בס״ד. ש״פ צו, שבת הגדול, ח׳ ניסן ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא כו׳¹. וידוע מאמר כ״ק אדמו״ר הזקן בזה משבת הגדול דשנת תקס״ח הנדפס בספר המאמרים תקס״ח², דשם רשום לפני המאמר שנאמר בשבת שלפני חג הפסח, אבל באור התורה פ׳ בא³ כותב כ״ק אדמו״ר הצ״צ על מאמר זה שהוא בכתבי מו״ח ז״ל מאדמו״ר נ״ע בתקס״ח שבת הגדול (וכוונתו לד״ה זה הנדפס בסידור עם דא״ח⁴, שהוא הנחת ורשימת כ״ק אדמו״ר האמצעי). ונמצא שענין זה נתבאר במאמרי אדמו״ר הזקן ואדמו״ר האמצעי ואדמו״ר הצ״צ הנקראים שלשת האבות (בלשון החסידים⁵). ומבאר שם, דאינון קאי על המדות. ומתייחדין לעילא באחד קאי על המדות שבשכל, ששם הם מתייחדין. ויובן זה באדם התחתון, דאתם קרויין אדם⁶ על שם אדמה לעליון⁷, דהמדות שלמטה הם בדוגמת המדות שלמעלה. דהנה האדם עיקרו הם המדות⁸, וכמבואר בתניא⁹ דעיקר העבודה היא בבירור שבע המדות¹⁰ (ומה שישנה גם עבודת המוחין הרי זה בשביל המדות בלבד), אשר המדות בטבען כפי שהם במקומן הם בבחי׳ פירוד והתחלקות זו מזו, אמנם בהיות המדות כלולות בשכל ובמוח שבראש, שם המדות הן באופן של אחדות. והדוגמא מזה תובן למעלה, שבהיות המדות כלולות לעילא במוחין שהם מקור המדות, שם הם באחדות גמורה. ויתירה מזו, שגם המדות כפי שהם בלב טרם התפשטותן יש בהם ענין האחדות.

אוף הכי איהי אתייחדת לתתא, הנה איהי קאי על ספירת המלכות הנמשכת למטה בבי״ע. ומ״ש כגוונא דאינון מתייחדין כו׳ פירושו, דאף שלכאורה המדות שבבי״ע הם בבחי׳ פירוד והתחלקות, מ״מ, החידוש דשבת הוא דכגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד, דכשם שבאצילות שהוא עולם האחדות¹¹ שם כל המדות הם בתכלית ההתאחדות, אוף הכי איהי אתייחדת לתתא כו׳, דענין זה נמשך גם בבי״ע כו׳.

למהוי עמהון לעילא חד לקבל חד. פירוש, דבתחילה היחוד לתתא הוא רק מעין (כגוונא) היחוד דלעילא, אמנם אח״כ עולה המלכות מבריאה לאצילות ומתייחדת בז״א, יחוד זו״ן, דיחוד זה נעשה בשבת, ואז יש בה ענין האחדות בתכלית כבעולם האצילות.

ואתעטרת בכמה עטרין לגבי מלכא קדישא וכל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה. הענין הוא, דהנה כדי שיהי׳ יחוד זו״ן בשלימות, צ״ל בשביל זה המשכת כח מיוחד מלמעלה¹², מבחי׳ הכתר שהוא אור מקיף. וזהו ואתעטרת בכמה עטרין, שמקבלת השפעת אור חדש מבחי׳ הכתר, כדי שיוכל להיות יחוד זו״ן. וע״י המשכה זו מבחי׳ הכתר הנה אז כל שולטני רוגזין ומארי דדינא כולהו ערקין ואתעברו מינה, פירוש שכל בחי׳ הגבורות בטלים, לא רק גבורות וצמצומים בפשטות אלא גם גבורות וצמצומים דקדושה.

ואתעטרת לתתא בעמא קדישא וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין. הענין הוא, דזה גופא שתהי׳ המשכת הכתר בשביל יחוד זו״ן נפעל ע״י האתערותא דלתתא בעבודת ישראל, וזהו ואתעטרת לתתא בעמא קדישא, שענין זה נפעל ע״י עמא קדישא שהם ישראל, ולכן המשכת הכתר היא בנשמות ישראל, הן בנשמות סתם, והן בנשמתין חדתין, נשמות חדשות.

כדין שירותא דצלותא לברכא לה בחדוא בנהירו דאנפין ולומר ברכו את ה׳ המבורך, את דייקא דא שבת דמעלי שבתא. הענין הוא, כי מכיון שבשבת הוא זמן היחוד דז״א ומלכות, דיחוד זה תלוי בעבודת הנשמות שלמטה, כנ״ל, לפיכך בהכנה שלפני התפילה, שירותא דצלותא, עוד לפני ברכות קריאת שמע (שהם לפני תפילת העמידה דערבית דשבת) מברכים בחי׳ את שהיא ספירת המלכות. וזהו דא שבת דמעלי שבתא, דמעלי שבתא כאן אין הכוונה לליל שבת בלבד, אלא עוד לפני כניסת השבת, בזמן תוספת שבת¹³, שגם זה ממשיך ברכה מלמעלה מבחי׳ העטרה. דזהו גם מה שמבואר במ״א¹⁴ שאמירת לכה דודי היתה בשדה דוקא, בחוץ, ועד״ז בזמן הוא בהזמן דתוספת שבת, בחלק מיום הששי הנהפך להיות שבת, הנה גם בזה ממשיכים ברכה מלמעלה, ברכו את, המשכה וברכה בבחי׳ את שהיא ספירת המלכות, וברכה זו נמשכת ממקורא דחיי.

ולהבין הקשר דענין זה ליציאת מצרים (ושבת הגדול), יובן זה ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ באוה״ת בא שם¹⁵, בד״ה ולקחתם אגודת אזוב¹⁶, דענין ולקחתם אגודת אזוב (שהי׳ בהקרבת פסח מצרים) גם הוא ענין האחדות, דזהו ענין אגודה, ענין התאגדות והתאחדות והתכללות. דהכח להתכללות זו הוא מלמעלה מעלה, ונמשך למטה מטה. וזה נרמז בתיבת אזוב¹⁷, דהאות א׳ דא רזא דמקורא עילאה¹⁸, שרש ומקור הברכות, בחי׳ חכמה, ולמעלה מזה בחי׳ הכתר, ומזה נמשך אח״כ באות ז׳ הרומזת לז׳ המדות, ואח״כ ע״י האות ו׳ הרומזת על ההמשכה (כנודע) נמשך ענין זה באות ב׳ שבזה נברא העולם (דזהו גם הטעם שהתחלת התורה היא באות ב׳), כי אות זו רומזת לברכה והצלחה בתכלית¹⁹. וזהו ע״ד ענין ברכו את ה׳ הנ״ל, שממשיכים מלמעלה מעלה ברכה בשביל ענין היחוד כו׳, ועד״ז הוא כאן, דבשביל ענין היחוד ואגודה צ״ל ההמשכה מלמעלה בבחי׳ אזוב הנ״ל. וזהו גם מ״ש²⁰ הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, כמבואר בדרוש הנ״ל²¹, דענין ואגודתו על ארץ יסדה הוא ענין ולקחתם אגודת אזוב, דע״י שאגודתו על ארץ יסדה נעשה בונה בשמים מעלותיו. וענין זה נמשך ע״י בחי׳ ארץ, על ארץ יסדה, ענין הביטול, כנודע שבשביל כל יחוד צ״ל תחילה ענין הביטול, וזהו גם ענינו של אזוב בפשטות, שהוא הקטן מכל הצומח, שזה מורה על הביטול, כמבואר גם בדרושי פרה אדומה²² שהם הקדמה לדרושי פרשת החודש (כמו שקריאת פ׳ פרה היא הקדמה לקריאת פ׳ החודש²³). דכן הי׳ גם בקרבן פסח, דע״י ולקחתם אגודת אזוב דוקא, ענין הביטול, נעשה ענין האגודה והיחוד שלמעלה, וע״ד מה שנת״ל שהמשכת הכתר היא ע״י ואתעטרת לתתא בעמא קדישא (כמבואר במאמר אדמו״ר הזקן, שנרשם ע״י אדמו״ר האמצעי, ובתוספת הערות וביאורים מאדמו״ר הצ״צ), עד״ז הוא גם בנדון דידן, שהמשכת הברכה הנרמזת בענין האזוב נמשכת ע״י העבודה מלמטה בבחי׳ ביטול שגם היא נרמזת באזוב כו׳.

ויהי רצון, שע״י לימוד ענינים אלו וע״י הפצת מעיינות החסידות בכלל, נבוא בקרוב ממש לקיום היעוד²⁴ דלכשיפוצו מעינותיך חוצה קאתי מר דא מלכא משיחא, ואז נקיים את עניני קרבן פסח כפשוטם, ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים²⁵ בעבודה בבית המקדש בפשטות, שזה כולל גם העבודה בשיר²⁶, דלעתיד לבוא תהי׳ השירה בכינור של שמונה נימין²⁷, כמבואר בענין ויהי ביום השמיני²⁸, דכינור דלעתיד לבוא הוא של שמונה נימין, ועד שענין זה כולל גם הכינור של עשר נימין²⁷, וכמו ביום השמיני שאותו היום נטל עשר עטרות²⁹, ועד שמגיעים לכינור של עשר נימין בפשטות, כמ״ש³⁰ עלי עשור גו׳, במהרה בימינו ממש, בביאת משיח צדקנו, ומיד הן נגאלין³¹, בעגלא דידן, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) זח״ב קלה, א.
2) ח״א ע׳ קמט ואילך.
3) ע׳ שטו. ע׳ שכג.
4) קסח, א ואילך.
5) ראה לקוטי לוי״צ אגרות ע׳ שכט ואילך.
6) יבמות סא, רע״א. ב״מ קיד, ריש ע״ב. כריתות ו, ב.
7) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
8) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אדם ע׳ קלב. וש״נ.
9) ראה סה״מ שמות ח״א ע׳ ריח. וש״נ.
10) ראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 118. וש״נ.
11) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
12) ראה שרש מצות התפלה פי״ג (סהמ״צ להצ״צ (קכא, ב ואילך). ובכ״מ.
13) ראה סידור (עם דא״ח) שם קסט, סע״ג ואילך. מאמרי אדה״ז תקס״ח שם ע׳ קנה.
14) ראה שער הכוונות ענין קבלת שבת דרוש א׳. וראה שבת קיט, א. ב״ק לב, ריש ע״ב.
15) ע׳ שיד ואילך. ע׳ שכג ואילך.
16) בא יד, כב.
17) ראה אוה״ת שם ע׳ שכג. וש״נ.
18) ראה זח״ג רעא, א.
19) ראה בכ״ז ירושלמי חגיגה פ״ב ה״ב. זח״א רה, ב. וראה לקו״ש חט״ו בתחלתו. וש״נ.
20) עמוס ט, ו.
21) אוה״ת שם ע׳ שיד ואילך. ועוד.
22) לקו״ת חוקת ס, ד ואילך. ועוד.
23) ראה פרש״י מגילה כט, א. ירושלמי מגילה פ״ג ה״ה. פרש״י גיטין ס, א.
24) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו.
25) נוסח ברכת ״אשר גאלנו״ (ממשנה פסחים קטז, ב).
26) ראה רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ו ה״ח ואילך. וש״נ.
27) ראה ערכין יג, ב.
28) ראה כלי יקר ר״פ שמיני. ד״ה ויהי ביום השמיני תשל״ז (סה״מ ויקרא ע׳ קכז). וש״נ.
29) פרש״י ר״פ שמיני. ובכ״מ.
30) תהלים צד, ב. וראה ערכין שם.
31) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.

[סה"מ פסח ח"א ע' כב ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ קכז ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ג ע׳ 1624 ואילך.