בס״ד. ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ויהי בשלח פרעה את העם גו׳¹, ומבואר בתורה אור בריש פרשתנו² (די חסידישע פרשה) ובדרושים שלאחרי זה³, דהנה על ישראל בגלות מצרים כתיב⁴ וזרעתי׳ לי בארץ ואמרו רז״ל⁵ אדם זורע כור⁶ (קב⁷) להוציא כמה כורים, ועד״ז הוא בענין הזריעה דישראל בגלות מצרים, וכן בשאר הגלויות, דכל המלכיות (הגלויות) נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירים לישראל⁸, שהוא בשביל התוספת והריבוי והעלי׳ שנעשית ע״י הגלות. וזהו ענין בשלח פרעה את העם, דכשירדו ישראל למצרים, וזרעתי׳, היו רק שבעים נפש (כור), ואח״כ ע״י גלות מצרים, בשלח פרעה את העם, היו בבחי׳ תוספת וריבוי ועלי׳ (כמה כורים), וכמ״ש לאחרי זה⁹ ובני ישראל יוצאים ביד רמה כו׳. דתמורת זה שבתחילת הירידה למצרים כתיב¹⁰ ירוד ירדנו, ירידה למטה מירידה, הרי העלי׳ ממצרים היא בתכלית העילוי, כמ״ש¹¹ אנכי אעלך גם עלה, עלי׳ אחר עלי׳. וזהו גם ענין בשלח פרעה, דע״י הירידה לבחי׳ פרעה דלעו״ז באים אח״כ לענין הכי נעלה שבפרעה, פרעה מלשון בי׳ אתפריעו כל נהורין עילאין¹², תכלית גילוי האור האלקי. וכמבואר גם בענין והחמישית לפרעה¹³, דקאי על הדרגא החמישית, שהיא דרגא הכי נעלית וכו׳. ועד״ז הוא גם בכל הגלויות שנקראו על שם מצרים, שהירידה לגלות היא בשביל העילוי הגדול שלאחרי זה. וכשם שהוא בירידה לגלות שהיא לצורך עלי׳, עד״ז הוא גם בכללות ענין ירידת הנשמה לגוף, שגם ירידה זו היא לצורך עלי׳. דע״י ירידתה למטה והעבודה בקיום התורה ומצוות באה לעלי׳ נעלית ביותר.

והנה מכיון שע״י עבודת הנשמה בהיותה בגוף וע״י עבודת ישראל בגלות באים לעילוי נעלה ביותר, כנ״ל, מובן, שהעבודה היא מתוך שמחה וטוב לבב. אמנם אפשר שמשמחה זו שהיא למעלה ממדידה והגבלה יבואו לשמחה בלתי רצוי׳, וזהו מ״ש¹ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, דפלשתים הוא לשון מבוי המפולש¹⁴ שאין עליו מחיצות והגבלות, והו״ע שמחה של הוללות וכו׳¹⁵. דמכיון שהעבודה היא מתוך שמחה וטוב לבב, לכן צריך עזרה מלמעלה שיהי׳ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, שלא יהי׳ בבחי׳ פלשתים דלעו״ז. ואין הכוונה שמטעם זה נהי׳ העבודה במדידה והגבלה, אלא שאעפ״כ העבודה היא למעלה ממדידה והגבלה, אלא שהוא באופן דפלשתים דקדושה, למעלה ממדידה והגבלה דקדושה, שזהו מה שאח״כ באו לארץ טובה ורחבה¹⁶, רחבה בתכלית ההרחבה, למעלה מכל מדידה והגבלה. ויש להוסיף, דלא רק שישנה העבודה שלמעלה ממדידה והגבלה גם בקדושה, אלא יתירה מזו שהעבודה שלמעלה ממדידה והגבלה דקדושה היא באופן כזה שאין שם אפילו מציאות של מנגד. וכמבואר בארוכה בדרושי אדמו״ר האמצעי¹⁷ בענין פדה בשלום נפשי¹⁸, שאמיתית ענין השלום הוא כאשר אין מציאות של מנגד כלל, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו, ששלום ושקט יהי׳ בימיו¹⁹, היינו אמיתית השלום, דענין זה בפשטות נאמר לגבי שלמה, אבל מזה מובן גם לגבי משיח צדקנו²⁰, ובפרט ע״פ מ״ש הרמב״ם²¹ שמשיח הוא מזרע דוד ושלמה דוקא.

וזהו ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים גו׳, דאחרי הירידה לגלות באים אח״כ להעילוי דבשלח פרעה את העם כנ״ל, ואח״כ באים לארץ טובה ורחבה באופן דלא נחם דרך ארץ פלשתים, שאין כלל מציאות של מנגד, אלא שיהי׳ תכלית שלימות השלום, כמו שיהי׳ לעתיד לבוא.

וביאור הענין בפרטיות יותר, יובן ע״פ מ״ש הרמב״ם בסיום ספרו²² שלא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה כו׳ ובאותו הזמן (דלעתיד לבוא) לא יהי׳ שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהי׳ מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהי׳ עסק כל העולם אלא לדעת את ה׳ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנאמר²³ כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים. דיש לומר, שמזה מובן שלימות ענין השלום שיהי׳ לעתיד לבוא, שיהי׳ שלום בפשטות, לא מלחמה ולא קנאה ותחרות, ויהי׳ עסק כל העולם כולו לדעת את ה׳, שזה כולל כל²⁴ באי עולם²⁵, אבל ידיעת כל באי עולם תהי׳ בממלא כל עלמין, משא״כ ישראל יהיו יודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כו׳, גם בבחי׳ סובב כל עלמין²⁶. וע״י ידיעה זו יהי׳ ענין השלום בתכלית השלימות, כמ״ש הרמב״ם לפני זה²⁷ שאז תהי׳ עבודת ה׳ של כולם ביחד שנאמר²⁸ כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד. ויש לומר הביאור בזה, ע״פ דיוק הלשון לדעת את ה׳, דעת דוקא, דענין הדעת מבואר בספר תניא קדישא²⁹ שהוא לשון התקשרות והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאד ויתקע מחשבתו בחוזק כו׳, ועל כן הדעת הוא קיום המדות כו׳ פירוש אהבה וענפי׳ ויראה וענפי׳, דאהבה ויראה הם השורש לרמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת³⁰, ומזה נמצא, דע״י שיהי׳ ענין דעת את ה׳ לעתיד לבוא בשלימות, הרי זה יביא לקיום כל התורה ומצוות בשלימות, ועד״ז קיום ז׳ מצוות בני נח אצל באי עולם בשלימות, ולפיכך יהי׳ אז ענין השלום בתכלית השלימות, שכם אחד.

ולהבין איך אפשר להיות ידיעת ה׳ ע״י כל באי עולם, יובן זה ע״פ מ״ש הרמב״ם בתחילת ספרו [בשיעור הרמב״ם דיום זה], יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא, וכל הנמצאים משמים וארץ ומה שביניהם [ובלשון הרמב״ם בפרק ב׳³¹, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהי׳ בטבור הארץ] לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו. וענין זה, שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, מבאר הרמב״ם אח״כ בפרטיות יותר, שזה כולל כל הגלגלים³², ולמטה מזה הד׳ יסודות אש רוח מים עפר³³, שהכל נמצא מאמתת המצאו. ועפ״ז מובן איך אפשר להיות בכל העולם כולו ידיעת ה׳, מכיון שהכל נמצא מאמיתת המצאו, הרי אמיתית מציאותם הוא אמיתת המצאו לכן אפשר להיות אצלו ידיעת ה׳.

ויהי רצון שכן תהי׳ לנו בקרוב ממש, שיקויים היעוד שברמב״ם שם, והיינו הן היעודים גשמיים דמעדנים כעפר, כמבואר ברמב״ם הלכות תשובה³⁴ שהטעם על יעודים גשמיים הוא כדי שיהיו פנויין לעסוק בחכמה כו׳, והן היעודים הרוחניים דמלאה הארץ דעה את ה׳, שיתגלה ענין ואמת הוי׳ לעולם³⁵, ביום ההוא יהי׳ ה׳ אחד ושמו אחד³⁶, כשאני נכתב כך אני נקרא³⁷, והיתה לה׳ המלוכה³⁸, ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר³⁹, וכמ״ש בשירת הים ה׳ ימלוך לעולם ועד⁴⁰, ולפני זה⁴¹ מקדש אדנ-י כוננו ידיך, בבנין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (בשלח יג, יז).
2) סא, א.
3) תו״ח ואוה״ת ריש פרשתנו. ועוד.
4) הושע ב, כה.
5) פסחים פז, ב.
6) כ״ה בתו״א שם.
7) כ״ה בתו״ח שם.
8) ב״ר פס״ז, ד.
9) פרשתנו יד, ח.
10) מקץ מג, כ.
11) ויגש מו, ד. וראה בכ״ז תו״א ר״פ שמות. ועוד.
12) ראה זח״א רי, א.
13) ויגש מז, כד. ראה מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ צב. וראה לקו״ת ס״פ פינחס. שה״ש ו, ד ואילך. ובכ״מ.
14) ל׳ חז״ל – שבת קטז, ב (במשנה). שם קיז, א-ב. עירובין צה, א (במשנה).
15) ראה תו״א פרשתנו שם (סא, סע״ג-ד). תו״ח תולדות ב [קמג], ד. ועוד.
16) שמות ג, ח.
17) שערי תשובה ח״א מט, א ואילך.
18) תהלים נה, יט.
19) ע״פ דברי הימים-א כב, ט.
20) ראה גם סד״ה באתי לגני שנה זו (סה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ רמט). ד״ה ויהי ביום השמיני שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ קנב).
21) סהמ״צ מל״ת שסב. פיה״מ ר״פ חלק היסוד הי״ב. אגרת תימן. וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 211 הערה 90.
22) הל׳ מלכים פי״ב ה״ד-ה.
23) ישעי׳ יא, ט.
24) ראה לקו״ש חכ״ז ע׳ 246-7 ובהערות שם. וש״נ.
25) ל׳ הרמב״ם שם פ״ז ה״י.
26) ראה הדרן על הרמב״ם תשל״ה בסופו (תורת
מנחם – הדרנים על הרמב״ם וש״ס ע׳ עה-ו).
27) שם ספי״א.
28) צפני׳ ג, ט.
29) ספ״ג.
30) תניא שם ספ״ד. וראה גם ״פירוש״ לרמב״ם הל׳ יסוה״ת רפ״ב.
31) ה״ט.
32) פ״ג.
33) פ״ד.
33) רפ״ט.
35) תהלים קיז, ב.
36) זכרי׳ יד, ט.
37) ראה פסחים נ, א.
38) עובדי׳ א, כא.
39) ישעי׳ מ, ה.
40) פרשתנו טו, יח.
41) שם, יז.

[סה"מ שמות ח"ב ע' עא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ פב ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 435 ואילך.