בס״ד. ש״פ ואתחנן, שבת נחמו, י״א מנ״א ה׳תשכ״ט

הנחה בלתי מוגה

בונה ירושלים הוי׳ נדחי ישראל יכנס וגו׳¹, שזה כתוב על הגאולה האמיתית². ומקשה על זה במאמר ד״ה זה משנת תרכ״ט (מאה שנה לפנים)³, מהו המשך הענין דבונה ירושלים הוי׳ וגו׳ למ״ש אח״כ⁴ הרופא לשבורי לב. ומביא מה דאיתא בילקוט ירמי׳⁵, עלה ארי׳ במזל ארי׳ והחריב אריאל, ומפרש דעלה ארי׳ זה נבוכדנצר דכתיב⁶ עלה ארי׳ מסובכו, במזל ארי׳ זהו חודש החמישי⁷ שזהו במזל ארי׳, והחריב אריאל המכוון הוא על המזבח (כדאיתא⁸ שהי׳ ארי׳ דאכיל קורבנין), על מנת שיבוא ארי׳ במזל ארי׳ ויבנה אריאל, יבוא ארי׳ זה הקב״ה כדכתיב בי׳⁹ ארי׳ שאג מי לא יירא, במזל ארי׳ כדכתיב¹⁰ והפכתי אבלם לששון, שזהו בחודש אב, ויבנה אריאל זה ירושלים. ומביא מדרש זה להוכיח שעיקר הגאולה הוא בנין ירושלים.

וביאור  הענין הוא, דהנה ענין הגלות הוא מה שמפני חטאינו גלינו מארצנו¹¹, ועיקר החטא הוא שלא היתה העבודה דיראה, היינו שהגם שהי׳ חסר העבודה באהבה, אבל מה שהי׳ העונש לא הי׳ משום החסרון בעבודה באהבה, ורק על מה שהי׳ החסרון בעבודה ביראה, על זה הי׳ עיקר העונש. ולכן על הגאולה כתיב בונה ירושלים וגו׳, דירושלים הוא אוצרות יראה שלם¹², שבגאולה העתידה יהי׳ בונה ירו-שלם, היינו שהעבודה שביראה תהי׳ בשלימות.

והנה  בעבודה ישנם ב׳ בחינות, וכנגד זה השכר הוא בב׳ אופנים, שזהו גן עדן העליון וגן עדן התחתון, וכשהי׳ החסרון בעבודה בב׳ האופנים, עי״ז הי׳ החסרון דבית ראשון ובית שני, שזהו מ״ש¹³ ונהר יחרב ויבש, דיחרב בבית ראשון ויבש בבית שני¹⁴, דבית ראשון ובית שני הו״ע ה׳ עילאה וה׳ תתאה דשם הוי׳ (וכמבואר בהמאמר הקודם¹⁵), שהו״ע יחוד י״ה ויחוד ו״ה, ועל זה איתא¹⁶ נשבע הקב״ה שלא יכנס בירושלים של מעלה עד שלא יכנס בירושלים של מטה, שהענין דאכנס בירושלים של מעלה הו״ע יחוד י״ה, ומה שאכנס בירושלים של מטה הו״ע יחוד ו״ה. והעיקר הוא באות ה׳, היינו שתהי׳ ההמשכה מאות יו״ד לאות ה׳, ועד״ז הוא ג״כ באותיות ו״ה, דהעיקר הוא שתהי׳ ההמשכה באות ה׳. ובעבודה הו״ע עבודת המוחין, ועד בחי׳ מעשה שהו״ע קבלת עול, דבעבודה דבחי׳ מוחין ישנו הנאה ותענוג, משא״כ בבחי׳ מעשה זהו באופן דקבלת עול, ולכן התפילין נקראים קישוטין¹⁷, משום שהו״ע המוחין¹⁸.

והנה¹⁹ כתיב²⁰ גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, דהפירוש הראשון בזה הוא²¹ שהמכוון הוא על בית שני שהוא גדול מבית ראשון בבנין ובשנים. והגם דבבית שני חסרו ה׳ דברים²², מכל מקום ישנה מעלה בבית שני לגבי בית ראשון, והמעלה הוא כמבואר בענין דרוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו²³, דבית ראשון הו״ע עבודת הצדיקים²⁴, דבבית ראשון כתיב²⁵ וישב שלמה על כסא הוי׳, שהי׳ גאולה שלימה, והחסרון הי׳ רק שלא הי׳ גאולה כזו שאין אחרי׳ גלות²⁶, משא״כ בית שני שלא הי׳ גאולה שלימה, שזהו ענין עבודת הבעלי תשובה²⁴. והענין דאדם רוצה בקב שלו יותר מתשעה קבים של חבירו הרי אין זה דבר בלי טעם, אלא זהו משום שזהו עבודה בכח עצמו, שזהו המעלה שישנה בבעלי תשובה, וע״ד המבואר בתניא²⁷ בענין זדונות נעשו לו כזכיות²⁸, שזהו משום שע״י הזדונות בא לצמאון זה, שזהו ענין מה שהוא בחילא יתיר²⁹.

והנה הפירוש השני³⁰ (שזהו הפירוש המובא בפרש״י³¹) הוא, דגדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון המכוון הוא על בית השלישי, דאע״פ שישנה המעלה בבית ראשון שהו״ע עבודת הצדיקים, וישנה המעלה בבית שני שהו״ע עבודת הבעלי תשובה, מכל מקום גדול יהי׳ כבוד הבית האחרון, שהוא בית השלישי, בין ממקדש ראשון ובין ממקדש שני. והביאור בזה הוא, דביציאת מצרים כתיב³² וארא אל אברהם וגו׳ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, משא״כ במתן תורה, שאז נתגלה שם הוי׳³³, אבל מכל מקום כל זה הוא רק שם הוי׳ דלתתא, משא״כ לעתיד לבוא יהי׳ גילוי שם הוי׳ דלעילא³⁴ (והגם דכתיב³⁵ מקדש אדנ-י כוננו ידיך, מכל מקום יש בזה שם הוי׳³⁶). ולכן על לעתיד לבוא כתיב³⁷ ב׳ פעמים זה, דתיבת זה מורה על גילוי שם הוי׳, ולעתיד לבוא יהי׳ הגילוי דב״פ זה, שזהו הגילוי דשם הוי׳ דלעילא³⁸. וזהו דכתיב בונה ירושלים הוי׳, דכשיהי׳ בונה ירושלים, שזהו בגאולה העתידה, יהי׳ הגילוי דשם הוי׳ דלעילא.

ועל זה ממשיך בפסוק הרופא לשבורי לב, דפירוש הא׳ הוא דשבורי לב הו״ע השברון (צובראָכנקייט) מהרצוא לאלקות, ועל זה הוא אומר הרופא לשבורי לב, שצריך להיות ענין השוב, ואספת דגנך ותירושך וכו׳³⁹. ויש לומר עוד פירוש בזה, דהרי ישנו פירוש האריז״ל⁴⁰ עה״פ⁴¹ כל חלי וגו׳, דחולה הוא בגימטריא מ״ט, שזהו ענין מ״ט שערי בינה, דמי שהגיע אפילו לשער המ״ט ורק חסר לו שער הנו״ן הוא נעשה חולה מזה, שהגם שיש אצלו בשלימות כל המ״ט שערים, וכדאיתא⁴² עמ״ש⁴³ ותחסרהו מעט מאלקים, שהמכוון הוא על משה רבינו, דנו״ן שערי בינה נבראו בעולם, ועל זה נאמר ותחסרהו, שגם אצל משה הי׳ חסר גילוי שער הנו״ן (ומ״ש גבי משה שהי׳ בהר נבו⁴⁴, נו״ן בו⁴⁵, שנתגלה שם שער הנו״ן, זהו מה שבמיתתם רואים⁴⁶). וזהו ג״כ שייכות הענינים דבונה ירושלים הוי׳ למ״ש אח״כ הרופא לשבורי לב, דע״י שיהי׳ בונה ירושלים הוי׳, שהו״ע גילוי שם הוי׳ דלעילא, שזהו גילוי שער הנו״ן, עי״ז יהי׳ הרופא לשבורי לב. וזהו ג״כ מ״ש⁴⁷ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, נ׳ פלאות⁴⁸, שזהו גילוי שער הנו״ן.

וזהו ג״כ מ״ש⁴⁹ נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם, שזהו מה שהקב״ה אומר לנביאים שינחמו את ישראל, דמשמע מזה שישנה נחמה עליונה מזו, ומאחר שישראל יודעים שישנה נחמה נעלית מזו, לכן הם טוענים שהקב״ה בעצמו ינחמם⁵⁰, שהרי ענין הנבואה הוא מנצח והוד דאצילות⁵¹, דנבואת משה הי׳ מאצילות, משא״כ נבואת שאר הנביאים, וכמו נבואת ישעי׳ שהי׳ מנצח והוד כמו שעובר ע״י עולם הבריאה, ויחזקאל ע״י יצירה, וזכרי׳ ע״י עשי׳⁵², ורק נבואת משה רבינו הי׳ מנצח והוד דאצילות עצמה, משא״כ שאר הנביאים, שנבואתם הי׳ ע״י אספקלריא שאינה מאירה⁵³, אבל מכל מקום גם נבואת משה הוא משם הוי׳ דלתתא. ועל זה טוענת כנסת ישראל ותאמר ציון עזבני הוי׳ ואדנ-י שכחני⁵⁴ (כמ״ש בהפטרה דשבת הבע״ל), שרוצים שיהי׳ גילוי שם הוי׳ דלעילא, ועל זה עונה הקב״ה שהוא מקבל הטענה, ויהי׳ אנכי אנכי הוא מנחמכם⁵⁵, שהו״ע הנחמה בכפליים⁵⁶, שזהו ע״י התשובה שזהו ענין הכפליים⁵⁷. וזהו ענין ואתחנן, שזהו בקשת מתנת חינם⁵⁸, שזהו עבודת הבעל תשובה, שזהו ענין שער הנו״ן כו׳⁵⁹.

__________

1) תהלים קמז, ב.
2) ראה תנחומא נח יא (בסופו). יל״ש תהלים עה״פ (רמז תתפח).
3) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ רצד ואילך.
4) תהלים שם, ג.
5) רמז רנט.
6) ירמי׳ ד, ז.
7) שם א, ג.
8) ראה זח״ג לב, סע״ב. וראה זהר ח״א ו, ב. ח״ב רעח, א. ח״ג יז, א. לקו״ת במדבר יא, א. ועוד.
9) עמוס ג, ח.
10) ירמי׳ לא, יב.
11) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
12) ראה תוד״ה הר – תענית טז, א (מב״ר פנ״ו, י). וראה גם לקו״ת פ׳ ראה כט, ד. ר״ה ס, ב. ובכ״מ.
13) ישעי׳ יט, ה. איוב יד, יא.
14) זח״א שם. וראה גם לקו״ת במדבר יג, סע״ג. אוה״ת פרשתנו (ואתחנן) ע׳ תכז-ח. שה״ש (כרך א) ע׳ קל-קלא. סה״מ תרכ״ז ע׳ קפה.
15) ד״ה ציון במשפט תפדה שנה זו (סה״מ דברים ח״א (ברוקלין, תשפ״א) ע׳ שפ-שפא). וש״נ.
16) תענית ה, א.
17) ראה שבת נז, א (במשנה) ובפרש״י. וראה שרש ישע ערך טטף (הובא בסה״מ תרנ״ג שבהערה הבאה). ועוד – נסמן בסה״מ תרנ״ג שבהערה הבאה.
18) ראה סה״מ תרנ״ג ע׳ רלג ואילך.
19) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה גדול יהי׳ כבוד הבית וגו׳ תשכ״ב (לעיל ע׳ א ואילך).
20) חגי ב, ט.
21) ב״ב ג, סע״א. מפרשים לחגי שם.
22) יומא כא, ב.
23) ראה ב״מ לח, א.
24) ראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 27 ואילך. שם ע׳ 67 ואילך.
25) דברי הימים-א כט, כג.
26) ראה מכילתא בשלח טו, א. הובא בתוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
27) פ״ז (יב, א).
28) יומא פו, ב.
29) ראה זח״א קכט, ב.
30) זח״א כח, א. תקו״ז תיקון ח.
31) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ ד וע׳ כג: ״דקאי על הבית דלעתיד [. .] ואין להקשות דפשטי׳ דקרא ([. .] דקאי אבית שני, דיש להשוות ע״פ המדרש – הובא בפרש״י יחזקאל מג, יא [. .] – דראוי הי׳ הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל, אלא שגרם החטא)״. המו״ל.
32) וארא ו, ג.
33) תו״א שמות מט, ד.
34) ראה סה״מ תרע״ח ע׳ קמו. ועוד.
35) בשלח טו, יז.
36) ראה ספר הערכים – חב״ד ערך אד׳ (שם) ס״ג (כרך א ע׳ רב ואילך). וש״נ.
37) ישעי׳ כה, ט. תענית בסופה.
38) ראה ד״ה וידבר גו׳ וארא תשי״ד (סה״מ שמות ח״א ע׳ קא).
39) עקב יא, יד.
40) טעמי המצוות להרח״ו פ׳ וירא (ד״ה מצות ביקור חולים). מאו״א מערכת ח אות לה. וראה לקו״ת ברכה צז, ב. סה״מ תרנ״ג ס״ע רסו ואילך. שם ס״ע רסט ואילך. סה״מ פסח ח״א ס״ע קג, ובמקומות שנסמנו שם הערות 23-24.
41) תבוא כח, סא.
42) ר״ה כא, ב. נדרים לח, א.
43) תהלים ח, ו.
44) ברכה לד, א.
45) לקו״ת במדבר יב, א ואילך. וראה סה״מ פסח ח״ב ע׳ ס. וש״נ.
46) תו״כ ר״פ ויקרא. במדב״ר פי״ד, כב. – להעיר מסה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 756.
47) מיכה ז, טו.
48) זח״א רסא, ב. אוה״ת נ״ך ע׳ תפז.
49) ישעי׳ מ, א (הפטרת ש״פ ואתחנן).
50) יל״ש ישעי׳ רמז תמג. וראה אבודרהם בסדר הפרשיות וההפטרות.
51) ראה תקו״ז תכ״א (מט, א). שער היחודים להאריז״ל פ״א. לקו״ת ר״ה נז, ג. וראה גם אגה״ק סי״ט.
52) ראה סה״מ תרמ״ז ע׳ קכה. וראה סה״מ פסח ח״א ע׳ קט. וש״נ.
53) יבמות מט, סע״ב. וראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ז ה״ו. שמונה פרקים להרמב״ם רפ״ז.
54) ישעי׳ מט, יד.
55) שם נא, יב.
56) איכ״ר פ״א, נז.
57) ראה שמו״ר פמ״ו, א.
58) פרש״י ריש פרשתנו (ג, כג).
59) הסיום אינו מסודר וגם חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ אב-אלול (הוצאה שני') ע' רעח ואילך]

״כ״ק אדמו״ר שליט״א אמר מאמר דא״ח על פסוק בונה ירושלים ה׳, מאמר לא ארוך״ (יומן א׳ מאנ״ש).
כעין שיחה. נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.