בס״ד. ש״פ במדבר, ערב חג השבועות ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
וארשתיך לי לעולם גו׳ וידעת את הוי׳1. וידוע2 מ״ש כ״ק מו״ח אדמו״ר3 אודות הנהגת אדמו״ר הצ״צ בשנה שחל בה ש״פ במדבר בה׳ סיון [כבקביעות שנה זו], דקודם הדלקת הנרות אמר הצ״צ מאמר שאו4 את ראש כו׳, ובשבת בצהריים אמר רבינו [הצ״צ] הדרוש וארשתיך לי לעולם וביאורו שנדפסו בלקו״ת5. [ולהעיר, שפסוק זה שהוא בהפטרת הפרשה שייך לכל הפרשה, שהרי ההפטרה היא הסיום של כל הפרשה, דהכל הולך אחר החיתום6, ובפרט ע״פ המבואר בכ״מ7 הטעם על תקנת ענין ההפטרה שהוא מחמת גזירת המלכות שגזרו שלא יקראו את הפרשה, ולכן קבעו את אמירת ההפטרה במקום הפרשה].
והנה נקודת הענין המבואר בהדרוש שם היא, שפסוקים אלה (וארשתיך לי גו׳ וידעת את ה׳) מדברים אודות החידוש דמתן תורה. דמתן תורה הוא ענין האירוסין דישראל והקב״ה8, וארשתיך לי. דכמו שענין האירוסין והקידושין בפשטות הוא דאסר לה אכולא עלמא כהקדש9 [וכמובן גם ממ״ש בשיעור הרמב״ם דימים אלו10 שמדין תורה בת ישראל משנתארסה לכהן אוכלת בתרומה שהרי היא קנינו], כן הי׳ גם במתן תורה, שאז נעשו ישראל מיוחדים ומאורשים להקב״ה. ועוד זאת, שלענין האירוסין יש מעלה אפילו על ענין הנישואין, כנודע11 שיש חומר יותר בנערה המאורסה על הנשואה. ובאירוסין דמתן תורה גופא הוא ג׳ דרגות, כמ״ש בכתוב1 וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק גו׳ וארשתיך לי באמונה גו׳. ומזה באים אח״כ לוידעת את הוי׳, שהיא דרגא הכי נעלית שבנתינת התורה, שמגיעים לידיעת ה׳. דאף ששלימות ענין זה יהי׳ לע״ל, שאז תהי׳ ידיעת ה׳ בתכלית השלימות12, וזה שייך לנתינת תורה חדשה דלעתיד13, מ״מ, הרי גם התורה חדשה דלעתיד כבר ניתנה בשעת מ״ת כידוע14 שמתן תורה הי׳ פעם אחת בלבד, ואז ניתן הכל. וזהו מ״ש וארשתיך לי לעולם, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם15, היינו שהאירוסין דמתן תורה הם נצחיים, היינו שאז ניתן הכל, גם הענינים דלעתיד, ובפרט שמפורש בכתוב (נוסף על זה שכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם) וארשתיך לי לעולם דייקא. וכן מובן גם ממ״ש בתניא16 בנוגע להגילויים דלע״ל, שכבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מ״ת.
והנה אף שכל הענינים נמשכו מלמעלה בשעת מ״ת, מ״מ, כדי שלא יהי׳ זה באופן דנהמא דכיסופא17, אלא באופן של עבודה המביאה לשכר וכו׳, לכן הי׳ אח״כ ענין של העלם והסתר וכו׳. וע״ז צ״ל העבודה, להמשיך תמיד ענינים אלו שנתגלו בשעת מ״ת. ובפרטיות עבודה זו היא בכל שנה בימי ההכנה למתן תורה, מתחיל מראש חודש סיון, החודש השלישי הקשור עם אוריאן תליתאי18. ואח״כ בשלשת ימי ההגבלה, הקשור ג״כ עם אוריאן תליתאי. ואח״כ בה׳ סיון ישנו ענין הקדמת נעשה לנשמע19, שזה ממשיך מלמעלה את ב׳ הכתרים שמכתירים מלאכי השרת, מלאכי עליון, לכאו״א מישראל18. ובאמת גם ב׳ כתרים אלו נעשים ע״י עבודת בני ישראל. וכדאיתא במדרש20 משל לבני המדינה שעשו ג׳ כתרים למלך, והמלך נטל כתר אחד ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו, דבני המדינה העושים את הכתרים הם המלאכים יחד עם ישראל, כמו שאומרים בנוסח התפילה (דמוסף) כתר יתנו לך ה׳ אלקינו מלאכים כו׳ ועמך ישראל כו׳, ומזה מובן, שעשיית הכתרים עצמם היא ע״י עבודת ישראל. ועוד זאת, שעומדים בסיום עבודת ספירת העומר, שכללות העבודה דספירת העומר היא המרוצה ממצרים אל מתן תורה, שע״ז כתיב21 משכני אחריך נרוצה גו׳, נרוצה לשון רבים22, הנפש אלקית עם נפש הבהמית, ואדרבה, עיקר המרוצה היא מחמת הנפש הבהמית כמבואר בכ״מ23, שעי״ז דוקא נעשה יתרון האור מן החושך24, ע״י בירור התחתון עצמו. ולכן זה מביא שיהי׳ וארשתיך לי לעולם, שההמשכה שעי״ז היא באופן נצחי, שנעשה ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו ותחתונים לא יעלו כו׳25.
והנה כשם שהי׳ במתן תורה בפעם הראשונה, עד״ז הוא ע״י לימוד התורה תמיד ע״י כאו״א מישראל. וכמבואר בתו״א (פ׳ יתרו26) בביאור מאמר רז״ל27 מה להלן באימה וביראה כו׳ אף כאן כו׳, שבעת לימוד התורה דכאו״א מישראל נמשכים אותם הענינים שנמשכו במתן תורה. ואמירת התורה ע״י ישראל היא באופן דתען לשוני אמרתך28, ע״ד ופי יגיד תהלתך29, שאומר מעצמו וכו׳. וענין זה שייך לכאו״א מישראל, שהרי כולם הם באופן דאחדות ישראל, כאיש אחד בלב אחד30, לא רק כאיש אחד בכ״ף הדמיון אלא בכ״ף ההשוואה, שנעשים דבר אחד ממש. ולכן אי״ז רק ענין של אהבה, ואהבת לרעך כמוך31, שגם זה שייך למתן תורה, כמבואר במ״א32 בענין כפה עליהם הר כגיגית18 שהיא המשכת אהבה רבה, אלא יתירה מזו, שזהו כאיש אחד ממש, שהדמות הוא כמו צלם, שנמשך הענין עצמו [וע״ד המבואר במ״א33 במ״ש34 בכל יום יהיו בעיניך כחדשים בכ״ף הדמיון, שעי״ז נעשים אח״כ חדשים35 ממש].
וע״י שלימות הענין דוארשתיך לי לעולם, ושאר הדרגות דוארשתיך, באים אח״כ לוידעת את ה׳, ענין הדעת, תכלית היחוד דנישואין, שזהו ענין הדעת מלשון יתקע מחשבתו בחוזק36, עד שזה מוליד אהבה וענפי׳ ויראה וענפי׳ כמבואר בתניא36, דאהבה ויראה כוללים את כל המצוות, מ״ע ומל״ת37, דזה שייך גם לעשרת הדברות, כמבואר בתניא38 דלפיכך אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענום39, כי אנכי כולל כל מ״ע ולא יהי׳ לך כולל כל מל״ת.
וע״י העבודה בכל ענינים אלו, ובפרט בצהריים שהוא בזמן תפילת המנחה השייך ליצחק40 השייך ללע״ל, דלע״ל יאמרו ליצחק אתה אבינו41, דאף שיעקב אבינו נקרא בחיר שבאבות42, אבל בנוגע ללע״ל ה״ז שייך במיוחד ליצחק כנ״ל. ובפרט ביום השבת שענינו עונג43, וכל מלאכתך עשוי׳44, ובפרט בשבת בזמן רעוא דרעוין, באים בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו, וקהל גדול יבואו הנה45 בארץ ישראל, ארץ עשר עממין46, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) הושע ב, כא-ב (הפטרת פ׳ במדבר).
2) ראה גם שיחת אור ליום ועש״ק פ׳ במדבר, ד׳ סיון בתחלתה (נדפס בקובץ חג השבועות ה׳תשמ״ח (ועד הנחות התמימים) ע׳ 11. וראה התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 387). שיחה ראשונה של התוועדות זו (שם ע׳ 396).
3) ״היום יום״ ב׳ סיון.
4) ל׳ הכתוב – פרשתנו (במדבר) א, ב.
5) פרשתנו ח, ב ואילך.
6) ברכות יב, א.
7) אבודרהם (שחרית של שבת). לבוש, ב״ח ט״ז ושו״ע אדה״ז או״ח ר״ס רפד. אנציקלופדי׳ תלמודית בערכה (ריש כרך י).
8) ראה שמו״ר ספט״ו. שהש״ר פ״ג, יא. תענית כו, ב (במשנה). לקו״ת שה״ש מח, א.
9) קידושין ב, ב.
10) הל׳ תרומות פ״ו ה״ג.
11) ראה אנציקלופדי׳ תלמודית ערך ארוסה וערך אשת איש. וש״נ.
12) ראה רמב״ם סוף הל׳ מלכים.
13) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
14) סה״מ תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. תקמו. תער״ב שם ע׳ שסו. סה״מ עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57. ועוד.
15) ויק״ר פ״ב, ב.
16) פל״ו (מו, א).
17) ראה ירושלמי ערלה פ״א ה״ג. לקו״ת צו ז, ריש ע״ד.
18) שבת פח, א.
19) משפטים כד, ז.
20) ויק״ר פכ״ד, ח.
21) שה״ש א, ד.
22) לקו״ת ויקרא ב, סע״ד. מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ קסט. אוה״ת שה״ש עה״פ (ע׳ סד. שם ע׳ עב. שם ע׳ פב-ג). לקו״ש ח״א ע׳ 268. ועוד.
23) לקו״ת האזינו עה, ריש ע״ד. ובכ״מ. וראה בארוכה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – ההוספה שבה כו׳. וש״נ.
24) קהלת ב, יג.
25) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
26) ד״ה בחודש השלישי – סז, ב. וראה ד״ה זה דער״ח סיון שנה זו (סה״מ ימי הספירה ע׳ רמה ואילך). תו״א ויצא כא, ב.
27) ברכות כב, א.
28) תהלים קיט, קעב.
29) שם נא, יז.
30) פרש״י עה״פ יתרו יט, ב.
31) קדושים יט, יח.
32) תו״א מג״א צח, ד. לקו״ת פ׳ ראה כב, א. וראה לקו״ת במדבר יג, ג. אוה״ת שבועות ע׳ קסב.
33) ראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 193. וש״נ.
34) ספרי ופרש״י עה״פ ואתחנן ו, ו. פרש״י תבוא כו, טז. וראה שו״ע אדה״ז או״ח סס״א ס״ב.
35) ראה גם פרש״י יתרו יט, א. עקב יא, יג.
36) תניא פ״ג (ז, ב).
37) שם פ״ד (ח, א).
38) פ״כ (כה, ב).
39) מכות כד, א. הוריות ח, סע״א.
40) ברכות כו, ב. וראה פסחים נח, ב.
41) שבת פט, ב. תו״א ויצא כא, ג. ובכ״מ.
42) ב״ר פע״ו, א. שער הפסוקים להאריז״ל תולדות כז, כה. ועוד.
43) ישעי׳ נח, יג-ד.
44) מכילתא ופרש״י עה״פ יתרו כ, ט. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סש״ו ס״ח (סכ״א).
45) ע״פ ירמי׳ לא, ז.
46) ירושלמי קידושין פ״א ה״ח.
[סה"מ במדבר ח"א ע' סח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קנד ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 393 ואילך.