בס״ד. ש״פ חוקת, ז׳ תמוז ה׳תשמ״ג

הנחה בלתי מוגה

אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וגו׳¹. הנה התורה היא נצחית², כולל גם השירה הזאת וגו׳, ומזה מובן שמכתובים אלו ישנה הוראה נצחית. ובפרט ע״פ המבואר בגמרא³ דבשבת אחד משלשה שבתים היו אומרים אז ישיר דעלי באר במנחה בשיר של תמיד של בין הערבים, שמזה מובן עוד יותר איך דשיר הזה אמרו לא רק לפעם הראשונה, שהרי היו אומרים אותו בשיר של תמיד של בין הערבים. ולכן גם ההוראה שבזה היא הוראה נצחית. וההוראה שבזה היא לכאו״א מישראל, שהרי נאמר אז ישיר ישראל, שקאי על כאו״א מישראל. ובפרט שבענין זה הרי זה עוד יותר גם משירת הים, כי בשירת הים נאמר⁴ אז ישיר משה ובני ישראל, דמשה הוא סוג בפני עצמו וישראל הם סוג בפני עצמם, משא״כ בהשירה דעלי באר גו׳ הרי כל ישראל נכללים בסוג אחד. וביותר מודגש החילוק (בין שירה זו לשירת הים), ע״פ המבואר בגמרא⁵ דהפירוש של אז ישיר משה ובני ישראל (דשירת הים), הוא שמשה קוראה וישראל עונים, משא״כ שירה זו דכל ישראל אמרוה. שמכל זה מובן שההוראה דשירה זו היא נצחית, ולכאו״א מישראל. והנה במש״נ אז ישיר ישראל גו׳ עלי באר ענו לה, צריך להבין, מש״נ עלי באר לשון עתיד, שהרי עליית הבאר כבר הי׳ לפנ״ז שבהמשך לזה אמרו השירה, א״כ למה נאמר עלי באר לשון עתיד. גם צריך להבין, מהו ענין ענו לה שפירושו ענו לה מעצמה. והנה באר קאי על כנסת ישראל, כמש״נ⁶ מעין גנים באר מים חיים גו׳, היינו, שקאי על נשמות ישראל, וכמבואר בתניא פרק לב, דישראל עושין נפשם עיקר וגופם טפל. ובספירות הרי זה קאי על ספירת המלכות.

ולהבין כל זה, הנה כתיב⁶ מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, ומבואר ע״ז בדרושי רבותינו נשיאינו (מתחיל מלקו״ת פרשה זו⁷ עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר⁸, ובפרט בדרושי כ״ק אדמו״ר הצ״צ בפרשה זו⁹ שכתבם בהוספת מראי מקומות וציונים וכו׳), דפסוק זה קאי על מעלת מדריגת הנשמה ותכלית ירידתה למטה. מעין גנים קאי על בחי׳ מדריגת הנשמה כמו שהיא למעלה טרם ירידתה למטה, ובאר מים חיים קאי על הנשמה כמו שהיא יורדת ומתלבשת בגוף למטה בעוה״ז. שזהו החילוק בין מעין לבאר, דמעין הוא בריאה בידי שמים, שלכן קאי על הנשמה כמו שהיא למעלה. ובאר היא עשוי׳ בידי אדם (בדוגמת האבות שחפרו בארות), שלכן קאי על עבודת הנשמה למטה. וביאור הענין הוא, דהנה על הנשמות שלמעלה נאמר¹⁰ חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, דמקום עמידת הנשמה למעלה הוא בבחי׳ טהורה היא, כמאמר¹¹ נשמה שנתת בי טהורה היא, שזהו למעלה גם מזה שנשמות הם חצובות מתחת כסא הכבוד¹², ולכן הנשמות שלמעלה נקראות בשם מעין, שהוא בדוגמת המעין העשוי בידי שמים, שהוא מטהר בכל שהוא, וגם אין נפק״מ באיזה אופן שמטהר, שמטהר גם בזוחלין, ומטהר גם טומאות חמורות¹³. גנים, לשון רבים, קאי על גן עדן העליון וגן עדן התחתון, דאף שישנם בחינות גן עדן אין סוף כמבואר באגה״ק¹⁴, אבל בכללות הם נכללים בב׳ סוגים דג״ע העליון וג״ע התחתון. וזהו מעין גנים גו׳, דמעין קאי על בחי׳ הנשמה כמו שהיא מצד עצמה, אבל כאשר הנשמה עוברת את הבחינה דג״ע, אז היא לוקחת עמה (נעמט זי מיט) גם את הג״ע. ואח״כ כשיורדת הנשמה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא¹⁵, אזי היא בבחי׳ באר מים חיים, שכמו שהבאר הוא שהמים בוקעים את עפר הארץ, כמו״כ הנשמות בוקעים את עפר הארץ הוא הגוף כו׳ ומתעלים מלמטה למעלה. והיינו דארעא חלחולי מחלחלא¹⁶, שיורדים המים דרך גידי הארץ, ואח״כ ע״י החפירה, שמסירים את הכיסוי של ארץ ואבנים ועפר, נעשה באר, שחוזרים ונובעים מתחת לארץ מלמטה למעלה, כמו״כ הוא ג״כ עבודת הנשמה למטה, להסיר את ההעלם וההסתר שבבחי׳ ארץ ואבנים ועפר, ועי״ז מתעלה הנשמה להיות בבחי׳ באר מים חיים.

והנה ידוע דירידת הנשמה למטה היא ירידה צורך עלי׳, שמתעלית למקום נעלה יותר ממקום שמשם ירדה, ומזה מובן דבחי׳ באר מים חיים הוא למעלה גם מבחי׳ מעין מים. והענין הוא, דהנה הבאר נקרא מים חיים. דזהו החילוק בין באר לבור¹⁷, דבור בוא״ו הוא רק מקוה מים, שהם מים מכונסים, משא״כ באר הוא שהמים נובעים מן המעין, שלכן נקראים מים חיים, כי ע״י שעוברים דרך גידי הארץ נעשים מים חיים. ומים אלו הם למעלה גם ממי הים, דמי הים הם מים מלוחים, משא״כ מי הבאר, הנה ע״י שעוברים דרך גידי הארץ נעשים מים מתוקים, מים חיים. ועד״ז הוא גם בנוגע לדיני טהרה, דישנם דברים שמי הים אינם מטהרים, משא״כ מים חיים מטהרים כל הטומאות, וגם אבי אבות הטומאה¹⁸. ועד״ז יובן גם בירידת הנשמה למטה, שע״י עבודת הנשמה למטה להסיר את ההעלמות והסתרים שבעוה״ז, מתעלית הנשמה להיות בבחי׳ מים חיים, שהם מים מתוקים שלמעלה גם ממי הים, ואזי היא מתעלית למעלה גם מכמו שהיתה למעלה, שאז נקראת מעין גנים.

אמנם עבודה הנ״ל להסיר את ההעלם והסתר דעוה״ז, שעי״ז נעשית בבחי׳ מים חיים, אינו מספיק עדיין, והתכלית הוא שהנשמה תגיע לבחי׳ ונוזלים מן לבנון. והענין הוא, דהנה מבואר בתניא¹⁹, ובארוכה בד״ה אל תצר את מואב לאדמו״ר האמצעי²⁰, דעכשיו צריך להיות עבודת המדות, כי כתיב²¹ את זה לעומת זה עשה האלקים, לכן כשם שבלעו״ז צריך להיות עכשיו רק הכיבוש דז׳ אומות, ז׳ מדות רעות, והכיבוש דקני קניזי וקדמוני, כתר חכמה בינה דלעו״ז, הוא דוקא לע״ל כאשר ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך²², כמו״כ הוא גם בקדושה שעכשיו צריך להיות בעיקר עבודת המדות, ועבודת המוחין תהי׳ רק לעתיד לבוא. ואין הכוונה בזה שעכשיו אין צריך להיות עבודת המוחין כלל, שהרי²³ בכדי שתהי׳ עבודת המדות, צריך להיות מקודם לזה עבודת המוחין, וכמו באהבת ה׳ הרי בכדי שיהי׳ ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך²⁴, צריך להיות מקודם לזה ההתבוננות דשמע ישראל וגו׳²⁵ וההתבוננות דברוך שם כו׳, כי דוקא ע״י ההתבוננות אפשר לבוא אח״כ לאהבת ה׳, וכמפורש ברמב״ם²⁶ דהיאך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שמתבונן האדם וכו׳ [ובאריכות לשון הרמב״ם שם מפרט את הג׳ בחינות חב״ד, שיתבונן כו׳ ויראה מהן חכמתו כו׳ לידע כו׳²⁷], וע״י שההתבוננות שלו הוא כדבעי יבוא אח״כ לאהבת הוי׳, וכידוע²⁸ תורת הרב המגיד וביאור אדמו״ר הזקן במה שנאמר ואהבת את הוי׳ אלקיך גו׳, דלכאורה איך שייך ציווי על דברים שבלב, ומבאר בזה הרב המגיד שהציווי הוא על ההתבוננות, ואף שהמצוה היא המצוה דאהבה, ולא המצוה דהתבוננות, מבאר בזה אדמו״ר הזקן, דמכיון שכאשר ההתבוננות היא כדבעי יבוא בדרך ממילא אח״כ לואהבת, לכן בההתבוננות הוא מקיים את המצוה דואהבת. הרי מכל זה מובן, שגם עכשיו ישנו עבודת המוחין, אבל בכל זאת הרי עבודת המוחין באופן הנ״ל, אין זה בחי׳ המוחין שבעצם, והוא רק בחי׳ מוחין השייכים אל המדות. וזהו החילוק בין העבודה דעכשיו להעבודה דלעתיד לבוא, דעכשיו צריך להיות עבודת המדות, וגם עבודת המוחין השייכים אל המדות, משא״כ לע״ל יהי׳ עבודת המוחין מצד עצמם. וזהו²⁹ ונוזלים מן לבנון, דקאי על כתר חכמה בינה, כי לבנון הוא ל״ב נו״ן, והם ל״ב נתיבות חכמה ונו״ן שערי בינה, והפירוש דלבנון, הרי נוסף להפירוש שקאי על הביהמ״ק, ארזי הלבנון³⁰, הרי לבנון הוא גם מלשון לבנוניות, דלבן הוא גוון פשוט³¹, שקאי על בחי׳ הכתר שהוא בבחי׳ פשיטות (כי כל בחי׳ ציור מתחיל בהבחינה שלמטה מהכתר), וזהו מה שתכלית השלימות הוא ונוזלים מן לבנון, כי זה קאי על כתר חכמה בינה, תכלית שלימות העבודה שתהי׳ לע״ל.

והנה כל זה יהי׳ לעתיד לבוא, כאשר ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך, שאז תהי׳ עבודת המוחין, ונוזלים מן לבנון. אבל עכשיו צריך להיות עבודת המדות, שזהו העבודה דבאר מים חיים, שע״י החפירה שמסיר ההעלמות והסתרים שבעולם הזה, הנה עי״ז נעשה בבחי׳ מים חיים, שהם למעלה גם מבחי׳ מעין גנים כנ״ל.

וזהו מש״נ באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם, דחפרוה שרים קאי על האבות, ומכיון שאין קוראין אבות אלא לשלשה³², כי בכאו״א מישראל ישנה הנתינת כח מעבודת האבות, לכן בכח זה של האבות אפשר להיות העבודה דחפרוה וכרוה. ומפרט כאן ב׳ ענינים דחפרוה וכרוה, דחפרוה קאי על העבודה דלהעביר את גסות הרע, וכרוה היא העבודה דלהסיר את דקות הרע³³, בדוגמת הענין דשוגג שהוא בא מהתגברות דנפש הבהמית³⁴, שהוא בחי׳ דקות הרע. וע״י עבודה זו נעשה אח״כ באר מים חיים.

והנה הנתינת כח לזה הוא ע״י עבודת התפילה, דבתור הקדמה לכל עבודת האדם צריך להיות עבודת התפילה. וכמו דבלימוד התורה, הרי ע״י לימוד התורה הוא נעשה בבחי׳ מציאות, מאן מלכי רבנן³⁵, לכן צריך להיות לפנ״ז עבודת התפילה, שענינה ביטול במציאות, ועוד לפנ״ז צריך להיות ההתבוננות דשויתי הוי׳ לנגדי תמיד³⁶ כמ״ש אדמו״ר הזקן בסידורו [שהוא דבר השוה לכל נפש], שהתבוננות זו צריך להיות גם לפני נטילת ידים, כאשר נשאר הטומאה באצבעותיו, ועי״ז דוקא לימוד התורה שלו הוא כדבעי, דכאשר חסר בעבודת התפילה, הרי התורה שלומד אפשר להיות באופן דמגלה פנים בתורה שלא כהלכה³⁷, וכמארז״ל³⁸ לא זכה נעשית לו סם כו׳, שדייק לומר נעשית לו, שהתורה עצמה נעשית באופן כזה, משא״כ כאשר ישנה עבודת התפילה, אז הוא מברך ברכת התורה, ואופן לימודו הוא באופן דמה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן³⁹, וכמו שמבאר בזה אדמו״ר הזקן⁴⁰ טעם הדבר, משום דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו⁴¹, כמו שהי׳ במ״ת. והיינו, דאף שבמ״ת היו קולות ולפידים, משא״כ בהתורה שלומד עכשיו אין בזה קולות ולפידים, בכל זאת הרי האימה ויראה כו׳ שהי׳ במ״ת לא הי׳ זה מצד הקולות ולפידים, וכל היראה היתה מצד וירד הוי׳ על הר סיני⁴², וענין זה ישנו גם עכשיו, דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, שכל זה נעשה ע״י הקדמת עבודת התפילה, ואח״כ מבית הכנסת לבית המדרש⁴³, ואח״כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ⁴⁴.

וזהו אז ישיר ישראל וגו׳, דבכדי שתהי׳ העבודה דבאר חפרוה וכרוה גו׳, עלי באר גו׳, הוא ע״י הקדמת עבודת התפילה, דזהו אז ישיר, דענין השירה הוא ענין התפילה⁴⁵. דזהו ג״כ מה שכולל כאן כל ישראל ביחד, כי התפילה צריך להיות בציבור, וע״י הקדמת עבודת התפילה (אפשר ו)צריך להיות אח״כ העבודה דחפרוה וכרוה, עבודת המדות, וגם בחי׳ מוחין השייכים למדות, ועד שלע״ל יהי׳ עבודת המוחין מצ״ע, כמ״ש הרמב״ם⁴⁶ דלע״ל ישיגו דעת בוראם, לא רק הענין דדע את אלקי אביך (בכדי) ועבדהו בלבב שלם⁴⁷, אלא גם לדעת את הוי׳ מצ״ע.

והנה כל הגילויים דלע״ל תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו⁴⁸, שלכן גם עכשיו צריך להיות עבודת המוחין שמצ״ע, מעין הענינים דלע״ל, ועי״ז הנה מדה כנגד מדה, יומשך לע״ל הבחינה דקני קניזי וקדמוני, דירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ובקרוב ממש.

__________

1) פרשתנו (חוקת) כא, יז.
2) ראה תניא רפי״ז.
3) ר״ה לא, א. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תתלט.
4) בשלח טו, א.
5) סוטה כז, ב. ל, ב.
6) שה״ש ד, טו.
7) סב, ב. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קסז. תקס״ו ע׳ רסט. תרנ״ד ע׳ שמו. ועוד.
8) סה״מ קונטרסים ח״א ר, א. תש״ב ע׳ 128 ואילך.
9) אוה״ת ע׳ תתלט ואילך. (כרך ה) ע׳ א׳תרמא ואילך.
10) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
11) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
12) זח״ג כט, ב.
13) ראה מקואות ספ״א וספ״ח, ומפרשי המשנה שם.
14) סי״ז.
15) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
16) שם כב, א.
17) ראה ערובין יח, א.
18) מקואות ספ״א. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תקסד.
19) פ״מ ואילך.
20) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ח ואילך.
21) קהלת ז, יד.
22) פ׳ ראה יב, כ ובספרי עה״פ. פ׳ שופטים יט, ח ובפרש״י עה״פ.
23) ראה גם ד״ה ויהי ביום השמיני שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ קמז). ד״ה להבין ענין הנסכים שנה זו (לעיל ח״א ע׳ שכו).
24) ואתחנן ו, ה.
25) שם, ד.
26) הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ב.
27) ראה גם לקו״ש חכ״ג ע׳ 86-7 הערה 49.
28) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ בתחלתו (ע׳ רסז). וש״נ.
29) בהבא לקמן – ראה מאורי אור מערכת ל אות ז וביאיר נתיב שם. אוה״ת סוכות (הוספות) ע׳ א׳תתקמה. שה״ש ע׳ קעט. סה״מ עטר״ת ס״ע תקיב. סה״מ תרח״ץ ע׳ לז. ״היום יום״ כד אדר א. ועוד. וראה לקו״ת ר״פ האזינו.
30) ראה מלכים-א ה, כ. דברי הימים-ב ב, ז.
31) ראה גם לקו״ת אחרי כח, ג. שה״ש יא, א. ובכ״מ.
32) ברכות טז, ב.
33) ראה לקו״ת פרשתנו סב, ד.
34) אגה״ק סו״ס כח (וש״נ).
35) ראה גיטין סב, א.
36) תהלים טז, ח.
37) אבות פ״ג מי״א.
38) יומא עב, ב.
39) ברכות כב, א.
40) תו״א יתרו סז, ב.
41) תדא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
42) יתרו יט, כ.
43) ראה ברכות סד, א.
44) שם לה, ב.
45) ראה ספרי ר״פ ואתחנן. וראה סה״ש תשנ״ב ח״א ע׳ 320.
46) הל׳ תשובה ספ״ט. סוף הל׳ מלכים.
47) דברי הימים-א כח, ט.
48) ראה תניא רפל״ז.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' צד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קסד ואילך. התוועדויות תשמ״ג ע׳ 1676 ואילך.