בס״ד. ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
אמר ר׳ אושעיא מאי דכתיב1 צדקת פרזונו בישראל וגו׳ צדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות2. והנה ע״פ הידוע ששמא מילתא היא3, היינו ששם בעל המאמר מרמז על ענינו, הנה מכיון ששמו הי׳ ר׳ אושעיא מלשון ישועה אשר הישועה האמיתית היא הישועה והגאולה מן הגלות במהרה בימינו ממש, לפיכך דרש בענין הגלות, שצדקה עשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות. ומבאר בזה בעל ההילולא במאמרו4 על מאמר ר׳ אושעיא, דהצדקה שפיזרן לבין האומות היא, משום דכאשר ישראל מפוזרים בכמה מדינות כו׳ הנה אז אם במדינה אחת דוחקים ולוחצים את בנ״י היושבים במדינה ההיא שאין נותנים להם ללמוד ולקיים את המצוות, הנה בני ישראל הנמצאים במדינה אחרת העוסקים בתורה ומצוות, הנה מלבד זה שהם עוסקים בתורה ומקיימים את המצוות, הנה עוד זאת אשר בזה הם נותנים כח ועוז גם לאלו היושבים בגזירה ר״ל שיוכלו להתקיים. וזו היתה גם עבודת בעל ההילולא לתת כח ועוז בידי אלו שהם בגזירה ויש עליהם מיצר ומעיק שאינו נותן להם לעסוק בתורה, שיוכלו לעסוק בתורה כו׳. וידוע הדיוק בזה5, דלפי זה הי׳ צריך לכתוב פזרונו והי׳ מובן יותר מה שפיזרן לכל המדינות, ולמה נאמר פרזונו, ורק דרשו בזה שהוא כמו פזרונו (בחילוף האותיות).
ונקודת הביאור בזה6, דהנה תכלית הירידה בגלות היא בשביל העלי׳. וזהו ענין הצדקה שעשה הקב״ה בישראל שפיזרן לבין האומות, משום שע״י הגלות באים לעילוי גדול ביותר, וכידוע7 דעי״ז שאתכפיא סטרא אחרא, נצחון הסטרא אחרא והגלות המנגד, עי״ז דוקא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין. ומטעם זה נאמר פרזונו שהוא לשון פרזות שהוא פרוז ובלתי מוגבל, כי ע״י הגלות (פזרונו) באים להפרזון למעלה ממדידה והגבלה (פרזונו).
וביאור הענין יובן8 ע״פ מה שאמרו רז״ל במסכת ברכות9 על הפסוק10 לך הוי׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד גו׳, דלך הוי׳ הגדולה זו מעשה בראשית כו׳, ואח״כ אמרו שם והנצח זו בנין11 ירושלים. ולכאורה, אחרי שכבר אמר לך ה׳ הגדולה זו מעשה בראשית, אשר מעשה בראשית היינו התהוות כל סדר ההשתלשלות מרגע הא׳ ועד עתה, שהרי ההתהוות היא בכל רגע, ואחר שאמר עוד ענינים, והגבורה והתפארת, מהו שמוסיף עוד ענין, והנצח זו בנין ירושלים. אלא שמזה מובן, דיש ענין מיוחד ונפלא בענין הנצח שאינו בכל הענינים שלפני זה, ושייך לבחי׳ ירושלים. גם צריך להבין מהו השייכות דנצח לבנין ירושלים, מה שבנין ירושלים הוא ע״י מדת הנצח דוקא.
והענין הוא, דהנה מדת הנצח היא דוקא במקום שיש מונע ומעכב, דכאשר ישנו מנגד הנה עי״ז מתעוררת מדת הנצחון. וכמבואר בהמאמר שם12 ובדרושי ההילולא13, דבשביל נצחון המלחמה מבזבזים את כל האוצרות. וכמו במלך בשר ודם דבשביל נצחון המלחמה הוא מוציא ומגלה האוצרות שגנזו אבותיו והיו תמיד כמוסים וחתומים, ולא רק שלא השתמש בהם, אלא שגם לא ראה אותם כלל, ובשביל נצחון המלחמה מבזבז את כל אוצרותיו. ועד״ז יובן למעלה, דבשביל נצחון המלחמה מבזבזים כל האוצרות שלמעלה שלא שזפתם עין, בחי׳ עין לא ראתה גו׳, ובשביל נצחון המלחמה מבזבזים אוצרות אלו.
וזהו והנצח זו בנין ירושלים, דבשביל ענין הנצחון מבזבזים כל האוצרות שלמעלה, דזהו ענין בנין ירושלים, וכמבואר בתוספות14 שהשם ירושלים הוא על שם יראה ועל שם שלם, ולכן אין נותנים יו״ד אחר הלמ״ד (בתורה שבכתב), וא״כ פירוש ירושלים היינו שלימות היראה, שזהו בחי׳ האוצר שלמעלה שמבזבזים בשביל נצחון המלחמה, וכמ״ש15 בונה ירושלים הוי׳, ואמר16 הקב״ה לא אבוא בירושלים שלמעלה עד שאבוא תחילה בירושלים שלמטה.
וביאור הענין בעומק יותר17, הנה מה שבשביל נצחון המלחמה מבזבזים כל האוצרות, הוא בשביל אנשי החיל הנלחמים בפועל, והיינו, דאף שהמלחמה מתנהגת ע״י תכסיסי מלחמה, שהמלמדים אותם הם המפקדים, בכל זאת האוצרות ניתנים לאנשי החיל המוסרים את נפשם בפועל ממש, אשר בשבילם מבזבזים את כל האוצרות. ומכיון שעבודתם נעשית במסירות נפש שבבחי׳ בכל מאדך18 בלי גבול19 [והיינו, דאף שהוא רק מאדך, מאד שלך, מ״מ הרי זה קשור עם מאד האמיתי, כמבואר במ״א20], לכן גם בזבוז האוצרות שלמעלה הוא ג״כ בבחי׳ בלי גבול, אשר בנין ירושלים (שלימות היראה) שע״י מדת הנצח (בכל מאדך) היא בבחי׳ בלי גבול, פרזות תשב ירושלים21. היינו, שענין שלימות היראה אין לו חומה וגבול, אלא פרזות תשב, בלי גבול.
וזהו צדקת פרזונו בישראל גו׳, דע״י שפיזר הקב״ה את ישראל לבין האומות (פזרונו), עי״ז הם פועלים גם בגלות את נצחון המנגד, שבשבילם מבזבזים את האוצרות. ויתירה מזו, דע״י שפועלים את נצחון המנגד באופן דמסירות נפש ובלי גבול, עי״ז מבזבזים את האוצרות שלמעלה באופן בלתי מוגבל, דפרזונו הוא ע״ד פרזות תשב ירושלים, בלי חומה וגבול.
ובזה יובן גם הקשר דפסוק זה למ״ש לפניו, מקול מחצצים בין משאבים שם יתנו צדקות ה׳, דאמרו רז״ל22 מקול מחצצים הוא קול לומדי תורה הלומדים הלכות מחיצות שבשבת וחגיגות ומעילות ודיני חצצים, בין משאבים שלומדים ושואבים דברי תורה, דענינים אלו שבתורה מרמזים לעבודה דנצחון, כמו כללות ענין המחיצות דשבת בין רשות היחיד לרשות הרבים, בין רשות יחידו של עולם לעלמא דפרודא23, ועד״ז בשאר הענינים, וע״י התורה פועלים את נצחון המנגד, ובפרט כשלימוד התורה הוא בקול גדול, כפירוש הפשוט בקול מחצצים שהוא קול גדול כו׳. והמשכת ענין זה היא כאשר מתקשר עם נותן התורה, וזהו בין משאבים, ששואב ממקור התורה, נותן התורה. שזהו ענין ברכו בתורה תחילה24, ואומר בברכת התורה נותן התורה לשון הוה, היינו שמרגיש את נותן התורה בתורה, ואז עי״ז יוכל להיות הבירור גם במקום תחתון ביותר, למטה מטה עד אין תכלית25, במקום המנגד, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים26.
ויהי רצון שיקויים בקרוב ממש ענין פרזות תשב ירושלים כפשוטו, בארץ אשר תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה27, היינו שההמשכה היא ממקום שלמעלה מרשית ואחרית ולפיכך היא בלי כל שינוי, ובפרט בירושלים עיר שחוברה לה יחדיו28, קרית חנה דוד29, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ס׳ שופטים ה, יא (הפטרה דש״פ בשלח).
2) פסחים פז, ב.
3) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 35 ואילך, ובהנסמן שם.
4) סה״מ תרפ״ט ע׳ 113 (קונטרסים ח״א לב, ב) ואילך. וראה תו״ח פרשתנו (בשלח) שלה, ב.
5) שם סופ״ג (סה״מ תרפ״ט ע׳ 118. סה״מ קונטרסים שם לד, ב). וראה גם ד״ה צדקת פרזונו במאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתקצח. תו״ח שם שלו, ב. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב ז, ד ואילך. אוה״ת פרשתנו ע׳ עתר. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רפה. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ נט ואילך. אעת״ר ע׳ קעז ואילך.
6) ראה דרושים שבהערה הקודמת.
7) ראה זח״ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א. תניא פכ״ז. תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת פקודי ג, א. חוקת סה, ב. המשך באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111-2). ועוד.
8) בהבא לקמן – ראה גם בהמאמר שם פ״ד (סה״מ תרפ״ט וקונטרסים שם) ואילך. דרושים שבהערה 5.
9) נח, סע״א.
10) דברי הימים-א כט, יא.
11) כ״ה בהמאמר שם (וכן בשאר המקומות שבהערה 5 מלבד אוה״ת שם). ובברכות שם (וכן באוה״ת שם): זו ירושלים (בלי תיבת בנין).
12) פ״ו (סה״מ תרפ״ט ע׳ 123. קונטרסים שם לו, ב).
13) המשך באתי לגני הנ״ל פי״א (סה״מ תש״י ע׳ 132). פי״ט-כ (שם ע׳ 154-5).
14) ד״ה הר – תענית טז, א.
15) תהלים קמז, ב.
16) תענית ה, א. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ה שם ע׳ א׳כ ואילך. אוה״ת שם ע׳ תרפח. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ רפט.
17) ראה גם בהמאמר שם פ״ח (סה״מ תרפ״ט ס״ע 125-6. קונטרסים שם לז, ב). המשך באתי לגני שם.
18) ואתחנן ו, ה.
19) ראה גם אוה״ת שם ע׳ תרפז.
20) תו״א מקץ לט, ג ואילך. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד סק״ה (ע׳ תמ ואילך). וש״נ.
21) זכרי׳ ב, ח. וראה דרושים שבהערה 5.
22) תדא״ר פ״י. יל״ש שופטים רמז מט. וראה גם בהמאמר שם פ״ג (סה״מ תרפ״ט ס״ע 116-7.
קונטרסים שם לד, א). ד״ה מקול מחצצים באוה״ת פרשתנו ע׳ תרפד. שם ע׳ תרצ.
23) ראה גם בהמאמר שם. אוה״ת בראשית (כרך ג) תעד, ב. תשא ס״ע א׳תתקנח ואילך. לקו״ש חי״א ע׳ 68 ואילך. וש״נ.
24) ראה נדרים פא, א.
25) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג. ובכ״מ.
26) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
27) עקב יא, יב.
28) תהלים קכב, ד.
29) ישעי׳ כט, א.
[סה"מ שמות ח"ב ע' סא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ פט ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ב ע׳ 919 ואילך.