בס״ד. ש״פ תבוא, ח״י אלול ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

היום הזה ה׳ אלקיך מצוך גו׳ את ה׳ האמרת היום גו׳ וה׳ האמירך היום גו׳ ולשמור כל מצוותיו גו׳¹. ומדייק רבינו הזקן בלקו״ת² דצריך להבין מש״נ היום הזה ולא כתיב איזה יום. גם צריך להבין מש״נ וה׳ האמירך גו׳ ולשמור את מצוותיו, מהי השייכות בין שמירת המצוות לה׳ האמירך. וכמ״ש באור החיים הקדוש³, דדבר זה הוא מתנאי הכבוד שרשם במעשה ישראל לה׳ שכתוב בפסוק את ה׳ האמרת, ומה מקום להזכירו בדברים שמה׳ לישראל. והנה בגמרא⁴ דרשו על פסוק זה, אמר להם הקב״ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב⁵ שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנאמר⁶ ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וזהו את ה׳ האמרת כו׳ חטיבה אחת וה׳ האמירך כו׳ חטיבה אחת. וצריך להבין⁷ מהי שייכות הענינים זה לזה, דהיות שאתם עשיתוני חטיבה אחת לכן גם אני אעשה אתכם חטיבה אחת.

והענין הוא, כמו שממשיך בלקו״ת שם² דהמקרא הזה מחובר לפרשה שלמעלה הימנו שמסיימת ארץ זבת חלב ודבש. וזהו היום הזה גו׳, דהיינו בשעת כניסתם לארץ. והנה יש בחי׳ עולם שנה נפש (שעל זה מיוסד כל ספר יצירה אשר בו מבוארת התהוות כל סדר ההשתלשלות)⁸, וצריך לומר שבחי׳ ארץ ישראל (והכניסה לארץ) ישנה בעולם שנה ונפש. והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל⁹ למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, ומזה מובן דענין הארץ הו״ע הביטול לרצון העליון. וזהו ענין ארץ ישראל כפשוטה (בחי׳ עולם), שהיא התמצית של כל העולם, וצריך לעשות את העולם לדירה לו ית׳. ועיקר הדירה הוא בארץ ישראל. וענין ארץ ישראל בבחי׳ שנה הוא ראש השנה, כי בראש השנה הו״ע קבלת עול מלכות שמים כללי על כל השנה כולה¹⁰. וענין ארץ ישראל בנפש קאי על כאו״א מישראל, שהנשמה שלו היא חלק אלוקה ממעל ממש¹¹, ורצונה לעשות רצון קונה¹².

והנה ידוע דכל הענינים שבעולם מקורם הוא בתורה. וכן הוא בענין ארץ ישראל, שיש בחינה זו בתורה. והענין הוא, כמו שמבאר בלקו״ת שם דארץ ישראל בתורה היא בחי׳ תורה שבע״פ, וכנ״ל דלמה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וגילוי רצון העליון הוא בתורה שבע״פ דוקא, כמבואר באגה״ק¹³. היינו, דכדי לקיים את הרצון העליון אינו מספיק הלימוד בתורה שבכתב, אלא צריך להיות הלימוד בתורה שבע״פ, שעל ידה אפשר לדעת ולקיים את רצון העליון. וזהו שנקראת זבת חלב ודבש. כי דבש וחלב תחת לשונך¹⁴ זהו סתרי תורה¹⁵, לפי שיש בה מתיקות והם טעמי תורה שיתגלו לעתיד לבוא (כמ״ש רש״י עה״פ¹⁶ ישקני מנשיקות פיהו), דגם ענין זה נמשך ע״י תורה שבע״פ. ויש לומר, דעיקר החידוש בזה הוא בתורת חסידות חב״ד שנתגלתה ע״י רבינו הזקן.

וזהו את ה׳ האמרת היום, האמרת הוא פועל יוצר כלומר הפעלת¹⁷, וכמארז״ל¹⁸ כל תלמיד חכם שיושב ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, דע״י לימוד התורה שלו ממשיך כעין זה גם מלמעלה, שגם הקב״ה יאמר את התורה. ועד שהקב״ה אומר את המאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו¹⁹. דהנה במאמר זה (נעשה אדם גו׳) מדייק בלקו״ת²⁰ שלכאורה אינו מובן מהו בצלמנו כדמותנו, הלא אין לו דמות הגוף ח״ו. אך הענין הוא, דהנה כתיב²¹ זאת התורה אדם, דהתורה היא בציור אדם, רמ״ח מצוות עשה הם רמ״ח אברים דאדם העליון ושס״ה מצוות ל״ת הם שס״ה גידים²². ולכן ע״י לימוד התורה ממשיכים מלמעלה את המאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזהו ענין האמרת כמו שהוא בתורה.

ולהבין ענין האמרת בעולם שנה ונפש, הנה ידועה תורת הרב המגיד²³ בענין במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים²⁴, שהוא כמשל האב שחקוקה לפניו צורת בנו הקטן לפני שנולד כו׳. ומזה מובן דנשמות ישראל שרשם בבחי׳ בצלמנו כדמותנו. וזהו ענין האמרת בנפש. וענין האמרת בבחי׳ שנה קאי על ראש השנה, וכידוע²⁵ דהחילוק בין צלמנו לדמותנו הוא החילוק בין כה לזה, דזה הוא בחי׳ צלמנו שהוא עצמיות ומהות הדבר, וכה הוא בחי׳ דמותנו שהוא רק בבחי׳ דמיון ודמות הדבר בלבד. וזהו החילוק בין כ״ה אלול לראש השנה, כ״ה אותיות כה, דבכ״ה באלול הוא בחי׳ דמותנו. וראש השנה, זה היום תחלת מעשיך²⁶, הוא בחי׳ צלמנו. וזהו ענין האמרת בשנה, דקאי על ראש השנה שבו נאמר מאמר זה דנעשה אדם גו׳. וענין האמרת בבחי׳ עולם קאי על הכניסה לארץ דכתיב בה²⁷ והי׳ כי תבוא אל הארץ גו׳ וירשתה וישבת בה, וידוע הפירוש בזה²⁸ דכתיב²⁹ הלא אח עשו ליעקב, ולכן הרי יעקב יורש את עניני עשו, האורות מרובים דתהו בהכלים מרובים דתיקון³⁰.

והנה ע״י שאת ה׳ האמרת ממשיכים שיהי׳ וה׳ האמירך (אתם עשיתוני כו׳ אף אני אעשה אתכם), וכמו שמסיים לתהלה לשם ולתפארת, שזהו ענין המשכת המוחין חב״ד בנוקבא דז״א³⁰. תהלה מלשון יהל אור³¹ שהוא בחי׳ חכמה, ושם הוא בחי׳ בינה, ותפארת הוא בחי׳ דעת, קו האמצעי. ועל זה ממשיך בהכתוב ולשמור כל מצוותיו, כי הג׳ בחינות נמשכים ע״י עבודת ישראל בג׳ הקוין שעליהם העולם עומד³².

וזהו היום הזה גו׳ שקאי על כניסתם לארץ עם כל הפירושים בבחי׳ עולם שנה ונפש, ועי״ז גם האמרת בעולם שנה ונפש כנ״ל. ועד שבאים לענין כי תבואו אל הארץ, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (תבוא) כו, טז-יח.
2) פרשתנו מא, ג.
3) עה״פ. וראה רד״ה את ה׳ האמרת תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ תיא). המשך תער״ב ח״א ע׳ שפ. ועוד.
4) ברכות ו, א.
5) ואתחנן ה, ד.
6) דברי הימים-א יז, כא.
7) ראה גם אוה״ת פרשתנו ד״ה את ה׳ האמרת (ע׳ תתרנו ואילך. ע׳ תתרסח ואילך. ע׳ תתרעט ואילך). המשך תער״ב שם.
8) ראה אוה״ת יתרו ע׳ תתטז ואילך.
9) ב״ר פ״ה, ח.
10) מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ שעט. אוה״ת סוכות ע׳ א׳תשנו. ברכה ע׳ א׳תתסו. סה״מ תרנ״ד ע׳ לו. תרנ״ו ע׳ רעח. תש״ב ע׳ 49.
11) תניא רפ״ב.
12) ראה רמב״ם הל׳ גירושין ספ״ב.
13) ס״א. סכ״ט (קנ, ב).
14) שה״ש ד, יא.
15) ראה אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תכו ואילך.
16) שה״ש א, ב.
17) לקו״ת שם מב, ב.
18) תדא״ר רפי״ח.
19) בראשית א, כו.
20) מב, א.
21) חוקת יט, יד.
22) זח״א קע, ב. לקו״ת שה״ש יא, רע״ג. ועוד.
23) או״ת ב, ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ו). וראה גם סה״מ בראשית ח״א ס״ע קלט-מ. וש״נ.
24) ב״ר פ״ח, ז. רות רבה רפ״ב.
25) ראה לקו״ת מטות פב, א. ובכ״מ.
26) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
27) פרשתנו כו, א.
28) ראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ שסז. מקומות שנסמנו בלקו״ש חי״ג ע׳ 116 הערה 29.
29) מלאכי א, ב.
30) לקו״ת שם מב, ב. ג.
31) ראה איוב לא, כו. מא, י.
32) אבות פ״א מ״ב.

[סה"מ דברים ח"ב ע' סג ואילך]

נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ רח ואילך.