בס״ד. ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז ה׳תשל״ה
הנחה בלתי מוגה
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה גו׳1, דפירוש הכתוב לפי פשוטו הוא שאז אמרו ישראל שירה על הנס שנעשה לרבים עד לכלל ישראל, וכידוע גודל העילוי והחיוב דאמירת שירה על הנס, ועד שביקש הקב״ה לעשות חזקי׳ משיח ולא עשאו משום שלא אמר שירה על הנס2. והנה בפירוש רש״י (וכן במדרשי רז״ל) עה״פ מבואר שהשירה לא היתה על עצם הנס דבארה של מרים, שהרי הבאר היתה בתחילת הארבעים שנה והשירה לא נאמרה עד שנת הארבעים, אלא השירה היתה על הנס המיוחד דהצלת בנ״י שנתגלה ע״י הבאר וכו׳. אבל לכאורה עדיין צריך להבין, שהרי גם נסים דהצלת בנ״י כבר היו לפנ״ז כגון מלחמת עמלק, וא״כ מה הי׳ החידוש בנס הבאר. והנה בפשטות החידוש שבנס ההצלה דהבאר לגבי נס ההצלה דמלחמת עמלק הוא מה שמלחמת עמלק היתה לפני מתן תורה, ונס הבאר הי׳ לאחרי מתן תורה. אבל צריך להבין מהו הענין בזה.
אך הענין הוא, דהנה כל העולם כולו נברא בשביל ישראל ובשביל התורה3, ומזה מובן, דגם בישראל ישנו ענין דבאר, וכידוע4 שכנסת ישראל שורש נשמות ישראל נק׳ בשם באר, כמ״ש5 מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וביאור הענין הוא4, דהנה בפסוק זה מבואר סדר ההשתלשלות דנשמות ישראל. דבתחילה נמשכות הנשמות בבחי׳ מעין גנים, דגנים קאי על גן עדן העליון וגן עדן התחתון (כידוע שבפרטיות יש בלי גבול דרגות בג״ע, אלא שבכללות נחלקים לב׳ הסוגים דג״ע העליון וג״ע התחתון6), היינו שהנשמה היא בג״ע, וכמ״ש7 חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, ששם הנשמה היא בבחי׳ עמידה וביטול. ואח״כ יורדת הנשמה למטה, שזהו ענין באר מים חיים, שהבאר נובע מתחת לארץ, אמנם גם שם נקראת הנשמה מים חיים, ע״ש הביטול והעמידה שלפנ״ז שע״ז כתיב חי הוי׳ גו׳ כנ״ל. אמנם דוקא ע״י ירידתה למטה נפעלת בה מעלה יתירה. דהנה אנו אומרים8 נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו׳. דלפני ירידת הנשמה להיות בבחי׳ מציאות יש בעולמות בי״ע (בראתה יצרתה נפחתה) הרי היא בבחי׳ טהורה היא, בעולם האצילות שאין בו רע כלל. אמנם כתיב9 ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והי׳ לארבעה ראשים, ועד״ז הוא בנשמה, שאח״כ יורדת למטה לבחי׳ ומשם יפרד, עד שאפשר שהמים חיים יהיו באופן דרבו נוטפין על הזוחלין10. וזהו ענין הבאר שנעשה דוקא ע״י שהמים עוברים דרך גידי הארץ ובוקעים את האדמה, שדוקא ע״י זה נעשים מים צלולים ומתוקים ועד שהם מטהרים מכל הטומאות, וגם מטומאה הכי חמורה, שע״ז ארז״ל11 על כל דבר ודבר שהי׳ אומר הקב״ה למשה אומר לו טומאתו וטהרתו, כיון שהגיע לפ׳ אמור אל הכהנים12 אמר לו משה, רבש״ע אם נטמא זה במה תהא טהרתו, לא השיבו, באותה שעה נתכרכמו פניו של משה. הרי הטהרה היא ע״י מים חיים כמ״ש13 ונתן עליו מים חיים אל כלי, שע״י המים חיים בצירוף האפר אפשר לטהר גם טומאה חמורה זו. ועד״ז יובן בענין הנשמה, שדוקא ע״י ירידתה למטה יש בה מעלה יתירה, שעי״ז עולה למעלה גם מבחי׳ נשמה שנתת בי טהורה היא, למעלה ממעין גנים.
והנה לכאורה צריך להבין, איך אפשר להיות שהנשמה ע״י ירידתה למטה יש בה עילוי לגבי מה שהיתה לפני ירידתה, והרי הנשמה למעלה היא בבחי׳ טהורה היא כנ״ל, דקאי גם על בחי׳ טהירו עילאה14, ולא עוד אלא שאמרו רז״ל15 שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, ואיך אפשר שיהי׳ עילוי בדבר דוקא ע״י ירידתה למטה. אך הענין הוא, כי תכלית בריאת כל סדר ההשתלשלות הוא מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים16, וענין זה נפעל דוקא למטה בעוה״ז התחתון שאין למטה ממנו. וכמבואר בהמשך ההילולא17 בענין באתי לגני לגנוני18 דעיקר שכינה בתחתונים היתה, שעיקר הכוונה היא בתחתונים דוקא. וכמ״ש בתחילת הבריאה ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה19, שעיקר הכוונה הוא בקיום המצוות בעוה״ז התחתון דוקא. דענין זה נאמר לגבי אדם הראשון, יציר כפיו של הקב״ה20, ומזה מובן לגבי כאו״א מישראל, וכמארז״ל21 שהטעם שנברא אדם יחידי הוא ללמדך שנפש אחת מישראל היא כמו אדם הראשון. וזהו כללות עבודת האדם בעולם הזה התחתון, במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא22, ובפרט בזמן הגלות, דכללות עוה״ז לאחרי חטא עץ הדעת הוא בבחי׳ גלות, ועד לגלות כפשוטו כשהחושך הוא כפול ומכופל, הרי העבודה בחושך זה דוקא, בה ועל ידה משלימים את תכלית כוונת הבריאה המושרשת בעצמותו ית׳. ובפרטיות יותר הענין הוא במעשה המצוות דוקא, דהמעשה הוא העיקר23, ובזה גופא במעשה מלשון כפי׳24, העבודה דאתכפיא סטרא אחרא25 וכו׳. וזהו הטעם שדוקא ע״י ירידת הנשמה למטה מגיעים למעלה מכפי שהיתה הנשמה לפני ירידתה.
וזהו מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, דבתחילה הנשמה היא בבחי׳ מעין גנים, ואח״כ ע״י ירידתה למטה נעשית בבחי׳ באר מים חיים ע״י שעוברים בגידי הארץ וכו׳, ואז מגיעים לבחי׳ ונוזלים מן לבנון, וכמבואר בהדרושים26 דענין לבנון קאי על לב נון, היינו ל״ב נתיבות חכמה ונו״ן שערי בינה27, ולמעלה יותר בחי׳ לובן העליון, ולמעלה מזה בבחי׳ ונוזלים דקאי על המזל שלמעלה.
וזהו מ״ש (בפסוק שלאח״ז28) באר חפרוה שרים גו׳, דשרים קאי על המוחין שבנפש האדם, דעיקר עבודת האדם היא ע״י שהמוח שליט על הלב29 כמבואר בתניא30, דאדם הראוי לשמו אדם הרי אצלו המוח שליט על הלב, ועד ששולט ומבטל גם את המנגדים, וכמובן מהמבואר בתניא31 שהוא כמשל עובד גילולים העומד כנגדו וכו׳, והאדם ע״י עבודתו מבטלו, וע״י שהמוח שליט על הלב הרי ליבא פליג לכל שייפין32. ואז הרי הוא חופר ומגלה את עצם הנשמה, וכתורת הבעש״ט33 עה״פ34 כי תהיו אתם ארץ חפץ שישראל הם כמו ארץ חפץ שיש בה כל הון יקר ונעים, וע״י שחופרים בעומק מגלים את ההון יקר וכו׳, ועד שעי״ז מגיעים למעלה משורש הנשמה כנ״ל.
וזהו אז ישיר ישראל גו׳ עלי באר ענו לה, דבאר קאי על הנשמה כנ״ל, ועלי באר היינו עליית הנשמה שנפעל בה ע״י ירידתה למטה, וענין ענו לה הוא הנתינת כח שמקבלים ע״ז מלמעלה, וכמאמר35 אלמלא הקב״ה עוזרו כו׳. ומ״ש ענו לה לשון רבים מובן ע״פ המבואר במ״א36 בענין מ״ש37 הוי׳ לי בעוזרי, עוזרי לשון רבים, דקאי על ניצוצות הקדושה המתבררים ע״י קיום המצוות. וע״י ירידה זו פועלים ישועות בעולם, וכמ״ש38 פועל ישועות בקרב הארץ, שדוקא ע״י הירידה בקרב הארץ שענינה הוא תחתון שבארץ גופא (כמובן מפרש״י בפ׳ וארא על קרב הארץ39), עי״ז פועלים ענין הישועות, דהיינו הגאולה העתידה לבוא. ואז נשיר לפניו שיר חדש לשון זכר40, וכמ״ש במזמור שמתחילים לומר ביום זה41 של בעל הגאולה ובעל יום ההולדת מזמור שירו להוי׳ שיר חדש42, וכמו שהי׳ בגאולתו שלא אותי בלבד גאל הקב״ה כו׳ כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הקדושה כו׳ וגם את אשר בשם ישראל יכונה (כלשונו במכתבו43), כן יהי׳ לע״ל בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (חוקת) כא, יז. – לכמה ענינים בהמאמר, ראה המאמרים שלאחריו: ד״ה שירו לה׳ די״ג תמוז (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ סז ואילך), ד״ה אך בגורל דט״ז תמוז פ״ד (לקמן ע׳ שא-שב) ואילך, וסד״ה אלה מסעי דש״פ מטו״מ (לקמן ע׳ תלז).
2) סנהדרין צד, א.
3) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ בראשית א, א. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
4) ראה לקו״ת פרשתנו סב, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קסז. תקס״ו ע׳ רסט. אוה״ת פרשתנו ע׳ תתלט ואילך. (כרך ה) ע׳ א׳תרמא ואילך. סה״מ תרנ״ד ע׳ שמו. ד״ה מעין גנים תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א ר, סע״א ואילך). סה״מ תש״ב ע׳ 128 ואילך. ד״ה אז ישיר ישראל תשמ״ג (לקמן ע׳ צד ואילך).
5) שה״ש ד, טו.
6) ראה אגה״ק סי״ז. וראה בארוכה ד״ה לא הביט און ביעקב תשכ״א (לקמן ס״ע קסט ואילך). ד״ה מי מנה עפר יעקב תשכ״ה (לקמן ס״ע קפח ואילך). תשכ״ו (לקמן ע׳ רג ואילך). וש״נ.
7) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
8) בברכות השחר (ברכות ס, ב). וראה המשך תרס״ו ע׳ תעב. שם ע׳ תפה ואילך. ובכ״מ.
9) בראשית ב, י.
10) בכורות נה, ב.
11) מקואות ספ״א. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תתסד.
12) ר״פ אמור (כא, א).
13) במדב״ר פי״ט, ד. תנחומא פרשתנו ו.
14) ראה לקו״ת בחוקותי מז, א. סידור (עם דא״ח) קיא, סע״ג. סהמ״צ להצ״צ לז, א. ובכ״מ.
15) ראה ב״ר פ״א, ד.
16) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
17) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
18) שה״ש ה, א. שהש״ר עה״פ.
19) בראשית ב, טו.
20) ראה ב״ר פכ״ד, ה. קה״ר פ״ג, יא (ב). אדר״נ ספ״א.
21) סנהדרין לז, א.
22) ר״ה לא, א.
23) אבות פ״א מי״ז.
24) ראה ב״י לטור יו״ד סרמ״ח. וראה לקו״ת בחוקותי מח, א. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשסא. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרע״ח ע׳ קכא. תרצ״ט ע׳ 191. לקו״ש חי״ב ע׳ 238. ובכ״מ.
25) זח״ב קכח, ב. וראה תניא פכ״ז. לקו״ת ר״פ פקודי.
26) ד״ה מעין גנים תרצ״א (סה״מ קונטרסים ח״א ר, ב). ד״ה אז ישיר ישראל תשמ״ג (לקמן ע׳ צז). וש״נ.
27) ראה מאורי אור מערכת ל אות ז וביאיר נתיב שם. אוה״ת סוכות (הוספות) ע׳ א׳תתקמה. שה״ש ע׳ קעט. סה״מ עטר״ת ס״ע תקיב. סה״מ תרח״ץ ע׳ לז. ״היום יום״ כד אדר א. ועוד. וראה לקו״ת ר״פ האזינו.
28) חוקת כא, יח.
29) זח״ג רכד, סע״א (ברע״מ).
30) פי״ב (יז, רע״א).
31) פכ״ח (לה, ב). אגה״ק סכ״ה (קמא, א).
32) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
33) כש״ט (קה״ת) הוספות סמ״ד (פא, א). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ קפ. קפח. רפה. ח״ד ע׳ קיט. ח״ה ע׳ שמח. סה״ש תרצ״ו ע׳ 41. שם ע׳ 123. ״היום יום״ יז אייר.
34) מלאכי ג, יב.
35) סוכה נב, ב. תניא רפי״ג.
36) ד״ה הוי׳ לי בעוזרי דש״פ פינחס, י״ב תמוז תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ רא. שם ע׳ רח).
37) תהלים קיח, ז.
38) תהלים עד, יב. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשל״ה) אמירת מזמור זה. המו״ל.
39) וארא ח, יח.
40) ראה תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
41) כידוע שהקאַפּיטל המתאים לשנות חייו (ראה הערה 38) שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. לקו״ש ח״ה ע׳ 103-4. ח״כ ע׳ 400 ואילך. המו״ל.
42) תהלים צו, א.
43) נדפס באגרות-קודש שלו ח״ב ע׳ פ. סה״מ תרפ״ח ע׳ קמו. תש״ח ע׳ 263.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' עג ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 416 ואילך.