בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשי״ז
הנחה בלתי מוגה
ועתה1 אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים גו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל2. דפסוק זה נאמר קודם מתן תורה, ומשמע מזה שהוא הכנה למתן תורה. וברש״י פירש עה״פ אלה הדברים, לא פחות ולא יותר. ומוכח מפירושו אשר דברים אלה הם ענינים עיקריים במתן תורה. והנה במדרש3 איתא אשר ג׳ גדולות נתן הקב״ה לישראל, א) סגולה, ב) ממלכת כהנים, ג) וגוי קדוש. והנה כל הענינים שנותנים מלמעלה צריכים אתערותא דלתתא, ובפרט אחרי מתן תורה, אשר ההתחדשות דמתן תורה היא אשר כל ההמשכות יהיו בפנימיות ע״י עבודה. ומובן אשר העבודה צריכה להיות מעין הענין שנותנים מלמעלה. וזהו אומרו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, הו״ע הא׳, ושמרתם את בריתי הו״ע הב׳, והייתם לי הו״ע הג׳, כדאיתא במדרש4 עה״פ והייתם לי שתהיו פנויין לי, מיוחדים לי (קנויים לי5), שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים, אשר ג׳ עבודות אלו הן הכלים להג׳ גדולות שמלמעלה. וצריך להבין ענינים אלו ושייכותם זה לזה.
והנה בענין סגולה פירש״י, אוצר חביב כמו וסגולת מלכים6, כלי יקר ואבנים טובות (ובמדרש אמרו7 וסגולת מלכים אלו דברי תורה כמ״ש במשלי8 בי מלכים ימלוכו). ובמדרש9 איתא עה״פ10 ולקחתם אגודת אזוב, אני עושה אתכם אגודה לעצמי אע״פ שאתם שפלים כאזוב שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים, הרי שענין סגולה הו״ע האגודה. ובענין אגודה אמרו שאין אגודה פחותה מג׳11. וכדאיתא במשנה12 שלשה שיושבים ועוסקים בתורה כו׳ שנאמר13 ואגודתו על ארץ יסדה, הרי שאגודה היא בג׳ דוקא. וכן כשמאגדים לולב צ״ל מג׳ מינים, מינים שעושים פירות ומינים שאין עושים פירות, וכאשר הם יחדיו הם אגודה, וכן ג״כ במ״ש ולקחתם אגודת אזוב צ״ל מג׳ קלחים. וכן הוא גם בישראל שנקראים אגודה על שם הג׳ סוגים שבהם, כהנים בדוכנם לויים בשירם וישראל במעמדם, ואיתא בגמרא14 שצריך לצרף גם פושעי ישראל ואז מכפרים אלו על אלו שנאמר ואגודתו כו׳, והוא דוגמת האגודה בלולב שצריך לצרף גם מינים שאין עושים פירות.
והענין בעבודה הוא שצ״ל התכללות הג׳ קוין חג״ת, דמקו החסד בלבד והוא בחי׳ אברהם יצא ממנו ישמעאל15, ומיצחק קו הגבורה יצא ממנו עשו15, וגם במתן תורה מצינו אשר בני ישמעאל מצד תוקף החסד לא היו יכולים לקבל את התורה לפי שלא יכולים לקיים לא תנאף16, ובני עשו אינם יכולים לקיים לא תרצח17. וכן הוא גם בדקות יותר, אשר מצד קו אחד בלבד אין זה עבודה רצוי׳, וגם בההנהגה שלמעלה צ״ל התכללות דוקא, דמצד קו החסד חטאין סגיאין18, ומצד קו הגבורה הרי גם שמים לא זכו בעיניו19, ולכן צ״ל התכללות כל הקוין. והנה התכללות ב׳ הפכים הוא ע״י גילוי אור נעלה שלמעלה משניהם. וזהו מ״ש13 הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, דשמים הוא אש ומים20, והוא בחי׳ חסד וגבורה, והבונה בשמים מעלותיו הוא הבנין דשמים מבחינה עליונה, והוא המשכת הכתר לז״א, שעי״ז דוקא נעשה ואגודתו על ארץ יסדה, היינו שע״י בחי׳ מעלותיו הוא המשכת הכתר עי״ז נעשה התכללות המדות. דהגם אשר גם בחי׳ ז״א מצד עצמו יש בה בחי׳ הכתר, דתפארת דאמא נעשה כתר לז״א21, ושרשו הוא מתפארת דאריך, אמנם ע״י ההתכללות נמשך בחינה עליונה יותר והוא פנימיות הכתר. והנה כתיב ואגודתו על ארץ יסדה, היינו שההתכללות נעשית ע״י נשמות ישראל שנקראות בשם ארץ מלשון רצון22 שרצונן באלקות, כמאמר אדמו״ר הזקן23 יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות (אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אַ נפרד פון אלקות), ועוד יותר שנקראות בשם ארץ חפץ24, היינו פנימיות הרצון, דבכל ההשתלשלות הוא חיצוניות הרצון ובנשמות ישראל הוא פנימיות הרצון, שהרי מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר גם למחשבת התורה25, ולכן נקראות בשם ארץ חפץ. והנה זריעה הו״ע מעשה המצוות, מאי פירי מצוות26, וכמאחז״ל27 עה״פ28 ויזרע יצחק בארץ אין זריעה אלא צדקה29. והזריעה צ״ל בארץ דוקא, דכמו בגשמיות הרי כשיזרעו על השולחן יורקב ולא יוצמח מאומה כי אם הזריעה היא בארץ דוקא, שמזה תהי׳ הצמיחה, ובארץ גופא הרי מלא קנה זה לזית ומלא קנה זה לגפנים וכו׳30, כך גם זריעת המצוות היא בישראל דוקא31, ובישראל גופא הרי יש מקום מיוחד לכל מצוה ומצוה, וכמו מצות תפילין שמקומה בראש וזרוע דוקא. והנה כמו בזריעה בגשמיות הרי מעלת הארץ היא מצד הביטול שבה שהכל דורסים עלי׳, כך גם ברוחניות הרי זה שזריעת המצוות היא בישראל דוקא הוא מצד הביטול שבהם כמו בחי׳ ארץ, ונפשי כעפר לכל תהי׳32, והוא הביטול עצמי שבנשמות ישראל שהם בטלים לאלקות, וכנ״ל אשר כאו״א מישראל אינו יכול להיות נפרד מאלקות והוא הביטול עצמי שבישראל, אשר מצד ביטול זה הם כלים לזריעת התורה ומצוות. וגם מצד ביטול זה הם פועלים ההתכללות, דהתכללות המדות היא מצד הביטול דוקא, שמצד הישות הרי כל מדה היא מנגדת לזולתה וההתכללות היא מצד הביטול דוקא. דזהו ג״כ מ״ש והייתם לי סגולה, דענין מ״ש לי הוא כמ״ש33 כי לי כל הארץ, דהנה בארץ כתיב34 והארץ היתה תהו, וידוע אשר מצד התהו היתה השבירה ונפלו רפ״ח ניצוצות למטה, ועל זה צריכה להיות העבודה לאסוף הניצוצות ולהעלותם למעלה, וסיבת השבירה היתה מצד הישות שבתהו שכל מדה אמרה אנא אמלוך, וזהו ואגודתו על ארץ יסדה, דאגודה היא אסיפת והעלאת הניצוצות לשרשן. וזהו שפירש״י בענין סגולה שהוא אבנים טובות, דהנה בחי׳ אבן הוא משם ב״ן כמבואר בתניא35, והוא מצד התהו, והאל״ף שבאבן הוא מבחי׳ שם מ״ה, דשם מ״ה הוא במילוי אלפי״ן, דמ״ה מברר ומתקן ב״ן, דזהו ענין הסגולה שהוא בירור והעלאת הניצוצות. וזהו ג״כ מ״ש אבנים טובות, שאין זה אבנים סתם כי אם אבנים טובות, היינו כמו שהם לאחר הבירור. וזהו ענין גדולה הא׳ שהו״ע התכללות המדות. והנה ההכנה לזה היא ועתה אם שמוע תשמעו בקולי, דשמוע תשמעו הו״ע הביטול דקבלת עול כמ״ש36 הנה שמוע מזבח טוב, דזבח טוב הו״ע ההשגה ושמוע הוא הביטול דקבלת עול37, וע״י הביטול דקבלת עול הנה עי״ז נעשה פירוש הב׳ בשמיעה שהוא מלשון אסיפה38, אסיפת הניצוצות והתכללות המדות. וכמו שנת״ל אשר הסגולה היא בארץ דוקא, והיינו שע״י הביטול דקבלת עול עי״ז פועלים המשכת הכתר והתכללות בז״א.
והנה גדולה הב׳ היא ממלכת כהנים שהיא למעלה מבחי׳ סגולה. דהנה נת״ל בענין סגולה שהו״ע וזרעתי׳ לי בארץ39, שהו״ע זריעת המצוות, שהי׳ גם אצל האבות, ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא גו׳ מאה שערים28, שעבודתם מגעת רק בשורש ומקור הנבראים, אבל ענין ממלכת כהנים הוא כמו המצוות שהן אחרי מתן תורה, שעי״ז מגיעים למעלה משורש הנבראים40. דזהו ענין ממלכת כהנים, כהן שושבינא דמטרוניתא41, שמגבי׳ את הכלה, בחי׳ כנסת ישראל, למקום אשר מצד עצמה אינה יכולה להגיע. והענין בעבודה הוא, דהנה בחי׳ ארץ שנת״ל בענין הסגולה הוא הביטול עצמי שבנשמות ישראל, אשר הביטול הוא מצד האהבה המסותרת שבנשמות ישראל, ולכן אינם רוצים להיות נפרד מאלקות שזהו מצד האהבה מסותרת כידוע, אשר ביטול זה אינו ביטול במציאות כי אם הוא רוצה דבר מה, שרוצה להיות דבוק באלקות ואינו רוצה ליפרד ממנו בשום אופן. אמנם בחי׳ ממלכת כהנים הוא שאינו רוצה כלום לעצמו כי אם לייחדא קוב״ה וקן דילי׳ כו׳42 כמבואר בתניא43 בענין בני עלי׳44. דבחי׳ האהבה מסותרת באה בירושה מאברהם אבינו45 שאמר על עצמו ואנכי עפר ואפר46 שהי׳ בביטול, אמנם ביטול זה הוא שרוצה להיות דבוק באלקות, וענין ממלכת כהנים הוא האהבה דאהרן, שהיא למעלה מאהבה דאברהם47, דאהבת אהרן היא שאינו רוצה לעצמו כלום, ואהבה זו הוא ממשיך בכל ישראל כמ״ש48 בהעלותך את הנרות, שמעלה את הנרות דנשמות ישראל למקום שמצד עצמם אינן יכולות להגיע, וכנ״ל במעלת המצוות שאחרי מתן תורה שמגיע למעלה משורש הנבראים. וזהו מה שאהרן אותיות נראה49, דהנה50 מצד הביטול דאברהם הרי מגיעים רק בשורש הנבראים, ולכן יש בזה הפרש בין מעלה ומטה, ולכן ההמשכות שהמשיכו האבות היו רק ברוחניות ולא בגשמיות, לפי שמצד שורש הנבראים יש חילוק בין גשמיות לרוחניות, אמנם מצד הביטול דאהרן מגיעים למעלה משורש הנבראים, שאין בזה חילוק בין גשמיות לרוחניות, ולכן ההמשכה היא גם בגשמיות בגילוי, דזהו אהרן אותיות נראה, שההמשכה היא בגילוי למטה בגשמיות. וזהו ג״כ ענין ברכת המצוות ועשיית המצוות, שע״י ברכות המצוות הוא המשכת הכתר51, דזהו ענין מאה ברכות אל תקרי מה אלא מאה52, בחי׳ הכתר, אמנם ההמשכה היא ברוחניות בלבד, וע״י עשיית המצוות נמשכת ההמשכה בגשמיות, והוא בחינה עליונה יותר בכתר, שלכן נמשכת בגשמיות, ובאה ע״י פעולה במעשה ולא בדיבור. שכל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר53, וכמו שכל עמוק שאי אפשר לגלותו בדיבור רק ברמז בגשמיות דוקא54, דזהו ההפרש בין קיום מצות האבות שהי׳ ברוחניות, דוגמת הברכות, והוא לפי שאין זה תכלית הביטול, אמנם ע״י האהבה והביטול דאהרן כהנא רבא נמשך בגשמיות.
ואין זה סותר למה שנת״ל בענין סגולה שהתכללות המדות היא ע״י המשכת הכתר דוקא שלמעלה מהשתלשלות, דהנה בענין הכתר יש ב׳ בחינות, וכמו שאמרו55 אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, דנעשה הוא הביטול דאם שמוע תשמעו והוא הביטול דקבלת עול שמצד האהבה מסותרת כנ״ל, ואחד כנגד נשמע הוא כתר נעלה יותר. והענין הוא, דנעשה הוא הביטול דקבלת עול בכללות, ונשמע ענינו להישמע (צוהערן זיך) לפרטי המצוות, והוא המצוות שבגשמיות, שע״י הביטול דאהרן. והנה כמו״כ הוא גם בכל יום בקריאת שמע יש ב׳ עבודות אלו, דזהו שמע והי׳ אם שמוע, דשמע הו״ע קבלת עול והי׳ אם שמוע הוא קבלת עול מצוות56, היינו המצוות בפרטיות בגשמיות, ולכן נאמר בפרשה שני׳ דקריאת שמע ואספת דגנך ותירושך גו׳57 שהם פרטי המצוות.
והנה כמו שיש התכללות בבחי׳ סגולה והיא בעבודת הנבראים מצד עצמם, כך יש התכללות גם בבחי׳ המצוות שניתנו מלמעלה, שהרי במצוות יש מצוות עשה ומצוות ל״ת, דמצוות עשה הוא בקו החסד ומצוות ל״ת בקו הגבורה, ומזה מובן שגם בענין ממלכת כהנים יש התכללות, אלא שההתכללות, וכמו״כ גם הביטול שעל ידו נעשה ההתכללות כנ״ל, הוא באופן נעלה יותר. שהביטול וההתכללות דבחי׳ סגולה הוא כמו שהוא מצד הנבראים, והביטול וההתכללות בבחי׳ ממלכת כהנים הוא כמו שהמטה מתעלה למעלה משרשו. ובענין הכתר הוא חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר, עד באוא״ס שקודם הצמצום יש ג״כ ב׳ בחינות אלו, והוא התפשטות האור ועצם האור58, דהתפשטות האור שייך לעולמות ועצם האור הוא למעלה מעולמות. ובכדי להגיע לעצם האור הוא ע״י הביטול שאינו רוצה לעצמו כלום כי אם לייחדא קוב״ה ושכינתי׳, דענין היחוד הוא שבחי׳ שכינה מתייחדת בקוב״ה שלמעלה מהעולמות. וזהו ג״כ שייכות ושמרתם את בריתי לבחי׳ ממלכת כהנים, דענין הברית הוא ההתקשרות והיחוד דשכינתי׳ בקוב״ה.
והנה גדולה הג׳ הוא בחי׳ וגוי קדוש. וענינו בעבודה הו״ע קדש עצמך במותר לך59, בלום פיך מלדבר כו׳60, והיינו שגם בדברים המותרים הוא מקדש את עצמו, דענין ממלכת כהנים הוא קיום התורה ומצוות, אמנם וגוי קדוש הוא גם בדברי הרשות. ומובן שההמשכה שע״י העבודה דקדש עצמך במותר לך היא המשכה נעלית יותר מאשר ע״י העבודה דתורה ומצוות. וזהו מ״ש והייתם לי, שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים, שגם בדברים המותרים תהיו קדושים. והו״ע הצמצום, שמצמצם את עצמו (ער פאַרקוועטשט זיך) בעצם נפשו, דענין קיום התורה ומצוות הרי העבודה והביטול הוא רק בהתפשטות שלו, שהרי עדיין הוא מציאות לעצמו אלא שעוסק בתורה ומצוות, משא״כ קדש עצמך במותר לך הרי הוא (איז ער דאָך) בטל לגמרי, והוא הביטול מצד עצם הנפש. וזהו שתהיו עסוקים בדברי תורה ולא בדברים אחרים, אשר בדברים אחרים הוא בתכלית הצמצום ובדברי תורה הוא בתכלית המרחב, ועי״ז הוא פועל יחוד י״ה שלמעלה מיחוד ו״ה, דיחוד ו״ה הוא מה שנעשה ע״י קיום התורה ומצוות, דתורה ומצוות הם בבחי׳ ו״ה כידוע61, וע״י קדש עצמך במותר לך נעשה יחוד י״ה, ובעומק יותר גם בחי׳ קוצו של יו״ד, והוא בחי׳ העצמות ממש. שהרי נת״ל שבחי׳ סגולה הוא בהתפשטות האור ובחי׳ ממלכת כהנים הוא בעצם האור, אמנם וגוי קדוש הוא בהעצמות ממש. דלהיות שהביטול הוא מצד עצם הנפש כנ״ל, לזאת הנה עי״ז הוא תופס בהעצמות ממש. ובענין הכתרים הוא כתר הג׳ שנטל לעצמו, שע״י העבודה נמשך גם בחי׳ כתר זה. דהגם שאמרו שנים נתן בראש בניו ואחד נטל לעצמו, אמנם באמת הנה גם הכתר שנטל לעצמו נמשך ג״כ, דמאחר שהוא בביטול לגמרי הרי אינו שום מציאות לעצמו כלל וכל ענינו הוא העצמות, וא״כ מגיע גם בבחי׳ הכתר שנטל לעצמו. וזהו קדושים תהיו יכול כמוני62, שיכולים להיות גם קדושים כמוני63. וזהו ג״כ מ״ש64 צאינה וראינה גו׳ בעטרה שעטרה לו אמו, שע״י העבודה דצאינה, שיוצא מעצמו (אַז ער גייט אַרויס פון זיך) לגמרי, הנה עי״ז וראינה בעטרה, בבחי׳ כתר הג׳. והגילוי מזה יהי׳ לעתיד לבוא, שעתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב״ה65, היינו שיאמרו לפניהם ג״פ קדוש, שתתגלה גם עטרה הג׳.
ובזה יובן מה דאיתא בגמרא66 לא ניתנה מצות פריעה לאברהם אבינו, אלא הלכה למשה מסיני הוא67, ויהושע אסמכי׳ אקרא68 ושוב מול את בני ישראל שנית (ומ״מ אברהם עצמו קיים מצות פריעה ג״כ אף שלא נצטוה67). דהנה באברהם כתיב69 אני א-ל שד-י התהלך לפני והי׳ תמים, דבכדי להגיע לבחי׳ התמימות, הוא גילוי אור הבלי גבול, הוצרך למילה, דמקודם הי׳ אצלו רק גילוי שם אלקים ובכדי שיהי׳ גילוי שם שד-י, שדי באלקותי לכל ברי׳70, והוא גילוי אור הבלי גבול, הוצרך למול את עצמו, אך על הפריעה לא נצטוה כי עור הפריעה הוא עור דק ואינו מסתיר כל כך71, אבל במתן תורה שהי׳ גילוי שם הוי׳ שלמעלה משם שד-י, הוצרכה להיות פריעה והוא הסרת ערלה הדקה, וכידוע שכל מה שהאור נעלה יותר הרי גם ערלה דקה מבלבל להגילוי, וע״ד מ״ש72 וסביביו נשערה מאוד שבצדיקים מדקדק הקב״ה כחוט השערה. ועפ״ז יובן אשר בהגילוי דלעתיד שיתגלה אור שלמעלה גם משם הוי׳, דהוי׳ דעכשיו כאלקים יחשב73, לזאת צריך להסיר גם עניני היתר, וזהו העבודה דקדש עצמך במותר לך, שעי״ז יתגלה גם למעלה משם הוי׳, כתר הג׳. ולהיות אשר הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו בשית אלפי שנין74, לזאת גם עכשיו צריכה להיות העבודה דקדש עצמך במותר לך שעי״ז יתגלה לעתיד שתהיו קדושים כמוני.
וזהו ועתה אם שמוע תשמעו בקולי גו׳, שהם ג׳ העבודות שהן כלים להג׳ כתרים. שע״י העבודה דאם שמוע תשמעו, הוא הביטול דקבלת עול שמצד אהבה מסותרת, עי״ז נמשך בחי׳ חיצוניות הכתר שפועל התכללות המדות, בחי׳ סגולה, וע״י העבודה דושמרתם את בריתי שהיא הביטול שאינו רוצה לעצמו כלום כי אם לייחדא קוב״ה ושכינתי׳, עי״ז נמשך בחי׳ כתר הב׳, עצם האור, שלמעלה מהעולמות, והו״ע ממלכת כהנים שהנבראים עצמם אינם יכולים להגיע לשם כי אם ע״י שושבינא דמטרוניתא דוקא. וע״י העבודה דוהייתם לי, שהיא העבודה דקדש עצמך במותר לך, עי״ז ממשיכים בחי׳ כתר הג׳ שהוא העצמות ממש, ויתגלה לעתיד שיאמרו לפני ישראל קדוש כדרך שאומרים לפני הקב״ה.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה זה באוה״ת יתרו ע׳ תתד ואילך. ד״ה צאינה וראינה, ועתה אם שמוע, ואתם תהיו לי – תר״ס (סה״מ תר״ס ע׳ קו ואילך).
2) יתרו יט, ה-ו.
3) במדב״ר פי״ד, י.
4) ראה מכילתא ומכילתא דרשב״י עה״פ.
5) ראה מכילתא דרשב״י שם.
6) קהלת ב, ח.
7) קה״ר פ״ב, ח.
8) ח, ט.
9) שמו״ר פי״ז, ג.
10) בא יב, כב.
11) פרש״י ד״ה ג׳ קלחים – שבת קט, ב. וראה גם פרה פי״א מ״ט. סוכה יג, א.
12) אבות פ״ג מ״ו – ע״פ גירסת רש״י ורשב״ם (הובא באוה״ת שם ע׳ תתד).
13) עמוס ט, ו.
14) כריתות ו, ב.
15) פסחים נו, א. ויק״ר פל״ו, ה. לקו״ת ואתחנן ה, א. שה״ש ט, ד.
16) זח״ג קצב, ב.
17) ראה ע״ז ב, ב. מכילתא יתרו כ, ב. ועוד.
18) ל׳ חז״ל – ב״ר פי״ב, טו. וראה זח״ג קעח, ב. אוה״ת נח (כרך ג) תרסז, ב. סה״מ תרנ״ט ע׳ ב. שם ע׳ יט. תרס״ג ח״א (קה״ת, תשנ״ד) ע׳ קנט. עת״ר ע׳ צח. אעת״ר ע׳ רנו. תש״ד ס״ע 223. תש״ט ע׳ 215. סה״מ בראשית ח״א ע׳ רמח. ובכ״מ.
19) איוב טו, טו.
20) ב״ר פ״ד, ז. זח״א עז, א. פרש״י בראשית א, ח.
21) ע״ח שער (לו) מיעוט הירח פ״א. לקו״ת תזריע כב, ג. ובכ״מ.
22) ב״ר פ״ה, ח ובפי׳ מהרז״ו שם.
23) ״היום יום״ כה תמוז. סה״מ תרפ״ט ע׳ 216. וש״נ. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רה. וש״נ.
24) מלאכי ג, יב. וראה כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן מד (פא, א). וש״נ.
25) ב״ר פ״א, ד.
26) סוטה מו, סע״א.
27) תדא״ז פ״א. וראה פדר״א רפל״ג.
28) תולדות כו, יב.
29) חסר קצת. המו״ל.
30) ויק״ר פכ״ד, ח.
31) ראה בארוכה תו״א שמות נג, ג ואילך. הובא באוה״ת יתרו שם ע׳ תתו.
32) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
33) יתרו יט, ה.
34) בראשית א, ב.
35) שעהיוה״א פ״ז.
36) שמואל-א טו, כב.
37) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קל. נביאים ע׳ ה (ובהמ״מ שם). מאמרי אדהאמ״צ נ״ך בתחלתו. אוה״ת בשלח ע׳ תלט ואילך. עקב ע׳ תרכב. סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ שו. ובכ״מ.
38) לקו״ת האזינו עב, ב. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ס״ע א׳קעד-ה. אוה״ת שם ס״ע תפח-ט. ובכ״מ.
39) הושע ב, כה.
40) ראה סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רעו. וש״נ.
41) ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ב מט, ב. ח״ג כ, א (ברע״מ). נג, ב. קעז, ריש ע״ב. קפ, ב. ערה, ב. ועוד.
42) תקו״ז בהקדמה (א, סע״ב).
43) פרק י (טו, ב).
44) סוכה מה, ב.
45) ראה תניא פי״ח.
46) וירא יח, כז.
47) ראה לקו״ת ר״פ בהעלותך. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אהרן – ביחס לאברהם ס״ג (ע׳ קכד ואילך). וש״נ.
48) בהעלותך ח, ב.
49) זח״ג קג, א. וראה ספר הערכים שם ערך אהרן סט״ו סק״ב (ע׳ עא ואילך). וש״נ.
50) ראה בכ״ז לקו״ת שם. ד״ה ואתם תהיו לי שבהערה 1.
51) זהר שם.
52) מנחות מג, ב ובפרש״י (ד״ה מה) ותוס׳ (ד״ה שואל) שם. תניא רבתי בתחלתו.
53) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שם נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
54) ראה תו״ח נח סג, רע״א. ובכ״מ.
55) שבת פח, א.
56) ראה ברכות יג, א (במשנה).
57) עקב יא, יד.
58) ראה בארוכה המשך תרס״ו ע׳ תקי ואילך. ובכ״מ.
59) יבמות כ, א.
60) ספר יצירה פ״א מ״ח.
61) תקו״ז ת״י (כה, ב). אגה״ת ספ״ד. ובכ״מ.
62) קדושים יט, ב. ויק״ר פכ״ד, ט.
63) מאור עינים עה״פ. ועוד.
64) שה״ש ג, יא.
65) ב״ב עה, סע״ב.
66) יבמות עא, ב.
67) תוד״ה לא – יבמות שם.
68) יהושע ה, ב.
69) לך לך יז, א.
70) פרש״י עה״פ. וראה ב״ר פמ״ו, ג.
71) ראה בכ״ז גם לקו״ת תזריע כא, א.
72) תהלים נ, ג. ב״ק נ, א.
73) ראה תו״א ויצא כא, ד. לקו״ת שבת שובה סה, ריש ע״ד.
74) תניא רפל״ז.
[סה"מ שבועות ע' קיב ואילך]
נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 182 ואילך.
חלק ממאמר זה (בשילוב שיחת אחש״פ תשי״ז) הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בלקוטי שיחות ח״א ע׳ 256 ואילך.