בס״ד. ש״פ במדבר, ערב חג השבועות ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה וידעת את הוי׳1, הנה וארשתיך לי הו״ע מה שהקב״ה ונש״י הם חתן וכלה2, דכלה הם נש״י ומקור נש״י שזהו בחי׳ ספירת המלכות, שנקראת כנסת ישראל מאחר שהיא מקור נש״י3. ובהגהת כ״ק אדמו״ר הצ״צ בלקו״ת (ד״ה וארשתיך)2 מציין עיין שמות רבה פ׳ בא (ס״פ י״ח), שמשם משמע דכלה נקראת גם הנשמה המלובשת בגוף, וענין זה הוא בכל אחד ואחד מישראל, וע״ד אנכי הוי׳ אלקיך4 בלשון יחיד5. והנה כלה הוא מלשון כליון6, וכמ״ש7 כלתה נפשי לחצרות ה׳, והכליון בנשמה הוא מאחר ששרשה הוא מספירת המלכות שקארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך8, ומזה הוא שנעשה הכליון בכל נשמה ונשמה, שהרי כל הנשמות הם חלק אלוקה ממעל9. והנה עוד שם בהפסוק7 לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, וצריך להבין שהרי בשרי הכוונה לבשר הגוף, וכמו״כ לבי הכוונה ללב הגשמי שהרי מקשרים בהפסוק לבי לבשרי, וא״כ אינו מובן מה שמסיים אל א-ל חי, שהרי מובן שא-ל חי הוא הרבה למעלה מחצרות הוי׳, שהרי חצר היא למטה מבית10, וכמו שרואים במוחש שדירת האדם בקביעות אינה בחצר כ״א בבית, וכ״ש שחצר היא למטה מהאדם הדר בהבית, וא״כ איך אפשר להיות שלבי ובשרי הם ברינה ותשוקה אל א-ל חי, ונפשי שהיא למעלה מלבי ובשרי כלתה רק לחצרות הוי׳.
והענין הוא דאדרבה, היא הנותנת, דלבחי׳ נפשי די שיהי׳ הכליון לחצרות ה׳, אך לזה שהוא רק בבחי׳ לבי ובשרי הנה חצרות ה׳, שהו״ע הגילויים, לא יתפוס אותו (וועט אים ניט דערנעמען), ומה יתפוס אותו (און וואָס וועט אים דערנעמען), ואל מה צריך להיות תשוקתו – אל א-ל חי, לבחי׳ העצמות. דהנה יש ב׳ בחינות כלה11, ולבחי׳ נפשי שהיא כלה נאה וחסודה12 מספיק שיהי׳ הכיליון לחצרות ה׳, אך מי שהוא באופן של אפילו חיגרת ואפילו סומא12 צ״ל הכיליון אל א-ל חי דוקא. וזהו מה שנחלקו בית הלל ובית שמאי12 כיצד מרקדין לפני הכלה, ב״ה אומרים אפילו חיגרת אפילו סומא מרקדין לפני הכלה ואומרים לה כלה נאה וחסודה, היינו שב״ה שהו״ע הגילוי מלשון בהילו נרו13 (כמבואר בלקו״ת שה״ש14) מגלים את הכלה נאה וחסודה גם בכלה כמו שהיא, ועד שב״ש במקום ב״ה אינה משנה15, וע״ז אומרים שדוקא בהכלה שבבחי׳ חיגרת וסומא צ״ל הכיליון אל א-ל חי, וע״ד במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם16. והענין בעבודה הוא, דהנה חצרות לשון רבים, שיש ב׳ מיני חצרות, חצר החיצונה וחצר הפנימית3 [וזה נוגע להלכות עירובין17 שבין הבית והחצר החיצונה ישנה חצר הפנימית], וגדלה מעלת חצר הפנימית שהיא נוכח הבית על חצר החיצונה, וכמ״ש במגילת אסתר18 כל גו׳ אשר יבוא גו׳ אל החצר הפנימית גו׳, ששם הוא אחרת לגמרי (אַז דאָרטן איז גאָר אַנדערש), וע״כ הנה שער החצר הפנימית גו׳ יהי׳ סגור ששת ימי המעשה ו(רק) ביום השבת יפתח וביום החודש יפתח19, שאז נמשך מחצר הפנימית אל החיצונה. ובעבודה הנה חצר החיצונה היא עבודה חיצונית, וחצר הפנימית היא עבודה פנימית, דחצר20 החיצונה הו״ע פסוקי דזמרה שמדובר בהם מאלקות השייך לעולמות, וחצר הפנימית הו״ע ק״ש שהיא בחי׳ מס״נ בכל מאדך21 כו׳, דכל זה הו״ע כלתה נפשי לחצרות ה׳, חצרות לשון רבים, משא״כ לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, בחי׳ העצמות.
וכל זה הוא רק בחי׳ האירוסין, והוא ההקדמה להיות וידעת את ה׳, דדעת הוא מלשון22 והאדם ידע את חוה שהוא לשון התקשרות, שתוקע מחשבתו בגדולת ה׳23, והוא לאחר ההקדמה דוארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, וארשתיך לי באמונה, שהם ג׳ ענינים באירוסין24. דלכאורה אינו מובן מהו ענין הג׳ פעמים וארשתיך. והנה בספר טעמי המנהגים25 מובא שהג׳ כריכות שעל האצבע בתפילין הם כנגד הג׳ וארשתיך, אשר גם בזה אינו מובן מהו ענין הג״פ וארשתיך, שהרי הי׳ יכול לומר וארשתיך לי לעולם ובצדק ובמשפט ובחסד וברחמים ובאמונה, ואם רוצה לומר על כאו״א וארשתיך הול״ל כן גם בכל אחד מהארבעה דבצדק ובמשפט וכו׳. והענין הוא כנ״ל, שהג״פ וארשתיך הם ג׳ מדריגות באירוסין, והם הכנה לוידעת את הוי׳, שדעת הו״ע ההתקשרות והתחברות כנ״ל, שזה יהי׳ לע״ל ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים26, והו״ע עולם האצילות ששם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד27, שבאצילות הוא תכלית הביטול שזהו ענין את הוי׳, את הטפל להוי׳28 שהוא בתכלית הביטול, שע״כ נקרא אצילות מלשון אצלו וסמוך29. וההכנה לזה הוא ע״י הג׳ וארשתיך, שהם ג׳ מדריגות כנגד ג׳ עולמות בי״ע, והוא בדוגמת הסולם [וכידוע ב׳ הפירושים שבסולם30, סולם זה מזבח וסולם זה סיני, שאלו הם ב׳ הענינים דתורה ותפילה31, עבודה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה], שיש בזה הג׳ מדריגות וארשתיך. הא׳ הוא וארשתיך לי לעולם, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם32, שהוא בחי׳ עתיק דלית שמאלא בהאי עתיקא33, והתגלות עתיק בבינה34 דהוא דא עתיקא35, וכמו שרואים במוחש דהתגלות התענוג הוא בבינה דוקא, שזהו מאחר שבבינה בא השכל בריבוי פרטים וכו׳, ובחכמה הוא רק בבחי׳ נקודה, ע״כ אין שם התגלות התענוג, והיינו שוארשתיך לי לעולם קאי על ספירת הבינה, ובעבודה הו״ע אהבת עולם שהיא בבינה, משא״כ אהבה רבה היא בז״א (דעפ״ז אהבת עולם היא למעלה מאהבה רבה)36, ובעולמות הו״ע עלמין סתימין דלא אתגליין37, עולם הבריאה38. וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, הנה זה שאינו שייך להתבוננות עבודתו היא בצדק ובמשפט וכו׳, דצדק הו״ע הצדקה, דבכדי שיצא מן הגלות שלו הוא ע״י הצדקה, דאין ישראל נגאלין אלא בצדקה39, ור׳ אלעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי40. במשפט הו״ע ובערת הרע מקרבך41. ובחסד וברחמים הנה חסד הוא מדת אברהם, ורחמים (תפארת) מדתו של יעקב42, אשר זהו ענין ליעקב אשר פדה את אברהם43, וכמבואר בלקו״ת44 שאם רואה ששום דבר אינו תופס אותו (אַז קיין זאַך דערנעמט אים ניט) הנה העצה לזה היא לעורר רחמים רבים על נפשו, ועי״ז פדה את אברהם וכו׳, שזהו מ״ש45 וישק יעקב לרחל גו׳ ויבך, וכמבואר בתניא במ״א46. וארשתיך לי באמונה, שישנו מי שאינו שייך להתבוננות וגם צדקה אינו יכול ליתן, והגם שזה שאינו יכול ליתן צדקה הוא מלמעלה, שזה יכול להיות בב׳ אופנים, או שאינו צריך לזה מאחר שהוא מאבירי לב47 שאינם צריכים לזה48, או מצד שאפילו לזה אינו שייך, שהוא בתכלית הפחיתות, וע״כ אין נותנים לו שיוכל ליתן צדקה, הנה ע״ז אומר וארשתיך לי באמונה, דאמונה שייך לכאו״א, וכמו שאומר בתניא49 שאמונה ישנו בכאו״א, ואפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קידוש השם, שישראל הם מאמינים בני מאמינים50.
ומובן שג׳ ענינים אלו הם כנגד ג׳ עולמות בי״ע, דוארשתיך לי לעולם, שהוא ספירת הבינה, הוא עולם הבריאה, בצדק ובמשפט בחסד וברחמים הוא עולם המדות, שית ספירין מקננן ביצירה51, וארשתיך לי באמונה הוא עולם העשי׳, שבעשי׳ אינו שייך שכל ומדות וכו׳ ורק אמונה52, ואדרבה, שבעשי׳ הוא תוקף האמונה. שכן הוא סדר ההמשכה, שמבריאה נמשך ליצירה ועשי׳, וע״ד המבואר בענין כי בי-ה הוי׳ צור עולמים53, ביו״ד נברא העוה״ב ובה׳ נברא העוה״ז54, שנמשך מיו״ד בה׳, מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא55. דהגם שהה׳ הוא ה׳ ראשונה, אך בתחילה נמשך בה׳ ראשונה, בינה, עולם הבריאה, ומשם ליצירה ועשי׳ שזהו ה׳ אחרונה, ועד״ז הוא כאן שבינה מאיר בעולם הבריאה ומשם נמשך ליצירה ועשי׳.
והנה עבודה זו דג׳ בחינות וארשתיך הוא ההכנה לוידעת את הוי׳, דלאחר הג׳ דרגות שבאירוסין שהוא בחי׳ מקיף, מגיעים לוידעת את הוי׳ שהו״ע ההתקשרות פנימית56. וע״כ קוראים הפטרה זו קודם מ״ת, מאחר שמ״ת הו״ע וידעת את הוי׳57 [ואע״פ שהי׳ קיום המצוות גם קודם לכן58, אך ידוע מ״ש הרמב״ם (בפיה״מ בחולין59) שבמ״ת נתחדש סוג אחר של תומ״צ], שכל זה הוא ע״י ההכנה דג׳ וארשתיך, ועד לוארשתיך לי באמונה, שאינו שייך לשכל ולא לצדק ומשפט כו׳ רק לאמונה, שזהו הכנה לקבלת התורה שצ״ל באופן של נעשה ונשמע60, ובהקדמת נעשה לנשמע61, שההכנה לזה היא ע״י אמונה ומס״נ, וכמבואר62 בענין והאיש משה עניו מאד גו׳63, שהתבונן במס״נ ובאמונה של זמן הגלות כו׳ שאין שייכים לא לשכל ולא למדות ובכ״ז עומדים במס״נ, שזהו ההכנה לקבלת התורה, ועד לגאולה האמיתית והשלימה, שיקויים היעוד והי׳ מספר בני ישראל גו׳ אשר לא ימד ולא יספר, שממשיכים בלי מספר במספר64, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) הושע ב, כא-ב (הפטרת פ׳ במדבר).
2) לקו״ת פרשתנו ח, ב.
3) שם, ג.
4) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
5) יל״ש עה״פ יתרו שם.
6) לקו״ת שם, ב. וראה לקו״ת שה״ש בתחלתו.
7) תהלים פד, ג.
8) ראה זהר ח״ב קמ, א. ח״א קעח, ב. עז, ב. פו, ב. ובכ״מ.
9) איוב לא, ב. תניא רפ״ב.
10) ראה לקו״ת שם, ג. ט, א. וראה סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ כה ואילך. וש״נ.
11) לקו״ת פרשתנו שם. וראה גם לקו״ת שה״ש שבהערה 14.
12) כתובות טז, סע״ב ואילך.
13) איוב כט, ג.
14) מח, סע״ב ואילך.
15) ברכות לו, ריש ע״ב. וש״נ.
16) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד, מברכות לד, ב.
17) ראה רמב״ם הל׳ עירובין פ״ד הי״ט ואילך. שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סשע״ח ס״ב ואילך.
18) ד, יא.
19) יחזקאל מו, א.
20) לקו״ת פרשתנו ט, ב.
21) ואתחנן ו, ה.
22) בראשית ד, א.
23) תניא פ״ג (ז, ב).
24) לקו״ת שם ח, סע״ד ואילך.
25) ראה שם ע׳ ד (סכ״ד). וראה סידור האריז״ל קול יעקב שער התפילין. ובכ״מ.
26) ישעי׳ יא, ט.
27) תקו״ז בהקדמה (ג, ב). ע״ח שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב. אגה״ק ס״כ.
28) ראה לקו״ת פרשתנו יג, סע״ב. ובכ״מ.
29) ראה פרדס שער (טז) אבי״ע פ״א. ועוד.
30) ב״ר פס״ח, יב.
31) ראה אוה״ת ויצא (כרך ה) תתמ, ב ואילך. סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ צא. לקו״ש ח״ה ע׳ 382. ועוד.
32) ויק״ר פ״ב, ב.
33) זח״ג קכט, א.
34) ראה זח״ג קעח, ב. תו״א ר״פ לך לך (יא, סע״ב ואילך). תו״ח שם פא, ב ואילך. לקו״ת ר״ה נז, א. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״ה (ע׳ קיב). ובכ״מ.
35) זח״ג קעח, ריש ע״ב.
36) לקו״ת פרשתנו ט, ד (וש״נ).
37) ראה תקו״ז בהקדמה (יז, א). ריש תכ״ב.
38) ראה לקו״ת פרשתנו ד, ב. שבת שובה סו, ב. ובכ״מ.
39) רמב״ם הל׳ מתנות עניים רפ״י.
40) ב״ב י, א. וראה רמב״ם שם הט״ו. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סו״ס צב. טושו״ע יו״ד סרמ״ט סי״ד.
41) פ׳ ראה יג, ו. פ׳ שופטים יז, ז. יט, ט. תצא כא, כא. כב, כא. כד.
42) צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סקל״ט (כו, ב). תו״א ויצא כד, א. לקו״ת שבהערה 44. ובכ״מ.
43) ישעי׳ כט, כב.
44) אמור לה, ג. שה״ש יד, א.
45) ויצא כט, יא.
46) פמ״ה.
47) ישעי׳ מו, יב.
48) ראה ברכות יז, ריש ע״ב.
49) פי״ד (יט, ב).
50) שבת צז, א. שמו״ר פ״ג, יב. תנחומא שמות כג.
51) ראה תקו״ז ת״ו. ע״ח שער (מז) סדר אבי״ע פ״ג. מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ תקנב.
52) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקפט.
53) ישעי׳ כו, ד.
54) מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א.
55) ראה שערי אורה שער הפורים צה, ב. תו״ח תצוה תצט, ב. מאמרי אדהאמ״צ שמות ח״א ע׳ ריב ואילך.
56) ראה בהנסמן לעיל הערה 23. לקו״ת פרשתנו ט, א.
57) לקו״ת שם.
58) ראה יומא כח, ב. קידושין פב, א.
59) ספ״ז.
60) משפטים כד, ז.
61) ראה לקו״ת פרשתנו יד, א. סה״מ תש״ט ע׳ 147 ואילך. ובכ״מ.
62) ראה סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ קצז. וש״נ.
63) בהעלותך יב, ג.
64) ראה מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ קה. אוה״ת תהלים (יהל אור) ע׳ תקעה. המשך תער״ב ח״א ע׳ קסה. קעד.
[סה"מ במדבר ח"א ע' כה ואילך]
״קודם המאמר אמר שאיתא בהיום יום שבשנת תקפ״ט אמר הצ״צ זה המאמר בשבת שחל אז כמו בשנה זו ה׳ סיון פ׳ במדבר ואמר המאמר״ (מרשימת א׳ התמימים).
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.