בס״ד. ש״פ דברים, שבת חזון, ד׳ מנחם-אב ה׳תשל״ט
הנחה בלתי מוגה
ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה1, ומובא ע״ז בהדרושים ד״ה ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה (לכ״ק אדמו״ר הזקן ורבותינו נשיאינו ממלאי מקומו2) מ״ש3 והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום, ואמרו רז״ל4 בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, דצריך להבין איך אפשר להיות כן. והביאור בזה, שפסוק זה (והיו גו׳ היום) בא בהמשך למ״ש לפני זה5 שמע ישראל גו׳ ואהבת את ה׳ אלקיך גו׳. והיינו שע״י ההתבוננות (שמע ישראל גו׳) שעי״ז הוא בא לבחי׳ ואהבת גו׳, הנה עי״ז בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ועד שיהיו חדשים6 ממש (בלי כ׳ הדמיון).
והנה בהמשך להפסוק והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום גו׳ (שממנו למדים בכל יום יהיו בעיניך כחדשים) נאמר7 ושננתם לבניך ודברת בם גו׳ וקשרתם גו׳ וכתבתם גו׳, שבג׳ פסוקים אלו מרומזים ג׳ הענינים דלימוד התורה וקיום המצוות והעבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו8. ושננתם גו׳ ודברת בם גו׳ קאי על עסק התורה, דבדברי תורה הכתוב מדבר9, וקשרתם גו׳ קאי על קיום המצוות כמארז״ל10 הוקשה כל התורה כולה לתפילין (והכוונה ב״כל התורה״ שם הוא למצוות התורה11), וכתבתם גו׳ יש לומר שבזה מרומז (גם) העבודה דוכל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו, שגם על מזוזות ביתך ובשעריך יהיו קבועות הפרשיות והי׳ אם שמוע, ועי״ז יהי׳ הוי׳12 ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם13, המשכת (השמירה ד)הוי׳ בכל עניני הרשות שלו (צאתך ובואך). ומזה מובן, שגם ענין בכל יום יהיו בעיניך כחדשים (או חדשים) שנלמד מהכתוב והיו הדברים גו׳ אשר אנכי מצוך היום קאי על כל ג׳ הענינים שבהמשך לוהיו הדברים גו׳, שכל ענינים אלו (לימוד התורה וקיום המצוות והעבודה דוכל מעשיך כו׳ לשם שמים ובכל דרכיך דעהו) צריכים להיות כחדשים.
והנה מבואר בד״ה ציון במשפט לכ״ק אדמו״ר הצ״צ14 שכוונת הכתוב בציון במשפט תפדה גו׳ היא (לא על עיר ציון, כי אם) על ישראל שנקראים ציון, כדאיתא בירושלמי15 עה״פ16 ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה, חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה (שנאמר) ולאמר לציון עמי אתה. ומבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ17, שע״י ג׳ הדברים שבפסוק זה (לפי פירוש הירושלמי שם) ואשים דברי בפיך זו תורה, ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים [שהיא כללות כל המצוות18, והמצוות הם בחי׳ לבושים (כסיתיך19), מקיפים20. וע״פ המבואר בתניא21 שגם מהבל הדיבור דתורה נעשה בחי׳ אור מקיף, גם הדיבור דתורה נכלל בובצל ידי כסיתיך22], לנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות [כי ע״י הקרבנות מתקיימים חוקות שמים וארץ23], שהם ג׳ הקוין שעליהם העולם עומד וקיים24, הנה ע״י קיום ג׳ דברים אלו ישראל הם בבחי׳ ציון.
וענין בחי׳ ציון מבואר בדרושים הנ״ל25 שהיא בחי׳ פנימיות הלב, ועד שבחי׳ ציון היא [כמו שמובא שם26 מכתבי האריז״ל27] בחי׳ ממעמקים קראתיך28, שענין ממעמקים הוא בחי׳ ניצוץ נברא שבה מלובש בחי׳ ניצוץ בורא, היינו בחי׳ יחידה שמקבלת מבחי׳ יחיד29. וזהו מה שישראל נקראים בשם ציון לשון סימן30 (אנא סימנא בעלמא31), כי מצד בחי׳ היחידה כל מציאותם היא32 רק סימן דהענינים שלמעלה. והיינו שביחד עם זה שמציאותם היא בתוקף, מ״מ מציאותם היא מה שהם סימן דהענינים שלמעלה. וכמו רשב״י [שבהאי חיבורא דילך כו׳ יפקון בי׳ מן גלותא ברחמי33, שהכוונה בזה היא להפצת המעיינות דפנימיות התורה כמו שנתלבשה בתורת חסידות חב״ד, וכדיוק הלשון בתקוני זהר34 יתפרנסון מהאי חיבורא דילך] שאמר35 אית חד ואנא הוא דכתיב36 וצדיק יסוד עולם [היינו שהוא הי׳ היסוד דכללות כל העולמות], שזה מורה על תוקף המציאות, ואעפ״כ אמר אנא סימנא בעלמא37. כי מציאותו היא המציאות דאלקות, כמאמר38 מאן פני האדון הוי׳ דא רשב״י. ועד״ז אפשר להיות בכאו״א מישראל, גם בזה אשר בשם ישראל (רק) יכונה39. וכמו שמדייק בכתוב לאמר לציון עמי אתה, דגם אלו שהם בבחי׳ עמי מלשון גחלים עוממות40, הם בבחי׳ ציון וסימן.
והנה הפירוש הפשוט בציון במשפט תפדה הוא שציון קאי על עיר ציון41. וגם פירוש זה יש לקשר עם הכתוב לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון גו׳, כי עבודת הקרבנות [לנטוע שמים וליסוד ארץ] תלוי׳ בבית המקדש דוקא. דהגם שהתפילות שהם כנגד הקרבנות42 אפשר להיות בכל מקום, דנוסף לזה שגם בזמן הבית היו מתפללים בכל מקום, הנה גם התפילות דעכשיו שהם במקום הקרבנות יכולות להיות בכל מקום, גם בחוץ לארץ ואפילו בפינה נדחת, זהו לפי שההמשכה שבתפילה אינה בגילוי כל כך. משא״כ בקרבנות שההמשכה היתה בגילוי ממש, שהי׳ יורד אש מן השמים ע״ג המזבח43 [וזה פעל גם באכילת כהנים ואכילת בעלים], הנה גילוי זה תלוי בבית המקדש דוקא44. והגם שיש מעלה בהעבודה דזמן הגלות ובפרט בעקבתא דמשיחא, וכמו שידוע45 עה״פ46 והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה, שענותנותו של משה היתה (בעיקר) מעבודתם של בני ישראל בדרא דעקבתא דמשיחא, ומכיון שמשה מדת אמת ראה47, מובן מזה שכן הוא באמת, שיש מעלה בהעבודה של דרא דעקבתא דמשיחא על העבודה דמשה רבינו (ועד שמשה מקבל כביכול מדרא דעקבתא דמשיחא, וכמ״ש48 שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו, דבחי׳ אנכי שמאיר במשה הוא ע״י רגלי העם), אעפ״כ, ענין הגילוי בפועל ממש הוא בעבודת הקרבנות (בגשמיות) דוקא, וגילוי זה תלוי בבית המקדש. וזוהי השייכות דלנטוע שמים וליסוד ארץ אלו הקרבנות (שעל ידם מתקיימים חוקות שמים וארץ) לעיר ציון זו ירושלים, כי בית המקדש שהוא בית לה׳ מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות הוא בירושלים בלבד49.
אלא שאעפ״כ עלה ברצונו ית׳ שיחרב הבית וישראל יהיו בגלות, ובפרט בעקבתא דמשיחא, שמצד ריבוי הנסיונות מניעות ועיכובים וכו׳, כללות העבודה אז (גם העבודה דתורה ומצוות) היא בדוגמת התשובה, שמבררת גם הניצוצות שנפלו למטה ביותר. וכל הירידות (שהם צורך עלי׳) היו בשביל העבודה שבדרא דעקבתא דמשיחא, שהוא הדור דעכשיו, ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל גו׳ למען ידעו דור אחרון גו׳50, שהוא הדור דעכשיו שהוא דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, שבקרוב ממש יעמוד מלך מבית דוד כו׳ ויבנה מקדש במקומו ויקבץ נדחי ישראל51 (שגם הניצוצות שנפלו למטה ביותר, גם הניצוצות שהם בבחי׳ נדחים, יתבררו ויתעלו), והיתה להוי׳ המלוכה52, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש ובעגלא דידן.
__________
1) ישעי׳ א, כז (סיום ההפטרה דפ׳ דברים).
2) לקו״ת ריש פרשתנו (נדפס גם בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשט״ו. תש״ל) עם הגהות הצ״צ – נדפסו אח״כ באוה״ת פרשתנו (כרך ו) ע׳ ב׳קעג ואילך).
3) ואתחנן ו, ו.
4) ספרי ופרש״י עה״פ.
5) ואתחנן שם, ד-ה.
6) פרש״י עה״פ תבוא כו, טז. וראה גם פרש״י עה״פ יתרו יט, א. עקב יא, יג.
7) ואתחנן שם, ז-ט.
8) אבות פ״ב מי״ב. משלי ג, ו. טושו״ע או״ח סרל״א.
9) ספרי ופרש״י עה״פ. יומא יט, ב. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ג ה״ב.
10) קידושין לח, א.
11) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 277 הערה ד״ה שהוקשה.
12) ל׳ הכתוב – תהלים קכא, ח.
13) זח״ג רסו, ב. וראה גם רמ״א יו״ד סרפ״ח ס״ב.
14) אוה״ת פרשתנו ע׳ לו.
15) תענית פ״ד סה״ב. מגילה פ״ג סה״ו. וכ״ה בזח״ג לה, א (הובא באוה״ת שם).
16) ישעי׳ נא, טז.
17) אוה״ת שם (מקה״ע לירושלמי שם). וראה גם לקו״ת במדבר ו, ב.
18) ראה תניא פל״ז (מח, ב).
19) ראה אוה״ת שם ע׳ מ.
20) תניא ספ״ה. אגה״ק ס״ג. ובכ״מ.
21) ספ״ה.
22) אוה״ת שם ע׳ לח.
23) ראה תענית כז, ב. מגילה לא, ב. וראה גם סה״מ ויקרא ע׳ ז. ובכ״מ.
24) אבות פ״א מ״ב. שם מי״ח.
25) לקו״ת פרשתנו א, סע״ב. אוה״ת שם (כרך ו) ע׳ ב׳קעט.
26) לקו״ת שם א, ג.
27) זהר הרקיע קכב, א. ס׳ הדרת מלך סקנ״ו (נסמנו בלקו״ת שם).
28) תהלים קל, א.
29) ראה לקו״ת פ׳ ראה כה, א. וראה סה״מ תרפ״ח ע׳ קיז. תרצ״ו ריש ע׳ 57. וש״נ.
30) לקו״ת ואוה״ת שבהערה 25. וראה אוה״ת פרשתנו (כרך ה) ע׳ א׳תתקפט ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ שצא. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קפה. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ תי. ועוד.
31) זח״א רכה, א.
32) ראה לקו״ת פ׳ ראה שם.
33) זח״ג קכד, ב (ברע״מ).
34) סוף ת״ו. וראה כס״מ לתקו״ז שם. הקדמת מק״מ לזהר. לקו״ש ח״ז ע׳ 206 ובהערה 3 שם.
35) זח״א רכה, א. וראה גם ב״ר פל״ה, ב.
36) משלי י, כה.
37) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו. אוה״ת ויחי שנט, א (צויינו באוה״ת שם).
38) זח״ב לח, א.
39) לשון כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ במכתבו לחגיגת י״ב תמוז הראשונה (אגרות-קודש שלו ח״ב ע׳ פ. סה״מ תרפ״ח ע׳ קמו. תש״ח ע׳ 263). וראה לקו״ש ח״ח ע׳ 329 ואילך.
40) שעהיוה״א רפ״ז.
41) מפרשי התנ״ך לישעי׳ שם – הובאו באוה״ת פרשתנו ע׳ לו.
42) ראה ברכות כו, ב.
43) עירובין סג, א. פרש״י עה״פ ויקרא א, ז.
44) לקו״ת פינחס עו, ב-ג.
45) סד״ה ויאמר משה עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תסד) – נעתק בלקו״ד ח״א קי, א. סה״מ תרפ״ט ס״ע 215-6. וש״נ.
46) בהעלותך יב, ג.
47) סנהדרין קיא, סע״א.
48) בהעלותך יא, כא. וראה סה״מ תש״ו ע׳ 36. סה״מ ויקרא ע׳ לח. וש״נ. במדבר ח״א ע׳ קצג. וש״נ.
49) רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״א ה״א וה״ג.
50) תהלים עח, ה-ו. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשל״ט) אמירת מזמור זה. המו״ל.
51) רמב״ם הל׳ מלכים ספי״א.
52) עובדי׳ א, כא.
[סה"מ דברים ח"א ע' נב ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ ריז ואילך