בס״ד. ש״פ במדבר, ב׳ סיון, ה׳תש״ל

הנחה בלתי מוגה

איש¹ על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, מנגד סביב לאהל מועד יחנו², הנה זה בא לאחרי מ״ש בתחילת הסדרה אודות מנין בנ״י מצד ציווי ה׳ (דהגם שהמנין הי׳ מצד חביבותן של ישראל³, מ״מ הי׳ מצד הציווי מלמעלה), ואח״כ מתחיל בענין איש על דגלו באותות וגו׳. ואיתא במדרש⁴ בשעה שנגלה הקב״ה על הר סיני ירדו עמו כ״ב רבבות של מלאכים וכו׳, כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים התחילו מתאוים לדגלים וכו׳, מיד הודיע הקב״ה וכו׳ ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, איש על דגלו באותות.

והנה בהמאמר לפני שלושים שנה⁵, מדייק מהו ענין שני פעמים יחנו, דמזה שכופל שני פעמים איש על דגלו באותות וגו׳ יחנו וגו׳ מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, ואינו אומר פעם אחת יחנו או בתחילה או בסוף, מובן שהם שני מדריגות, ומכיון שהסדר בתורה הוא בדיוק, הרי מזה מובן שמקודם צ״ל בחי׳ איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בנ״י ואח״כ מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, וצריך להבין מה הם ב׳ ענינים אלו. גם מדייק שם מפני מה אומר סביב לאוהל מועד ולא באוהל מועד ממש. ויש לבאר שאלה זו, דהרי בזמן עת רצון היו ישראל נכנסים למקדש (דמשכן איקרי מקדש ומקדש איקרי משכן⁶), ובפרט ביוהכ״פ דהכהן גדול הי׳ נכנס לקדש הקדשים, ולא נכנס מצ״ע אלא בתור שליח של כל ישראל ושלוחו של אדם כמותו⁷ [שלכאורה אינו מובן, הרי (בלשון חז״ל⁸) מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד, וא״כ איך אפשר שיהא שליח של כל ישראל ליכנס לקדה״ק, והרי הם אסורים ליכנס, אלא הביאור בזה הוא, עפמ״ש בבעל הטורים עה״פ⁹ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים (מהמדרש¹⁰), שבעת מ״ת היו כהנים גדולים, שלכן הגם שהי׳ החטא, ונאסרו ליכנס, אבל מ״מ לא בטל לגבי ענין השליחות]. וגם אינו מובן הפרטים בזה, שאומר לבית אבותם שהדיוק הוא ולא לבית אמותם¹¹, הנה אב ואם הם חכמה ובינה¹², ובינה היא ג״כ מוחין, ואדרבה לפעמים יש מעלה בבינה על חכמה¹³, וא״כ למה מדייק לבית אבותם (בחי׳ חכמה) ולא לבית אמותם, שאז דוקא מגיעים לאהל מועד. וגם מ״ש מנגד, וסביב לאהל מועד, שהם הפכים זמ״ז, דמנגד הוא מרחוק, וסביב הוא מקרוב.

והנה בהמאמר דשנת ת״ש⁵ מבאר הענין בסגנונו, ויש לקשר זה עם המבואר באוה״ת להצ״צ¹⁴ בענין איש על דגלו. דהנה לכאורה אינו מובן, דמכיון שכל ענין הדגלים הוא מזה שראו ישראל בעת מ״ת כשהי׳ וירד ה׳ על הר סיני¹⁵, שמשו״ז נתאוו, א״כ היו צריכים להתאוות למה שלמעלה מבחי׳ איש על דגלו, דאיש על דגלו הוא רק כפי השבטים, והיו צריכים להתאוות לכפי שהוא אצל האבות שהוא בהתכללות ובמדריגה עליונה יותר. דאף שגם כשהדגלים מחולקים לפי אופן השבטים הם ג״כ בהתכללות, ג׳ שבטים לכל רוח, אבל מ״מ הרי יש בזה גם התחלקות דג׳ וכו׳, ואין זה בדומה להתכללות דהאבות. והגם שבזה שהשבטים הם בהתחלקות ישנם ב׳ אופנים, כמו שהם בבי״ע¹⁶ עלמא דפרודא¹⁷, דשם הם בהתחלקות ממש, וכמו שהם באצילות שזהו מ״ש¹⁸ ששם עלו שבטים שבטי י-ה, שנקרא ג״כ עולם, וגם שם הם בהתחלקות שזהו הי״ב גבולי אלכסון, ומ״ש איש על דגלו לבית אבותם המכוון בזה הוא לזמן שהשבטים מקבלים מהאבות (אבותם), היינו כמו שהם באצילות – מ״מ הרי יש מעלה עליונה יותר בבחי׳ האבות עצמם, כמשארז״ל¹⁹ אין קורין אבות אלא לשלשה, ומבואר בתו״א²⁰ ע״ז דעבודת השבטים הם עבודות פרטיות וכל א׳ במסילתו יעלה, שכאו״א מהם הי׳ עבודתו באופן אחר, ראובן הוא בחי׳ ראי׳, שמעון ע״ש כי שמע²¹, לוי ע״ש²² הפעם ילוה, ויהודה הוא ע״ש הפעם אודה את ה׳²³, שהם כללות השבטים, כדמשמע בתו״א²⁴. אך הענין הוא, שיש מעלה בעבודת השבטים דוקא, וכמבואר²⁵ בענין החיות נושאות את הכסא, שנושאים את הכסא ואת האדם שעל הכסא²⁶ לבחי׳ כי לא אדם²⁷, ובפרטיות יותר הנה ע״י עליית המלכות עי״ז נמשך תוספות אורות. ועד״ז הוא במרכבתא עילאה של האבות, שעי״ז שמעלים את בחי׳ חכמה ובינה לבחינה שלמעלה מהם, נמשך עי״ז תוספות אורות בחכמה ובינה. ומזה שהשבטים מקבלים מבית אבותם, נמשך בהם ג״כ כח זה להעלות בחי׳ אדם העליון כו׳. וזהו ענין לבית אבותם ולא לבית אמותם, דבית אמותם הוא בחי׳ בינה, שהוא רק ביטול היש לבד ואינו ביטול אמיתי, אבל לבית אבותם היינו שנמשך מבחי׳ חכמה שהו״ע ביטול במציאות, ביטול אמיתי²⁸. ומזה מגיע לבחי׳ יחנו, שהו״ע החני׳ במנוחה והתיישבות, אבל עכ״ז עדיין אי״ז תכלית השלימות, וזהו מה שממשיך מנגד סביב לאהל מועד יחנו, שנמשך בחי׳ הסובב.

וזהו מה שמתחיל איש על דגלו, שהתחלת העבודה הוא בבחי׳ איש, וכמ״ש²⁹ איש מלחמה, דאיש קאי על המדות³⁰, דזהו עיקר האדם³¹, וכמו שהי׳ בהבריאה למעלה שהמדות הם ז׳ ימי הבנין³², שהו״ע עבודת המדות. ואח״כ מגיעים לבחי׳ באותות לבית אבותם, שזהו מ״ש מנגד שפירש במדרש³³ שהוא אלפים אמה, שהו״ע³⁴ אלפים שנה קדמה תורה לעולם³⁵, דלכאורה אינו מובן איך שייך לומר שקדמה אלפים שנה לעולם, הלא זמן ומקום הם ג״כ נבראים (כתורת הרב המגיד הידועה³⁶), אלא דהפירוש הוא דקאי על חכמה ובינה – שזהו אאלפך חכמה אאלפך בינה³⁷, דתורה היא חכמתו של הקב״ה שמזה נמשך גם בעולם. ואח״כ מגיע עוד למעלה יותר שזהו סביב לאוהל מועד, היינו לבחי׳ הסובב, שהוא ע״י מנגד, ע״י העבודה עם המנגד, שעי״ז נמשך גילוי אור נעלה מבחי׳ הסובב.

אבל עדיין אינו מובן, מפני מה היו הדגלים לפי השבטים, ולא לפי האבות שזהו למעלה הרבה יותר. וע״ז מביא (בסיום המאמר באוה״ת³⁸) ענין הפירות שגדלים דוקא על הענפים, שלכאורה אינו נוגע להמבואר שם, אלא בזה מתרץ קושיא הנ״ל, דבחי׳ השבטים הו״ע הענפים, והפירות אינם גדילין על עצם האילן אלא על הענפים, שזהו העילוי של השבטים שהפירות גדלין רק על הענפים, וזהו ענין הצמיחה, התגלות הא״ס למטה שהוא דוקא ע״י השבטים³⁹. ועי״ז באים לגילוי תורתו של משיח שילמד תורה את כל העולם כולו⁴⁰, ובאופן של ראי׳⁴¹, בקרוב ממש, וגם בלשון תרגום בעגלא דידן.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה אוה״ת פרשתנו (במדבר) ע׳ לד-נד. ד״ה איש על דגלו דש״פ במדבר ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 99 ואילך). לכמה ענינים בהמאמר – ראה גם ד״ה וידבר גו׳ איש על דגלו תשט״ו (לעיל ע׳ י ואילך). ד״ה זה תשי״ז (לעיל ע׳ יז ואילך).
2) פרשתנו ב, ב.
3) פרש״י ריש פרשתנו.
4) במדב״ר פ״ב, ג.
5) דשנת ה׳ש״ת (הנ״ל הערה 1).
6) עירובין ב, א.
7) ברכות לד, ב (במשנה). קידושין מא, ב. וש״נ.
8) שם כג, ב. וש״נ. וראה גם ברכה דערב יוהכ״פ להתלמידים שיחיו – תשמ״ז סעיף ב ובהערה 18 שם (התוועדויות תשמ״ז ח״א ע׳ 132).
9) יתרו יט, ו. – ראה ברכה שבהערה הקודמת.
10) אגדת בראשית פע״ט [פ].
11) ויק״ר פל״ב, ג.
12) תניא פ״ג (ז, ב). ובכ״מ.
13) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך בינה (ע׳ קכז ואילך. ע׳ קלא ואילך).
14) הנ״ל הערה 1.
15) יתרו יט, כ.
16) ראה תו״א ויצא כג, ד. יתרו עב, ד ואילך. לקו״ת צו יז, סע״ב ואילך.
17) לקו״ת שלח מח, ג. סהמ״צ להצ״צ ל, א.
18) תהלים קכב, ד.
19) ברכות טז, ב.
20) ר״פ וארא.
21) ויצא כט, לג.
22) שם, לד.
23) שם, לה.
24) בכל הנ״ל – ראה תו״א ויחי ד״ה יהודה אתה (מה, א ואילך).
25) תו״א יתרו עא, סע״א ואילך. שם עב, ד. ואילך.
26) ראה יחזקאל א, כו.
27) שמואל-א טו, כט.
28) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1068. וש״נ.
29) בשלח טו, ג.
30) ראה לקו״ת שה״ש כה, א. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 97. ״היום יום״ ד אלול. ועוד.
31) סהמ״צ להצ״צ פז, א. צו, א. אוה״ת ואתחנן ע׳ שכח. סה״מ תרפ״ח ע׳ רי. ועוד.
32) תניא פ״ג (ז, א).
33) במדב״ר פ״ב, ט.
34) אוה״ת פרשתנו שם (ס״ע לו).
35) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
36) הובא בסידור (עם דא״ח) שער הק״ש עה, סע״ד ואילך.
37) ראה איוב לג, לג. שבת קד, א.
38) ריש ע׳ לז.
39) חסר קצת. המו״ל.
40) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב.
41) לקו״ת צו יז, ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ רא. תרצ״ט ע׳ 207.

[סה"מ במדבר ח"א ע' ל ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תש״ל ע׳ 231 ואילך.