בס״ד. ש״פ בראשית, מבה״ח וער״ח מרחשון ה׳תש״כ
הנחה בלתי מוגה
בראשית1 ברא אלקים את השמים ואת הארץ2, ואמרו רז״ל3 בראשית ב׳ ראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, וכ״ק מו״ח אדמו״ר פירש4 בשם הבעש״ט, דתיבת ברא יש בה ב׳ פירושים, ברא מלשון בריאות (געזונט) ומלשון גילוי, וזהו ברא אלקים, שצריך להבריא (אַז מען דאַרף געזונט מאַכן) את שם אלקים ולגלות תוכיותו ופנימיותו, והיינו שעי״ז שמגלים התוכיות ופנימיות דשם אלקים בגימטריא הטבע5, עי״ז מבריאים אותו, ועבודה זו נעשית ע״י נשמות ישראל וע״י התורה, שהם הב׳ ראשית המבריאים ומגלים הפנימיות דשם אלקים. שזהו כל ענין עבודת האדם דאני נבראתי לשמש את קוני6, שע״י עבודתו בתורה ומצוות הוא מגלה את פנימיות הבריאה, אשר תכליתה הוא (כמשנ״ת במאמרים הקודמים) שיהי׳ דירה לו ית׳ בתחתונים7, והדירה נעשית ע״י עבודת האדם, וכמאמר הזהר8 כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין.
והנה בפרש״י על פסוק זה איתא, אמר ר׳ יצחק לא הי׳ צריך להתחיל כו׳ כח9 מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, ארצות שבעה גוים. שזהו כל ענין עבודת האדם, לכבוש את כללות העולם ולעשותו דירה לו יתברך. וצריך להבין ענין ארצות שבעה גוים, והלא כל הענינים הם במספר עשר, ומהו ענין ז׳ ארצות. וכן אינו מובן10 דהנה ידוע דבאצילות יש עשר ספירות ובהיכלות דבי״ע יש רק ז׳ היכלות11, והקשה הפרדס12 למה הם ז׳ היכלות ולא עשר. ובעמק המלך13 תירץ לפי שההמשכה בסוד שרש היא במספר ז׳, דהתהוות העולמות הוא מבחי׳ ז״א ומלכות, דז״א הוא בחי׳ ו׳ ספירות בלבד וגם המלכות היא נקודה אחת, ורק ע״י עבודת האדם ממשיכים המוחין, שזהו ענין הגדלת הז״א ע״י המשכת המוחין שבהם, וכן גם המשכת המוחין במלכות, דזהו ענין בנין המלכות שבראש השנה, שכל זה הוא ע״י עבודה דוקא, אבל מצד עצמם הם רק ז׳ ספירות. אך עדיין צריך להבין, דמאחר אשר סוף כל סוף ע״י עבודה ישנם עשר בחינות, א״כ למה נמנו רק ז׳ היכלות ולא עשר. וביותר אינו מובן, שהרי מבואר14 שגם באצילות ישנם ז׳ היכלות, והלא באצילות יש גם המוחין, וא״כ הרי הם במספר עשר, וכמאמר15 עשר ולא תשע, ומכל שכן שאינם במספר הפחות מעשר.
ולהבין16 זה צריך להקדים תחילה מאמר הזהר שהובא לעיל דכד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין. והנה זה פשוט ומובן אשר ע״י עבודת האדם נעשה המשכת אור, וא״כ אי אפשר לפרש פירוש אסתלק כאן שהוא ענין סילוק והעדר, שהרי ודאי שע״י העבודה דאתכפיא נעשה המשכת האור, ומ״ש כאן אסתלק הכוונה כמבואר בלקו״ת17 שנמשך אור כזה שהוא בבחי׳ סילוק. והיינו שהוא אור מקיף שלמעלה מהכלים, ולכן הוא בדרך סילוק מהם.
והנה נת״ל שישנה ההמשכה כמו שהיא בסוד שרש וישנה כמו שהיא בסוד תוספות, דההמשכה בסוד שרש היא כמו שהוא מצד הבריאה עצמה, שההמשכה היא בבחי׳ אור פנימי שלפי ערך הכלים ובמדידה והגבלה ובהתיישבות בהכלים. אמנם ע״י העבודה נעשה תוספת אור, שנמשך האור שלמעלה מהכלים, דאור זה אינו מוגבל בהכלים והוא בדרך סילוק כו׳, והמשכה זו היא ע״י העבודה דאתכפיא סטרא אחרא דוקא. ועד״מ בהשפעת השכל מרב לתלמיד, שההשפעה מצד עצמה היא מצומצמת, ורק מצד עבודת התלמיד נעשה השפעה יתירה כמו שנת״ל18, ועד״ז יובן למעלה, שהמשכת האור מצד עצמו הוא האור פנימי המוגבל לפי ערך הכלים, ובכדי שתהי׳ המשכת האור מקיף שלמעלה מהכלים הוא ע״י אתכפיא סטרא אחרא דוקא, והיינו שהאדם פועל תחילה בעצמו אתכפיא סטרא אחרא, והוא אשר השכל דנפש האלקית מתבונן בענין אלקי בהשגה והבנה דשכל אנושי באופן אשר גם הנפש הבהמית תוכל להשיג, ואח״כ הוא מבאר זאת גם לנפש הבהמית עד אשר פועל בו שגם הנפש הבהמית תתעורר באהבה כו׳, וזה פועל בכל הענינים הגשמיים של צרכי האדם באכילתו ושתייתו ושאר צרכיו אשר בכולם נרגש האור אלקי, שזהו ענין אתכפיא סטרא אחרא בהאדם, ועי״ז גם אתכפיא סטרא אחרא בכללות העולם, הנה עי״ז דוקא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין.
אך צריך להבין, שהרי ודאי הדבר שענין זה נפעל גם ע״י עבודת נפש האלקית מצד עצמה, וכמו עובדי הוי׳ בנשמתם19, שהם ממשיכים ג״כ תוספות אור, והתוספות אור הוא בחינת האור מקיף, שהרי האור פנימי ישנו גם מצד שרש, והתוספות אור שנמשך מצד העבודה הוא בחי׳ אור מקיף שלמעלה מהכלים ובדרך סילוק מהם, וא״כ הרי גם מצד עבודת הנשמה מצד עצמה אסתלק יקרא דקוב״ה, וא״כ מהו המעלה באתכפיא סטרא אחרא דוקא. אך הענין הוא, דבבחי׳ אסתלק גופא יש מעלה בהעבודה של הנפש הבהמית על העבודה דנפש האלקית מצד עצמה. והענין הוא, כמו שנת״ל20 שבבחי׳ המקיף גופא יש ב׳ בחינות, מקיף דאור ישר ומקיף דאור חוזר, שהמקיף דאור ישר הוא בחי׳ העלם של הגילוי, דעם היותו בחי׳ העלם שלמעלה מהגילוי, אבל הוא ג״כ העלם של הגילוי, ולמעלה יותר בחי׳ ההעלם שנעשה אח״כ שרש להגילוי, אבל בכל אופן הוא בחי׳ העלם שישנו במציאות, ומקיף דאור חוזר הוא בחי׳ העלם שלמעלה מהגילוי והעלם שאינו במציאות, וזהו ההפרש בין העבודה דנפש האלקית מצד עצמה לגבי העבודה דנפש הבהמית, אשר עבודת נפש האלקית מצד עצמה, עם היות שגם בזה נמשך בחי׳ העלם האור שלמעלה מהכלים, אבל הוא העלם השייך לגילוי, משא״כ ע״י העבודה דנפש הבהמית ואתכפיא סטרא אחרא, הנה בזה נמשך בחי׳ העלם שאינו במציאות, בחי׳ סתים מצד עצמו, שזה נמשך ע״י אתכפיא סטרא אחרא דוקא, וכמ״ש21 מגלה עמוקות מני חושך.
והנה כתיב22 כי הוי׳ אלקיך אש אוכלה הוא, שהאלקות נמשל לאש23, ובהעלם האש יש ב׳ בחינות24, ההעלם דגחלת וההעלם שבצור החלמיש. וההפרש ביניהם הוא, שההעלם דגחלת הוא העלם שישנו במציאות, והיינו דלבד זאת שישנה השלהבת כמו שהיא כלולה בהגחלת, שהרי השלהבת היא קשורה בגחלת ואם כן הרי היא כלולה בה, שזהו בחי׳ הגילוי כמו שכלול בהעלם, הנה לבד זאת גם העלם הגחלת עצמה הוא ג״כ העלם שישנו במציאות, משא״כ האש שבצור החלמיש הוא בחי׳ העלם שאינו במציאות. ולכן אנו רואים דכאשר גחלת נמצאת במים הרי המים מכבין אותה גם בפנימיותה ולא רק בחיצוניותה, והיינו שגם בחי׳ ההעלם עצמו נכבה, והוא לפי שהוא העלם שישנו במציאות לכן נכבה ע״י המים, משא״כ צור החלמיש הנה גם כשיהי׳ נמצא משך זמן במים מ״מ לא יכבה כלל, והוא לפי שהוא העלם שאינו במציאות, לכן המים שהם מציאות אינם יכולים לפעול על בחינה שאינה במציאות. והנה התעוררות ההעלם דגחלת אינו דומה לההתעוררות דצור החלמיש, דבגחלת הרי אפשר להוציא את ההעלם ע״י נפוח, שע״י הנפיחה נמשך גם בחי׳ ההעלם עצמו ונעשה ממנה אש גדול בגילוי, משא״כ בצור החלמיש אינו מספיק נפיחה וגם לא נפיחה בכח כי אם צריך הכאה דוקא. דבנמשל הו״ע יגיעה גדולה.
והדוגמא מזה יובן למעלה, באלקות שנמשל לאש כנ״ל, והאש מצד עצמו בטבעו לעלות למעלה ולא להיות נמשך למטה, הנה ע״י העבודה דאור ישר והיא עבודת הנשמה ממשיכים בחי׳ העלם שישנו במציאות, ורק ע״י העבודה דאור חוזר דוקא, והיא העבודה עם נפש הבהמית, הנה עי״ז נמשך בחי׳ ההעלם שאינו במציאות, סתום מצד עצמו, דזהו כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה, והיינו שע״י הכפי׳ בעניניו הגשמיים דנפש הבהמית באכילתו, שזה כולל כל צרכי האדם, דכל צרכי האדם מה שחסר לו נכללים בשם אכילה, ובכל עניני צרכיו פועל בירור הניצוצות, וכמ״ש בכתבי האריז״ל25 ומבואר בארוכה מהבעש״ט26 עה״פ27 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי הוי׳ יחי׳ האדם, שזה שהאדם ניזון מדצ״ח הוא בשביל המוצא פי הוי׳ שבהם, והגם שגם באדם יש המוצא פי הוי׳, מ״מ צריך להמוצא פי הוי׳ שבדצ״ח לפי ששרשם נעלה יותר28, וכידוע בענין אחור וקדם צרתני29, שבהתגלות האדם נעלה יותר, אבל בשרש הדצ״ח הם נעלים יותר שיש בהם ניצוצות מהתהו, וכאשר האדם משתמש בהם לשם שמים הוא מברר ומעלה את הניצוצות שבהם, שבאופן זה דוקא צריך להיות האכילה הכוללת כל צרכי האדם, דכאשר האדם יש לו איזה תאוה גשמית, אז לא יברר את המאכל ואדרבה, וכמאמר הרב המגיד30 עה״פ31 אוכל בכסף תשבירני, בשעה שאתה נכסוף לאכול תשבר תאות האוכל, דכסף הוא מלשון נכסוף נכספתי32, וזהו אוכל בכסף, שהוא אוכל בכוסף ותאוה, הנה אז תשבירני, שצריך לשבור את תאותו ולא לאכול, כי אם האכילה צריכה להיות לשם שמים דוקא, שזהו ענין אתכפיא סטרא אחרא בהאדם ובכללות העולם, שאז דוקא אסתלק יקרא דקוב״ה, למעלה יותר מבחי׳ האור שמצד העבודה דנפש האלקית, והוא שע״י אתכפיא נמשך בחי׳ סתימא דכל סתימין.
והנה אומרו בכולהו עלמין הכוונה בזה גם עולם האצילות שהיא התחלת העולמות, וכידוע שהאצילות היא ממוצע בין הא״ס לבי״ע. דהנה אנת הוא חד ולא בחושבן33, שלמעלה מגדר ספירות לגמרי, וא״כ בכדי שיהי׳ ממנו התהוות מציאות, ובפרט מציאות יש ונפרד, ובפרט מציאות שבמדה ומספר, צ״ל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין33, שהוא האצלת העשר ספירות דאצילות שהם ממוצעים34 שעל ידם יהי׳ התהוות העולמות, וגם אשר על ידם יהי׳ גילוי אלקות בעולם, דזהו ענין לאנהגא בהון עלמין33 (ויש גירסא ולאנהרא בהון עלמין33, דענין לאנהרא הו״ע האור והגילוי שנמשך על ידם). והגם שאצילות הוא עולם האחדות35, מ״מ הרי ענין היחוד הוא שישנו איזה מציאות, מציאות דאורות וכלים המיוחדים, וא״כ הרי גם אצילות היא מציאות, אלא שמיוחדת, ולכן היא ממוצע לבי״ע. וכידוע בענין שאצילות נמשל לאש36, וידוע בענין יסוד האש אשר הגם שיסוד האש נבדל משאר היסודות37 בזה שהוא רוחני ועולה למעלה, מ״מ הרי הוא ג״כ אחד היסודות, דכמו״כ הוא באצילות דהגם שהיא נבדלת מבי״ע בכל זאת היא בכלל העולמות, ולכן היא ממוצע. וזהו בכולהו עלמין, דעלמין38 הן ההיכלות.
והענין הוא, דהנה נודע דהיכלות שרשן מבחי׳ עיגולים39, דבכללות העולמות יש בחי׳ עיגולים ויושר, שהם בחי׳ מקיף ופנימי, שהו״ע נפש ורוח. וביאור ענין המקיף דעיגולים הוא עד״מ השפעת השכל מרב לתלמיד, דבתחילה אומר לו בבחי׳ כללות, לפי שבתחילה אי אפשר להתלמיד לקבל את פרטי הדברים ושייכות כל פרט ופרט להנקודה הכללית, ולכן בתחילה אומר לו רק נקודה כללית, ואח״כ ע״י ריבוי השתדלות ויגיעה בא להפרטים והשייכות דכל פרט ופרט להנקודה הכללית, היינו שתופס ומשיג את הכלל כמו שהוא מצד כל הפרטים. דכמו״כ הוא גם בההמשכה שמלמעלה, דתחילת ההמשכה היא בבחי׳ מקיף, בחי׳ עיגולים. והנה ממשל הנ״ל מובן שבבחי׳ הכלל יש ב׳ הפכים, שמצד א׳ הרי הוא בחי׳ כלל דוקא ולא פרטים, וכמו שנת״ל שהתלמיד אינו יכול לתפוס פרטים כי אם כלל דוקא, אך לאידך גיסא מובן אשר בבחי׳ הכלל כלולים בו כל הפרטים, דמשום זה הנה אחרי היגיעה יכול אח״כ התלמיד להשיג את כל הפרטים, ולהשיג גם השייכות דכל פרט להכלל, והוא לפי שכל הפרטים כלולים תחילה בהכלל. דמזה יובן גם בבחי׳ העיגולים, בחי׳ היכלות, אשר ההיכל הוא כמו בית שמגין ומקיף על האדם ועל כל אשר בו, אמנם ההיכל הרי הוא מפסיק בין האדם להחוץ מההיכל, דכמו שנראה האדם ע״י ההיכל הרי זה ע״י הפסק ההיכל, והיינו שהגם שנמשך דרך ההיכל, מ״מ ההמשכה היא ע״י הפסק והעלם. ובזה יובן ענין ז׳ היכלות, שהטעם על מספר ז׳ ולא עשר הוא דלהיות שההיכלות ענינם העלם, לכן המוחין שענינם הוא אור וגילוי, ובפרט בחי׳ החכמה שהיא בחי׳ אור, אינם נמנים בההיכלות שענינם העלם, וגם באצילות שיש שם ענין המוחין כנ״ל, מ״מ כמו שנמשכים בההיכלות הרי הם מתעלמים, שהרי זהו ענין ההיכלות שהם מעלימים, ולכן אין נמנים המוחין בההיכלות, לפי דכמו שהם בההיכלות אינם ענין המוחין, וזהו ענין מספר ז׳ היכלות.
והנה להיות שלמעלה הו״ע ז׳ היכלות, לכן הנה גם בעבודת האדם בכיבוש העולם הנה עיקר העבודה הוא בכיבוש ז׳ ארצות שהו״ע בירור המדות40. והיינו שאי אפשר להיות המשכת המוחין עכשיו, שזה יהי׳ רק לעתיד, כי ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך41, שאז יהי׳ גם כיבוש קני קניזי וקדמוני42, אבל עכשיו הוא רק המשכת המדות בלבד40. ואין זה סותר למה שנת״ל בשם העמק המלך שרק ההמשכה כמו שהיא מצד שרש הוא במספר ז׳ שהו״ע המדות, והעבודה כמו שהיא מצד תוספות הוא להמשיך גם בחי׳ המוחין בז״א ומלכות, הנה אין זה סותר למ״ש כאן שכל העבודה היא רק המשכת המדות, לפי שהמשכת המוחין שממשיכים עכשיו הוא רק המוחין שמתלבשים במדות, ולמעלה יותר הוא המוחין השייכים להמדות, אבל לא בחי׳ עצם המוחין. וכמו״כ הוא גם בענין בנין המלכות, שהמשכת המוחין במלכות אינם עצם המוחין, דבכללות המשכת המוחין במלכות הוא כמו שהם נמשכים ע״י המדות, וגם מ״ש במ״א43 שבראש חודש מקבלת המלכות ממוחין שלא ע״י המדות, וכן זה שארץ ישראל נקראת ארץ זבת חלב ודבש44, חלב מוחין דיניקה ודבש מוחין דגדלות שזה נמשך גם עכשיו, הנה כל זה אינם בחי׳ עצם המוחין ממש כמו שהם לעצמם. דרק לעתיד יהיו המשכת עצם המוחין ממש, אבל עכשיו המשכת המוחין היא רק כמו ששייכים למדות ועיקר העבודה הוא בהמשכת המדות, דבהמדות אפשר להיות בירור אבל לא בהמוחין. ואין זה סותר למ״ש בתניא45 דהמוחין בנקל יותר לברר מהמדות, והוא לפי שהשבירה הי׳ בהמדות, הנה מ״ש בתניא הוא רק בבחי׳ הגסות אבל לא בבחי׳ דקות, שהדקות במוחין אי אפשר לברר עכשיו, וכמבואר בכתבי האריז״ל46 שהם קליפות דקות ביותר וגדולות. והביאור הוא ע״ד מארז״ל47 הרהורי עבירה הקשים מעבירה, והוא לפי שאינו מרגיש כ״כ החטא שבההרהור. דכמו״כ הוא גם בענין המוחין, דמאחר שהוא בחי׳ שכל, אינו מרגיש כ״כ את החטא שבזה, דהאמת הוא כמו שכתב הרמב״ם48 שצריך להיות תשובה גם על דיעות כו׳ אבל אין זה נרגש כ״כ החטא שבזה ואדרבה נדמה לו דמאחר שהוא מוחין ושכל הרי זה ענין נעלה. דזהו ענין הדקות, וענין הגדולות יובן גם כן מהדוגמא דהרהורי עבירה, שהפגם במחשבה הוא יותר מאשר הפגם בדיבור ומעשה, דלהיות שלבוש המחשבה היא נעלית יותר ומיוחדת בהנפש, לכן הוא פגם גדול יותר ונוגע ביותר, דכמו״כ יובן גם בהמוחין, דלהיות שהם נעלים מהמדות, לכן הפגם בהם גדול יותר ונוגע יותר. והבירור במדריגה זו יכול להיות ע״י נשמות דאצילות49, ולפעמים מבואר שגם נשמות דבריאה יכולים לברר משום דאימא עילאה מקננא בכורסיא50, הנה מצד המשכת הבינה אפשר להיות בירור בהמוחין, אבל נשמות דיצירה, דביצירה הוא המשכת בחי׳ ו׳ קצוות51 ולא בהמוחין, אין ביכולתם לברר את המוחין, וכמבואר בתניא52 שרק נשמות גבוהות יכולות לברר בחי׳ המוחין. וזהו ענין כיבוש ז׳ ארצות, שעכשיו אפשר לכבוש רק המדות, ורק לעתיד שירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך, אז יוכלו לברר גם את המוחין.
והנה כל ההמשכות דלעתיד ישנם מעין זה גם עכשיו, וכן הוא גם בענין בירור המוחין, הנה הגם שבכללות אי אפשר להיות עכשיו בירור זה, ולכן כתיב53 אל תצר גו׳ ואל תתגר גו׳, מ״מ הרי עמון ומואב טיהרו בסיחון54, וזה הי׳ ע״י משה, לפי דבמשה כתיב55 וירא ראשית לו, שהי׳ בבחי׳ ראי׳ דחכמה, לכן הי׳ ביכולתו לכבוש גם עמון ומואב ע״י שטיהרו בסיחון, ובחי׳ ראי׳ דחכמה המשיך משה, בכללות, גם להדורות שאח״כ. אבל כללות העבודה דעכשיו היא רק בירור המדות, דזהו ענין כיבוש ז׳ ארצות, ורק לעתיד יבררו גם את המוחין.
וזהו בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ברא מלשון בריאות וגילוי, שצריך להבריא את בחי׳ שם אלקים בגימטריא הטבע, והיינו את כל עניני הבריאה שנמשכו משם אלקים צריך להבריא אותם ע״י שיגלו בהם תוכיותם ופנימיותם, שהפנימיות דשם אלקים הוא שם הוי׳ שלמעלה מהטבע, כמ״ש56 הוי׳ הוא האלקים, והגילוי הוא ע״י ב׳ ראשית ישראל ותורה שכובשים את הז׳ ארצות, והו״ע בירור הניצוצות שבכל עניני העולם שעי״ז נעשה אתכפיא סטרא אחרא ואסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין, שנמשך בחי׳ סתימא דכל סתימין, אלא שעכשיו מגלים המשכה זו רק בז׳ ארצות, היינו בהמדות, ועי״ז הנה אח״כ לעתיד יהי׳ כיבוש גם של קני קניזי וקדמוני שהם המוחין, שגם בהם הנה ע״י הכפי׳ ובירור הניצוצות יהי׳ אסתלק יקרא דקוב״ה, שיומשך בחי׳ סתימא דכל סתימין, ויושלם הכוונה דדירה לו ית׳ בתחתונים.
__________
1) לכללות מאמר זה ראה ד״ה ראה החילותי דש״פ דברים אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קנה ואילך). וראה גם ד״ה הנ״ל באוה״ת דברים ע׳ יט ואילך.
2) בראשית א, א.
3) תנחומא (באָבער) ריש פרשתנו פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן עה״פ. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
4) ריש וסוף ד״ה בראשית ברא תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 72, 78).
5) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
6) משנה וברייתא סוף קידושין.
7) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
8) ראה זח״ב קכח, ב. סז, ב. קפד, א. תניא פכ״ז (לד, א). תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת ר״פ פקודי. חוקת סה, ב. ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111).
9) תהלים קיא, ו.
10) בהבא לקמן – ראה אוה״ת וסה״מ אעת״ר שבהערה 1.
11) ראה זהר ח״א לח, א ואילך. ח״ב ס״פ פקודי.
12) שער (כד) היכלות פ״ט.
13) שער עולם הבריאה רפ״ז.
14) ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״ב. וראה אגה״ק סימן כ (קל, א).
15) ספר יצירה פ״א מ״ד.
16) בכל הבא לקמן – ראה סה״מ אעת״ר שם (ע׳ קנז ואילך).
17) חוקת שבהערה 8. ועד״ז בתו״א שבהערה הנ״ל. וראה גם ד״ה באתי לגני הנ״ל ספ״א (סה״מ שם ע׳ 112).
18) ד״ה שמע ישראל דיום ב׳ דר״ה (סה״מ ראש השנה ע׳ עו).
19) ראה המשך תרס״ו ע׳ קנז ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ רנב ואילך. תש״ח ע׳ 210 ואילך.
20) ד״ה העושה סוכתו דיום ב׳ דחה״ס (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ מז).
21) איוב יב, כב.
22) ואתחנן ד, כד.
23) ראה לקו״ת אחרי כה, ג ואילך. ד״ה וידבר גו׳ זאת חוקת תשכ״א (סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ כב ואילך). ועוד.
24) ראה (נוסף לסה״מ אעת״ר שבהערה 1) סה״מ תר״ן ע׳ שס ואילך. המשך תרס״ו ע׳ פ ואילך. וראה גם לקו״ת אחרי שם (כו, ג).
25) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו.
26) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קצד (כה, א ואילך). וראה לקו״ת צו יג, סע״ב ואילך. סה״מ תרצ״ז ע׳ 207. ובכ״מ.
27) עקב שם.
28) ראה במקומות שנסמנו בהערה 26.
29) תהלים קלט, ה. ב״ר פ״ח, א. ויק״ר פי״ד, א. סה״מ תרצ״ז ס״ע 202 ואילך. וראה ספר הערכים – חב״ד ח״א ערך אדם סעיף ב (ע׳ קלד ואילך), ובהנסמן שם.
30) או״ת נא, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קנה).
31) דברים ב, כח.
32) פיוט ״ידיד נפש״ (ע״פ ויצא לא, ל).
33) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
34) ראה המשך תער״ב ח״א פק״ס. סה״מ תרפ״ט ס״ע 16. שם ע׳ 21.
35) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
36) לקו״ת שה״ש ד, ד. אוה״ת נ״ך ע׳ תרלט ואילך.
37) ראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ג ה״י. מקומות שצויינו בהערה הקודמת.
38) בכ״ז – ראה אוה״ת דברים שם (ע׳ כ ואילך). סה״מ אעת״ר שם (ע׳ קס ואילך).
39) תניא שבהערה 14.
40) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תת ואילך. א׳מט ואילך. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ז) תתשסח, א ואילך.
41) פ׳ ראה יב, כ ובספרי עה״פ. וראה פ׳ שופטים יט, ח ובפרש״י עה״פ.
42) לך לך טו, יט.
43) ראה לקו״ת ברכה צז, ג. ובכ״מ.
43) בא יג, ה.
45) פל״ז (מט, א).
46) לקוטי תורה להאריז״ל עה״פ לך לך שם.
47) ראה יומא כט, רע״א.
48) הל׳ תשובה פ״ז ה״ג.
49) ראה סה״מ אעת״ר שם ע׳ קסה.
50) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
51) תקו״ז שם.
52) ספ״ח.
53) דברים ב, ט. ראה מקומות שצויינו בהערה 40.
54) גיטין לח, א.
55) ברכה לג, כא. וראה לקו״ת ואתחנן ג, ד. ועוד.
56) ואתחנן ד, לה. לט. ועוד.
[סה"מ בראשית ח"א ע' מא ואילך]
נדפס בסה״מ תש״כ ע׳ 19 ואילך.