בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, כ״ה שבט, מבה״ח אדר ה׳תשכ״ד
הנחה בלתי מוגה
זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה׳1, וידוע הקושיא בזה2, שהרי צריכים ליתן רק מחצית השקל, ומדוע נוגע כאן כל ענין השקל. ועוד יותר אינו מובן, מדוע נכתב בסדר הזה, שהרי קודם הי׳ צריך לומר שצריכים ליתן מחצית השקל, ואח״כ יאמר ששקל הוא עשרים גרה. אבל הפירוש הוא3, שיש ב׳ ענינים. יש עבודה מלמטה למעלה, שזה ג״כ במספר עשר, כי זה עבודה בעשר כחות הנפש, ויש הסיוע מלמעלה למטה, שזה ג״כ במספר עשר, כי הרי זה סיוע לעבודתו שהיא בעשר כחות הנפש. והם ב׳ ענינים שבשקל. וענין הסיוע מלמעלה זהו ג״כ ע״י עבודתו, ולכן אומר קודם זה יתנו, שזהו ענין עבודה, ואח״כ מבאר ענין הסיוע מלמעלה.
ויובן כל זה ע״פ מאמר אדמו״ר הזקן4 עה״פ5 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ומקשה על זה דלכאורה הי׳ צריך לומר להם כלשון הרגיל. גם צריך להבין מהו הלשון תשים. ומבאר על זה, דלפניהם פירושו לפנימיותם6, שצ״ל תשים לפנימיותם, שזה הי׳ תיכף לאחר מתן תורה, שמתן תורה הוא גילוי הפנימיות7, ולכן תיכף אח״כ אומר תשים לפניהם, לפנימיותם, היינו שאחר מתן תורה אפשר שלא יהי׳ בפנימיות, ולכן אומר לפניהם.
והנה האבות הן הן המרכבה8, והם מורישים את עבודתם לכאו״א מבני ישראל, שאין קורין אבות אלא לשלושה9, שהרי יש עבודת השבטים אבל הם אינם בכלל האבות10, שהם מרכבה והורישו את עבודתם לכאו״א מישראל. ולכאורה צריך להבין, דאם אפשר להגיע לעבודת האבות, כמארז״ל11 מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב, א״כ כל שכן שאפשר להגיע לעבודת השבטים, שהרי יש בכלל מאתים מנה12. ואי אפשר לומר שזהו משום מעלת האבות, שהרי מביא על זה אדמו״ר האמצעי13 עה״פ14 למה תתענו ה׳ מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך, ומבאר על זה שתתענו גו׳ מדרכיך זה אברהם, תקשיח לבנו מיראתך זה יצחק, ואם עדיין אינו מועיל על זה אומר שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך, היינו שאם עבודת האבות אינה דיו, אז יש את עבודת השבטים. אלא הפירוש הוא, שהוא בדוגמא שיש בעבודת קריאת שמע ותפילה, שלאחר שיש קריאת שמע אזי יש תפילה, היינו אחר קריאת שמע שזהו ענין ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך15, אח״כ יש ענין התפילה, ובדוגמת זה יש האבות שהן הן המרכבה, שזהו פני ארי׳ אל הימין ופני שור מהשמאל ופני נשר16, שפני ארי׳ אל הימין זה אברהם ופני שור מהשמאל זהו ענין פחד יצחק17 ונשר שהם רחמניים18 זה יעקב19, ואח״כ יש פני אדם לארבעתם16, שזהו הי״ב שבטים20 שנכללו בד׳ דגלים, שזהו לארבעתם, שכולל כל הענינים. ועד״ז אחר קריאת שמע יש תפילה, שענין הקריאת שמע הוא ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהסדר הוא מן הקל אל הכבד, שבכל לבבך קל מבכל נפשך כמו שבכל נפשך הוא קל מבכל מאדך, שענין מאדך הוא כמארז״ל21 שזהו בזמן שעושים רצונו של מקום.
והנה ההתחלה היא בכל לבבך, וכמארז״ל22 בשני יצריך, דהיינו שהי׳ אפשר להתאוות לעניני עולם הזה, והוא אוהב את הוי׳ אלקיך. והגם שיש את המעלה בזה23, כמ״ש24 ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל, שזהו ענין עשו בנו הגדול25, וגם הענין של בגדי עשו החמודות26, שזהו המעלה שיש באהבה לגר שנתגייר, מכל מקום אינו מגיע לאהבת אב לבן ובן לאב, שזה נעלה יותר. וזהו המעלה של עבודת בכל נפשך, שזה נעלה מענין האהבה למי שהי׳ במדריגת ואת עשו שנאתי27 ונהפך, דהיינו רחוק שנעשה קרוב28, כיון שבכל נפשך הוא העבודה עם נפש האלקית שזהו חלק אלוקה ממעל ממש29 שיהי׳ עתה בגילוי מדריגתה שהי׳ לה קודם. וב׳ עבודות אלו הם בדוגמת עבודת אברהם ויצחק, שבכל לבבך זה עבודת יצחק, דכדי שלא להתאוות לעניני עולם הזה זהו ע״י פחד יצחק, שפוחד להיות נפרד, ואח״כ יש העבודה של בכל נפשך, שזהו עבודה עם נפש האלקית, וזהו עבודת אברהם. אבל עם כל זה הם עבודות שבהגבלה, שהרי באים מצד ההתבוננות, וא״כ הוא לפי ערך ההתבוננות. אבל ענין בכל מאדך זהו שמעורר רחמים רבים על ירידת נשמתו בגוף מאיגרא רמה לבירא עמיקתא30, ויודע שהאהבה שלו הוא ג״כ שלא כדבעי, ומצד זה נעשה התעוררות רחמים רבים ויוצא מהגבלותיו. וג׳ מדריגות הנ״ל הם העבודות של האבות.
והנה זה שבעבודה הוא בסדר הזה, לבבך נפשך ומאדך, הוא לפי שכן הוא למעלה. דהנה כתיב31 קדוש קדוש קדוש הוי׳ צבאות, שבכדי שיהי׳ הוי׳ צבאות צ״ל ג״פ קדוש, שזהו ענין של קדוש ומובדל, אבל מכל מקום יש את הו׳, שזה מורה על המשכה, דהגם שהוא קו דק מכל מקום הוא המשכה, היינו שלאחר הג׳ צמצומים והמשכות אפשר להיות הוי׳ צבאות. והביאור בזה הוא, כמו באדם שכדי שיהי׳ הגילוי במחשבה צריך להיות קודם התשוקה בלב הנקרא לפעמים רעותא דלבא, ורק אח״כ אפשר להיות במחשבה (כמבואר בקיצור בתניא פרק כ׳). וזה שבא במחשבה מהתשוקה שבלב זהו בצמצום, כי אי אפשר להמוח להכיל מה שיש בלב, ולכן צריך להיות צמצום. ואחר שבא למחשבה יש צמצום ע״י הקנה שנמשך ללב, שזהו ענין קול רוחני שבלב, וזה נמשך ע״י אש מים רוח רוחניים, ולכן הוא קול רוחני, קלא פנימאה דלא אשתמע32. וזה שבא בקול רוחני שבלב זהו גם כצמצום לגבי המחשבה שבמוח. ואח״כ יש עוד צמצום, והיינו שנמשך ע״י אש מים רוח גשמיים עד שבא לקול הדיבור, שזה קול גשמי, וזה קלא דאשתמע. ועד״ז הוא למעלה, שיש הדיבור למעלה שבדבר הוי׳ שמים נעשו33, שבריאת העולם הי׳ ע״י חילופים ותמורות וחילופים דחילופים ותמורות דתמורות34, וזהו הג״פ קדוש, שדוקא עי״ז נעשה הוי׳ צבאות, צבא דילי׳35, ריבוי הנבראים.
אמנם באמת עי״ז שבא לדיבור נעשה מדריגה נעלית גם לגבי קדוש הא׳, והוא ע״ד מארז״ל36 על כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כארי, כמ״ש37 ה׳ ממרום ישאג גו׳ שאוג ישאג, שענין הלילה הוא כמ״ש38 ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה, שזהו מלכות לא כשהיא באצילות אלא כשהיא יורדת לבי״ע39 אחר הצמצום, מסך ופרסא, ושם נהורא וכו׳ ולא שכיך40, שהיא רוצה לעלות למעלה, ועל זה אומר שאוג ישאג, שעומד בשאגה, וכן כנסת ישראל עומדת בשאגה לעלות מצד הירידה. ועל זה אומר שעל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג, והוא כמ״ש אדמו״ר האמצעי41 שכל משמר42 ומשמר מלשון תפיסה ובית הסוהר, שעי״ז שהוא בתפיסה נעשה ענין השאגה וההשתוקקות לעלות למעלה. ושאגה זו פועלת יציאה מהמיצרים, כמ״ש43 שאגתי מנהמת לבי, היינו לא רק שיוצא מקלא דאשתמע ולא רק מהקלא דלא אשתמע ולא רק ממחשבה, אלא עד חכמה סתימאה. ודיוק הלשון הוא שואג כארי, שפני ארי׳ אל הימין, שזהו ענין החסד. אבל אית חסד ואית חסד44, שיש חסד בהשתלשלות ויש למעלה מהשתלשלות, והם הענינים של רב חסד ונוצר חסד45, שנוצר אותיות רצון וצנור46, שזהו ענינים שבצמצום וזהו בהשתלשלות, משא״כ רב חסד זהו למעלה מהשתלשלות47, ועל זה אומר שואג כארי, שארי׳ אותיות ראי׳48, שזהו למעלה מהשגה, וזהו ענין ורב חסד. ואח״כ יש ענין של פני נשר, שזהו לא רק ענין הרחמים שזהו ענין כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף49, שזהו רק במקומו, אבל כשיש חצים מלמטה50 אז ישאהו על עברתו49, שזהו למעלה מהגבלה. וזהו שאחר ענין הארי׳, שזהו ורב חסד, יש הנשר, למעלה מהגבלה, שזהו בכל מאדך. אבל אם זה עדיין אינו מועיל, אז שוב למען עבדיך שבטי נחלתיך, שענין האבות זהו מדות, אבל שבטים הוא כמ״ש51 ששם עלו שבטים שבטי י-ה, שכשהם בעלי׳ הם ענין מוחין, וכן בעבודה יש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, אבל מכל מקום זה הרגש ומציאות עצמו, שיש מי שאוהב52 וירא53, ואפילו עבודת בכל מאדך שהוא ענין הביטול, בזה גופא יש מציאות עצמו, ראו מה54, ולכן אח״כ שוב למען וגו׳ שבטי נחלתיך, שזהו ענין התורה, ענין ודברת בם55, שזהו ענין המוחין, שאלפיים שנה קדמה תורה לעולם56, וכאן יש תכלית הביטול, ולכן משה שהוא תכלית הביטול כמו שאמר ונחנו מה57, דוקא הוא המשיך ענין זה עד למטה.
וזהו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שעל משפטים איתא בתרגום58 שהוא הלכה, מלשון הליכה59 והמשכה, אבל בזה גופא יש ב׳ אופנים, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, שיש ענין שממשיכים יחודא עילאה ביחודא תתאה ויש שמעלים יחודא תתאה ביחודא עילאה. וזהו ואלה המשפטים, שמשה כנ״ל הוא מקשר יחודא עילאה ויחודא תתאה (דאפשר להיות שהענין נמשך ומכל מקום לא יהי׳ ניכר בזה יחודא עילאה47). וזהו מ״ש60 וידעת היום והשבות אל לבבך, וזהו תשים לפניהם. וזהו זה יתנו גו׳ מחצית השקל, שקודם יש ההמשכה ואח״כ ההעלאה דמחצית השקל, שזהו העשר כחות, ובזה יש האופנים הנ״ל דמלמעלה למטה ומלמטה למעלה61.
__________
1) תשא ל, יג.
2) רד״ה כי תשא עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רסז). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג). ועוד.
3) סד״ה הנ״ל עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ רעח-ט). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ ער-רעא). וראה גם סד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ריש ע׳ קלד). ועוד.
4) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ קנג ואילך. בכל הבא לקמן – ראה גם תו״ח פרשתנו (משפטים) תטז, ב ואילך.
5) ריש פרשתנו (כא, א).
6) תו״א פרשתנו עה, ג. תו״ח פרשתנו תט, רע״א. אוה״ת פרשתנו ס״ע א׳קכ. ועוד.
7) ראה לקו״ת במדבר יח, סע״ב. ובכ״מ.
8) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב. וראה תניא פכ״ג (כח, ב). רפל״ד. ובכ״מ.
9) ברכות טז, ב.
10) ראה תו״א ר״פ וארא.
11) תדבא״ר רפכ״ה.
12) ב״ק עד, א. ב״ב מא, ב. סנהדרין לא, א.
13) תו״ח שבהערה 4 (תטז, ב). וראה גם תו״ח חיי שרה קלו, ד. תולדות יז [קנח], א-ב. ויצא לו [קעז], א.
14) ישעי׳ סג, יז.
15) ואתחנן ו, ה.
16) יחזקאל א, י.
17) ויצא לא, מב.
18) ראה ירושלמי פאה פ״א ה״א. פרש״י עה״פ שבהערה 49. ועוד.
19) מג״ע אופן צד.
20) תו״א ויצא כד, א.
21) ראה ברכות לה, ב ובחדא״ג מהרש״א. או״ת להה״מ נג, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קסו). לקו״ת שלח מב, ג. לקו״ש חי״ב ע׳ 98 ואילך. וש״נ.
22) ברכות נד, א (במשנה). ספרי ופרש״י עה״פ.
23) תו״ח שבהערה 4 (תיז, א). וראה גם ד״ה ויהי בשלח תקס״ב (מאמרי אדה״ז שם ע׳ קמו).
24) וישלח לו, לא.
25) תולדות כז, א.
26) שם, טו.
27) מלאכי א, ג.
28) ברכות לד, ב.
29) תניא רפ״ב.
30) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
31) ישעי׳ ו, ג.
32) ראה זח״א נ, ריש ע״ב.
33) תהלים לג, ו.
34) ראה שעהיוה״א פ״א.
35) ראה זהר ח״א ו, א. ח״ג רפו, ב.
36) ברכות ג, א.
37) ירמי׳ כה, ל.
38) משלי לא, טו.
39) ראה לקו״ת במדבר ג, סע״ב ואילך. ובכ״מ.
40) ראה זהר ח״ב קמ, א. ח״א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.
41) תו״ח שבהערה 4 (תיט, רע״א).
42) בהנחה נרשם כאן: זהו ענין נצור לבך (משלי ד, כג) – חסר. המו״ל.
43) תהלים לח, ט.
44) זהר ח״א ריט, א. ח״ג כא, א. קלג, ב. קמ, ב.
45) תשא לד, ו-ז.
46) תו״א יתרו סט, סע״ב. ובכ״מ. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ קיט הערה 10. וש״נ.
47) חסר קצת. המו״ל.
48) ראה תקו״ז ת״ע (קכב, א). זח״ג (רע״מ) רלד, א. תקוני זהר חדש צט, סע״א-ב. תו״א ר״פ ויחי. יתרו עא, ד. לקו״ת צו ח, א. אמור לח, ד. שמע״צ צא, ג. ועוד.
49) האזינו לב, יא.
50) ראה פרש״י עה״פ.
51) תהלים קכב, ד.
52) ראה תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) אמור פא, א-ב. ועוד.
53) ראה סה״מ תרס״ג ח״א ס״ע נו.
54) ראה לקו״ת תזריע כג, ד. בהר מג, א. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תנד. וש״נ.
55) ואתחנן ו, ז.
56) ראה מדרש תהלים צ, ג. ב״ר פ״ח, ב. ויק״ר פי״ט, א. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
57) בשלח טז, ז-ח.
58) וישב מ, יג.
59) ראה מגילה כח, סע״ב.
60) ואתחנן ד, לט.
61) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א (הוצאה שני') ע' רנז ואילך]
״המאמר ד״ה זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל וגו׳ (אמר את כל הפסוק), תוכנו מאדמו״ר הזקן, התוכן בענין האבות ורשב״י. המאמר הי׳ קצת קשה״ (מיומן א׳ התמימים).
נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.