בס״ד. ש״פ קרח, ב׳ תמוז ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וגו׳ ויגמול שקדים¹, ומבואר בזה בלקו״ת פרשתנו² (ובארוכה יותר בספר המצוות לאדמו״ר הצ״צ³ ובקונטרס ומעין⁴), דמה שהסימן דמטה אהרן הי׳ בשקדים דוקא הוא משום שהשקדים ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות, וע״כ נקרא שקד שענינו מהירות, כמ״ש⁵ מקל שקד גו׳ כי שקד אני על דברי לעשותו, וענין המהירות הוא רמז על הכהונה משום שגם ההמשכה שע״י הכהנים היא במהירות. דהנה יש המשכות שצריכים לעבור את כל סדר ההשתלשלות, וכיון שצריכים לעבור כו״כ דרגות, הרי יש אפשרות שיהי׳ עיכוב וכיו״ב באופן ההמשכה, אמנם כשנמשך האור והשפע מלמעלה ע״י אהרן והכהנים הרי ההמשכה היא במהירות בלי מעכב כלל, עד מהרה ירוץ דברו⁶, ועד שנמשך האור והשפע כמו שהוא למעלה מיד למטה בגשמיות. וטעם הדבר הוא כי שורש ומקור ההמשכה הוא מבחי׳ רב חסד שהוא חסד עליון שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ולכן המשכתו היא באופן שאין מונע ומעכב בעדו, וכמשל נהר גדול מאד שהליכת המים היא בתגבורת גדולה ואי אפשר לעכב הליכת המים כו׳.

והנה סיפור זה דסימן מטה אהרן בא לאחרי מחלוקת קרח, דטענת קרח היתה שהלויים יהיו בדרגת הכהנים, דלויים ענינם הוא גבורה, וקרח רצה שעיקר ההמשכה תהי׳ מן הגבורות⁷. אך לאחרי מחלוקת קרח נתברר שהעיקר הם הכהנים שממדת החסד, ועבודת הלויים היא באופן דילוו עליך וישרתוך⁸, שהם טפלים בלבד אל הכהנים. דענין עבודת הלויים בבחי׳ גבורה הו״ע הרצוא מלמטה למעלה, ששרשם בבחי׳ מוחין דאמא, וכדאיתא בזהר⁹ עה״פ¹⁰ ועבד הלוי הוא דהוא דא עתיקא משום שהתגלות עתיק היא בבינה¹¹, דענין הבינה הוא בחי׳ רצוא, דזהו גם מה שעבודת הלויים היא בשירה וזמרה, בפה ובכלי¹², דענין השירה הו״ע ההעלאה מלמטה למעלה, וכמאמר¹³ כל בעלי השיר יוצאין בשיר כו׳, דהיינו ענין ההעלאה והרצוא. וענין הכהנים הו״ע השוב וההמשכה מלמעלה למטה, ועד שההמשכה היא בתכלית המהירות בלי מונע ומעכב כלל. וזהו מה שנתחדש כאן, שלאחרי מחלוקת קרח בא הסימן דמטה אהרן שאהרן הוא העיקר, דהעיקר היא ההמשכה במהירות.

והנה כל ישראל נקראו בשם ממלכת כהנים¹⁴, וגם עבודת אהרן היא לפעול בכל ישראל, וכמבואר¹⁵ בענין בהעלותך את הנרות¹⁶, שאהרן מעלה את כל שבעת הנרות שהם כל שבעת הסוגים שבעם ישראל. ומזה מובן בנוגע לעבודת כאו״א מישראל, שעבודתו צריכה להיות באופן דעד מהרה ירוץ דברו, שעושה עבודתו בכל התוקף ואינו מתחשב עם מונעים ומעכבים ומעלימים ומסתירים, וכפתגם הידוע¹⁷ שכשהולכים למלחמה הולכים לכתחילה במאַרש של נצחון, ואז מובטחים בנצחון.

והנה בשביל להיות במדריגה זו (שהעבודה תהי׳ באופן שאינו מתפעל משום מונע ומעכב), צריך נתינת כח מיוחדת מנשיא הדור. ויש לומר דזהו ענינו של המאמר ד״ה מן המיצר דר״ח תמוז תרפ״ז¹⁸, שמאמר זה היא הנתינת כח לעבודה זו. דהנה במאמר שם מדייק במ״ש¹⁹ מן המיצר קראתי י-ה ענני במרחב י-ה, דכל קריאה היא בתפילה לעורר רחמים על נפשו וכו׳, ולפי זה צריך להבין, דהרי שם הוי׳ הוא במדת הרחמים, וא״כ מהו אומרו מן המיצר קראתי י-ה דוקא, דלכאורה הי׳ צ״ל הקריאה לשם הוי׳ כמ״ש²⁰ כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כהוי׳ אלקינו בכל קראינו אליו, ולמה במקום המיצר הזה הקריאה היא לי-ה שהם ב׳ אותיות הראשונות דשם הוי׳. וגם צריך להבין מ״ש²¹ בטחו בהוי׳ עדי עד כי בי-ה הוי׳ צור עולמים, דמשמעות הכתוב היא דזה שצריך להיות הבטחון בהוי׳ עדי עד הוא כי (משום ש)בי-ה הוי׳ צור עולמים, וצריך להבין הענין בזה, מה שהבטחון בהוי׳ הוא בגלל האותיות י-ה שבשם.

וביאור הענין הוא, דהנה במ״ש בטחו בהוי׳ עדי עד מבואר בזה בביאורי הזהר לאדמו״ר האמצעי²² כמה פירושים. פירוש אחד דעד היינו ענין הנצחיות, שזהו בגדר הזמן, וקאי על ספירת המלכות שהיא שורש ומקור הזמן כנודע²³, ולפי זה פירוש בטחו בהוי׳ עדי עד הוא שהבטחון הוא מצד ספירת המלכות, דמצד ספירת המלכות שהיא השכינה הרי כיון שהאדם הוא בביטול, הרי הביטול הוא כלי להשראת השכינה (כמבואר בתניא²⁴), ולכן יכול להיות סמוך ובטוח שיתמלא מבוקשו, ותוקף זה שבספירת המלכות הוא מצד זה שהיא מקבלת מספירת היסוד, יסוד לשון תוקף וחוזק. אמנם מצד בחי׳ חכמה ובינה, שהם בבחי׳ מקיפים לפי ערך זו״נ, הרי שם הוא למעלה מכל ענין עבודת הנבראים, וכמאמר²⁵ וכי איכפת לי׳ להקב״ה אם שוחט מן הצואר או מן העורף, ולכן אומרים כי בי-ה הוי׳ צור עולמים, שזהו טעם שלילי, שבבחי׳ י-ה אי אפשר שיהי׳ הבטחון כיון שהוא למעלה מעבודת הנבראים. ולפי פירוש זה מובן מ״ש²⁶ טוב לחסות בהוי׳ מבטוח בנדיבים, דנדיבים הם חכמה ובינה, משא״כ הוי׳ כאן קאי על ז״א, ואפשר להיות הבטחון רק בבחי׳ ז״א ולא בחכמה ובינה. ולכן נקרא בטחון זה בשם חסיון בלבד. אמנם ישנו עוד פירוש בענין עדי עד, דקאי על ספירת הכתר שלמעלה מסדר ההשתלשלות (והוא ע״פ פירוש רש״י והתיב״ע בפסוק דלקמן²⁷), כי אדרבה, מצד הגילוי שבסדר ההשתלשלות שהוא במדידה והגבלה הרי אי אפשר שיהי׳ ענין הבטחון, ודוקא מצד למעלה מהשתלשלות יכול להיות ענין הבטחון. דזהו מ״ש²⁸ הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, דישראל היינו ז״א ושומר ישראל היינו המקיף שלמעלה מז״א, ולכן דוקא בבחינה זו אפשר להיות תכלית הבטחון.

ויש לתווך שני פירושים אלו ע״פ הידוע²⁹, שבכתר גופא יש שתי בחינות, וכמ״ש³⁰ ותגדלי ותבואי בעדי עדיים, ב׳ בחינות עד, עד ועד בכלל ועד ולא עד בכלל, שהם בחי׳ אריך ועתיק, פנימיות הכתר וחיצוניות הכתר. דמצד חיצוניות הכתר אפשר להיות יניקה לחיצונים, וכמ״ש³¹ שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך, ולכן בבחינה זו אי אפשר להיות הבטחון, אלא הבטחון הוא דוקא בבחי׳ עד ולא עד בכלל, פנימיות הכתר, שממנו מגיעה ההמשכה רק לישראל, וכמאמר³² יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. וענין פנימיות הכתר דוקא נמשך בבחי׳ חכמה ובינה, וכמבואר בסידור³³ בענין ויוציאנו הוי׳ ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטוי׳, שזהו ע״י שאו״א הלבישו לזרועות דא״א, היינו שההמשכה מבחי׳ המקיפים נתלבשה בפנימיות באו״א דהיינו חכמה ובינה, דדוקא אז היתה יכולה להיות היציאה ממצרים. ולפי זה פירוש הכתוב בטחו בהוי׳ עדי עד כי בי-ה הוי׳ צור עולמים הוא באופן אחר, דאדרבה, זה שיכול להיות הבטחון בבחי׳ עד, פנימיות הכתר, הוא כי בי-ה הוי׳, משום שההמשכה היא דוקא ע״י חכמה ובינה, שהם אותיות י׳ ה׳ שבשם הוי׳.

וזהו מה שמבאר בהמאמר שם³⁴, דזה שאפשר להיות מניעות ועיכובים הוא מצד ממכ״ע, אבל מצד סוכ״ע דהיינו בחי׳ י-ה שבשם הוי׳, הרי אפשר להיות הבטחון שיתגברו על כל המניעות ועיכובים. וזהו מן המיצר קראתי י-ה, דבעת המיצר והלחץ כשהאדם הוא ביסורים גדולים עד אשר כשל כח הסבל³⁵, אזי הקריאה היא לי-ה שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות, לפי שהולך בבטחון מוחלט ונפלא, שהוא הולך בדרך הישר ואינו מתפעל מפני המלעיגים, כמאמר³⁶ ואל יתבייש מהמלעיגים, וגם אינו מתפעל מעמלק בגימטריא ספק³⁷ המטיל ספיקות, ואדרבה, הוא שובר את כל המונעים והמעכבים, ולא עוד אלא שמהפכם לטובה בכחה של תורה, שהתורה ניתנה לעשות שלום בעולם³⁸, ומברר את הניצוצות שבכל דבר.

וזהו והנה פרח מטה אהרן גו׳, דלאחרי מחלוקת קרח ועדתו בא בתוקף יותר ענין המהירות שבהמשכה ע״י אהרן, וכמשל הנהר שכשיש בו דברים המעכבים ומתגבר עליהם הרי הוא פורץ ביתר שאת וביתר עוז, ואז ההמשכה היא במהירות ועד מהרה ירוץ דברו, שאין מי שמעכב בידו. וכן הוא אופן העבודה דמן המיצר קראתי י-ה, שדוקא מן המיצר מגיע לקריאה בבחי׳ י-ה, ועי״ז ענני במרחב י-ה כו׳³⁹.

__________

1) פרשתנו (קרח) יז, כג. – ראה גם המאמר שלאחרי זה (שהוא המשך למאמר זה) ד״ה השם נפשנו בחיים די״ב תמוז (סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ קעט ואילך).
2) נה, ג ואילך.
3) קיב, א ואילך.
4) מאמר יז ואילך.
5) ירמי׳ א, יא-יב.
6) תהלים קמז, טו.
7) ראה לקו״ת שם נד, סע״ב ואילך. ברכה צו, ג. וראה תניא פ״נ (ע, ב), ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ב״שיעורים בספר התניא״ שם (ע׳ 690-1).
8) פרשתנו יח, ב. וראה אוה״ת פרשתנו ע׳ תשיח ואילך.
9) ח״ג קעח, ריש ע״ב.
10) פרשתנו שם, כג. וראה לקו״ת שם נה, ב ואילך.
11) ראה זהר שם. תו״א ר״פ לך לך (יא, סע״ב ואילך). תו״ח שם פא, ב ואילך. לקו״ת ר״ה נז, א. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״ה (ע׳ קיב). ובכ״מ.
12) ראה לקו״ת ברכה צח, ג. ובכ״מ.
13) שבת רפ״ה (נא, ב) במשנה. וראה לקו״ת פינחס עז, ג. ובכ״מ.
14) יתרו יט, ו.
15) ראה לקו״ת ר״פ בהעלותך. ובכ״מ.
16) בהעלותך ח, ב.
17) ראה סה״ש תש״ה ע׳ 59.
18) סה״מ תרפ״ז ס״ע קפט ואילך.
19) תהלים קיח, ה.
20) ואתחנן ד, ז.
21) ישעי׳ כו, ד.
22) ר״פ וארא (לז, ד ואילך).
23) ראה שעהיוה״א פ״ז (פב, א). ובכ״מ.
24) פל״ה (מד, ב).
25) ב״ר רפמ״ד. תנחומא שמיני, ח.
26) תהלים קיח, ט.
27) יחזקאל טז, ז. וראה לקו״ת פקודי ד, ד.
28) תהלים קכא, ד. וראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קנט. ובכ״מ.
29) ראה לקו״ת שם ז, א ואילך. המשך תרס״ו ע׳ יז ואילך. ובכ״מ.
30) יחזקאל שם.
31) משלי ל, כח.
32) שם ה, יז.
33) עם דא״ח – סדר הגדה רצג, ג ואילך.
34) סה״מ תרפ״ז ע׳ קצה.
35) נחמי׳ ד, ד.
36) ראה טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח בתחלתו.
37) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סצ״ג (צג, ב). ובכ״מ.
38) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה.
39) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ במדבר ח"ב ע' לט ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 163 ואילך.