בס״ד. ש״פ אמור, י״ט אייר ה׳תשל״ז
הנחה בלתי מוגה
גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך1, דכתוב זה קשור עם ל״ג בעומר, כמובן מרשימת כ״ק אדמו״ר הצ״צ [בקיצור] עה״כ2, וכמ״ש בהמשך ד״ה חייב אדם לברך תרל״ח בד״ה זה3, ונת׳ לעיל4 שבהענין דאביטה נפלאות גו׳ ישנו קישור, חיבור ויחוד הקצוות, עד ליחוד בחינה שלמעלה מגדר קצוות. דהנה, ענין הנפלאות, קצה העליון, קאי על בחי׳ פנימיות עתיק, ובזה נכלל גם הבחינה שלמעלה מגדר קצוות, מהותו ועצמותו ית׳, והוא חביון עוז העצמות שברדל״א דהוא עצמו אינו משיג מה שיש בו, וזהו פירוש דלא ידע ולא אתיידע מה דהוי ברישא דא כו׳5, כמבואר בלקו״ת6, דזה קאי על עצמותו ומהותו ית׳, ובחינה זו שלמעלה מגדר קצוות נמשכת למטה בקצה התחתון, בבחי׳ עשי׳, וכמו שנת״ל7 שבזה ב׳ ענינים, א׳ דעשי׳ ענינה כפשוטה בגשמיות, שמזה מובן שקצה התחתון היינו עולם העשי׳ הגשמי. דישנו עולם העשי׳ הרוחני ועולם העשי׳ הגשמי, ובחינה התחתונה שאין תחתון למטה ממנו שבתורה ומצוות היא בתורה ומצוות שבעשי׳ בגשמיות דוקא, שזהו קצה התחתון, ההמשכה בעולם העשי׳ הגשמי. וב׳ דענין העשי׳ מורה על מעמד ומצב כזה שצריכים לעשי׳ מלשון כפי׳8, על שם מעשין על הצדקה9, שצריכים לכוף אותו לקיים את המצוות וכו׳ או שהוא עצמו צריך לכוף את עצמו, שזהו עיקר העבודה, שיהי׳ אתכפיא סטרא אחרא ועד שיבוא אח״כ לאתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקו10. דהיינו שעיקר העבודה הוא עם הלעו״ז, שזהו למטה מגדר קצה, למטה גם מעולם הזה הגשמי והחומרי, דהרי בתחילת הבריאה הי׳ מעמד הקליפות למטה מעולם העשי׳11. ודוקא בעבודה זו שעם הלעו״ז נמשך גילוי נעלה ביותר, וכמאמר12 כד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין, וכידוע הפירוש בזה במאמרי ההילולא דיו״ד שבט13, דאסתלק היינו גילוי אור נעלה שגם למטה הוא בבחי׳ רוממות. וזהו ג״כ הפירוש במאמר הזהר14 שקוב״ה בגלותא סליק לעילא ולעילא, דע״י הבירורים והעבודה שבהחושך כפול ומכופל שבזמן הגלות, ובפרט בהזמן דעקבתא דמשיחא, הנה נמשך גודל הגילוי דקוב״ה סליק לעילא ולעילא. דזהו ענין יחוד הקצוות, שהבחינה שלמעלה מגדר קצוות נמשך למטה מגדר קצה, וכמו שהי׳ בתחילת הבריאה דעיקר שכינה בתחתונים היתה15, ולעתיד לבוא יהי׳ זה באופן נעלה יותר מזה (כמבואר בדרושי ההילולא16) שיהי׳ דירה לו ית׳ בתחתונים17 דוקא. וכידוע18 שענין הדירה היא לעצמותו דוקא, וע״ד דירה למלך למטה, שעצמותו נמצא בהדירה, ובגילוי בלי לבושים. דהנה א׳ מתנאי המלוכה הוא שאסור לראותו כשהוא ערום19, אמנם כשצריך להחליף לבושיו הרי עושה זאת בדירתו, ואף שצריך לזה מקום צנוע מ״מ הרי זה בדירתו, והיינו שבהדירה נמצא עצמות המלך בגלוי בלי לבושים. ועד״ז הו״ע הדירה לו ית׳ בתחתונים, שעצמותו ית׳ נמצא בגלוי בתחתונים דוקא, דזהו ענין אביטה נפלאות גו׳, יחוד הקצוות, ומה שלמעלה מגדר קצוות עם מה שלמטה מהם.
והנה כל הענינים ישנם באופן כללי ובאופן פרטי20. וכמו״כ ביחוד קצוות הנ״ל בהענין דאביטה נפלאות גו׳ שישנו באופן כללי וישנו באופן פרטי. דבאופן כללי זהו כמ״ש בתורה, דע״ז קאי הפסוק בפשטות, נפלאות מתורתך. וכדאיתא בזהר פ׳ בהעלותך את הנרות21 דישנו לבושא דאורייתא וגופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא ונשמתא לנשמתא. וע״ז היתה בקשת דוד, ועד״ז רשב״י, שהלבוש דתורה לא יעלים ויסתיר, ויהי׳ אביטה נפלאות מתורתך, שבחי׳ נשמתא לנשמתא תהי׳ בגילוי. ומזה נמשך גם (באופן פרטי) הענין כמו שהוא באלקות, כמו שנת״ל בענין המשכת פנימיות עתיק, ולמעלה מזה, עצמותו ומהותו ית׳. ומזה נמשך אח״כ גם בעולם בענין כח הפועל בנפעל. דכח הפועל שבהנפעל הוא בחי׳ המלכות שבעולם העשי׳, ובה ישנו גם הענין דרגלי׳ יורדות גו׳22, שממנה נמשך גם למטה מהעולמות, ומ״מ הנה בבחינה זו, בכח הפועל, נמצא בה כח העצמות. דזהו ענין יחוד הקצוות בעולמות. ועד״ז הוא בנשמות בכללות הדורות, דהנה כללות הנשמות שבכללות הדורות מתחלקות למדריגות ראש ומוח וזרועות וירכין ורגלים ועקביים, כמו שאומרים בהמענה לשון23. ובעקביים גופא ישנם הנשמות דבחי׳ עקבתא דמשיחא, ודעקבתא דעקבתא, דבחי׳ העקב ענינה המלאך שהיפך ממלאך החיים שבאדם, כדאיתא באבות דר׳ נתן24 ונתבאר בארוכה כמה פעמים. וע״ז אומרים דבדורות האחרונים, בחי׳ עקביים, הנה נמשך ניצוץ מהיחידה דמשיח, דזהו הניצוץ מנשמת משיח שישנו אצל כאו״א מישראל25. ועד״ז הוא בכל נשמה פרטית, דגם בחוטב עציך ושואב מימיך26, הדרגות הכי תחתונות שבנשמות, הנה נמצא אצלם הניצוץ דיחידה שמיוחד עם ניצוץ בורא הנקרא יחיד27 (שהוא בדוגמת חביון עוז העצמות שבבחי׳ פנימיות עתיק, ונותן התורה שבהיחידה שבתורה). ובחי׳ היחידה שבכ״א, הנה פועלת פעולתה, דלא זו בלבד שמאירה הארה וישנו רושם ממנה, כי אם שפועלת על כל הכחות עד שמהפכת אותם, שבפני׳ אחת (אַז מיט איין קער) שמצד בחי׳ היחידה, בענין המסירות נפש וכו׳, הנה נעשה שינוי בכח בכל הכחות, ואח״כ צריכים להביאו (השינוי בכח) אל הפועל, כמבואר בקונטרס העבודה28. וכל הנ״ל בפרטי עניני יחוד הקצוות שבהענין דאביטה נפלאות נמשך מהכלל דתורה, וכנ״ל דפשטות הכתוב קאי על התורה, אביטה נפלאות מתורתך, כנ״ל בבקשת דוד, ועד״ז רשב״י, שביקשו שיהי׳ אביטה נפלאות מתורתך. דישנו הלבושא דאורייתא וגופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא ונשמתא לנשמתא, שבזה (נשמתא לנשמתא) נכלל גם היחידה שבתורה, ולמעלה מזה הנה בזה נכלל גם נותן התורה עצמו. וע״ז היתה בקשתם שבחי׳ הלבוש וכו׳ לא יעלימו ויסתירו על בחי׳ נשמתא לנשמתא, ויהי׳ אביטה נפלאות מתורתך, שבחי׳ נשמתא לנשמתא תהי׳ בגילוי.
והנה כמו שהוא בענין התורה, שנמשך בגלוי ענין הנפלאות, כן הוא בענין המצוות, היינו בענין המצוות בפני עצמן. דהנה בתורה עצמה ישנו ג״כ ענין המצוות, דבתורה ישנם ב׳ ענינים, א׳ ענין לימוד התורה וב׳ המצוה דלימוד התורה (שע״ד שאר המצוות). ועד״ז הנה ישנו לימוד התורה לידע את המעשה ועד לאופן דלאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא29, שזהו ענין המצוה שבתורה גופא, וישנו לימוד התורה לשמה, שזהו ענין התורה עצמה. ועד״ז הנה השקלא וטריא שבתורה, גם כשהוא בכדי לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, טרם שבא לידי מסקנא והלכה, הנה היא בכלל ענין התורה עצמה, וההלכה הו״ע המצוה שבתורה. אמנם זהו ענין המצוות כמו שהם בתורה, אבל כאן הכוונה לענין המצוות בפני עצמן, דב׳ ענינים אלו (תורה ומצוות) הם דוגמת הדם והאברים, כמבואר בלקו״ת במדבר30. וכשם שישנו הענין דאביטה נפלאות גו׳ בתורה, כן הוא גם בענין המצוות. [ומה שכתוב נפלאות מתורתך, הרי בכמה מקומות גם המצוות נקראות בשם תורה, וכמאמר31 הוקשה כל התורה כולה לתפילין, דהכוונה במה שנאמר תורה היא לענין המצוות, דהרי למדים בגמרא שם לשאר המצוות (ולא לענין התורה)]. דהנה בשעת מתן תורה ניתנו ב׳ הענינים, התורה והמצוות, ומזה מובן גם בנוגע למתן תורה דפנימיות התורה, ל״ג בעומר32, שגם בו ניתנים ב׳ הענינים דתורה ומצוות. ואף שלכאורה אינו מובן מהו ענין המצוות השייך לפנימיות התורה, דהרי מצוות לכאורה שייכים בנגלה דתורה אבל לא בפנימיות התורה, הנה ענין המצוות שבפנימיות התורה היינו מה דאיתא ברשימות כ״ק אדמו״ר הצ״צ הנ״ל33 מהשל״ה34 דאביטה נפלאות היינו כוונת המצוות.
והענין הוא, דהנה בכוונת המצוות ישנן כמה דרגות, כמובן ממה דאיתא באגה״ק35 מהזהר36, דמעשה המצוות הוא בגן עדן התחתון וכוונת המצוות היא בגן עדן העליון. ובמ״א איתא37 דמה שאומרים שבגן עדן ישנם ב׳ דרגות, גן עדן תחתון וגן עדן עליון, זהו רק בכללות, אבל בפרטיות הנה בכ״א מהם, בגן עדן התחתון ובגן עדן העליון, ישנם ריבוי מדריגות, וכמאמר38 אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר39 ילכו מחיל אל חיל גו׳. ומזה מובן דלפי דרגת מעשה המצוה וכוונתה, כן היא עמידתו בדרגות הגן עדן. דכשמעשה המצוה שלו הוא נעלה יותר אזי גם עלייתו בגן עדן התחתון היא בדרגא עליונה יותר, וכמו״כ כשכוונת המצוות שלו היא במדריגה עליונה יותר אזי גם עלייתו בגן העליון היא בדרגא נעלית יותר. הרי דבמעשה המצוות ועאכו״כ בכוונתם כמה וכמה מדריגות. והנה ענין חילוקי המדריגות שבכוונת המצוות הוא נוסף על כללות ב׳ המדריגות שצ״ל בכוונת כל המצוות, כמבואר בעטרת ראש40 ובכמה מקומות41, דבכל מצוה צ״ל ב׳ כוונות, א׳ הכוונה כללית השוה בכל המצוות, והיא לקיים רצון הקב״ה, שכוונה זו היא שוה בכל המצוות, וכמו שאומרים בברכת המצוות אשר קדשנו במצותיו וצונו, שנוסח זה שוה בכל המצוות, וב׳ הכוונה פרטית בסגולת וענין כל מצוה פרטית, שכוונה זו משתנית לפי ענין כל מצוה ומצוה, וכמו שאומרים בברכת המצוות חלק הברכה המשתנה בכל מצוה לפי ענין המצוה (לקיים מצוה זו או מצוה אחרת). ונוסף לב׳ כוונות אלו שבכל מצוה, הנה ישנם כמה וכמה מדריגות. דהנה ישנה הכוונה המובאת בשורש מצות התפילה42 דאני מתפלל לדעת זה התינוק, דגם זו היא כוונה, דהרי המדובר הוא בתינוק שהגיע לחינוך, דמשום זה מתפלל, וא״כ ישנה בזה איזה כוונה וכן פירוש המילות, ולפי ערך התינוק הנה זוהי מדריגת כוונתו בשלימות. ולמעלה מזה הו״ע טעמי המצוות המפורשים בקרא ובש״ס, שענינם ג״כ כוונת המצוות, וכן הכוונות שבשולחן ערוך. ולמעלה מזה הם הכוונות שע״פ רמז דרוש וסוד, ועד לכוונות האריז״ל, ולמעלה יותר, דהרי התורה היא א״ס (וגם המדריגות שבגן עדן הם א״ס, כנ״ל). והנה ע״ד שנת״ל יחוד הקצוות שבהענין דאביטה נפלאות גו׳, הנה כן הוא גם בהנפלאות שבכוונת המצוות, דכשמקיים מצוה עם כוונה שבמדריגה תחתונה, הנה בכוונה זאת כלולות כל המדריגות העליונות עד המדריגה הכי עליונה שבכוונת המצוות, וע״ד הנ״ל באלקות שנמשך גם פנימיות עתיק ועצמותו ומהותו ית׳, וכן בתורה שבלימוד גופא דאורייתא כלול גם בחי׳ נשמתא לנשמתא ועד לנותן התורה.
והנה כשם שבמתן תורה דנגלה דתורה הי׳ ביטול הגזירה שבין עליונים לתחתונים, דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה, ובמתן תורה בטלה הגזירה43, הנה עד״ז (וביתר שאת) הוא במתן תורה דפנימיות התורה (ל״ג בעומר), שבטלה הגזירה שבין עליונים ותחתונים. ויובן זה ע״פ המבואר עה״כ44 עד הגל הזה גו׳ [השייך ג״כ לל״ג בעומר, כמבואר בהמשך חייב אדם לברך הנ״ל45, וגם קשור עם כתוב הנ״ל דגל עיני גו׳]. דהנה פסוק זה (עד הגל הזה גו׳) הוא רמז לל״ג בעומר, ושייכותו לל״ג בעומר היא (כמבואר בהמשך תרל״ח שם), דגל ענינו הוא [כמבואר בארוכה בתורת חיים46 ובשאר דרושים] המחיצה והפרסא המפסקת בין אצילות ובי״ע, ולמטה יותר, הו״ע המחיצה והפרסא המפסקת בין עולמות בי״ע ללמטה יותר, שלא תהי׳ יניקה ללעו״ז. ובאופן עבודה מסודרת הנה ע״י הגל נעשה אם אני לא אעבור אליך גו׳ ואם אתה לא תעבור אלי גו׳44. ועז״נ47 מחצתי ואני ארפא גו׳, דמחצתי הוא מלשון מחיצה כדאיתא בהמשך הנ״ל48 מהמדרש49, והו״ע המחיצה המפסקת בין גליא דתורה ופנימיות התורה, וענין רשב״י הי׳ שביטל את המחיצה המפסקת, באופן דארפא. והיינו, דלא רק שבקע המחיצה, ומזמן לזמן לימד הוראות מפנימיות התורה לנגלה דתורה, או שע״י סברא דנגלה דתורה הסביר ענין בפנימיות התורה, וע״ד מארז״ל50 ותלמודו בידו, שזהו רק בקיעה בהפרסא, אלא עוד זאת שביטל המחיצה לגמרי, עד שאיחד גליא דתורה עם פנימיות התורה51. דזהו ואני ארפא, שריפא את המחיצה לגמרי עד שלא תפסיק כלל, וכמו שהי׳ גם בפשטות, שרשב״י למד פנימיות התורה לתלמידיו בגלוי, כדאיתא בגמרא ובמדרשי רז״ל בכמה מקומות. ועי״ז הנה נעשה אם אני אעבור ואתה תעבור, שממשיך השורש ומקור שבאצילות בבי״ע, דאין זה שממשיך רק הארה וברכה ממקור הברכות, כי אם שהמקור עצמו נמשך למטה, ועי״ז פועל ג״כ שלא תהי׳ יניקה לחיצונים, ואז אין צריך להענין דחותם בברוך. דפותח בברוך וחותם בברוך52 ענינם ב׳ המחיצות והפרסאות הנ״ל, וענין רשב״י הי׳ שביטל המחיצות ועי״ז אין צריך עוד לענין חותם בברוך. וביטול המחיצות והגל הוא ע״י העבודה בבירור הגל53. וע״ד שמתן תורה דנגלה דתורה הי׳ לאחרי הקדמת שיעבוד מצרים, שעל ידו הי׳ הבירור והזיכוך וכו׳54, הנה עד״ז במתן תורה דפנימיות התורה, בביטול המחיצה וגילוי פנימיות התורה, שהוא ע״י הקדמת בירור המחיצה והגל והעבודה בזמן הגלות.
וזהו גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, דע״י הבירור והעבודה בהגל, בהעברת המחיצה, הנה נעשה ואביטה נפלאות מתורתך. שעי״ז נמשך פנימיות התורה בגילוי, ע״ד שבנגלה דתורה הנה כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו55, דגם בהתחלת לימוד התורה אצל כ״א הנה נמשך בזה נותן התורה, דהרי לא נאמר כל השונה הקב״ה שונה כנגדו, דשונה קאי על תורה שבע״פ, אלא כל הקורא ושונה כו׳, היינו גם בלימוד מקרא, שלימוד המקרא שייך אפילו אצל זה דלא ידע מאי קאמר, כידוע החילוק בין תורה שבכתב לתורה שבע״פ56. שזהו בלימוד נגלה דתורה, דגם בהתחלת הלימוד נמשך שהקב״ה קורא ושונה כנגדו, ועד״ז נמשך בפנימיות התורה (ע״י ביטול המחיצה כנ״ל) שגם בהתחלת הלימוד נמשכות הנפלאות שבה, גם בחי׳ נשמתא לנשמתא ובחי׳ היחידה שבתורה עד לנותן התורה.
והנה עיקר גילוי הנפלאות דפנימיות התורה יהי׳ לעתיד לבוא בביאת משיח צדקנו, אבל ההכנה לזה נעשית ע״י העבודה בזמן הגלות ובמיוחד בהזמן דעקבתא דמשיחא (דזהו ענין בירור הנ״ל), שעי״ז פועלים הגילוי דפנימיות התורה לעתיד לבוא, ועושים דירה לו ית׳ בתחתונים, שנמשך לא רק הגילויים, כי אם עצמותו ומהותו ית׳ בעצמו, היינו שלעתיד לבוא יומשך עצמותו ית׳ עם הגילויים שלו למטה דוקא, דזהו הטעם שלעתיד לא יהי׳ ענין הרצוא כי אם שוב בלבד57, להיות דעצמות ומהות ית׳ יהי׳ למטה, הנה משום זה לא יהי׳ ענין הרצוא. ולא יהי׳ בזה ידיעה בלבד, כמ״ש58 ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים, כי אם שיהי׳ גם ראי׳, וכמ״ש59 אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם גו׳, שיהי׳ ענין הנבואה והראי׳. שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שיומשך עצמותו ומהותו ית׳ למטה ובאופן של ראי׳.
__________
1) תהלים קיט, יח.
2) אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ תנט ואילך.
3) ע׳ מא ואילך.
4) ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י דל״ג בעומר (לעיל ס״ע קפב ואילך).
5) ע״ח שער (יג) א״א פ״ב.
6) יוהכ״פ עא, ריש ע״ד.
7) ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י הנ״ל (לעיל ס״ע קפג).
8) ראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרע״ח ע׳ קכא. תרצ״ט ע׳ 191. לקו״ש חי״ב ע׳ 238. ובכ״מ.
9) ב״י לטור יו״ד סרמ״ח.
10) ראה זח״א ד, א. תניא פכ״ז.
11) ראה טעהמ״צ להאריז״ל פ׳ בשלח מצות תחום שבת. ל״ת להאריז״ל פ׳ בראשית ד״ה ונבאר מעלת אדה״ר. אוה״ת פסח (כרך ג) ע׳ תשנח. סוף המשך פדה בשלום תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קעו) ותש״ד (סה״מ תש״ד ס״ע 139 ואילך). ועוד.
12) ראה זח״ב סז, ב. קכח, ב. קפד, א. תניא שם (לד, א). תו״א ויקהל פט, ד. לקו״ת פקודי ג, א. חוקת סה, ב. ועוד.
13) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 112) ובהערה ד״ה אסתלק.
14) ראה זהר ח״א רי, א. ח״ב נח, ב. ח״ג ז, ב. כ, ב. עה, א.
15) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א.
16) ד״ה באתי לגני תשי״א פ״ז (סה״מ מלוקט ח״א ע׳ ח).
17) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
18) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
19) סנהדרין כב, א. רמב״ם הל׳ מלבים פ״ב ה״ג.
20) ראה ד״ה חייב אדם לברך הנ״ל פל״ג (ע׳ נז-נח).
21) ח״ג קנב, א.
22) משלי ה, ה. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תקסד ואילך). ובכ״מ.
23) יח, א.
24) ספל״א.
25) ראה מאור עיניים ס״פ פינחס.
26) ל׳ הכתוב – נצבים כט, י.
27) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א, הובא בלקו״ת פ׳ ראה כז, א. ובכ״מ.
28) פ״ה.
29) יומא כו, א.
30) יג, א.
31) קידושין לה, א.
32) המשך תרס״ו ע׳ ריט. וראה סה״מ תש״ד ס״ע 211. ועוד.
33) אוה״ת לתהלים שם ע׳ תסא.
34) ב, א.
35) סכ״ט (קנ, ב).
36) ח״ב רי, סע״א ואילך.
37) ראה אגה״ק סי״ז.
38) ברכות בסופה.
39) תהלים פד, ח.
40) נג, א ואילך. נח, א ואילך.
41) ראה סה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ מג, ובהנסמן שם הערה 25.
42) סהמ״צ להצ״צ קיח, א.
43) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
44) ויצא לא, נב.
45) ע׳ מא.
46) ויצא לז [קעח], א.
47) האזינו לב, לט.
48) ע׳ מב.
49) קה״ר פ״א, ד.
50) פסחים נ, א.
51) אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנז (ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתקכד). סה״מ תרכ״ז ע׳ רעד. וראה גם המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ לח. ועוד.
52) ירושלמי ברכות פ״א ה״ה.
53) ראה המשך חייב אדם לברך הנ״ל ע׳ מא ואילך. שם ע׳ נח ואילך.
54) ראה תו״א ר״פ שמות.
55) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
56) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ב הי״ב. וש״נ.
57) תו״א בראשית ב, ג. ובכ״מ.
58) ישעי׳ יא, ט.
59) יואל ג, א.
[סה"מ ימי הספירה (הוספות) ע' רפח ואילך]