בס״ד. ש״פ קרח, ג׳ תמוז ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
ויקח קרח1, ותרגם אונקלוס (ומובא בפירש״י2) ואתפלג קרח, ואיתא בזהר3 שמחלוקת קרח הי׳ על ענין לאכללא שמאלא בימינא, דקרח רצה להפריד שמאלא מימינא, ועוד יותר, למעבד חליפא דימינא לשמאלא, היינו שקו השמאל יהי׳ למעלה מקו הימין. וזהו ואתפלג קרח, שענינו של קרח הי׳ ענין הפילוג והמחלוקת כו׳.
והנה אחר אריכות הסיפור דמחלוקת קרח ואחר שותפתח הארץ וגו׳4, כתוב בפרטות על דבר עבודת הלויים, וילוו עליך וישרתוך וגו׳5, ושמרו את משמרת אהל מועד וגו׳ וזר לא יקרב אליכם6. ואינו מובן, הלא כבר כתוב לעיל בפ׳ בהעלותך7 (וגם קודם לזה8) שנתונים המה לאהרן ובניו, ולכן הלויים יחנו סביב למשכן העדות, ולא יהי׳ קצף גו׳ ושמרו הלויים משמרת משכן העדות9, וא״כ מהו טעם הכפלת הענין. דבשלמא בענין הכ״ד מתנות כהונה, הרי מפרש כאן פרטים שלא נכתבו לפנ״ז, אבל בענין בני לוי שילוו עליך וישרתוך, הלא כל הפרטים כבר מפורשים מקודם, וא״כ הרי מאליו מובן שלאחרי שנתבטלה מחלוקת קרח, נשאר הענין כמו שהי׳ לפני המחלוקת, וא״כ לכל היותר הי׳ צריך להזכיר הענין בקיצור, ולאיזה צורך נכפל עוד הפעם כל הענין. ומובן מזה שעיקר מחלוקתו של קרח הי׳ על ענין וילוו עליך וגו׳, ולכן לאחרי שנתבטלה טענת קרח נכתב עוד הפעם בפרטיות.
והנה לכאורה צריך להבין, קרח שפיקח הי׳10, למה רצה לאחלפא שמאלא בימינא, שקו השמאל יהי׳ למעלה מקו הימין, הלא ימין הו״ע הקירוב וההשפעה כו׳ ושמאל דוחה כו׳11, ולמה ירצה לאחלפא וכו׳, שקו השמאל יהי׳ למעלה מקו הימין.
ומבואר בזה12, דהנה ישנם בחינות ימין ושמאל בכל המדריגות, עד כמו שהם בשרשם, שהו״ע צמצום ואור או צמצום וקו. ועד״ז בעבודת האדם למטה, ישנה העבודה בקו הימין והעבודה בקו השמאל, והו״ע תומ״צ ותפילה. דתורה ומצוות ענינם הוא בקו הימין, המשכה מלמעלה למטה, ותפילה הוא בקו השמאל, העלאה מלמטה למעלה (ועם היות שלפעמים מבואר שזהו ההפרש בין תורה ומצוות, דמצוות הם בקו הימין ותורה בקו האמצעי, הנה בכללות שניהם (תורה ומצוות) נכללים בקו הימין). והנה ממאמר ר׳ יוחנן13 ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, שהוא סברא בקדושה, נמשך בריבוי השתלשלות וכו׳ טענת קרח לאחלפא שמאלא בימינא. דהנה מעלת התפילה הוא מצד ענין ההעלאה מלמטה למעלה (ופירוש מעלה ומטה ברוחניות אינו במקום, אלא במעלה וחשיבות ברוחניות ובקדושה14), דכשהתחתון עולה למעלה, הרי הוא נעשה עי״ז בדרגת עליון. משא״כ בענין ההמשכה מלמעלה למטה, עם היות דכשהעליון יורד למטה הרי הוא פועל בירור וזיכוך התחתון, מ״מ הרי התחתון נשאר בדרגת מטה. וכמו שנראה במוחש, דבעבודת התפילה, גם כשהוא בקטנות, הרי בשעה זו עכ״פ אין לו שייכות לגשמיות, ועאכו״כ כשעבודת התפילה היא כדבעי למהוי15. אבל בתורה, ועאכו״כ במצוות, הרי השייכות שלו לגשמיות נשאר כמקודם. וגם כשמכוון כל הכוונות, שעי״ז נעשה מרכבה, דהיד המחלקת צדקה נעשית מרכבה למדת החסד16, והמרכבה אין לה שום רצון לעצמה, וכל ענינה רק להשלים רצון הרוכב, עכ״ז נשארת היד יד גשמית כמקודם, הגם שנתבררה ונזדככה. משא״כ ע״י התפילה, הנה אם הוא מכוון עכ״פ הכוונה כללית דדע לפני מי אתה עומד17 (דבלאו הכי אינה תפילה, כמו שפסק הרמב״ם18), הנה כל חד וחד לפום שיעורא דילי׳ ולפי מדרגתו וכו׳, נעתק מחומריותו, ולעיתים קרובות גם מגשמיותו.
וזה הי׳ טענת קרח, דע״ד שנתבאר בענין תומ״צ ותפילה, שדוקא ע״י התפילה שהו״ע ההעלאה נעתק מגשמיותו כו׳, הנה עד״ז הוא בכללות ההשתלשלות, יש קדימה ומעלה בקו השמאל דוקא. דאע״פ שכדי שיהי׳ כללות ההתהוות והנהגת העולמות, כולל ענין נתינת התורה ובנין המשכן והעבודות שבמשכן וכו׳, הרי זה ע״י כי אמרתי עולם חסד יבנה19, אבל מ״מ הרי עוד לפנ״ז הי׳ צריך להיות ענין הצמצום, דהלא קודם הצמצום לא הי׳ מקום לעמידת העולמות20, וכדי שיוכל להיות התהוות העולמות שהתורה ומצוות וכו׳ יהיו בתוך עולמות אלו, הוא דוקא ע״י הצמצום, והוא ענין ברישא חשוכא והדר נהורא21. וגם כמו שנמשך בעולם למטה, הנה הסדר הוא ויהי ערב ויהי בוקר22, דברישא חשוכא והדר נהורא. וא״כ הרי שמאל הוא למעלה מימין, דבכדי שיהי׳ כללות ענין העבודה הרי זה דוקא ע״י הקדמת הצמצום. ועד״ז בעבודה, דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש23, שצ״ל כובד ראש לפני התפילה, דענין התורה הוא רק לאחרי התפילה24, וכל שכן לאחרי הכובד ראש שלפני התפילה. וזה הי׳ טענת קרח מדוע תתנשאו וגו׳25, והיינו שהלויים הם טפלים לכהנים, דהרי עבודת הלויים הוא בשיר, דלויים לארמא קלא26 שזהו ענין התפילה שענינה העלאה, קו השמאל, וכהנים הם בקו הימין שהו״ע ההמשכה27, דאהרן הוא אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה28, שהו״ע קו הימין כו׳, וא״כ הרי לוי צ״ל למעלה מכהן, ולכן טען קרח מדוע יתנשאו הכהנים על הלויים, הרי הלויים הם בחי׳ קו השמאל, שהו״ע ההעלאה, שלמעלה מכהנים שענינם המשכה.
ועל זה ענה לו משה בוקר ויודע הוי׳ וגו׳29, דעיקר הענין הוא בוקר ואור, ולכן ציוה לו להמתין עד הבוקר. שלכאורה אינו מובן, מכיון שכל הענין הי׳ בדרך הוראת שעה, דהלא כללות הקרבת הקרבנות ובפרט קטורת צריך להיות דוקא ע״י כהנים ויש לה זמן מסויים, דהקטרת הקטורת הוא בבוקר ובין הערבים, ובשיעור מסויים30, וכאן היתה הקטרת הקטורת ע״י ר״נ איש שאינם כהנים, וא״כ למה הי׳ צריך להמתין עד הבוקר, הלא בלאו הכי הי׳ זה רק הוראת שעה. אלא שענין בוקר ויודע הוא, דכשיבא הבוקר והאור בפועל, אז תראה מעלת הבוקר (שאין זה בוקר שבא לאחר החושך והלילה, אלא שהוא בוקר) שהוא למעלה מהחושך, ואדרבה כל כוונת החושך הוא בשביל הבוקר והגילוי. ועד״ז למעלה, הנה אף שהצמצום קודם להגילוי, הרי כל ענין הצמצום הוא בשביל הגילוי, וא״כ מכיון שסיבת הצמצום הו״ע הגילוי, הרי כל סיבת איזה דבר הוא קודם ולמעלה מהמסובב ממנו.
והנה כתיב31 מזמור לאסף א-ל אלקים הוי׳ דיבר ויקרא ארץ, ואיתא בזהר32 שג׳ שמות אלו הם חסד גבורה תפארת, וברשימות הצמח צדק33 מבאר שג׳ בחינות אלו נמשכים מחג״ת שבהעלם, בחי׳ גנוזות, דא-ל הוא בחי׳ חסד כמ״ש34 חסד א-ל וגו׳, ואלקים הוא בחי׳ גבורה שהו״ע הצמצום, והוי׳ הוא המשכת הקו, שהוא בחי׳ קו האמצעי ששרשו מתפארת הנעלם. והנה אסף בן קרח הבין דהגם דשם אלקים הוא קודם להוי׳, שהצמצום הוא קודם הגילוי, אבל בחי׳ א-ל קודם לאלקים, היינו שתחילת ושרש הכל הוא בחי׳ החסד והגילוי שלמעלה מגבורה. וגם הקו שהוא בחי׳ הוי׳ שרשו למעלה מאלקים, כי כל כוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי, אלא שהוצרך להיות בחי׳ הצמצום בכדי שיהי׳ קו דק כו׳, אבל אח״כ נמשך בהקו תוספת אורות למעלה גם מבחי׳ א-ל שהוא בחי׳ חסד, דהגם ששם הוי׳ שהוא בחי׳ הקו הוא שם השלישי כו׳, מ״מ בשרשו הוא למעלה יותר וכו׳. וזהו מ״ש לאחרי מחלוקת קרח וילוו עליך וגו׳, והיינו שצ״ל ב׳ הקצוות, דהן אמת שצ״ל לויים שהוא ענין הגבורות, ועד״ז למעלה צ״ל ענין הצמצום, שבכדי שיהי׳ ההשתלשלות באופן כך וכך כפי שעלה ברצונו, צ״ל תחילה ענין הצמצום, אבל לאידך גיסא כל ענינם הוא וילוו עליך וישרתוך, שהם טפלים לכהנים, ועד״ז למעלה שכוונת הצמצום הוא בשביל הגילוי כו׳. וזהו גם ענין השוב שאחר הרצוא, וכמבואר35 בענין נדב ואביהוא שני בני אהרן, דעם היות שעבודתם היתה עבודה נעלית ביותר, בקרבתם לפני הוי׳ בכלות הנפש כו׳, וכמו שמבאר אדמו״ר הזקן36 כל הלשונות שכתב האור החיים37, הנה מ״מ אין זה תכלית הכוונה, וצריך להיות אח״כ בחי׳ השוב בהמשכה מלמעלה למטה.
והנה בחי׳ המשכה זו דהכהנים כו׳, ואשר הלויים טפלים לכהנים, נמשך ומתבטא בהכ״ד מתנות כהונה שהם דברים תחתונים גשמיים, שזהו מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים38 דוקא, והוא ע״י עבודה בהדברים גשמיים דוקא, וזה נעשה הקדמה קרובה לכהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם39, בבנין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (קרח טז, א).
2) עה״פ.
3) ריש פרשתנו (ח״ג קעו, א).
4) פרשתנו שם, לב.
5) שם יח, ב.
6) שם, ד.
7) ח, יט.
8) במדבר ג, ט-י.
9) שם א, נג. וראה פרש״י שם.
10) תנחומא פרשתנו ה. במדב״ר פי״ח, ח. פרש״י פרשתנו טז, ז.
11) ראה סוטה מז, א. וש״נ.
12) אוה״ת פרשתנו ע׳ תשכא ואילך. לתהלים (יהל אור) ע׳ קצ. וראה גם אוה״ת שם ע׳ תרפו.
13) ברכות כא, א. וש״נ.
14) ראה רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ו. מו״נ ח״א פ״ח.
15) ראה כתובות סז, רע״א.
16) ראה תניא פכ״ג (כח, ב).
17) ראה ברכות כח, ב.
18) הל׳ תפלה פ״ד הט״ו. וראה חי׳ ר״ח הלוי על הרמב״ם שם. לקו״ש חכ״ב ע׳ 117-8 ובהערה 36 שם. שיחת ש״פ צו תשמ״ו (שיחות קודש ח״ב ע׳ 937 ואילך. התוועדויות ח״ב ע׳ 791 ואילך).
19) תהלים פט, ג. וראה שעהיוה״א ספ״י. ובכ״מ.
20) ע״ח שער א (דרוש עגולים ויושר) ענף ב. אוצרות חיים ומבוא שערים בתחלתם.
21) שבת עז, ב. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 11-12.
22) בראשית א, ה. ובכ״מ.
23) ברכות ל, ב (במשנה).
24) ראה ברכות ה, ב ובפרש״י. לקו״ת ברכה צו, ב.
25) פרשתנו טז, ג.
26) זח״ג לט, א.
27) ראה זהר שם.
28) אבות פ״א מי״ב.
29) פרשתנו שם, ה.
30) ראה רמב״ם הל׳ תמידין ומוספין פ״ג ה״א ואילך.
31) תהלים נ, א.
32) ח״ג סה, ב.
33) לתהלים עה״פ (נסמן לעיל הערה 12). אוה״ת פרשתנו ע׳ תשכא ואילך.
34) תהלים נב, ג.
35) ראה ד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תשכ״ב (סה״מ ויקרא ע׳ קעז ואילך). וש״נ.
36) ד״ה כתוב באוה״ח במאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ס״ע לג-ד. ד״ה וכל הלבבות במאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ תכה ואילך. וראה גם מקומות שנסמנו בסה״מ ויקרא ע׳ קמג הערה 65. לקו״ש ח״ג ע׳ 988 ואילך. חכ״ז ע׳ 119. חל״ב ע׳ 98 ואילך.
37) ר״פ אחרי (טז, א ד״ה א״י עז״ה).
38) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
39) ל׳ חז״ל – יומא נג, א. ובכ״מ.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' כח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 488 ואילך.