בס״ד. תוכן קצר מש״פ נשא, ט׳ סיון ה׳תשכ״ג

הנחה בלתי מוגה

נשא את ראש בני גרשון גם הם [שפרשת נשא התחלתה עוד קודם שבועות ובשבועות, וקראו אותה היום, וכדאיתא במסכת ב״ק שמשה רבינו תיקן הקריאה שיהיו קורין בכל שבת], ובמאמרי שבועות תש״ד יש מאמר על פסוק זה, ומקשה למה אומר גבי נשיאת בני גרשון גם הם, היינו נוסף על נשיאת בני קהת, ומביא המדרש שלא תאמר שבני גרשון פחותים הם מבני קהת אלא משום כבוד התורה, וצריך להבין שייכות כבוד התורה לבני קהת. וגם צריך להבין למה בסדר תולדותיהם הוא גרשון לפני קהת, וכאן הוא קהת לפני גרשון, דאם קהת צריך להיות לפני גרשון הרי הי׳ צריך להיות כן בסדר תולדותיהם ג״כ, ובאם לאו למה גבי נשיאת ראש מקדים קהת לגרשון. והתירוץ על שאלה זו (אודות קדימת גרשון לקהת בלידה) אינו מתרץ שם בפירוש בהמאמר, ומובן מהרצאת הענינים.

ויובן בענין בני לוי, הפעם ילוה אישי – התחברות. וזהו מה שהרמב״ם אומר (זהו מאמר המוסגר) כל מי שנדבה לבו הרי הוא כמו כהן ולוי, רק שבט לוי המה נתונים נתונים מבני ישראל, שהם מוציאים את כל ישראל ועבודתם היא בקביעות, ואומר שהחיבור הוא ע״ד לויתן, וכמבואר בדרוש לויתן, שזהו המעלה בלויתן על שור הבר, הגם שהוא בהמה מזוככת, שהחיבור בלויתן הוא עמוק יותר, שזהו ענין שעושים מספירת העומר מאכל אדם, אדמה לעליון, שתי הלחם, וכמו״כ בשבועות נתגלה בחי׳ לוי (ע״כ הוא מאמר המוסגר).

ובלוי גופא ישנו גרשון קהת ומררי, גרשון הוא ויגרשהו, שהוא סור מרע, שצריך לגרש כל המדות רעות, וכהסיפור אודות חסיד אחד שנכנס ליחידות לאדמו״ר הזקן, ואח״כ אמר שהעבודה ע״פ רגילות הוא ע״ד בהמה העומדת ברפת, ושצריך להיות המדות ע״פ עבודה, ולא מצד רגילות. ואח״כ ישנו הענין דקהת, דקהת הוא מלשון אסיפה וקיבוץ, שמקבץ כל המצוות ומעשים טובים, ובזה אומר שקהת הוא נעלה יותר מגרשון כיון שהתכלית הוא ועשה טוב, רק שצריך להיות לפני זה ההקדמה דסור מרע, ע״ד כשמכינים דירה למלך הרי צריכים לנקותה, דאף שהעיקר הוא מה שמייפים אותה אח״כ, אבל לפני שמייפים אותה הרי צריכים לנקות אותה. ולכן בנשא את ראש גבי המשכן אומר שקהת הוא העיקר, אבל כשצריך להיות התחלת העבודה, נדבה לבו (היינו כמו שהוא בסדר תולדותם), אז הרי הוא מקדים גרשון לקהת, כיון שתחילה צריך להיות העבודה דגרשון ואח״כ אפשר להיות עבודת קהת, והעיקר הוא עבודת קהת. ואחרי זה אומר שישנו עוד עבודת מררי, שלא יאמר שעשה כבר כל עבודתו, על זה אומרים מררי, שצריך להיות עוד במרירות.

אבל הענין דכבוד התורה שזהו למעלה מהתורה עצמה, כדאיתא בגמרא משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה, היינו שתורה נשאר ורק הלימוד בעמידה נתבטל, וכמו שהתוספות מפרשים שמה שבטל היינו נתחלש, שבעת שמדברים בפנימיות התורה, אילנא דחייא, לית תמן לא קושיא כו׳, ששמה אין שייך רע כלל, ועל כן אין הענין הזה שייך לגרשון אלא לקהת. ומצד פנימיות ממשיכים גם בחיצוניות התורה שהיא בבחי׳ גרשון, שנמשך גם בבני גרשון, ועל כן אומר נשא את ראש בני גרשון גם הם, שנמשך גם בבני גרשון בחי׳ פנימיות התורה.

והנה כל ענין צריך לפרש בעבודה, שצריך ליקח פנימיות התורה, וכפתגם אדמו״ר מהר״ש שהעולם אומר שכשאי אפשר ללכת מלמטה הולכים מלמעלה ואני אומר שהולכים לכתחילה אַריבער^*, שנמצאים בגלות וצריכים ליקח מפנימיות התורה, ובמילא יומשך גם בבחי׳ בני גרשון^*.  

__________

*) חסר קצת (והסיום).

[סה"מ במדבר ח"א (הוצאת תשפ"א ואילך) (הוספות) ע' שעט ואילך]

״[אמר] מאמר מיוסד על מאמר משנת תש״ד״ (מיומן א׳ מאנ״ש).
לא הגיע לידינו כי אם תוכן קצר, ונדפס לקמן בהוספות.