בס״ד. ש״פ ויקהל, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר-שני ה׳תש״ל
הנחה בלתי מוגה
כי1 תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי׳2, וידוע הדיוקים בזה, שאומר כאן כמה הוא סכום שקל שלם, שלכאורה מה מוסיף כאן הידיעה מהו סכום שקל שלם, והרי המדובר הוא רק בחיוב מחצית השקל. ועוד אינו מובן מה שכופל עוד הפעם מחצית השקל. וגם צריך להבין מ״ש כי תשא את ראש, דפירוש תשא הוא קיחת חשבון, וא״כ אינו מובן מהו ענין כי תשא את ראש דוקא, מהו ההכרח שהחשבון והמספר יהי׳ בראש דוקא. גם צריך להבין מהו דיוק הלשון כי תשא.
והנה איתא בילקוט3 עה״פ4 וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, וישח אדם אלו ישראל שנאמר5 ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וישפל איש זה משה שנאמר6 כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקב״ה יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי [כמ״ש7 לך רד כי שיחת עמך, ואמרו רז״ל8 ע״ז כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו׳], ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בני ישראל. וצריך להבין למה דוקא כאן מבקש אל תשא אלא למענך מה שלא מצינו במקום אחר, למה כאן דוקא צריכים לזה.
ולהבין כל זה צריך להקדים9 מה שאמרו רז״ל10 אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. וצריך להבין אומרו כובד ראש, דלכאורה זהו היפך ענין כי תשא את ראש, דהרי הכובד הו״ע הירידה, שזהו היפך כי תשא את ראש, שענינו עלי׳, וכידוע שכל מה שקל יותר הרי הוא עולה למעלה יותר, וכל מה שהוא כבד יותר יורד למטה יותר, שמשום זה הרי בהד׳ יסודות הנה יסוד העפר שהוא הכבד בכולם יש בו טבע הירידה ביותר, משא״כ ביסוד האש שהוא מהיסודות הדקים, טבעו לעלות, וצריך השתדלות להכריח אותו כביכול שישאר למטה, וא״כ אינו מובן מהו ענין שקודם התפילה צ״ל כובד ראש, ובפרט שתפילה ענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה11. והנה ידוע פירוש הרב המגיד12 על מאחז״ל (הנ״ל) אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהתפילה תהי׳ על הכובד שבראש, דכאשר מתפלל על החסרון לא יתפלל על החסרון שלו כי אם על החסרון שלמעלה רישא דכל רישין, דהיינו דכובד ראש קאי על השכינה.
וכללות הענין יובן בהקדים מ״ש13 החכם עיניו בראשו, ופירש״י שבתחילת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופו של דבר, שמשום שנופת תטופנה שפתי זרה14, משום זה צריך לראות מה יהא בסופה, שאחריתה מרה כלענה15, דזהו מה שהנפש הבהמית מפתה את האדם על מתיקות העבירה, וצריך לחשב שכר עבירה כנגד הפסידה16, וכמו״כ בקיום המצוות שהי׳ יכול להתעצל מצד פיתויי היצר, שמראה לו הקושי שבקיום המצוות, הנה צריך לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה16. וזהו ענין מה שהחכם עיניו בראשו, שלא זו בלבד שאינו מתחשב עם פיתויי היצר אלא עוד זאת שמיני׳ ובי׳ אבא לשדי׳ בי׳ נרגא17, דעי״ז מגיע למעלה יותר, שהרי הנשמה לא ירדה לתקן את עצמה אלא לתקן את הגוף ונפש הבהמית18. ואין הפירוש שלא יש (לחכם) נסיון, אלא אדרבה יש לו נסיון, ויודע השכר של העבירה, והקשיים הקשורים בקיום המצוה, ומ״מ הרי הוא מהפך את עצמו, ועי״ז מגיע למעלה יותר.
והנה זהו ג״כ הקישור עם פירוש הרב המגיד בענין ראש, דקאי על השכינה, רישא דכל רישין, דהאיך יכול לפעול שלא להתפתות מפיתויי הנפש הבהמית, שהרי הגם שעיניו בראשו שרואה מה שיהא בסופו של דבר, אבל מ״מ הרי אין זה מספיק עדיין, שהרי אינו ענין שיכול למשש בידים ורק שרואה אותו, ופיתויי הנפש הבהמית הרי זה ענין שממשש אותו, וא״כ איך יכול לפעול בעצמו שלא להתפתות, אלא זהו ע״י פירוש הב׳ שבראש, דקאי על בחי׳ הראש שבנשמה, שבנשמה יש בחי׳ ראש ובחי׳ רגל19, והראש שבנשמה הוא חלק הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ובחי׳ רגל שבנשמה הוא חלק הנשמה שמתלבש בהגוף, שהעלם והסתר הגוף ונפש הבהמית מסתיר רק לגבי בחי׳ רגל שבנשמה ולא לגבי בחי׳ ראש שבנשמה. אבל מ״מ הרי זה גופא צריך ביאור, מצד מה תפעל בחי׳ הראש שבנשמה על בחי׳ הרגל שבנשמה שלא להתפעל מפיתויי הנפש הבהמית, הלא אפשר שיהי׳ ההיפך, שבחי׳ הרגל לא יתפעל מבחי׳ הראש, ואדרבה בחי׳ הראש יהי׳ נגרר אחרי בחי׳ הרגל, ע״ז אומר החכם עיניו בראשו, שהכח לזה בא מכח עליון יותר, שהו״ע השכינה רישא דכל רישין שהוא בחי׳ יחידה שבנשמה, בחי׳ המקיף דנשמה שמקבל מיחיד20, שמזה באה הנתינת כח להראש שבנשמה שיפעל על הרגל שבנשמה.
וזהו ענין כובד ראש, דהיינו שאין כאן ההתחברות דראש ורגל. וכמו״כ הוא בענין הראש כמו שהוא ע״פ פירוש הרב המגיד דקאי על השכינה, שלא יש ההתחברות. דהנה החיבור הו״ע כי כל בשמים ובארץ21, דשמים לרום זהו ענין המקיף וסובב, שמשום זה השמים הם עגולים שמורה על ענין הסובב והמקיף, וארץ הו״ע הממלא, דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה ממלא את העולם22. ובשמות זהו ענין קוב״ה ושכינתי׳, דקוב״ה הוא ז״א שקדוש ומובדל מעולמות, ושכינתי׳ הו״ע המלכות. ובמוחין הו״ע חכמה ובינה, דבינה הוא שכינה לגבי חכמה. ובכללות העולמות הו״ע אצילות ולמעלה מאצילות. ולמעלה יותר הנה שכינה הו״ע הקו (כמבואר בהמשך וככה הגדול23), וכללות האור שלאחרי הצמצום, לגבי קודם הצמצום נקרא קוב״ה. וקודם הצמצום גופא בחי׳ קוב״ה ושכינתי׳ הו״ע מלכות דא״ס ומה שלמעלה מזה. וזהו כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא, שצ״ל חיבור סובב וממלא, שכשחסר החיבור דשמים וארץ, בחי׳ סובב וממלא, הנה מצד ממלא בעצמו יכול להיות גם ההיפך, שמכיון שהוא מוגבל ובא במדידה והגבלה דעד פה תבוא24 ותו לא, הנה אח״כ אפשר להיות גם ההיפך ח״ו, ובכדי שלא יבוא מזה ההיפך צריך להמשיך בחי׳ סובב בממלא, יחוד קוב״ה ושכינתי׳. וזהו תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך בשמחה וגו׳ מרוב כל25, דכל הו״ע חיבור סובב וממלא (כנ״ל), ואומר ע״ז הלשון רוב כל דהיינו הריבוי מדריגות בבחי׳ כל, וכנ״ל דענין קוב״ה ושכינתי׳ ישנו מקודם הצמצום עד בחי׳ ז״א ומלכות, וזהו תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלקיך וגו׳ מרוב כל, היינו שחסר בחי׳ כל. וזהו מ״ש אח״כ26 בעירום ובחוסר כל, הנה מזה בא ההיפך ממש, שנעשה ועבדת את אויביך25, וכנ״ל בנפש האדם דמצד בחי׳ רגל מצד עצמו כשאינו מחובר עם הראש, אז יכול ליכשל ולירד למטה ביותר, משא״כ כשהוא מחובר עם הראש זהו ענין החכם עיניו בראשו. ובעבודה הוא כמ״ש בקונטרס עץ החיים27 שבכדי שהעבודה דיחודא תתאה תהי׳ באמת, צ״ל נרגש מעט מזעיר עכ״פ הביטול דיחודא עילאה. וזהו קישור ב׳ הפירושים דראש, פירוש המגיד דראש קאי על השכינה, ופירוש הב׳ דקאי על הנשמה, שכשאין השכינה מאירה והיינו שלא יש יחוד קוב״ה ושכינתי׳, עי״ז הנה גם בנפש האדם אין מאיר הראש שבנשמה בהרגל.
והנה זה מתאים למה שאמרו רז״ל28 בשעה שאדם מצטער למטה [דקאי על צער גשמי], הקב״ה אומר קלני מראשי קלני מזרועי, דזהו מה שע״י כובד ראש למטה פועלים שיהי׳ כובד ראש גם למעלה. ולכן אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהתפילה היא על מילוי החסרון למעלה שמזה נעשה החסרון למטה, דהחסרון למעלה הוא מה שמתחילה הי׳ אוא״ס ממלא כל מקום החלל, ואח״כ צמצם עצמו וסילק אורו וכו׳29, דזהו ענין חסרון האור למעלה שעי״ז נעשה העלם וחסרון בכל המדריגות עד שיכול להיות גם חטא ועון, דפירוש חטא ועון אין זה רק כפשוטו, אלא הפירוש בעון הוא מלשון עיוות ועיקום30, שמעוות את דרכו מדרך המלך, וכמו״כ פירוש חטא הוא מלשון והייתי31 אני ושלמה בני חטאים ופירש״י חסרים, עד הענין דחולה, שנקרא כן משום שחסר לו שער הנו״ן, דחולה בגימטריא מ״ט32, ואז ותחסרהו מעט מאלקים33, שכל זה הוא מצד צמצום הראשון. והעצה לזה היא שיהי׳ יחוד קוב״ה ושכינתי׳, שממשיכים האור שקודם הצמצום, עד שנמשך גם בעולם, שנעשה יחוד שמשא וסיהרא, ב׳ המדריגות דסובב וממלא וכו׳, דשמש הוי׳ וכו׳, דהשמש שאין בו שינויים מורה על סובב כל עלמין, והירח שיש בו שינויים מורה על ממלא כל עלמין, ובגלוי הוא בזמן מולד הלבנה שאז הלבנה מצד עצמה היא נקודה לבד, ומתחדשת ומקבלת אורה מהשמש. וזהו ענין מחר חדש, ונפקדת כי יפקד מושבך34, שע״י יפקד, שהו״ע הביטול בתכלית וכו׳, עי״ז נעשה ונפקדת, היינו שיעלה זכרוננו וכו׳, דכל זה הוא ע״י יחוד קוב״ה ושכינתי׳, יחוד הוי׳ ואלקים.
והנה כשחטאו ישראל בעגל שאז נעשה ענין החסרון בעולם, והי׳ צריך להיות הסליחה וכפרה לכפר על נפשותיכם, הי׳ צ״ל המשכת תוספות אורות, ומשום זה הי׳ צ״ל כי תשא את ראש, היפך ענין דכובד ראש שענינו הוא שהראש נפרד מהרגל. וזהו ענין קלני מראשי קלני מזרועי, שהו״ע התפילין35, שענינם הוא שעבוד הלב והמוח, וכוונה זו (דשעבוד המוח והלב) אינה כמו בשאר מצוות, אלא היא חלק מהמצוה36, עד שנמשך גם בשליט הג׳, וכידוע דתלת שליטין אינון מוחא לבא וכבדא37, וע״י התפילין נמשך גם בכבד, שזהו היפך ענין דכובד ראש הנ״ל, ועי״ז נמשך בכל הרמ״ח שייפין.
וזהו ענין כי תשא את ראש, שצריך להגבי׳ את הראש, שבכדי שהראש שבנשמה יפעל על הרגל שבנשמה צריך להגבי׳ את הראש לגולגלתם שהוא בחי׳ הכתר שלמעלה מהשתלשלות, וזהו מה שממשיך בהפסוק ואומר מחצית השקל, שבזה יש שני פירושים, א׳ שהוא מלשון וחצית38, דבכלל דו פרצופין נבראו39 אבל הי׳ באופן דאחור באחור, וע״ז הו״ע הנסירה להפריד הנפש הבהמית מהנפש האלקית, דעי״ז נעשה היחוד פנים בפנים. וזהו מ״ש וייצר40 בשני יו״דין דקאי על הנפש האלקית והנפש הבהמית39, דצ״ל הכפי׳ עד לאתהפכא וכו׳ שאז נעשה עשרים גרה השקל, דיש לו העשר כחות של הנפש האלקית וגם של הנפש הבהמית, וזהו ענין ותשת עלי כפכה41 דהו״ע הכפי׳, דעי״ז מגיע לכ׳ שהו״ע הכתר42.
__________
1) מאמר זה מיוסד על ד״ה זה דש״פ משפטים, פ׳ שקלים פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג ואילך) – משיחת שבת זו (שיחות קודש תש״ל ח״א ע׳ 529). וראה גם ד״ה זה באוה״ת תשא (כרך ח) ס״ע ג׳צו ואילך (שכנראה ד״ה זה פר״ת הנ״ל מיוסד עליו).
2) תשא ל, יב-יג.
3) שמעוני – ר״פ תשא (רמז שפו). ישעי׳ עה״פ (רמז שצג).
4) ישעי׳ ב, ט. ה, טו.
5) יחזקאל לד, לא.
6) תשא לב, א.
7) שם, ז.
8) ברכות לב, א.
9) בכל הבא לקמן – ראה ד״ה זה פר״ת שבהערה 1 (סה״מ פר״ת ע׳ רסד ואילך). אוה״ת תשא שם (ע׳ ג׳צח ואילך).
10) ברכות ל, ב (במשנה).
11) ויצא כח, יב. זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תמ״ה (פג, א).
12) או״ת להה״מ יט, סע״ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן נו). קח, סע״ג (סימן תנ). נתבאר בדרושים שבהערה 9.
13) קהלת ב, יד.
14) משלי ה, ג.
15) שם, ד.
16) אבות פ״ב מ״א.
17) סנהדרין לט, ב. וראה תניא רפל״א.
18) ע״ח שער (כו) הצלם פ״א. תניא פל״ז (מח, ב).
19) ראה תו״א תשא פו, א-ב. לקו״ת ר״ה סב, ג. סה״מ ראש השנה ע׳ רצב. וש״נ.
20) לקו״ת פ׳ ראה כה, א.
21) דברי הימים-א כט, יא.
22) ראה ברכות י, א. ויק״ר פ״ד, ח. מדרש תהלים מזמור קג.
23) תרל״ז – פכ״ז (בהוצאת קה״ת, תשע״ג – ע׳ כז). וראה גם ד״ה באתי לגני תשי״א פ״א (סה״מ מלוקט ח״א בתחלתו).
24) ל׳ הכתוב – איוב לח, יא.
25) תבוא כח, מז.
26) שם, מח.
27) פרק ז (ע׳ 31-32).
28) סנהדרין מו, א (במשנה). חגיגה טו, ב.
29) ראה ע״ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
30) לקו״ת נצבים נא, א. שה״ש כה, א. וראה גם סה״מ תרס״ה ע׳ קצד. המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳לט. סה״מ קונטרסים ח״ב שו, ב. סה״מ תרח״ץ ריש ע׳ מו. תש״ה ס״ע 25. ועוד.
31) מלכים-א א, כא. וראה לקו״ת מטות פב, א. נצבים נא, א. ובכ״מ.
32) טעמי המצוות להרח״ו פ׳ וירא (ד״ה מצות ביקור חולים). מאו״א מערכת ח סל״ה. לקו״ת ברכה צז, ב. סה״מ תרנ״ג ס״ע רסו ואילך. שם ס״ע רסט ואילך. ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך תשכ״ו (סה״מ פסח ח״א ס״ע קג), ובמקומות שנסמנו שם הערות 23-24.
33) תהלים ח, ו.
34) שמואל-א כ, יח (ריש הפטרת שבת ער״ח). וראה ד״ה ויאמר לו יהונתן שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ יא ואילך). וש״נ.
35) ראה חדא״ג מהרש״א לסנהדרין שבהערה 28.
36) ראה ב״ח לטואו״ח ס״ח. שם סתרכ״ה.
37) ראה זהר ח״א קלח, א (במהנ״ע). ח״ב קנג, א. זהר חדש פ, א.
38) מטות לא, כז.
39) ברכות סא, א.
40) בראשית ב, ז.
41) תהלים קלט, ה.
42) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' פה ואילך]
״מאמר זה מיוסד על מאמר מיובל שנים לפני זה, לפני חמישים שנה מפרשת שקלים״ (שיחות קודש תש״ל ח״א ע׳ 529).
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 165 ואילך.