בס״ד. ש״פ ויצא, יו״ד כסלו ה׳תשכ״ב (מאמר ב׳)
הנחה בלתי מוגה
ושבתי בשלום אל בית אבי והי׳ הוי׳ לי לאלקים1, הנה פסוק זה אמר יעקב אבינו כשראה את מראה הסולם2 הרומז על הד׳ גלויות3, שתכליתם הוא בירור כל הניצוצות4, ולייחדם למעלה, עד שיהי׳ יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דזהו והי׳ הוי׳ לי לאלקים, דהוי׳ הוא קוב״ה ואלקים הוא שכינתי׳, והי׳ הוי׳ לי לאלקים הו״ע יחוד קוב״ה ושכינתי׳5. ויחוד זה נעשה ע״י קיום המצוות6. ואיתא בתניא פרק מ״א שבכדי לפעול יחוד זה צריך להיות בלבו אהבה רבה להוי׳ לבדו כברא דאשתדל כו׳ דרחים לון יתיר מגרמי׳, ולא לרוות נפשו הצמאה לה׳ לבד. ואיתא במאמר כ״ק אדמו״ר האמצעי7, להבין מ״ש בלקוטי אמרים פרק מ״א שיחוד קוב״ה ושכינתי׳ שנעשה ע״י עסק התורה והמצוות אינו אלא כשעבודתו הוא להוי׳ לבדו כברא דאשתדל ולא לרוות נפשו הצמאה, דלכאורה הרי הצמאון שלו הוא שיהי׳ גילוי אלקות, לייחדא קוב״ה ושכינתי׳, וכאשר אינו נמשך היחוד אינו מרוה צמאונו, וא״כ למה לא יגרום גם ע״י הצמאון שיהי׳ היחוד.
והענין הוא, דהנה המצוות נקראות בשם תרי״ג ארחין דגלגלתא8. שהמצוות הם רצון העליון, אמנם הרצון עצמו הוא בפשיטות ואין בו התחלקות קוין כלל, ובכדי שיהי׳ רצונות פרטיים, הנה זהו ע״י צמצום השערות. שיניקת השערות הוא ע״י הפסק עצם הגולגולת9, וזהו מה שהמצוות נקראות תרי״ג ארחין דגלגלתא, שהו״ע יניקת השערות שע״י הפסק הגולגולת, שעי״ז נעשה מקור להתחלקות פרטים. אבל מצד עצמם הם רצון פשוט שאינו בגדר התחלקות פרטים. דזהו מה שהמצוות הם בבחי׳ כתר10, תר״ך עמודי אורות11, וענין העמוד הוא שמחבר את הגג והרצפה12. הרי העמוד ענינו הוא רק שממשיך מלמעלה למטה, מהגג להרצפה, אבל המשכתו הוא ביושר מבלי התחלקות קוין, וההתחלקות נעשה מצד הכתלים כו׳ שהם עושים ציור פרטים, אבל העמודים עצמם הוא רק חיבור הגג ורצפה, המשכה ביושר מלמעלה למטה בלי נטי׳ כלל. וזהו מה שהמצוות מצד עצמם הם תר״ך עמודי אורות, דענין האור שהוא פשוט ואין בו ציור פרטים, שזהו גם ענין העמוד כנ״ל, וזה שרצון העליון בא בהתחלקות הוא מצד בחי׳ ארחין דגלגלתא שעי״ז נעשה מקור להתחלקות, ואח״כ נמשך בבחי׳ המוחין שאז נעשה בבחי׳ התחלקות ממש כמ״ש באדרא13, עד שנמשך בבחי׳ רמ״ח אברים דז״א14, שהכוונה היא לא לאברי הנפש כי אם לאברי הגוף15, ובאברי הגוף עצמם אין הכוונה לאברים הפנימיים כמו מוחא לבא וכבדא16 כי אם לאברים החיצונים דוקא, דענין האברים הוא אברים שיש בהם עצם דוקא, שזהו באברים חיצונים דוקא17, ובהעצם שבכל אבר יש בו מוח, שהמוח שבעצמות הוא מקושר עם מוח הכללי.
וכל זה הו״ע התחלקות המצוות עד שבאים בבחי׳ רמ״ח אברים דז״א. אמנם קיום המצוות הוא ע״י כנסת ישראל דוקא, בחי׳ מלכות18. שהמלכות דוקא משלימה את הז״א, וכידוע19 שבז״א ישנם רק ט׳ ספירות לבד, והמלכות היא משלימה אותם. דהנה ידוע20 ששרש המלכות הוא למעלה משרש הז״א, דז״א בעתיקא אחיד ותליא21 ומלכות מושרשת ברדל״א, וע״י המלכות נמשך תוספות אורות בז״א. דזהו ענין קיום המצוות, מה שכנסת ישראל מקיימים את המצוות, שהמצוות עצמם הם רמ״ח אברים דז״א, וכנסת ישראל הוא בחי׳ המלכות, וכשכנסת ישראל מקיימים את המצוות הרי זהו ענין יחוד ז״א ומלכות, יחוד קוב״ה ושכינתי׳, דעי״ז נעשה ב׳ ענינים. א׳ שנמשך האור בבחי׳ המלכות, ומהמלכות נמשך גם בבי״ע, כידוע22 שלמ״ד כלים דמלכות נעשים נר״ן לבי״ע, מפנימיות הכלים נמשך לנשמות ומאמצעות וחיצוניות הכלים נמשך למלאכים ועולמות. וענין הב׳ הוא שעי״ז נמשך תוספות אורות גם בז״א דאצילות, כי מצד המלכות שמושרשת ברדל״א הרי נעשה תוספות אור גם בז״א. וזהו שעל קיום המצוות כתיב ועשיתם אותם23 מעלה אני עליכם כאילו עשאוני24, שהו״ע המשכת תוספות אורות בז״א דאצילות.
והנה נתבאר במאמרים הקודמים25 בענין יחוד קוב״ה ושכינתי׳ שזה כולל כל המדריגות של כל סדר ההשתלשלות, וא״כ מובן שהיחוד הוא מבחינה שלמעלה מב׳ הבחינות של קוב״ה ושכינתי׳, גם בבחינה היותר נעלית, והיא בחי׳ פשיטות הא״ס, שמצד המשכת הפשיטות, נעשה יחוד קוב״ה ושכינתי׳ בכל המדריגות. והנה בכדי להמשיך בחי׳ פשיטות הא״ס הוא ע״י התעוררות בחי׳ פשיטות הנשמה26. דבזה יובן מה שיחוד קוב״ה ושכינתי׳ הוא ע״י העבודה דרחים כו׳ יתיר מגרמי׳, שכאשר עבודתו היא לרוות נפשו הצמאה, הנה אף שהצמאון והרצון שלו הוא באלקות, מ״מ הרי הוא יש מי שרוצה27, ואינו מגיע בזה לבחי׳ הפשיטות, ובמילא לא נעשה היחוד, וחסר אז ב׳ הענינים, שלא נמשך תוספות אורות בז״א דאצילות, וגם לא נמשך היחוד בבחי׳ המלכות ולמטה, ורק כאשר מבטל את כל רצונותיו שאין לו רצון כלל, והו״ע הכפי׳ וביטול בתכלית, הנה עי״ז מעלה אני עליכם כאילו עשאוני, שנעשה גם הכפי׳ כביכול והצמצום למעלה, שנמשך מבחי׳ פשיטות הא״ס לפעול היחוד, שיהי׳ תוספות אור בז״א דאצילות וגם שיהי׳ היחוד למטה.
אמנם מבואר בתניא שם שמעט מזעיר הנה כאו״א מישראל חפץ לבו באמת לאמיתו, שמצד זה הנה גם מי שעבודתו אינה בבחי׳ דרחים יתיר מגרמי׳ מ״מ גם הוא פועל היחוד מעט מזעיר. וביאור הענין הוא, הנה ידוע28 שקוצי דשערי מכים באחוריים. והנה קוצי דשערי הוא למעלה מבחי׳ השערות עצמם, דבענין השערות נת״ל שהוא הארה לבד שנמשך ע״י הפסק הגולגולת, משא״כ קוצי דשערי הוא למעלה מבחי׳ שערות אלא שאופן ההמשכה הוא שמכה באחוריים. דזהו ענין מה שכאו״א מישראל הנה בנפשו פנימה הוא חפץ באמת בבחי׳ היחוד הלזה בביטול בתכלית, שמצד זה נמשך אצלו בכחותיו הפנימיים שרוצה בעסק התורה ומצוות, אלא שבגילוי הוא מרגיש שזהו מצד צמאון וכו׳, אבל באמת הרי זה הארת עצם נפשו, אלא שאינה באה בגילוי, כי אם בחי׳ הכאה באחוריים לבד. ולכן הנה מעט מזעיר נעשה היחוד גם ע״י עבודתו של כאו״א מישראל, אלא שאין זה בגילוי כל כך.
וזהו ושבתי בשלום אל בית אבי והי׳ הוי׳ לי לאלקים, שתכלית ענין הגלות הו״ע בירור הניצוצות (שלא גלו ישראל אלא כדי שיתוסף עליהם גרים29, שהו״ע בירור הניצוצות30) ולייחדם למעלה, יחוד קוב״ה ושכינתי׳, שע״י היחוד וההמשכה בבחי׳ המלכות ולמטה בבי״ע נעשה גם תוספות אור באצילות כנ״ל, שזהו מ״ש31 ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, שהו״ע המשכת אורות פנימיים ואורות מקיפים בז״א דאצילות, דלחם הוא אור פנימי ובגד הוא אור מקיף32. ויחוד זה נעשה ע״י כאו״א מישראל, גם כאשר בגילוי עבודתו אינה באופן דרחים יתיר מגרמי׳. שזהו מה שיעקב ראה סולם מוצב ארצה2, והיינו דגם באלו שעבודתם היא במדריגה תחתונה, סולם מוצב ארצה, גם הם פועלים היחוד. אבל עיקר היחוד הוא בחי׳ ושבתי בשלום אל בית אבי, בית אבי הוא בחי׳ יצחק שהיתה עבודתו בתכלית האהבה והצמאון לאלקות בביטול, ואין זה ענין הצמאון שנת״ל שהוא בחי׳ יש מי שרוצה, משא״כ הצמאון דיצחק הוא ביטול בתכלית, שהצמאון והתענוג שלו הוא מצד התענוג שלמעלה כו׳, שהוא ביטול בתכלית33, ואז הנה והי׳ הוי׳ לי לאלקים, שהוא עיקר ענין היחוד דקוב״ה ושכינתי׳. אבל מ״מ הנה מעט מזעיר נעשה היחוד בכאו״א כנ״ל, לפי שרוצה בפנימיותו מצד הארת עצם הנשמה. ואף שבגילוי הרי הוא בבחי׳ ישות, מ״מ הרי נת״ל34 שיש האמיתי נמשך ביש הגמור, ולכן גם במי שהוא בבחי׳ ישות מאיר בו ג״כ בהעלם הפשיטות דבחי׳ יחידה, שעי״ז הוא ממשיך פשיטות הא״ס, הגורם יחוד קוב״ה ושכינתי׳.
__________
1) פרשתנו (ויצא) כח, כא.
2) שם, יב.
3) ויק״ר פכ״ט, ב.
4) ראה תו״א בראשית ו, רע״א. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב סב, ג. ובכ״מ.
5) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ריש ע׳ קלד. ובכ״מ. וראה גם ד״ה פדה בשלום ש.ז. (מאמר הג׳ דהתוועדות זו) פ״י (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ע׳ טו).
6) ראה פע״ח שער (ו) הזמירות ספ״ה. לקו״ת ר״ה נה, ג. ובכ״מ. וראה סה״מ דרושי חתונה ס"ע ריז. וש״נ.
7) נדפס במאמרי אדה״ז ענינים ע׳ רכח ואילך. וראה במ״מ וציונים לשם.
8) זח״ג קכט, א (באד״ר). וראה בביאור האריז״ל לזהר שם. מ״ח מסכת א״א ספ״ד. לקו״ת פ׳ ראה כא, ד. ובכ״מ.
9) ראה לקו״ת מסעי צב, ד ואילך.
10) תו״א בשלח סה, א. ובכ״מ.
11) פרדס שער (ח) מהות והנהגה פכ״ו.
12) ראה אגה״ק סכ״ט (קמט, סע״ב ואילך).
13) הנ״ל הערה 8.
14) ראה תו״א ויחי נב, ג. יתרו סח, ג. לקו״ת במדבר יז, ב ואילך. שלח מו, א. ובכ״מ.
15) ראה לקו״ת בחוקותי מז, ב.
16) ל׳ הזהר ח״ב קנג, א.
17) ראה לקו״ת במדבר שם, ג.
18) ראה שם ה, ב. ובכ״מ.
19) ראה ע״ח שער (כד) פרקי הצלם ספ״ה. תו״א יתרו עב, א.
20) ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ יא. סה״מ דרושי חתונה ע' קה. ועוד.
21) זח״ג רצב, א.
22) ע״ח שער (ל) הפרצופים פ״ב. שער (מד) השמות פ״ב. אגה״ק ס״כ (קל, א). קו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנו, ב). המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקנב. סה״מ קונטרסים ח״א רנג, סע״א. ועוד.
23) קדושים כ, ח. בהר כה, יח. ר״פ בחוקותי (כו, ג). ובכ״מ.
24) זח״ג קיג, סע״א. ויק״ר פל״ה, ז. וראה הגהות הרח״ו לזהר שם. לקו״ת שלח מה, ב. ובכ״מ.
25) ד״ה ויצחק בא דש״פ חיי שרה שנה זו (לעיל ח״א ס״ע רצא ואילך).
26) ראה ד״ה והי׳ זרעך דהתוועדות זו (לעיל ע׳ מד). וש״נ.
27) ראה המשך תער״ב ח״א ריש ע׳ שיד. ובכ״מ.
28) ראה ע״ח שער (טז) הארת המוחין פ״א. פע״ח שער (ד) התפילין פ״ד. שם פ״ח. סהמ״צ להצ״צ צט, א.
29) פסחים פז, ב.
30) בהנחה נכתב שיתכן וענין זה נאמר במאמר הג׳ דהתוועדות זו (ד״ה פדה בשלום דלעיל הערה 5). וראה שם פ״ח (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ע׳ יד. וראה שם ע' תנז).
31) פרשתנו כח, כ.
32) ראה לקו״ת בחוקותי נ, א.
33) ראה תו״א פרשתנו כא, ג.
34) ד״ה והי׳ זרעך דהתוועדות זו (לעיל ע׳ מו). וש״נ.
[סה"מ בראשית ח"ב ע' מז ואילך]
ראה הערה למאמר שלפנ״ז.
מאמר שני מהמשך (מאמר השלישי שנאמר בהתוועדות זו אינו שייך לפ׳ ויצא). י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.