בס״ד. י״ג תמוז ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי׳ ביניהם כו׳1. הנה משנה זו היא תחילת המאמר הראשון2 שהוציא בעל הגאולה בפעם הראשונה שחגגו את חג הגאולה בפירסום. וגם במכתבו הידוע3 ששלח בתור הקדמה למאמר זה הרי הוא מדגיש את מעלת לימוד התורה ברבים, שזהו תוכן משנה זו דעשרה שיושבין ועוסקין כו׳. דהנה עשרה שיושבין כו׳ הוא האופן הכי גדול דפרהסיא, וכידוע בהלכות ברכת המזון, דאף שיש קא סלקא דעתך4 שיהי׳ הפרש בין ברכת המזון בעשרה לברכת המזון במאה באלף או בריבוא, מ״מ הרי הפסק דין5 להלכה למעשה הוא שהפרהסיא הכי גדולה היא בעשרה מישראל (כמובא גם בהלכות ברכת המזון בשולחן ערוך אדמו״ר הזקן6, וכן מובן גם בסידורו7 שסידרו בתור דבר השוה לכל נפש). וממשיך בהמאמר המשך מאמר המשנה, ומנין אפילו חמשה כו׳ אפילו שנים כו׳ אפילו אחד שנאמר8 בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, דהמשכת גילוי אלקות שע״י לימוד התורה היא אפילו כאשר אחד יושב ועוסק בתורה (ומכל שכן בשנים שלשה וחמשה), ומ״מ אין זה דומה לההמשכה שנעשית ע״י עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, דתורה דרבים ממשכת מדריגה עליונה יותר. וממשיך בהמאמר, דהעילוי שבתורה דרבים הוא בדוגמת העילוי דתפילת הרבים, דעל תפילת הרבים כתיב9 הן א-ל כביר ולא ימאס. והיינו, דהגם שהעילוי וההפלאה דעשרה מישראל מודגש בעיקר בענין התפילה, כי מעיקר עניני התפילה הוא אמירת קדושה וברכו וכו׳ שאינו אלא בעשרה10, משא״כ בתורה הרי ההמשכה שנעשית ע״י עסק התורה היא גם בפחות מעשרה (בחמשה, בשלשה, בשנים ואפילו באחד) ורק שבלימוד בעשרה יש גם מעלה נוספת מצד זה שעשרה הם עדה קדושה (דמעלה זו היא, בכללות, גם בכל עניני התורה ומצוות, וכמ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן באגה״ק11 שיש עילוי בעסק התורה והמצוות בעשרה דוקא, והטעם ע״ז הוא (כמבואר באגה״ק שם ברמז ובקיצור) לפי שעשרה הם עדה קדושה), והיינו, דהעילוי דעשרה שבתורה הוא רק מעלה נוספת (ודלא כבתפילה, שמהענינים העיקריים שבה הם דוקא בעשרה), מ״מ, המעלה המיתוספת בעשרה שיושבים ועוסקים בתורה היא מעלה נפלאה ביותר, בדוגמת (או מעין עכ״פ) העילוי הנפלא דעשרה שבנוגע לתפילה.
והנה בענין גודל העילוי דתפילה בעשרה, מביא בהמאמר מה שאמרו רז״ל12 ויחיד אימתי בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, והיינו, דהמעלה והסגולה המיוחדת שישנה בעשרת ימי תשובה, שעליהם נאמר13 דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, הנה מעלה וסגולה זו ישנה גם בתפילת הציבור דכל השנה14. כלומר, שהרבים בתפילתם (במשך כל השנה) ממשיכים י״ג מדות הרחמים, כמבואר בהמאמר שם. דהנה בעשרת ימי תשובה אומרים סליחות וי״ג מדות הרחמים, ואמרו רז״ל15 שנתעטף הקב״ה כשליח ציבור והראה לו למשה סדר תפילה כו׳ (אמירת י״ג מדות הרחמים) והבטיח לו דכשיעשו ישראל לפני כסדר הזה יהי׳ בדוגמת אמירת י״ג מדות הרחמים דהקב״ה בפעם הראשונה. דענין זה הוא גם בכל ימות השנה. ועאכו״כ בעשרת ימי תשובה, שאז הוא באופן נעלה יותר, שהרי מר״ח אלול ואילך מאירות י״ג מדות הרחמים16, ובפרט בעשרת ימי תשובה שאז הגילוי די״ג מדות הרחמים הוא עוד יותר אפילו מהעילוי שבחודש אלול16. ומכיון שתפילת הרבים יש בה (כנ״ל) המעלה דעשרת ימי תשובה, מובן מזה, דתפילת הרבים ממשכת הגילוי די״ג מדות הרחמים, בדוגמת הגילוי די״ג מדות הרחמים שבעשרת ימי תשובה. וזה שייך גם למעלת תפילת הרבים שהובאה בהמאמר לפני זה שעלי׳ נאמר א-ל כביר ולא ימאס, היינו שהתפילה מתקבלת ואינה חוזרת ריקם ח״ו, כי ברית כרותה לי״ג מדות הרחמים שאינן חוזרות ריקם כו׳17. וזהו מה שהמעלה דעשרה שבנוגע לתורה היא בדוגמת מעלת העשרה דתפילה, דכשם שע״י תפילת הרבים נמשך הגילוי די״ג מדות הרחמים, עד״ז הוא גם בנוגע לתורה דרבים, שע״י לימוד התורה דרבים ממשיכים י״ג מדות הרחמים. והגם דענין התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, היינו דהמטה אינו אלא כלי לקבל ההמשכה שמלמעלה, וא״כ מה נוגע כל כך המעמד ומצב דהמטה (אם הוא עשרה או פחות מעשרה), דבשלמא בתפילה שענינה הוא העלאה מלמטה למעלה, סולם18 מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה19, מובן הטעם על מה שההמשכה די״ג מדות הרחמים היא ע״י תפילת הרבים דוקא, כי בתפילה נוגע המעמד ומצב דהמטה (שיהיו עשרה), משא״כ בתורה שהמטה הוא רק כלי לקבל, הרי לכאורה המצב של המטה (עשרה) נוגע רק לאופן הקבלה (ולא לההמשכה), מ״מ מחדש בהמאמר דילפינן תורה מתפילה, דכמו שבתפילה המשכת י״ג מדות הרחמים היא ע״י תפילת הרבים דוקא, כן הוא גם בתורה, שע״י לימוד התורה בעשרה נמשכות י״ג מדות הרחמים.
והנה י״ג מדות הרחמים הם למעלה מסדר ההשתלשלות. דהנה מספר י״ג מורה על דרגא שלמעלה ממדידה והגבלה. דהמספר י״ב שייך לעולם הבריאה, כמבואר בכמה מקומות20 בענין י״ב גבולי אלכסון, דהיינו שיש ענין של גבול ואלכסון מקו אחד לזולתו, ועי״ז נעשים י״ב גבולי אלכסון שבעולם הבריאה. משא״כ י״ג מדות הרחמים הן באצילות או למעלה מאצילות21. ועד״ז בנוגע לי״ב וי״ג בתמוז, דאף שי״ב בתמוז יש בו גודל ההפלאה שהוא יום הולדת22, וגם יום הגאולה, כמבואר במכתב ההקדמה למאמר ד״ה עשרה שיושבים מבעל הגאולה3, שביום השנים עשר לחודש תמוז כו׳ גאולה ניתנה לו, ואח״כ ממשיך ״לא אותי בלבד גאל הקב״ה בי״ב תמוז כי אם גם כו׳״, וממשיך ומונה את כל הסוגים בעם ישראל הכוללים את כל עם ישראל במקום ההוא ובזמן ההוא, ועד שגאולה זו היתה אח״כ פעולה נמשכת, ופועלת גאולה בלימוד התורה וקיום המצוות, ועי״ז נעשית גאולה גם בענינים פרטיים, עד לענינים גשמיים, עד לבני חיי ומזוני23 רויחי, שיהי׳ בכולם ענין של רויחי, ענין שלמעלה ממדידה והגבלה, שזה קשור לכאורה למספר י״ג. ומ״מ אינו דומה לי״ג בתמוז שהוא יום הגאולה ממש. ואין הכוונה בזה שרק המספר האחד הנוסף על י״ב הוא למעלה ממדידה והגבלה, וכל שאר הי״ב הם במדידה והגבלה, אלא שכל הי״ג הם למעלה ממדידה והגבלה. כי הוספה זו (של מספר אחד) היא הוספה שבאין ערוך, המהפכת (מאַכט איבער) את כל הי״ב, שכל הי״ב נכללים באחד זה, דאחד בגימטריא י״ג. ועד שהי״ב הם בדוגמת ומעין ממש הענין די״ג. ועד״ז הוא בנוגע י״ג מדות הרחמים, שכל י״ג המדות יש בהן אותה התכונה ואותו התוקף שאינן חוזרות ריקם, לא רק המדה הי״ג אלא כל הי״ג מדות. וע״ד מה שמבאר בהמשך המאמר, בענין היגיעה בתורה, דאינו דומה שונה פרקו ק׳ פעמים לשונה פרקו ק״א פעמים24. וכמבואר בהמאמר שצ״ל בתורה ב׳ אופני יגיעה. יגיעה אחת היא היגיעה להבין לימודו, דלא יגעת ומצאת אל תאמין25, ועוד יגיעה צ״ל לשנות טבעו ורגילותו, וכנ״ל דאינו דומה שונה פרקו ק׳ פעמים לשונה פרקו ק״א פעמים משום שמשנה מטבעו ורגילותו. [ומביא ע״ז דוגמא בהמאמר מתפילה, דע״י התפילה משנה את טבעו כו׳, שהרי ענין התפילה הוא ולעבדו בכל לבבכם26 (איזו היא עבודה שבלב זו תפילה27), עובד אלקים, שהעבודה ענינה הוא לצאת מטבעו ורגילותו, כמבואר בארוכה בתניא שם, ובפרט בחלק זה שבתפילה שבו צ״ל כעבדא קמי מרי׳28, בביטול לגמרי. והנה בפרט זה רואים שינוי והוספה בהמאמר על המבואר בתניא. דבהמאמר מבאר ענין שינוי רגילותו שבתורה, וענין לומד ק״א פעמים, אחרי הקדמת הענין כפי שצ״ל בתפילה שענינה העלאה מלמטה למעלה. אבל בתניא שם מביא בתחילה מהגמרא בענין שונה פרקו ק״א פעמים גבי לימוד התורה, ומזה לומד על עבודת ה׳ בכלל, כולל ענין התפילה, שצ״ל באופן דשינוי טבעו כו׳. והוא משום שבמאמר זה מבאר איך שבתורה יש גם מעלת התפילה כו׳, השונה פרקו ק״א פעמים, כנ״ל].
והנה כששונה פרקו ק״א פעמים אין זו רק הוספת פעם אחת, אלא שהוא עילוי שלא בערך, שהוספה זו פועלת בכל המאה פעמים. דאין זה שהמאה פעמים שלמד נקראים לא עבדו ורק בפעם הק״א נקרא עובד אלקים, אלא שע״י הוספת הפעם הק״א עי״ז מתהפכים כל הק׳ פעמים. וכן הוא גם בפשטות בלימוד התורה, דע״י הוספת ידיעה אחת בתורה, הרי זה פועל שינוי והוספה וחידוש בכל עניני התורה שלמד עד אז. שהרי דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר29, והתורה כולה היא אחת (עד שזה מובא להלכה בפועל), דמזה מובן, שע״י הוספת ידיעה אחת בתורה מיתוסף בכל התורה שלמד, וכדאיתא בגמרא סנהדרין30 על הפסוק31 נפש עמל עמלה לו הוא עמל במקום אחד והתורה עומלת לו במקום אחר. ובפרט כאשר הוספת הפעם המאה ואחת היא שינוי טבעו ורגילותו32, הרי תכונה זו מהפכת ובאופן דאין ערוך את כל לימוד תורתו שלפני זה (ובאופן נעלה שלא בערך מענין נוסף בלימוד התורה סתם). ועד״ז הוא בנוגע לי״ג מדות הרחמים, שכל י״ג המדות יש בהם אותה התכונה ואותו התוקף שאינן חוזרות ריקם.
וזהו עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי׳ ביניהם, שהוא ע״ד החידוש שבתפילת הציבור, דע״י שמצב המטה הוא באופן דעשרה שמתפללין, עי״ז ממשיכים י״ג מדות הרחמים, וכן הוא בלימוד התורה בעשרה שממשיך בחי׳ י״ג מדות הרחמים. והיינו, דלא זו בלבד שע״י עשרה שיושבים יש מעלה באופן קבלת ההמשכה, שלפי זה ההפרש בין עשרה שיושבים לחמשה וכו׳ עד אחד אינו רק בזה שע״י עשרה שיושבים מקיימים יותר את הענין שלימוד התורה צ״ל מתוך דיבוק חברים33 כו׳, דמזה מובן, שכאשר לימוד התורה הוא ע״י כלל ישראל שנכללים במספר עשרה הרי ענין דיבוק חברים הוא ביתר שאת ויתר עוז, אלא יתירה מזו, שגם ההמשכה היא נעלית יותר, י״ג מדות הרחמים (וכמו בתפילה שממשיכים י״ג מדות הרחמים). וזהו מה שממשיך בהמאמר שגם בתורה ישנו הענין די״ג מדות שהתורה נדרשת בהם, דכמו שע״י י״ג מדות הרחמים שבתפילה פועלים רצון חדש למעלה, יהי רצון כו׳34, כך ע״י הלימוד שע״י י״ג מדות שהתורה נדרשת בהם, ממשיכים ומגלים דברים חדשים בתורה. וממשיך ומביא ע״ז את תורת המגיד ממעזריטש נ״ע35 דכאשר הזכיר משה רבינו מדה הראשונה מי״ג מדות הרחמים, א-ל נא רפא נא לה36, שזה הי׳ בתפילתו, הרי עי״ז נתגלה המדה הראשונה מי״ג מדות שהתורה נדרשת, מדת קל וחומר, כמארז״ל37 ק״ו לשכינה.
והנה ידועה תורת הבעש״ט38, שכל ענין שאדם שומע או רואה יש בו הוראה לעבודתו לבוראו, כיון שזוהי תכלית הבריאה והמציאות והקיום שלו בעולם. ומוסיף ומבאר בזה הרב המגיד39, שכל מה שרואה ושומע וכל המקריות שיקרה לאדם הכל הם באים להתעורר כו׳, היינו שהראי׳ ושמיעה היא באופן דמקריות, שלא הי׳ בכוונתו לראות או לשמוע, וגם לא הי׳ בכוונת איש אחר להראות או להשמיע לו דבר זה, אלא הוא דבר שקרה על פי מנהגו של עולם, ובמילא יש מקום לקרוא לראי׳ ושמיעה זו על פי תורה בשם מקרא בערך הענינים שהם בכוונה, ובלשון הכתוב40 כי יקרא קן ציפור לפניך, פרט למזומן41, דיש דבר שהוא מזומן, ויש דבר שהוא מקרה (יקרא). והרי מובן, ובפרט ע״פ ביאור הבעש״ט42 בענין השגחה פרטית, שהשגחה פרטית היא על כל הסוגים דדצח״מ, שגם כשיקרא קן ציפור לפניך הרי הוא מוכן ומזומן ממחשבה הקדומה דא״ק שנמשכת לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, אלא ההפרש הוא, שבדבר זה נשלמת הכוונה דוקא ע״י שבעולם למטה בא ענין זה מצד הנהגת העולם ע״פ מקרה, בלי כוונת אותו אדם או אדם אחר וכיו״ב. (ומכל זה מובן, שכן הוא גם בנוגע לעניננו, שמדת ק״ו יש לה קשר ושייכות לענין עשרה שיושבים כו׳, וכדלקמן).
והנה נת״ל דהחידוש דעשרה שיושבים ועוסקין בתורה הוא, דנוסף לזה שעי״ז עושים כלים רחבים למעלה ממדידה והגבלה, כי כלים אלה הם כלל ישראל שנכללים במספר עשרה כמ״ש43 אתם נצבים היום כולכם גו׳ ראשיכם גו׳, דמונה עשרה סוגים (כדאיתא בזהר44), הנה נוסף לזה גם ההמשכה מלמעלה היא למעלה ממדידה והגבלה (ע״ד מה שאתם נצבים גו׳, כל עשרת הסוגים, הנה עי״ז נמשך מלמעלה שיהיו חיים וקיימים לפני ה׳ אלקיכם45), וטעם הדבר הוא, משום שכשמקבץ עשרה מישראל ויושב ללמוד אתם תורה, הרי לא רק שהוא בעל הבית על הכלים והצינורות, שיש לו כלים וצינורות שלמעלה ממדידה והגבלה, אלא עוד זאת, דעי״ז מגיע למעלה מעלה עד שממשיך ממקום עליון יותר בתורה עצמה, ומשם נמשך למטה מטה, כי תורה לא בשמים היא46. כי ע״י שלומד בעשרה ובדיבוק חברים וכיו״ב שזהו אחד מהדברים שהתורה נקנית33 ונעשית שלו, ועד שהוא נוגע להלכה שתורתו נקראת על שמו47, ורב שמחל על כבודו כבודו מחול48, דאין כבוד אלא תורה49, משום שהתורה היא שלו, הרי עי״ז הוא ממשיך מהתורה את כל ההמשכות עד למטה מטה. וכמבואר בהמשך המאמר, דידוע50 ההפרש בין ברכה לתפילה, דברכה היא בדרך המשכה מלמעלה, משא״כ התפילה היא שאינו בעל הבית על הענין ורק מבקש צרכיו מלמטה למעלה, ומקדים שבחו של מקום ומסיים בשבחו של מקום. ועד״ז הוא ההפרש בין תורה לתפילה, דבתורה נעשה בעל הבית על התורה שלמד, משא״כ בתפילה. ולפיכך ממשיך מהתורה את כל ההמשכות עד למטה מטה. והרי דברים קל וחומר, דאם ע״י עבודת התפילה אפשר שיהי׳ בעל הבית שיש לו כח לברך, דלכן מברך בפשטות ובלשון הבטחה, כבברכת כהנים. דברכת כהנים היא כללות ענין הברכות51, והיא מצות עשה מן התורה הן בארץ והן בחו״ל בזמן הבית ובזמן הגלות52, וצריך שיהיו לזה עשרה מישראל, ואפילו כשיש רק עשרה כהנים הרי הם שלוחי דרחמנא53 להמשיך הברכות לעם שבשדות וכיו״ב. ואומרים בלשון הבטחה יברכך ה׳ וישמרך גו׳ עד לוישם לך שלום54, כי היא הבטחת תורת אמת שהיא תורת חיים. היינו שהברכות נמשכות בחיי יום יום עד למטה מטה, שזהו ענינה של ברכת כהנים, ומתוך אהבה כנוסח הברכה, עד שיהי׳ יאר ה׳ פניו אליך גו׳. והבטחה זו מתקיימת בוודאות ובמהירות, כמבואר בלקו״ת ד״ה והנה פרח מטה אהרן55 שהברכה נמשכת באופן דשקדים, עד מהרה ירוץ דברו56, ושקדים אלו מהפכים את השקדים המרים57 דג׳ השבועות, שיהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים58, ענין השקדים טובים, שממשיכים את הברכות עד לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, היינו אפילו כשנמצא במצב שאין תחתון למטה ממנו, בזמן הגלות, ובגלות גופא בחושך הכפול והמכופל דעקבתא דמשיחא. הרי מובן במכל שכן וקל וחומר גבי תורה, דכיון שנעשה בעל הבית על התורה שלמד, ממשיך את כל ההמשכות עד למטה מטה. [ויש לומר ק״ו גם להיפך, מתורה על תפילה, ע״ד מה שנת״ל ההפרש בין המבואר בהמאמר להמבואר בתניא אם למדים תורה מתפילה או להיפך].
ולהבין יותר המעלה דתורה על תפילה, הנה ידוע דאף שב׳ אופנים אלו בהמשכות מלמעלה, ע״י תורה או ע״י תפילה, שתיהם נעשו ע״י תנאים, ועל שניהם מסופר באריכות בתורה שבע״פ59, מ״מ רואים בזה חילוק עיקרי, דבשעה שההמשכה היתה ע״י התפילה הרי היו צריכים כמה תפילות ותעניות, ואח״כ כדי שהברכה מלמעלה תתאים אל המקבלים היו צריכים לכמה וכמה טענות כו׳, משא״כ המשכת המטר ע״י לימוד התורה עה״פ60 הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד היתה לכתחילה באופן הראוי בלי שהיו צריכים לשום השתדלות ותעניות ותפילות וכיו״ב, אלא שנמשך המטר מיד, ונתקיים מה שכתוב61 כאשר ירד הגשם גו׳ והולידה והצמיחה וגו׳ עד שהצמיחה פירות ופירי פירות עד סוף העולם. וכן הוא גם ברוחניות הענינים, דההמשכה היא עד סוף העולם, כמפורש בחסידות דהכוונה בזה היא עד סוף ההעלם וההסתר, היינו לא שהעולם מתבטל, אלא שנשאר במציאותו והוא כמו עולם האצילות או עולמות הא״ס ועולמות שבגלגלתא (שגם הם נקראו עולמות, כביאור כ״ק אדמו״ר הזקן באגה״ק62 דקרוב לומר שנקראו עלמין לגבי הגולגלתא והדיקנא כו׳), הרי גם הם נקראים בשם עולמות, ודוקא בהם הוא גילוי אלקות באופן דפרעה, מלשון אתפריעון ואתגליין מיני׳ כל נהורין (כדאיתא בזהר63). וזהו גם מה שממשיך בהמאמר ומקשר ענין עשרה שיושבים ועוסקים בתורה עם ענין הצדקה, דצדקה היא מצותו של הקב״ה, כמ״ש64 רחבה מצותך מאוד, למעלה ממדידה והגבלה, דגם בענין הצדקה נאמר65 ונתתם חמישית לפרעה וארבע הידות יהי׳ לכם, היינו שממשיכים בחי׳ אתפריעו כל נהורין, כל ההמשכות וההשפעות הבאות מלמעלה.
ובשעה שיתבונן האדם שכאשר הוא לומד תורה כפי שבעל הגאולה עושה אותו שליח ונותן לו כח ומברך אותו ומבטיחו בהצלחה, הנה אז נעשה הוא בעל הבית על התורה (כמבואר בהמאמר), והכל תלוי רק בו, וע״י התורה נמשכות כל הברכות, כמ״ש66 אם בחוקותי תלכו גו׳ עי״ז יומשכו כל הברכות האמורות בפרשה, מתחיל מונתתי גשמיכם בעתם, כל הברכות הגשמיות, כתורת הבעש״ט67 על ונתתי גשמיכם שאתן לכם הגשמיות. וע״ד המבואר בענין התפילה, בתהילים בתחילת מזמור ק״ב [דבי״ב תמוז זה הוא סיום שנת הק״ב של בעל הגאולה, וידועה68 התקנה שפירסם בעל הגאולה, שכ״ק אדמו״ר הזקן קיבל מהרב המגיד בשם הבעש״ט לומר מזמור התהילים המתאים למספר שנותיו] תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה׳ ישפוך שיחו, ומבאר בזה הבעש״ט69 שתפילת ובקשת העני היא הא גופא שלפני ה׳ ישפוך שיחו. דמכיון שבעת התפילה הוא עומד כעבדא קמי מרי׳ (ע״ד שבתורה צ״ל תחילה נפשי כעפר לכל תהי׳70), הרי לכן כל עיקר תפילתו הוא שלפני ה׳ ישפוך שיחו. וכתורת רבינו הזקן71 עה״פ72 מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, איני רוצה שום דבר לא הגן עדן שלך לא העולם הבא שלך, איני רוצה כי אם אותך בלבד (איך וויל זע גאָרניסט ניט דיין ג״ע ניט דיין עוה״ב, איך וויל מערניט אַז דיך אַליין). דתורה זו נכתבה ונתפרסמה ע״י נכדו וממלא מקומו כ״ק אדמו״ר הצ״צ, ואח״כ נדפסה עד שנעשית הוראה ונתינת כח לדורות, אע״פ שהיא לכאורה מעלה הכי נעלית, אבל היות שהולכים בדרכיו ולומדים תורתו, הרי עי״ז מתאחדים ביחוד נפלא עם בעל התורה, כיון שהיא תורתו, והוא בעל הבית עלי׳, ואז הרי השכל והמשכיל והמושכל מתאחדים ביחוד נפלא כו׳73, הרי במילא ענין זה הוא נתינת כח ללומד תורתו, שגם הוא שייך למעלה זו. וע״ד המבואר74 בענין יראה שהיא מילתא זוטרתי גבי משה רבינו ומשום זה היא מילתא זוטרתי לגבי כאו״א מישראל, עד שאומרים לכאו״א מישראל ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו׳75 בנוגע לפועל, כמובן מפשטות המשך הכתוב. וכן בתורת אדמו״ר הזקן שאיני רוצה כי אם אותך בלבד (אַז איך וויל מערניט ווי דיך אַליין), הרי זה נמשך לכאו״א, בין אם מרגישים זאת בין אם לאו (צי מ׳פילט עס יע צי מ׳פילט עס ניט), הרי זה פועל על כאו״א ההולך בעקבותיו (וואָס האַלטן זיך אין דער קליאַמקע76), עאכו״כ אצל הלומדים תורתו, והלימוד מביא לידי מעשה.
והנה אח״כ ממשיך במזמור זה77 בענין התורה, תכתב זאת לדור אחרון, דזאת התורה היא נצחית ולא תהי׳ מוחלפת. ואח״כ מתחיל מיד במזמור ק״ג, לדוד ברכי נפשי את ה׳, שזהו ענין התפילה בחלק השבח של מקום, תפילה בתור הודאה, דלכן ברכי נפשי את ה׳, וכדאיתא בגמרא ברכות78 שנסתכל דוד בחמשה עולמים (דרגות ושלבים) ואמר ה׳ פעמים ברכי נפשי, וזה פועל אח״כ את ענין התפילה ממש, כהמשך המזמור79 כרחם אב על בנים ריחם ה׳ על יראיו, דיראיו הם כל ישראל, שהרי היראה היא ראשית העבודה ועיקרה ושרשה80, היינו היסוד לכל העבודות כולם, דכאו״א מישראל מצד עצמו הוא מאמין בן מאמין81, ולכן יש אצלו ענין היראה, וכרחם אב על בנים כן ריחם ה׳ על יראיו. וזהו כללות הענין של המזמורים ק״ב וק״ג, דנוסף לזה שהם חלק מהתורה בכלל, שהרי תהילים הוא אחד מכ״ד כתבי הקודש, ועוד זאת, שמדמים את חמשת הספרים שבתהילים לחמשה חומשי תורה, ועד שמדמים את מספר הפסוקים שבתהלים למספר הפסוקים שבתורה (שההפרש ביניהם הוא במספר מצומצם, ויש טעם במילתא)82, הרי לימוד התורה הוא בהקדמת התפילה (כנ״ל), ואז הוא בתכלית השלימות.
וע״י ב׳ הענינים דתורה ותפילה, ובפרט ע״י הוספת ענין הצדקה, כסיום המאמר שלימוד התורה עם חבירו (עשרה שיושבין כו׳) כולל גם ענין הצדקה, דעי״ז הוא גומל חסד עם חבירו, הרי עי״ז יש לו את ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד וקיים, וציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה83, היינו ע״י לימוד התורה (משפט84) באופן של צדקה (לימוד עם הזולת), דענין הצדקה נמשך מאברהם אבינו כמ״ש85 למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, ועי״ז עובד עבודתו כמו אברהם אבינו בשינוי טבעו ורגילותו, וכמובא בהמאמר מה שנאמר86 גבי אברהם אבינו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, היינו שיצא מטבעו ורגילותו, ועבודה זו היא ההכנה הקרובה לציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה, הגאולה האמיתית והשלימה, ובאופן דנגאלין מיד (כלשון הרמב״ם87).
ואז תהי׳ גאולה שלימה ואמיתית וכללית, חירות אמיתית, גאולה שאין אחרי׳ גלות88, ואז הנה הימים שהיו באופן הפכי (הצומות) יהפכו לששון ולשמחה ולמועדים טובים, בכל הלשונות שבזה בתנ״ך89 וברמב״ם90 ובנוסח הסליחות91 ובכמה מקומות92. וכל זה נמשך למטה מעשרה טפחים, באופן דמיד הן נגאלין, מיד ממש, ונלך בשמחה ובטוב לבב לבית המקדש השלישי, ללמוד תורה מפי משיח צדקנו, והקיצו ורננו שוכני עפר93 ובעל הגאולה בתוכם ובראשם, ושם נעשה לפניך כמצות רצוניך94, מצות הקרבנות, וכל שכן וקל וחומר מצות הצדקה והתפילה, הרי מובן העילוי שיהי׳ בכל ענינים אלו בבית המקדש השלישי, בתורה עבודה וגמילות חסדים, באופן של שלישי, שאין למעלה הימנו, וטועמי׳ חיים זכו95, לטעום מעין זה בימי הגלות האחרונים, ובפרט אחר ההתעוררות דימי הגאולה, שהוא גם יום הולדת, שמזלו גובר בו96, י״ב וי״ג בתמוז, וממשיכים זה למטה מטה לכח העשי׳ שהוא הכח הכי תחתון, לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים97, שיהי׳ שם דירה באופן שכל עצמותו ומהותו נמצא בהדירה בכל עניניו ועאכו״כ בעצמותו98, וטועמי׳ חיים זכו עוד בזמן הגלות, שלכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם99, ולומדים תורה מתוך הרחבה, וברבים ובפירסום, ופועלים גם במקומות אלו שלכאורה אי אפשר לפעול זה בהם, הרי פורצים את הגדרים עד שהגדר מתבטל לגמרי, ונעשה הרחבה גמורה, וכל ישראל מתקהלים יחד וקהל גדול ישובו הנה100, ונעזרים ע״י מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך101, שהם יביאו את כאו״א מישראל כמנחה בכלי טהור102, בארץ הקודש, ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה103, אפילו בזמן הגלות, עאכו״כ בעקבתא דמשיחא. ובאים לשם בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו104, וכספם וזהבם אתם, ריבוי ושלימות בתורה ומצוות, שהוא אמיתית ענין הכסף והזהב של ישראל, ויתירה מזו אבנים טובות ומרגליות, רכוש גדול עד למעלה ממדידה והגבלה, ובאים לשלימות הארץ בגבולותי׳ ותיכף ומיד ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך105, אנכי ה׳ אלקיך המעלך מארץ מצרים (ומבקש) הרחב פיך ואמלאהו106, בתחילה מעלך מארץ מצרים, ואח״כ ירחיב ה׳ את גבולך, בארץ קיני קניזי וקדמוני107, במהרה בימינו ממש.
__________
1) אבות פ״ג מ״ו.
2) סה״מ תרפ״ח ע׳ קמח (תש״ח ע׳ 265) ואילך. ועוד.
3) סה״מ תרפ״ח שם ע׳ קמו (תש״ח ע׳ 263) ואילך. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ פ ואילך.
4) ברכות מט, סע״ב (במשנה).
5) ראה גמ׳ ברכות שם נ, א. שו״ע או״ח סקצ״ב ס״א.
6) שם ס״ג.
7) סדר ברכת המזון.
8) יתרו כ, כא.
9) איוב לו, ה.
10) ברכות כא, ב. מגילה כג, ב. ועוד.
11) סכ״ג (קלה, סע״ב. קלו, ב). וראה גם סה״מ תרנ״ט ע׳ נט.
12) ר״ה יח, א.
13) ישעי׳ נה, ו.
14) ראה סידור (עם דא״ח) שער ר״ה רלד, ג ואילך. ובכ״מ.
15) ראה ר״ה יז, ב. וראה חדא״ג מהרש״א שם.
16) לקו״ת פ׳ ראה כה, ב ואילך. לב, א ואילך. לג, א ואילך. סידור (עם דא״ח) שער האלול רכה, ג ואילך. ועוד.
17) ר״ה יז, ב.
18) ויצא כח, יב.
19) ויצא כח, יב. ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. תקו״ז תיקון מה. ועוד.
20) אוה״ת בראשית טו, א ואילך. ועוד.
21) ראה אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תקנז ואילך. וש״נ.
22) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 601 ואילך.
23) ראה מו״ק כח, א. לקו״ש ח״ד ע׳ 1306.
24) חגיגה ט, ב.
25) מגילה ו, ב.
26) עקב יא, יג.
27) תענית ב, א.
28) שבת י, א. זח״ג רכג, א.
29) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ה.
30) צט, ב.
31) משלי טז, כו.
32) ראה תניא שם. סה״מ תרפ״ח שם.
33) אבות פ״ו מ״ו.
34) ראה בהנסמן לקמן הערה 50.
35) או״ת מו, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלז). וראה גם אוה״ת בהעלותך ע׳ תב. פ׳ ראה ע׳ תשפה. המשך יונתי תר״מ פי״ח (ע׳ כט).
36) בהעלותך יב, יג.
37) ב״ק כה, א.
38) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקכ״ז-ט (קא, ב ואילך). וראה בארוכה לקו״ש י״ב-יג תמוז שנה זו (חכ״ג ע׳ 157 ואילך).
39) לקו״א (הוצאת קה״ת) סרי״ג (נב, ב ואילך).
40) תצא כב, ו.
41) חולין קלט, א.
42) כש״ט שם סקי״ט (צט, סע״ב) ואילך. וש״נ.
43) ר״פ נצבים (כט, ט-י).
44) ח״ב פב, א.
45) ראה כש״ט שם סל״א (עח, א). וש״נ.
46) ב״מ נט, ב.
47) ע״ז יט, א.
48) קידושין לב, סע״א. וראה שם, ריש ע״ב.
49) אבות פ״ו מ״ג.
50) לקו״ת פ׳ ראה יט, רע״א. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תפז. שם ע׳ תצב. ד״ה כה תברכו תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קלב ואילך). ד״ה אריב״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט בתחלתו). לקו״ש ח״י ע׳ 38, ובהנסמן שם.
51) ראה מקומות שבהערה הקודמת.
52) סוטה לח, ב. שו״ע אדה״ז סקכ״ח סל״ח.
53) ל׳ חז״ל – יומא יט, א. וש״נ.
54) נשא ו, כד ואילך.
55) קרח נה, ג.
56) תהלים קמז, טו.
57) ראה זח״ב טו, ב – הובא בלקו״ת שם נו, ב. אוה״ת בראשית נא, ב.
58) נסמן לקמן הערות 89-92.
59) זח״ג נט, ב. תענית כג, א. וראה בארוכה אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד ואילך. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז ואילך.
60) תהלים קלג, א.
61) ישעי׳ נה, י.
62) ס״כ (קל, א).
63) ח״א רי, א.
64) תהלים קיט, צו. וראה אגה״ק סי״ז (קכו, א).
65) ויגש מז, כד. וראה לקו״ת שה״ש ו, ד.
66) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
67) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סוסר״ז (כז, א. וראה סה״ש תשמ״ט ח״א ע׳ 19 בשוה״ג להערה 3).
68) אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא. – וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לעיל ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
69) כש״ט שם סצ״ז (יג, ג). וראה גם לקו״ש ח״ט ע׳ 271.
70) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
71) סהמ״צ להצ״צ קלח, א. וראה גם תו״א נח ט, א. לקו״ת תזריע כ, א.
72) תהלים עג, כה.
73) תניא פ״ה.
74) שם רפמ״ב.
75) עקב י, יב.
76) ראה סה״מ תרפ״ד בהוספות ס״ע שנד.
77) פסוק יט.
78) י, א.
79) פסוק יג.
80) תניא רפמ״א.
81) שבת צז, א.
82) קידושין ל, סע״א.
83) ישעי׳ א, כז.
84) לקו״ת דברים א, סע״ב.
85) וירא יח, יט.
86) ר״פ לך לך (יב, א).
87) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
88) ראה מכילתא בשלח טו, א. תוד״ה ה״ג ונאמר – פסחים קטז, ב.
89) זכרי׳ ח, יט.
90) סוף הל׳ תעניות.
91) לעשרה בטבת – פיוט ״אבותי״. לשבעה עשר בתמוז – פיוט ״אתאנו״.
92) ראה תוספתא סוף תענית. טושו״ע סוף הל׳ תענית.
93) ישעי׳ כו, יט.
94) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
95) נוסח תפלת מוסף דשבת. וראה פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. ועוד. לקו״ש ח״א ע׳ 59. חט״ו ע׳ 282. ח״כ ע׳ 173.
96) ראה ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח ובקה״ע שם. לקו״ש ח״ה ע׳ 86.
97) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
98) ראה אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סו. וש״נ.
99) ע״פ בא י, כג.
100) ירמי׳ לא, ז.
101) ישעי׳ מט, כג.
102) שם סו, כ.
103) עקב יא, יב.
104) בא י, ט.
105) פ׳ שופטים יט, ח.
106) תהלים פא, י. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשמ״ב) אמירת מזמור זה. המו״ל.
107) פירש״י פ׳ שופטים שם. ב״ר פמ״ד, כג. ובכ״מ.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז (הוספות) ע' שצ ואילך]