בס״ד. ש״פ ויגש, ז׳ טבת ה׳תשכ״ה
הנחה בלתי מוגה
ויגש אליו יהודה וגו׳1, ומבואר בדא״ח (בהחסידישע פרשה)2 שהו״ע סמיכת גאולה לתפילה3, דיוסף הו״ע גאולה, ויהודה הו״ע תפילה שהוא מלשון הפעם אודה4, וויגש אליו היינו סמיכת גאולה לתפילה, בי אדוני הו״ע די״ב ברכות אמצעיות5, אליו הו״ע6 אליו ולא למדותיו7, ויגש הוא ההכנה.
והנה בכת״י (ביכלאַך) שיצאו לאחרונה מן המיצר אל החירות יש מאמר מאדמו״ר הצ״צ (שהכת״י (ביכל) הוא מאמרי אדמו״ר הצ״צ), שהוא בד״ה להבין מאמר רז״ל8 אוא״ס למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה כו׳9, ויש מאמר מכ״ק אדמו״ר מהר״ש שנדפס10, וכנראה שהוא מיוסד על מאמר זה, אלא שכאן יש הוספות. ומקשה, איך שייך לומר על אוא״ס מעלה מעלה ומטה מטה. ומבאר שם, ואומר שעפ״ז יובן ג״כ ענין תפילה ותורה, דבתורה יש ב׳ ענינים, א׳ דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו11, והב׳ שג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה12, שענין כל הקורא כו׳ הו״ע מה שבא ע״י עבודת האדם דוקא, משא״כ הג׳ שעות ראשונות הוא שבא מצד למעלה גופא. וע״ד החילוק בענין התורה שיש המשכה כללית והמשכה פרטית, עד״ז הוא ג״כ בתפילה, שיש תפילת יחיד ותפילת ציבור, שעל תפילת ציבור כתיב13 הן א-ל כביר לא ימאס14. ומקשה שם, איך בתפילת יחיד שאומר רפאנו וכו׳ ומ״מ לא נתרפא, ואיך תיקנו אנשי כנסת הגדולה ברכה לבטלה (והוא עם שם ומלכות). ומבאר שם ביאור נפלא (אַ מורא׳דיקן און געשמאַקן וואָרט)15, אשר גם בתפילת יחיד בודאי זה ממשיך כל מה שמבקש, יהי׳ מי שיהי׳ מכיון שמתפלל בנוסח אנשי כנסת הגדולה, אלא שיכול להיות שנשארה ההמשכה למעלה מצד זה שיש ריבוי מסכים, עד שצ״ל כאן למטה. ולכאורה שוב אינו מובן, מה יש לו עם זה כיון שהעיקר הוא שיומשך למטה דוקא, ואמת שאם תפילה חזקה היא אז עוברת גם המסכים, אבל אם לא הרי לא עוברת.
ומבאר, שהוא ע״ד מתן בסתר, היינו שהמתנה יש כאן למטה, אלא שהוא בסתר. וזהו ג״כ ביאור נפלא (אַ מורא׳דיקן און געשמאַקן וואָרט), אשר ניתוסף כאן על מה שמבואר בכמה מקומות16 שע״י התפילה ניתוסף אורות באצילות, וכאן נמצא שניתוסף גם לגבי עשי׳, והוא למטה אלא שהוא בסתר. ומ״מ מה יש לו מזה, כיון שהוא בסתר. ומבאר, שאם ישבור את המסכים וכו׳, אז אינו ממשיך מאצילות אלא מגלה מה שיש למטה בעשי׳. וכל זה הוא בתפילת יחיד, אבל בתפילת ציבור שהוא המשכה כללית, בא בגילוי למטה, וכמו שהוא בתורה הנפקא מינה בין כללות ופרטיות כנ״ל.
ובזה מבאר מעשה דר׳ חייא17 שהתפלל על מטר, ואמר משיב הרוח ונשיב זיקא כו׳, אמר מחי׳ מתים רגש עלמא כו׳, אשר לכאורה אינו מובן למה דוקא כשהתפלל לפני התיבה הי׳ זה, עד שבא אליהו ואמר שבלבל העולם ואין הזמן עדיין, והרי הי׳ מתפלל ביחיד בכל יום ולמה זה הי׳ דוקא עכשיו כשהתפלל לפני התיבה. והענין הוא, דשל ר׳ חייא מנפשי׳ קא סליק17, והיינו שבכל תפילות הנה האותיות הם של גשמיות ולכן המלאכים גפיף ונשיק כו׳18, משא״כ של ר׳ חייא לא הי׳ צריך לבוא לזה והי׳ מיד עולה. והנה כל זה הוא העלי׳ מלמטה למעלה, אבל כשבא מלמעלה למטה אז הי׳ מתן בסתר כנ״ל, כיון שכל זה הוא מה שמצד עצמו, אבל הציבור אינו ראוי לזה (דער ציבור האַלט נישט ביי דעם), אבל כשרבי, הנשיא של הדור, עושה את ר׳ חייא שליח ציבור, והיינו שהוא עיני העדה19, ולבית דין יש בכח לבטל את הציבור שהם לא יהיו מציאות (אַז זיי זאָלן נישט זיין קיין מציאות), אז לא הי׳ העלמות מצד הציבור, וממילא נמשך למטה. אבל כשהתפלל מצד עצמו הרי בודאי הי׳ ממשיך, אלא שהי׳ במסכים (וכשיבנה בית המקדש ואז יהיו כל ישראל בתשובה, הנה אז יתגלו כל ההמשכות שיש כבר למטה במסכים).
ומבאר ענין ההמשכות שע״י התורה, אשר לכאורה תורה שבע״פ מלובש בענינים גשמיים20 אף שהיא חכמתו ורצונו21 וכו׳. ומבאר22 ע״פ מ״ש23 חנוך לנער על פי דרכו גם וגו׳, וצריך להבין מאי מעליותא הוא אם הוא על פי דרכו (כמו שמקשה בחינוך קטן24), ומבאר דנער הייתי גם זקנתי25, שענין גם כי יזקין היינו באצילות, והיינו גם כשעולה באצילות הנה נער הייתי היינו מיצירה, וגם זקנתי באצילות, לא יסור מן הדרך שלמדוהו בהיותו נער, היינו משנה שהוא ביצירה (שביצירה יש הענין דו׳ קצוות). וזהו מצד ששורש התורה הוא גבוה מאוד, למעלה מעלה מאבי״ע (וכמ״ש26 ואהי׳ אצלו אמון), וממילא אין נפקא מינה בין אצילות לבריאה בזה, דהנה בלימוד ע״פ שכל אז יש נפקא מינה בין הלימוד דנער ללימוד דזקן, ובפרט בישישותו יש שכל יותר, אבל כשהוא למעלה מן השכל (שזהו שרשו של תורה) אין נפקא מינה בין נער וכו׳, שזהו חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין כנ״ל, ומזה מובן ההמשכה שע״י התורה שהיא המשכת אוא״ס ב״ה.
ועפ״ז מבאר ענין חנוכה27, אשר אינו מובן28 למה נקבע ביום כ״ה שאז הי׳ הנס השמן, דהרי היו צריכין לקבוע ביום כ״ד, שאז הי׳ ניצוח המלחמה. ומבאר, דענין כ״ה הוא מלכות (היינו שחנוכה הוא חנו כ״ה29), וכדאיתא30 על כה תברכו31 שהו״ע מלכות, ולכן כל הנביאים נתנבאו בכה ומה הוסיף כו׳31, שכה הו״ע מלכות, וכמבואר במ״א32 (ונקרא כה על שם שהוא מקור לבי״ע שהוא כדמותנו33). וז״ש34 וחסידיך יברכוכה, יברכו כ״ה35, שהו״ע דכהנים, שהכהנים הם מחסד עליון36. וזהו שנאמר בהם כה תברכו כו׳, שהם מברכים וממשיכים מבחי׳ החסד לבחי׳ מלכות, שנקרא כה, שהו״ע אבא יסד ברתא37 (וכמ״ש38 והוכן בחסד כסא).
והנה תורה נקראת עוז39 כמ״ש40 הוי׳ עוז לעמו גו׳, שהו״ע כח, ואורייתא מחכמה נפקת41 שהו״ע כח מ״ה42, שהו״ע ביטול, וע״י חכמה נמשך אור החסד גם בבחי׳ מלכות (וע״י ביטול תורה הו״ע צר43 כח מ״ה כו׳44). ומזה מובן הענין דחנוכה, אשר עיקר הגזירה היתה להשכיחם תורתך45, והנס הי׳ ע״י קיום התורה, ולכן הוא ביום כ״ה (ונקרא חנו כ״ה), דהיינו שעי״ז ניתוסף חסד במלכות כנ״ל שהו״ע דכ״ה, ולכן קבעו בכ״ה בכסלו ועשו את העיקר בשמן שהו״ע חכמה46, כח מ״ה, שנמשך אוא״ס (וחנוכה הוא גם לשון חנינה47). וזהו ג״כ לשון חנוכה שהוא לשון חנוך, מט״ט48, כנ״ל בענין חנוך לנער.
וזהו ויגש אליו יהודה, שהו״ע מלכות (כמבואר בתו״א49), שהוא מקבל מיוסף שהוא ז״א דאצילות, והוא משפיע ליהודה, וכל זה הוא עכשיו, אמנם לעתיד לבוא יהי׳ ההיפוך, ויתעלה יהודה על יוסף (כמבואר שם בתו״א) וכו׳.
__________
1) ריש פרשתנו (ויגש מד, יח).
2) כ״ה בהנחה (ולהעיר משיחת ש"פ וישב תשמ"ו (שיחות קודש ח"ב ע' 73. התוועדויות ח"ב ע' 96)). וראה זח״א ריש פרשתנו (רה, ב). נתבאר בד״ה ענין הגשת יהודה ליוסף תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ טז ואילך). ד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ קיט ואילך). תרס״ח (שם ע׳ תפז ואילך). העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ס״ע תשצד ואילך). ועוד. וראה ד״ה זה תשל״ו (לעיל ע׳ רז ואילך).
3) ברכות ד, ב. ט, ב.
4) ויצא כט, לה. תו״א ר״פ ויחי (מה, א).
5) ראה אוה״ת פרשתנו שמט, סע״א.
6) אוה״ת ריש פרשתנו (שמט, א. (כרך ה) תתקפב, א). ד״ה זה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ס״ע עב-עג). ועוד.
7) ספרי – הובא בפרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב. וראה בחיי דברים ד, ז. שם יא, יג.
8) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד – השלמה לכרך ג) ערך אוא״ס (ד) ס״ז סק״ו (ע׳ תכ). שם ס״ח (ע׳ תכא ואילך). וש״נ.
9) אוה״ת ענינים ע׳ קי ואילך. וראה גם שם ע׳ קמב ואילך.
10) סה״מ תרכ״ז ע׳ תכד ואילך. וראה גם ד״ה ונחה עליו רוח הוי׳ וד״ה על שלשה דברים העולם עומד תשי״ד (סה״מ פסח ח״ב ע׳ כו ואילך. סה״מ ימי הספירה ע׳ עח ואילך). וש״נ.
11) תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
12) ע״ז ג, ב.
13) איוב לו, ה.
14) ברכות ח, א. וראה בכ״ז אוה״ת שם ע׳ קכב.
15) בעת אמירת המאמר הוסיף: אשר לא מצאתי עדיין לעת עתה בדא״ח.
16) ראה סה״מ תרל״ג ח״א ס״ע רמד. וש״נ. סה״מ שמות ח״ב ריש ע׳ צ. וש״נ.
17) ב״מ פה, ב.
18) ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב. סה״מ תש״ח ע׳ 202. וש״נ.
19) שלח טו, כד. שהש״ר פ״א, טו (ב).
20) ראה תניא פ״ה.
21) שם פ״ד (ח, סע״א). ועוד.
22) אוה״ת שם ע׳ קכח.
23) משלי כב, ו.
24) תניא הקדמה לשעהיוה״א (עה, ב).
25) תהלים לז, כה. וראה יבמות טז, ב ובתוס׳ שם.
26) משלי ח, ל.
27) אוה״ת שם ע׳ קכג ואילך.
28) ראה גם לקו״ת צו טז, א. שערי אורה שער החנוכה כב, א. סהמ״צ להצ״צ עא, א. ובכ״מ.
29) תקו״ז תי״ג (כט, רע״א). שבלי הלקט סימן קפט. ר״ן שבת כא, ב. טואו״ח סתר״ע. סה״מ חנוכה ס״ע קצ. וש״נ.
30) ראה זח״ג קמח, א.
31) ספרי ופרש״י מטות ל, ב.
32) ראה בארוכה ד״ה ויאמר גו׳ לך לך וד״ה וירא העת״ר (המשך תער״ב ח״ב פרק שמח (ע׳ תשטו) ואילך). וראה גם ד״ה וקבל היהודים (הב׳) וד״ה החודש תשכ״ז (סה״מ פורים ע׳ קעא ואילך. סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ קצז ואילך).
33) בראשית א, כו.
34) תהלים קמה, י.
35) זהר ח״ב עט, ב. ח״ג קמו, א. רסז, א. וראה בארוכה ד״ה פדה בשלום תשכ״ו פ״ג (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ רכז) ואילך.
36) ראה זח״ג קמה, ב. ובכ״מ. וראה גם תניא רפ״נ. תו״א תצוה פב, א. ועוד.
37) זח״ג קנו, ב. רמח, א. תקו״ז תס״ט (קה, ב). ועוד.
38) ישעי׳ טז, ה.
39) מדרש תהלים ח, ג. שהש״ר פ״א, ד. פ״ב, ג (ג). וראה סנהדרין כו, ב. ויק״ר פל״א, ה. מכילתא בשלח טו, ב. יל״ש בשלח רמז רמד. מדרש תהלים עה״פ שבהערה הבאה. צג, א. זח״ב צד, א. ועוד.
40) תהלים כט, יא.
41) זהר ח״ב סב, א. פה, א. קכא, א. ח״ג קפב, א. ובכ״מ.
42) זח״ג (רע״מ) כח, א. לד, א. תניא פי״ח-ט. ובכ״מ.
43) משלי כד, י (הובא בהערה הבאה). וראה ברכות סג, א.
44) ראה אוה״ת שם: ״משא״כ בביטול תורה נאמר התרפית ביום צרה צר כחכה ופי׳ בזהר ר״פ ויצא דקנ״ב ע״ב התרפית מאורייתא עי״ז צר כח כה כו׳״.
45) נוסח הודאת ״ועל הנסים״ לחנוכה. וראה סה״מ תרפ״ט ס״ע 114-5. תש״א ע׳ 59-60. ובכ״מ.
46) תניא פנ״ג (עה, רע״א), מזהר (ראה זח״ג לד, א. שם לח, ב ובנצו״א שם אות א). מאו״א אות ש׳ סמ״ח. וראה גם תו״א תצוה פא, סע״ג-ד. (הוספות) קי, ד ואילך. ובכ״מ.
47) ראה אוה״ת שם: ״וחנו ג״כ ל׳ חן וחנינה שההמשכה שע״י התורה היא בחי׳ אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלתתא ל׳ חנינה וחנם וכמ״ש במ״א באריכות ע״פ ואתחנן כו׳ בעת ההיא כו׳״ (אוה״ת ואתחנן ע׳ נג. וראה גם אוה״ת תשא ע׳ ב׳לח. לתהלים (יהל אור) ע׳ תלה. ועוד).
48) ראה יבמות שבהערה 25.
49) פרשתנו מד, א-ב.
[סה"מ בראשית ח"ב (הוצאה שני') (הוספות) ע' רצא ואילך]