בס״ד. ש״פ בשלח, י״ג שבט ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק גו׳1. ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו ד״ה זה דשנת ה׳תש״ט2, דצריך להבין, דמכיון שעצת משה ע״פ מאמר הוי׳ הוא בחר לנו אנשים, אנשים לשון רבים, א״כ הוה לי׳ לומר ויצאו וילחמו, או צאו, ולמה אמר צא, לשון יחיד. גם צריך להבין, מה משמיענו הכתוב שעמלק נלחם עם ישראל ברפידים, והלא כבר נאמר לפני זה3 ויחנו ברפידים, והי׳ מובן מעצמו שמלחמת עמלק היתה ברפידים. ורז״ל4 פירשו אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ידיהם מדברי תורה לכך בא השונא עליהם. ועפ״ז מובן מה שהכתוב מדייק לומר שמלחמת עמלק היתה ברפידים, שבזה בא הכתוב לבאר סיבת מלחמת עמלק, שהיא לפי שרפו ידיהם מדברי תורה. אבל עדיין צריך להבין (כמו שמדייקים בזה במ״א5), מהו הלשון שרפו ידיהם, והרי המדובר כאן הוא ברפיון בלימוד התורה, ובשייכות ללימוד התורה, שענינה הבנה והשגה, או עכ״פ דיבור, אינו מתאים הלשון רפיון ידים, והוה לי׳ לומר שרפו את עצמם מדברי תורה.
והענין הוא6, דהנה מבואר בתניא7 דלכל איש ישראל יש שתי נשמות שהן שתי נפשות, נפש אחת מצד הקליפה וסטרא אחרא, ונפש השנית היא חלק אלוקה ממעל ממש8, ושתי נפשות אלו נלחמות זו עם זו לכבוש את הגוף, כמ״ש9 ולאום מלאום יאמץ. ובכדי לנצח את מלחמת היצר, שנפש האלקית תכבוש את הגוף, הנה ע״ז אמרו רז״ל10 בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין, ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, היינו, שבכח התורה יכול הוא לנצח את מלחמת היצר. ולא רק באופן של אתכפיא בלבד, אלא גם באופן של אתהפכא, שמהפך את נפש הבהמית, להיות ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך11, בשני יצריך12, שזהו דיוק הלשון תבלין (בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין), שמהפך את היצר הרע ועושה אותו לתבלין13. ומכיון שמדת הנצחון נטועה ומושרשת בעצם הנפש, כמבואר בדרושי ההילולא14 [ויתירה מזו, שהמדובר כאן הוא בנצחון של ענין התורה ומצוות שהוא ענין עצמי בישראל], הרי הנצחון הוא בתכלית השלימות.
אמנם כל זה הוא כאשר העבודה היא כדבעי, דאז התורה נעשית תבלין ליצר הרע, אבל כאשר רפו ידיהם מדברי תורה, הנה זה נותן מקום להיות ויבוא עמלק וילחם עם ישראל. והענין הוא, דהנה לימוד התורה כדבעי הוא כמארז״ל15 שצריך להיות ברכו בתורה תחילה, ואז דוקא לימוד התורה שלו הוא כדבעי, שלומד תורה על מנת לעשות. וזה שהוא לומד תורה על מנת לעשות, הוא לא רק לפי שגדול לימוד שמביא לידי מעשה16, אלא (בעיקר) לפי שהמעשה הוא העיקר17. ומזה מובן, שכאשר חסר אצלו בקיום המצוות כדבעי, הרי חסרון זה מורה שחסר אצלו לא רק בקיום המצוות, כי אם גם בלימוד התורה, דהגם שהוא לומד תורה, אבל מכיון שלא ברך בתורה תחילה, וממילא חסר אצלו בקיום המצוות במעשה בפועל, הרי זה מורה שלימוד התורה שלו אינו כדבעי כלל. וזהו מה שאמרו רז״ל שרפו ידיהם מדברי תורה, היינו, דמכיון שקיום המצוות שלו הוא ברפיון ידים, הרי זה גופא הוכחה שרפו ידיהם מדברי תורה, שחסר אצלו בלימוד התורה, שלא ברכו בתורה תחילה. ומכיון שרפו ידיהם מדברי תורה, שלימוד התורה שלו אינו כדבעי, הרי זה נותן מקום להיות ויבוא עמלק וילחם עם ישראל.
והנה18 קליפת עמלק ענינה לקרר את האדם, כמ״ש19 אשר קרך בדרך. שכאשר האדם הוא בדרך הוי׳, והוא בא לצאת ממצרים, בצאתכם ממצרים20, והיינו, שמתחיל בעבודתו לצאת מהמיצרים וגבולים שלו, הנה אז בא עמלק לקררו, היינו, שאומר לו שגם הוא מסכים על כללות הענין דלימוד התורה וקיום המצוות, אבל מהי ההתפעלות בזה, ולמה צריכים שהעבודה תהי׳ באופן דבכל מאדך11 דוקא, וכדבעי לי׳ למיעבד21, הרי מספיק גם העבודה שבמדידה והגבלה. ובכלל טוען הוא, שצריך להיות מעט מעט אגרשנו22, ומהו הלהט (קאָך) וההתפעלות בזה. וכאשר מראים לו שמפורש בתורה שהעבודה צריכה להיות באופן דבכל מאדך, ושהעבודה צריכה להיות כדבעי לי׳ למיעבד דוקא, אז מתחיל להטיל ספיקות, דזהו ענינו של עמלק, עמלק בגימטריא ספק23, ומטיל בזה כמה ספיקות, דמי יאמר שהפשט הוא כך, ומי יאמר שהכוונה אליו כו׳, ומי יאמר שהכוונה היא גם למעמד ומצב שלו כו׳, וככה מורידו מדחי אל דחי, כמארז״ל24 כך היא אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו כו׳. וקליפת עמלק בדקות יותר היא, דכאשר הוא צריך להתעסק עם הזולת, אז בא עמלק ומטיל בו ספיקות, וטוען שהוא עסוק ומונח בענינים נעלים, ובענין פלוני הרי גם אם הוא לא יעשה אותו, הרי ייעשה הדבר ע״י אחר, ואף שאז לא יהי׳ כדבעי לי׳ למיעבד, לפי ערך מעמדו ומצבו, אבל הרי הוא מונח בענינים נעלים, שכל זה הוא קליפת עמלק כו׳.
והנה לאחרי שנאמר אשר קרך בדרך, כתיב ויזנב בך כל הנחשלים אחריך. והענין הוא, דהנה עיקר קליפת עמלק היא כאשר הוא בבחי׳ נחשלים אחריך, דכאשר הוא בתוך הענן25, אז אין עמלק יכול להגיע אליו, אבל כאשר הוא בבחי׳ נחשלים אחריך, שאומר שיש לו שכל ומדות של עצמו ולמד חסידות והוא ״תמים״ וכו׳ וחושב שכחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה26, ולכן יכול לצאת מחוץ לענן, הנה זוהי הסיבה לזה שקליפת עמלק יכול להגיע אליו.
והעצה לזה היא כמ״ש בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק. דבחר לנו אנשים היינו אנשי משה דוקא27, דמשה ענינו ביטול, כמ״ש (בפרשתנו28) ונחנו מה, והיינו, דהגם שמשה רבינו ידע את מעלותיו, שהוציא את ישראל ממצרים, ונתן להם את המן, ועתיד ליתן להם את התורה, בכל זאת אמר ונחנו מה, שאינו מציאות לעצמו כלל, וכל מציאותו היא רק מה שמאמיתת המצאו נמצאו כל הנמצאים29, ומשום זה הרי אדרבא, הוא בתוקף המציאות, אבל תוקף זה אינו התוקף מזה שהוא מציאות לעצמו, כי אם התוקף דאמיתת המצאו. וזהו שמשה אמר ליהושע בחר לנו אנשים, דפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה30, היינו שיהושע הי׳ בטל למשה, דוגמת הלבנה שהיא מקבלת ובטילה לשמש, ואמר לו שיבחר לו אנשים, אנשי משה דוקא שהם בטלים למשה רבינו שענינו הוא בחי׳ ונחנו מה כנ״ל. וכח זה ניתן לכאו״א (עי״ז שבטלים למשה כנ״ל), צא הלחם בעמלק, שבכחו של משה, ואתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא31, עד לכ״ק מו״ח אדמו״ר, יכולים לצאת גם מחוץ לענני הכבוד, למקום נחש שרף ועקרב, ולנצח את מלחמת עמלק.
והנה כתיב32 מלחמה להוי׳ בעמלק מדור דור, ואיתא בתיב״ע שהכוונה בזה היא לדרא דעלמא דין, דור משה רבינו, ולדרא דמשיחא, שבקרוב ממש ינצח את מלחמת עמלק, וכבקשת כאו״א מישראל33 את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כו׳ כי לישועתך קוינו כל היום, ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ובתפילת מוסף דשבת [שהיא עיקר התפילה וההוספה דשבת] אומרים, הוא אלקינו כו׳ ויגאלנו שנית בקרוב כו׳ הן גאלתי אתכם אחרית כבראשית, ובהוספה גם על יציאת מצרים, כמ״ש34 אראנו נפלאות, במהרה בימינו ממש.
__________
1) פרשתנו (בשלח) יז, ח-ט.
2) סה״מ תש״ט ע׳ 34 (השני) ואילך.
3) פרשתנו שם, א.
4) יל״ש עה״פ (רמז רסג). מכילתא עה״פ. וראה גם סנהדרין קו, א. תנחומא פרשתנו כה. יתרו ג.
5) ראה גם (באו״א קצת) סה״ש תש״ג ע׳ 42. תש״ד ע׳ 75.
6) ראה גם סה״מ שם ס״ע 34.
7) פ״א (ה, ב).
8) שם רפ״ב.
9) תולדות כה, כג. וראה תניא פ״ט.
10) ראה קידושין ל, ב. וש״נ.
11) ואתחנן ו, ה.
12) ברכות נד, א (במשנה). ספרי (הובא בפרש״י) עה״פ. וראה סה״מ שם ע׳ 40.
13) ראה תניא פכ״ז (לד, ב).
14) המשך באתי לגני ה׳שי״ת פי״א (סה״מ תש״י ע׳ 132).
15) נדרים פא, א. ב״מ פה, ריש ע״ב.
16) קידושין מ, ב.
17) אבות פ״א מי״ז.
18) בהבא לקמן – ראה (נוסף לסה״מ תש״ט שם) ד״ה ויאמר משה תש״ט פי״ג (סה״מ שם ע׳ 64 ואילך). וראה ד״ה זכור תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ קצה ואילך). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רצד). תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ קל ואילך). תרפ״ח (סה״מ תפר״ח ע׳ נח ואילך). תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב רפה, ב ואילך). ד״ה והי׳ כאשר ירים משה ידו פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רצג ואילך). תרצ״ד (סה״מ קונטרסים שם רצ, א).
19) תצא כה, יח. וראה פרש״י עה״פ.
20) תצא שם, יז.
21) ראה כתובות סז, א.
22) משפטים כג, ל.
23) ראה (נוסף למקומות שבהערה 18) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סצ״ג (צג, ב). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ רעט. ועוד.
24) שבת קה, ב.
25) ראה פרש״י תצא שם, יח.
26) עקב ח, יז.
27) ראה ריש וסוף ד״ה ויבוא עמלק הנ״ל. רד״ה ויאמר משה תש״ט. שם פ״י. סד״ה הנ״ל (סה״מ תש״ט ע׳ 34. שם ע׳ 41. ע׳ 51. ע׳ 62. ע׳ 66).
28) טז, ז. וראה ד״ה ויאמר משה הנ״ל פ״י (סה״מ שם ע׳ 62).
29) רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״א ה״א.
30) ב״ב עה, א.
31) תקו״ז תיקון סט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז. זח״ג רעג, א.
32) פרשתנו יז, טז.
33) בתפלת שמו״ע.
34) מיכה ז, טו. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תפו ואילך).
[סה"מ שמות ח"ב ע' נז ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 101 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ב ע׳ 810 ואילך.