשה זו קורין אותה לעולם בשבת שלפני ראש השנה², דזהו אתם נצבים היום, שהיום קאי על יום הדין דראש השנה³, זה היום תחלת מעשיך⁴, דזהו אומרו אתם נצבים היום כמארז״ל⁵ אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים. ובכדי שיהי׳ אתם נצבים היום, אומר על זה כולכם, היינו שיהי׳ כולכם בהתכללות, שלא יהי׳ ניכר פרטים מיוחדים כי אם קומה אחת שלימה, דאז הנה אתם נצבים היום, דאף בשעה שכולם מתים אתם חיים. וצריך להבין מהו שחושב אח״כ ראשיכם שבטיכם גו׳, דמאחר שאומר כולכם, הרי נכלל בזה במילא כל הפרטים, ומהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו׳. וביותר אינו מובן, דלפי זה שהפירוש דכולכם הוא שתהיו קומה שלימה שלא יורגש הפרטים⁶, אם כן מהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו׳, שחושב העשרה סוגים בפרטיות, שזהו סותר למה שכתוב קודם כולכם. ואם נאמר דמה שכתוב ראשיכם שבטיכם גו׳ אין הכוונה הפרטים של כאו״א בפני עצמו כי אם הוא פירוש על תיבת כולכם, היינו שמפרש דמה שכתוב כולכם הוא ראשיכם שבטיכם גו׳, הנה לפי זה הי׳ צריך לומר ראשיכם עד שואב מימיך, ומאחר שחושב העשרה סוגים כל אחד בפרטיות, מובן מזה שאינו בא רק לפרש תיבת כולכם, כי אם שהוא חושב הפרטים בפני עצמם, דמובן מזה שצריך להיות ב׳ הענינים, כולכם, שתהיו קומה שלימה שהו״ע הכלל, ראשיכם שבטיכם גו׳, שיהי׳ בפרטיות, כל אחד ואחד בפני עצמו⁷.

ולהבין זה, הנה ידוע דהעבודה שלפני ראש השנה היא להמשיך אורות בכלים, שיהי׳ התלבשות אורות בכלים, דתכלית הכוונה היא שיהי׳ דירה בתחתונים⁸, אמנם ההכנה לזה היא התלבשות אורות בכלים, דאף שהאורות הם בבחי׳ עלי׳ להיותם בבחי׳ גילוי והכלים להיותם בבחי׳ העלם לכן הם למטה, ו(גם) האורות הם בבחי׳ דביקות במקורם והם בבחי׳ גילוי, והכלים להיות שהם באים ע״י הפסק הם בבחי׳ העלם ובבחי׳ דביקות בלתי ניכרת, ואם כן הרי הם הפכים ואיך אפשר להיות התחברותם. אך מכל מקום, להיות שהאור מרגיש מעלת הכלי, דמשום זה הנה גם בהכלי נרגש מעלתו ע״י האור, הנה עי״ז אפשר להיות התחברות דאורות וכלים. דהנה האור הוא בבחי׳ גילוי, ולהיותו בבחי׳ גילוי הנה בכל דבר שהאור בא עמו במגע (וואָס דער אור קומט מיט אים אין אַ באַרירונג) מרגיש את מעלתו, דכן הוא גם בזה שהאור מרגיש את מעלת הכלי שהיא העלם, דמעלתו היא מה שהוא בא מבחי׳ היכולת שלא להאיר, וכמבואר בכ״מ⁹ שהיכולת שלא להאיר יש בזה תוקף יותר מאשר היכולת להאיר, דזהו מעלת הכלי לגבי האור, אמנם הכלי מצד עצמו, להיותו בחי׳ העלם ובבחי׳ דביקות בלתי ניכרת, אין נרגש בו מעלתו, כי אם האור דוקא להיותו בבחי׳ גילוי הנה הוא מרגיש מעלת הכלי ומגלה גם בהכלי מעלתו, דלהיותו בחי׳ גילוי, הנה משום זה בכל ענין שבא עמו במגע (וואָס ער קומט מיט אים אין אַ באַרירונג) מגלה עניניו ומעלתו, דעי״ז אפשר להיות ההתחברות דאורות וכלים. והנה כל זה הוא ההתחברות מצד האור. וההתחברות מצד הכלי הוא, דהנה כלי ענינו ביטול, שהוא בטל לכל מה שאינו כלי (צו אַלץ וואָס איז אויסער כלי), ובפרט להאור להיות שהאור דוקא גילה בו מעלתו, דמצד עצמו הוא בחי׳ העלם והאור דוקא גילה בו מעלתו, משום זה הוא בטל אל האור, שעי״ז אפשר להיות ההתחברות דאור וכלי.

והנה טעם הדבר מה שיש ההתחברות באורות וכלים, הוא מצד שרשם, השמות דהוי׳ ואלקים, דהוי׳ הוא מקור האורות, ושם אלקים הוא מקור הכלים. דהנה כתיב¹⁰ כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, דפעולת המגן הוא ב׳ ענינים, הא׳ מה שהוא מעלים על אור השמש, והב׳ שעי״ז שהוא מעלים על עצם האור הוא מגלה את האור למטה, וכן הוא גם בהשמות הוי׳ ואלקים, דהשם אלקים מסתיר על אור הוי׳ ומגלה אותו בכלים, דמזה מובן שבאמת אינם הפכיים, דאם היו הפכיים הנה אז לא הי׳ אפשר להיות בחי׳ אורות מצומצמים, אורות בכלים, דכאשר שם הוי׳ הוא בהתגברות הי׳ צ״ל אז הגילוי בבחי׳ בלי גבול, אורות בלתי מוגבלים ומצומצמים בכלים, וכאשר השם אלקים הוא בהתגברות הי׳ צריך להיות העלם והסתר לגמרי, ומזה שישנם בחי׳ אורות בכלים, מובן מזה שהשמות הוי׳ ואלקים אינם בדרך התגברות אחד על חבירו כי אם אדרבה מתאימים המה, דמשום זה פועלים שניהם כאחד ואפשר להיות בחי׳ אורות בכלים, והיינו דשם הוי׳ שענינו גילוי הנה תכלית הגילוי שיאיר בכל מקום עד למטה מטה דזה אפשר להיות ע״י שם אלקים בחי׳ הכלים דוקא, והיינו שענין הגילוי נשלם ע״י ההעלם דוקא, וכמו״כ השם אלקים אין ענינו להעלים על הגילוי דשם הוי׳, כי אם אדרבה שע״י ההעלם יבוא הגילוי דשם הוי׳ עד למטה מטה, היינו שענינו הוא להשלים בחי׳ הגילוי.

והנה טעם ההתחברות דהוי׳ ואלקים הוא מצד שרשם, בחי׳ הצמצום וגילוי הקו. דהנה כוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי, וגם הצמצום הראשון שהוא בבחי׳ סילוק לגמרי, שזהו ההפרש בין צמצום הראשון לשאר הצמצומים¹¹, דכל הצמצומים הם בבחי׳ מיעוט משא״כ צמצום הראשון שהוא בבחי׳ סילוק לגמרי, מ״מ הנה גם כוונת הצמצום הראשון הוא בשביל הגילוי. וכמו״כ בהקו שהוא גילוי נרגש בו ענין הצמצום, והוא דאף שהוא בחי׳ גילוי, מ״מ הוא קו דק, דקודם הצמצום הי׳ בבחי׳ אין סוף ואחרי הצמצום הוא בבחי׳ קו דק, שהוא ע״י הצמצום דוקא, ומ״מ הוא בחי׳ גילוי, שהארת הקו אינה נמשכת מהצמצום כי אם מבחי׳ העיגול הגדול שלפני הצמצום, הרי שבהצמצום נמצא (שטייט אין אים) כוונת הגילוי, ובהקו נרגש בו ענין הצמצום.

והנה מצד בחי׳ ההתחברות דצמצום הראשון וגילוי הקו, הנה משום זה הוא גם ההתחברות דהשמות הוי׳ ואלקים, שאינם בדרך התגברות אחד על חבירו או בדרך מלחמה ח״ו כי אם בבחי׳ התחברות, ומצד ההתחברות בהשמות הוי׳ ואלקים הנה משום זה הוא ההתחברות דאורות וכלים, עד שמשום זה הנה גם למטה בהנפש האלקית והנפש הבהמית שהם באמת הפכיים (וואָס זיי זיינען טאַקע יע הפכיים), הנה הכוונה היא להפך את הנפש הבהמית גופא לאלקות ושהנפש האלקית תפעל עבודתה ע״י הנפש הבהמית גופא, דזהו התחברות דנפש האלקית והנפש הבהמית, דאף שהנפש האלקית היא בבחי׳ עלי׳, כמ״ש¹² כי הוי׳ אלקיך אש אוכלה הוא, שהוא בבחי׳ עלי׳ והנפש הבהמית היא בבחי׳ בהמה היורדת למטה¹³, מ״מ הנה מצד זה שהנפש האלקית מרגישה את מעלת הנפש הבהמית, שיש בה ניצוץ גבוה ביותר, אלא שנפל למטה, ומצד זה שהנפש הבהמית בטלה להנפש האלקית, דהנפש הבהמית להיותה בהמה יש בה בחי׳ הביטול, דמשום זה היא בטלה להנפש האלקית, הנה משום זה אפשר להיות ההתחברות דנפש האלקית ונפש הבהמית.

אמנם מה שהנפש האלקית מהפכת את הנפש הבהמית לקדושה הוא רק הענין של התלבשות אורות בכלים, והוא מה שהנפש הבהמית מלאה (ווערט אָנגעפילט) בהנפש האלקית, שהעשר כחות דנפש האלקית ממלאים (פילן אָן) את הכחות דנפש הבהמית, אך תכלית הכוונה היא שיהי׳ בחי׳ הרצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת, היינו למעלה מבחי׳ התלבשות אורות בכלים, ואין הכוונה שבחי׳ הרצון פשוט לא יהי׳ בכלים, כי אם שגם הרצון פשוט שלמעלה יפעל כמו שנפעל (זאָל זיך אַרבעטן ווי עס אַרבעט זיך) מצד הרצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת ולמעלה מבחי׳ התלבשות אורות בכלים. והנה העבודה הנ״ל להפך את הנפש הבהמית לאלקות, שהכחות דנפש הבהמית יהיו ממולאים מהכחות דנפש האלקית, היא העבודה שכל אחד ואחד יכול להגיע לזה בכח עצמו, אבל העבודה דבחי׳ רצון פשוט הנ״ל, אין זה בכח האדם כי אם היא באה בבחי׳ עבודת מתנה אתן את כהונתכם¹⁴, הוא בחי׳ מדתו של הקב״ה. דהנה אמרו רז״ל¹⁵ מדת בשר ודם כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק, מדת הקב״ה כלי מלא מחזיק. ומבואר בכ״מ דב׳ המדות הן בעבודה הרוחנית אלא שמדת בשר ודם היא העבודה שאפשר להגיע בכח עצמו, ומדתו של הקב״ה היא העבודה שבאה מלמעלה, וזהו מדתו של בשר ודם כלי ריקן כו׳, דהנה מצד זה שהנפש הבהמית אקדימי׳ טענתי׳¹⁶, שהוא בא להאדם קודם ונשרש בו (און ער איז נשרש געוואָרן אין אים), ובפרט ע״י התגברותו במשך הזמן באכילה ושתי׳ כו׳¹⁷, אשר משום זה הרי האדם הוא מלא רצונות, והוא טוען את זה אני רוצה ואת זה אני צריך ובלעדי זה איני יכול להתקיים (און ער טענה׳ט דאָס וויל איך און דאָס דאַרף איך און אָן דעם קאָן איך ניט אויסקומען), הנה על זה אומרים כלי מלא אינו מחזיק, דכאשר הוא כלי מלא, לא מיבעי מענינים אסורים שמבלבלים אלא גם עניני היתר ואפילו דברים המוכרחים אלא שאינם בכוונה לשם שמים, הנה כלי מלא אינו מחזיק וצריך להיות כלי ריקן, שירוקן עצמו (אַז ער זאָל זיך אויסליידיקן) מענינים גשמיים, היינו אשר דברים המותרים לא יחפוץ בהם, וגם דברים המוכרחים, לא רק זה שנדמה לו (וואָס אים דאַכט זיך) שהוא מוכרח בהם, כי אם גם זה מה שמוכרח בהם באמת על פי התורה, הנה גם זה ירצה רק בהרוחניות שבהם, דזהו כלי ריקן, דאין הכוונה שאינו אוכל ואינו שותה כו׳, אלא שאינו חפץ בגשמיות הדברים כי אם בהרוחניות שבהם, דאז הוא כלי ריקן, להיות שרוקן עצמו (אַז ער האָט זיך אויסגעליידיקט) מגשמיות הדברים. והנה יש עוד פירוש בהמאמר כלי ריקן מחזיק כלי מלא אינו מחזיק, שזה קאי על השפעה גשמית, דזהו הכוונה במדת בשר ודם, וזהו כלי מלא כו׳, דכאשר הוא כלי מלא היינו שהוא ממולא מתאוות, אינו מחזיק השפעה גשמית, להיות שתכלית בריאת האדם היא בשביל עבודה רוחנית, דבמילא אינו מחזיק גשמיות להיות שאין זה ענינו, אבל כאשר הוא כלי ריקן, והיינו שהוא רוקן עצמו (אַז ער האָט זיך אויסגעליידיקט) מכל הענינים הגשמיים, אז הוא מחזיק גם השפעה גשמית. ואף שכוונת בריאתו היא בשביל עבודה הרוחנית, וגשמיות אין זה ענינו, אבל להיותו כלי ריקן, והיינו שאינו חפץ בהדברים הגשמיים כי אם ברוחניות ומצד זה הוא עושה הדברים הגשמיים, הרי אז הגשמיות שלו היא רוחניות, ולהיות שהגשמיות שלו היא רוחניות, ורוחניות הרי זה ענינו שבשביל זה הוא נברא, לכן הוא מחזיק את ההשפעה גשמית, ועוד יותר שהוא מחזיק בלי גבול, דאף שמקומו קצר, מכל מקום הוא מחזיק ריבוי השפעה להיות שהגשמיות שלו הוא רוחניות ורוחניות אינו תופס מקום, וכמבואר בהדרושים דפרשת נצבים¹⁸ המשל על זה מהכחות דרצון שכל ומחשבה שכולם במוח אחד, להיות שרוחניות אינו תופס מקום דלכן הנה כאשר הוא כלי ריקן שאז הגשמיות שלו הוא רוחניות הוא מחזיק בלי גבול. והנה כמו״כ הוא גם בהפירוש דמדת בשר ודם קאי על השפעה רוחנית, הנה אין הכוונה דכלי ריקן שאינו אוכל ואינו שותה וכדומה, כי אם אף שהוא אוכל ושותה ועושה כל צרכיו, אבל להיות שאינו חפץ בגשמיות הדברים, שהדברים המותרים אינו חפץ בהם וגם בדברים המוכרחים הוא עושה רק מצד התועלת הרוחנית שבזה, משום זה הוא כלי ריקן להיות שהגשמיות שלו אין זה גשמיות, הרי הוא ריקן מענינים גשמיים, וכאשר הוא כלי ריקן הוא מחזיק השפעה רוחנית, והוא שמהפך את הנפש הבהמית שלו לקדושה והכחות דנפש הבהמית נעשו ממולאים מהכחות דנפש האלקית, וכאשר הנפש הבהמית שלו נעשה ממולא מהכחות דנפש האלקית דאז הוא כלי מלא, הנה אז מדתו של הקב״ה כלי מלא מחזיק, דכאשר הוא כלי מלא, שהגיע בעבודתו עד שידו מגעת, הנה אז הוא מחזיק את מדתו של הקב״ה, והיינו שנותנים לו מלמעלה בחי׳ הרצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת ולמעלה מבחי׳ התלבשות אורות בכלים, אמנם הכוונה היא שגם בחי׳ האור שלמעלה מבחי׳ התלבשות בכלים יבוא בכלים, ועוד יותר שיומשך גם בגשמיות, שאז הנה גם הגשמיות היא באופן אחר, והוא שהגשמיות הוא בלי גבול, וכמו המן שאף שהי׳ מדוד במדת העומר, מכל מקום הי׳ בלי גבול דאחד המרבה ואחד הממעיט¹⁹, וכן הוא גם בזה דכאשר ההשפעה היא למעלה מבחי׳ התלבשות אורות בכלים, הנה אז גם כמו שהיא באה בכלים ובגשמיות מכל מקום היא בבחי׳ בלי גבול.

והנה כמו שהוא בעבודה הפרטית אצל כל אחד ואחד, שיש בו העבודה דאורות וכלים ויש בו העבודה שלמעלה מטעם ודעת, כמו״כ גם בהקומה שלימה דכללות ישראל יש ב׳ בחינות העבודה, העבודה בבחי׳ התלבשות אורות בכלים, ובעבודה זו להיותה בבחי׳ הגבלה יש בזה בחינות פרטיות והן העשרה סוגים דראשיכם שבטיכם גו׳, וישנה העבודה שבבחי׳ בלי גבול, שבעבודה זו לא שייך פרטים להיותה בלי גבול, כי אם היא בבחי׳ כלל. וזהו אתם נצבים היום כולכם גו׳, דפרשה זו קוראים לעולם בשבת שלפני ראש השנה, דבראש השנה צריך להיות המשכה כללית משרשה ומקורה, ובכדי שיהי׳ ההמשכה צריך להיות העבודה בבחי׳ כלל, כמ״ש²⁰ ברכנו אבינו כולנו כאחד, דהמשכת הברכה היא כאשר כולנו כאחד דוקא, ולכן צריך להיות העבודה בבחי׳ כלל, וזה אתם נצבים היום כולכם. אמנם להיות שהכוונה היא המשכת אורות בכלים דוקא, על זה הוא אומר ראשיכם שבטיכם גו׳ שהוא העבודה שצריכה להיות בכל השנה אחר העבודה כללית דראש השנה, והיינו שיהי׳ בהתלבשות בכלים דוקא, אך להיות שהכוונה היא שגם בזה יומשך בחי׳ האור שלמעלה מכלים, והיינו להמשיך הכלל שלמעלה מפרטים ולהמשיכו בפרטים דוקא, לכן הוא אומר, כולכם – ראשיכם שבטיכם, היינו שצ״ל העבודה דבחי׳ כלל ולהמשיכו בפרטים דוקא. וזהו ג״כ שהעבודה דקבלת עול דראש השנה אינו דומה להקבלת עול דכל השנה, דמצות היום דראש השנה הוא קבלת עול, הנה הקבלת עול דראש השנה הוא כללי להיות דהעבודה דראש השנה היא בבחי׳ כלל. וזהו ג״כ מה שכותב כ״ק מו״ח אדמו״ר בכמה וכמה מאמרים²¹ שבראש השנה צריך לייקר מאד את הזמן, ששום רגע לא יעבור ריקם (אַז קיין רגע זאָל ניט אַוועק גיין ליידיק), וצריך להרבות באותיות תורה תפילה ותהלים²², והטעם הוא להיות דבעבודה זו דאמירת האותיות כולם שוים, דבהשגה ישנם חילוקים אבל באמירת אותיות הרי הכל שוים, ולכן צריך להרבות בראש השנה באמירת האותיות, להיות דעבודה דראש השנה צריכה להיות בבחי׳ כלל, ולהמשיך בחינה זו דכלל גם בעבודה הפרטית דכל השנה, שעי״ז נזכה לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י). – לכללות מאמר זה, ראה ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קלא ואילך).
2) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת ריש פרשתנו (מד, א). ועוד.
3) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
4) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
5) סנהדרין צ, ב.
6) ראה לקו״ת שם.
7) ראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1141. חכ״ג ע׳ 57.
8) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
9) ראה המשך תרס״ו ע׳ קפח.
10) תהלים פד, יב. ראה בכ״ז שעהיוה״א פ״ד ואילך. אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ס״ע ש ואילך).
11) לקו״ת הוספות לויקרא נג, ד. ובכ״מ.
12) ואתחנן ד, כד.
13) ע״פ קהלת ג, כא.
14) קרח יח, ז. ראה אגה״ק ס״ו (קי, ב). סי״ח (קכו, ב). ועוד.
15) ברכות מ, סע״א. סוכה מו, סע״א-ב. בכ״ז – ראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 153. תש״ג ע׳ 191. קונטרסים ח״ג ע׳ קג. ובכ״מ.
16) ראה זח״א קעט, סע״א ואילך. קה״ר פ״ד, יג.
17) ראה תניא פי״ג (יח, ריש ע״ב).
18) ראה לקו״ת פרשתנו מט, א.
19) ראה בשלח טז, יז ובפרש״י.
20) ״שים שלום״ שבסוף תפלת העמידה. וראה תניא פל״ב.
21) סה״מ תרפ״ח ע׳ ו. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ קלב.
22) אגרות-קודש שם.

[סה"מ דברים ח"ב ע' פט ואילך]

נדפס בסה״מ תשי״א (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 99 ואילך.