בס״ד. ש״פ עקב, כ״ף מנחם-אב (מאמר ב׳) ה׳תשכ״ז

הנחה בלתי מוגה

ועתה ישראל מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו׳¹, הנה פסוק זה הוא בהמשך למ״ש בתחילת הפרשה² והי׳ עקב תשמעון גו׳ ושמרתם ועשיתם גו׳, ואיך באים לידי זה, על זה אומר מה ה׳ אלקיך וגו׳ כי אם ליראה, שע״י היראה באים לקיום כל המצוות. ומקשה על זה בגמרא³ אטו יראה מילתא זוטרתי היא, ומשני, אין לגבי משה מילתא זוטרתי היא. וידוע מה שהקשה ע״ז בתניא⁴, דהרי שואל מעמך כתיב, מישראל. ומבאר שזהו מצד בחי׳ משה שבכאו״א, שזהו בחי׳ הדעת שבו, ולגבי זה מילתא זוטרתי היא. וצריך להבין מ״ש שיראה מילתא זוטרתי היא אע״פ שמביא לידי קיום כל המצוות, ותובעים זה מבחי׳ משה, ואעפ״כ התביעה היא רק למילתא זוטרתי. ובפרט ע״פ מ״ש הרב המגיד⁵ עה״פ⁶ אחת שאלתי, דבתחילה אומר אחת שאלתי ואח״כ מונה ח׳ דברים, שבאמת זהו אחת שאלתי, אלא שמזה באים אח״כ שאר הדברים. וא״כ מהו אומרו מילתא זוטרתי היא. ובגמרא איתא⁷ מה ה׳ אלקיך שואל מעמך, אל תקרי מה אלא מאה. ולכאורה הרי כתוב מה ולא מאה, ובפרט ע״פ הכלל הידוע⁸ שבכל מקום שנאמר אל תקרי אינו בא לשלול את הפירוש הב׳ אלא דשניהם איתא, וא״כ צריך להבין השייכות בין מה למאה. והנה ידוע דמאה זהו ענין הכתר⁹, עשר ספירות כלולות מעשר שזהו בכתר, וא״כ מהו מילתא זוטרתי.

ויובן ע״פ משנ״ת לעיל¹⁰ עה״פ¹¹ והי׳ עקב תשמעון וגו׳ שזהו לשון וודאות, דמכיון שנתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים¹², נמצא שזהו רצון העליון, וא״כ בודאי שיהי׳ דהרי אמר מלכא עקר טורא¹³, שייעקר (אַז מ׳וועט אויסרייסען) היצר הרע שנדמה להם כהר¹⁴. והנה כללות סדר ההשתלשלות זהו אורות וכלים, שאורות ענינם בלי גבול שזהו ענין האור מצד עצמו, והכלים ענינם מדידה והגבלה. והנה¹⁵ באור גופא ישנו האור שמגלה העצם, וישנו האור שבא להאיר בעולמות. דהאור המגלה את העצם הרי הוא בלי גבול, דמאחר שהוא גילוי העצם, שהעצם הוא בלי גבול ולמעלה מכל מדידה והגבלה, לכן גם האור הרי הוא בלי גבול, משא״כ האור שבא להאיר בעולמות שזהו אור מוגבל. והטעם לזה, דמאחר שנתאוה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים, הנה הגם שיורד עי״ז ההעלם וההסתר דהעולם (פון וועלט), אבל מ״מ הרי צריך להישאר מציאות שתהי׳ דירה (ס׳דאַרף דאָך בלייבען אַ מציאות וואָס זאָל זיין אַ דירה). ולכן הנה האור שבא להאיר בעולמות, ובגילוי, צריך להגביל את עצמו כדי שיוכל להאיר בדירה, משא״כ אם הי׳ האור בלי גבול לא הי׳ לו שייכות עם העולמות. ולכן אומרים על אור זה הענין של עשר ולא תשע ולא אחד עשר¹⁶, ואפילו קודם הצמצום ששם אין עדיין שום עולם ולא שום מציאות ולא שום כלים בפועל, אבל מ״מ ישנו ההשערה בכח שזהו ענין של הגבלה, שכל זה הוא בהאור שבא להאיר בעולמות, משא״כ באור שהוא גילוי העצם, הרי אור זה הוא בלי גבול ולמעלה מכל מדידה והגבלה, כנ״ל.

והנה כתיב¹⁷ בראשית ברא גו׳, בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית¹⁸. דהנה החילוק בין תורה למצוות הוא, שענין התורה קשור בהגבלה מאחר שזהו ענין של הבנה והשגה, ובמילא ישנם חילוקים בין הבנה והשגה של א׳ לשל חבירו, וכמו״כ לענין מצות לימוד התורה שיש ג״כ התחלקות, דאצל א׳ מספיק פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית¹⁹, וישנם כאלו שמוטל עליהם החיוב דוהגית בו יומם ולילה²⁰, משא״כ לגבי מצוות, שלענין החיוב במצוה אין חילוקים וכולם שוים בה. וכמו״כ כל המצוות שוות, כדאיתא בגמרא²¹ אל תהי׳ יושב ושוקל במצוותי׳ של תורה, אלא קלה שבקלות וחמורה שבחמורות כולם שוה, דהיינו שהגם שמצד ההבנה וההשגה שבתורה הרי זו נקראת מצוה קלה וזו חמורה, מ״מ לענין הקיום כל המצוות שוות, ואל תהי׳ יושב וכו׳. וכמו״כ²² הוא בנפש האדם בכחות הנפש, שישנם כחות פנימיים וכחות מקיפים, הנה בכחות פנימיים יש חילוקים איך שזה באבר נעלה או באבר פשוט, משא״כ בכחות מקיפים – רצון, הרי גם הראש אינו כלי אליו ופעולתו היא גם בעקב שברגל. והביאור בזה, דמאחר שרצון הוא בלי גבול והוא בא לגלות את עצם הנפש, שזהו ע״ד רצון העליון שבא לגלות את העצם והוא בלי גבול, ולכן הוא בא באופן כזה בנפש האדם מאחר שנשתלשלו מהן²³. ולכן רצון פועל בגוף באופן מקיף, מאחר שהוא בלי גבול – גילוי העצם. שמשום זה הנה כאשר הנפש מסתלקת לענין אחר, לא נשאר אצלו שום דבר. דהנה בשכל הרי לאחר שלמד איזה שכל אזי אע״פ שהנפש מסתלקת לענין אחר, מ״מ ההשכלה נשארת אצלו, משא״כ ברצון הרי בהסתלקות הנפש מהרצון לא נשאר מזה כלום, והטעם לזה מאחר שלכתחילה לא הי׳ זה מציאות כלל אלא רק הטיית ומרוצת הנפש. ולכן יש הפרש בין תורה למצוות באופן הפעולה שפועלים בהאדם, דהנה בתורה שזהו ענין הבנה והשגה²⁴, הנה כשמבין בשכלו איזה ענין שכלי הרי זה פועל בו הזדככות בכלי מוחו בגילוי, שנקל לו להבין עוד שכל, שזהו בתורה, משא״כ במצוות שאין זה פועל בו בגילוי, שזהו החילוק בין מקיפים לפנימיים, כנ״ל. והגם שאנו אומרים בברכת המצוות אשר קדשנו במצוותיו וכו׳, שנהי׳ קדוש, ועוד יותר, הרי מצוה גוררת מצוה²⁵, אבל מ״מ כל זה הוא בהעלם, היינו שאין זה אלא שנמשך לקיים מצוה, אבל אין נרגש בו הרצון אלקי, משא״כ בתורה שפועל בו זיכוך בגלוי.

והנה כדי שיורגש בו רצון העליון בגלוי, זהו ע״י עבודת התפילה בכלל, ובפרט בקריאת שמע בכל מאדך²⁶, דמאחר שעבודתו היא באופן של בלי גבול, לכן הוא מעורר וממשיך את הבלי גבול שלמעלה שיהי׳ בגלוי למטה, שזהו ענין עושין רצונו של מקום²⁷, דהיינו שממשיכים את הרצון בעשי׳, שעשי׳ זהו דבר שבגלוי, שיהי׳ הרצון העליון בגילוי למטה. ועד״ז ע״י מעשה המצוות, ובפרט שאנו אומרים לפני המצוה את ברכת המצוה אשר קדשנו במצוותיו, שאומרים זה בדיבור שדיבור ענינו גילוי, ואומרים אשר קדשנו במצוותיו, שהמצוה תפעל גילוי אור שעי״ז נעשה קדוש. אמנם כדי שיאיר הגילוי וההמשכה שע״י המצוה בגילוי בנפשו, הנה הכלי ע״ז הוא הביטול, שזהו מ״ש מה ה׳ אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, שיראה זהו ענין הביטול, שזהו אצל כאו״א בטבע בנפשו, ולכן מילתא זוטרתי היא. דהנה בישראל כתיב²⁸ כי אתם המעט, ויעקב הוא הקטן²⁹, שזהו ענין הביטול, דמאחר שיש לו נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל³⁰, הרי אינו שום מציאות לעצמו ח״ו, אלא שהוא בטבע הביטול, שנולד באופן שיהי׳ בטל, שזהו ענין מילתא זוטרתי, ביטול, והוא בכל אחד ואחד. וזהו בכל המדריגות שביראה, שאפילו במדריגה הכי תחתונה שביראה יש המדריגה הכי עליונה מצד מהות הביטול שבה.

ועי״ז פועלים אל תקרי מה אלא מאה, היינו שכאשר ישנו ענין הביטול, הרי אז ממשיכים ע״י מעשה המצוות מכתר שזהו ענין מאה, וכמו״כ הוא ע״י מאה ברכות שמברכים בכל יום, שזהו ברכת המצוות בכללות, וגם ע״י ברכת התורה שאומרים אשר בחר בנו, בנו דייקא, דעכו״ם שלמד תורה חייב מיתה³¹, משא״כ בישראל כתיב³² כי הם חיינו ואורך ימינו, ובפרט ע״י שאומרים את ברכת המצוות, שזהו ענין ברכה והמשכה למטה³³, מכתר כנ״ל, ואומרים זה בדיבור, עי״ז ממשיכים ענין זה בגילוי. וענין זה יהי׳ לעתיד לבוא, שאז יהי׳ גוף גשמי (וכפסק הרמב״ן³⁴), ואעפ״כ עולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתי׳³⁵, כי הגוף יהי׳ ניזון מאור א״ס, היינו דאז יהי׳ גילוי כזה שהוא למעלה מגוף ונפש, שמצד זה יכול להיות הגוף הגשמי במציאותו ומ״מ הרי הוא ניזון מאור א״ס³⁶.

__________

1) פרשתנו (עקב) י, יב.
2) ז, יב.
3) ברכות לג, ב.
4) רפמ״ב. וראה גם מפרשי הש״ס ועין יעקב ברכות שם. ועוד.
5) הובא בלקו״ת מסעי צו, סע״ב-ג. אוה״ת פרשתנו ע׳ תקעח. רד״ה אחת שאלתי תרע״ה (המשך תער״ב ח״ב ס״ע א׳קיד). ועוד.
6) תהלים כז, ד. וראה מד״ת ויל״ש (רמז תשו) עה״פ.
7) מנחות מג, ב ובתוס׳ שם (מפרש״י. וראה חדא״ג מהרש״א שם). וראה גם זח״ג קעט, א. תניא רבתי בתחלתו. ערוך ערך מאה. שו״ע אדה״ז או״ח רסמ״ו. ובכ״מ.
8) ראה ס׳ הליכות אלי ס״ג. מו״נ ח״ג פמ״ג. שו״ת הרדב״ז ח״ג תשובה אלף סח (תרמג). אנציקלופדי׳ תלמודית ח״ב ערך אל תקרי.
9) ביאוה״ז לאדהאמ״צ ר״פ חיי שרה (יב, סע״ג). להצ״צ ח״א ע׳ עח ואילך. ובכ״מ.
10) ד״ה והי׳ עקב תשמעון (לעיל ע׳ קנג ואילך. ע׳ שמח ואילך).
11) ר״פ עקב (ז, יב).
12) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
13) ב״ב ג, סע״ב.
14) סוכה נב, א.
15) בהבא לקמן – ראה ד״ה זה תער״ב (המשך תער״ב ח״א ע׳ פה ואילך).
16) ספר יצירה פ״א מ״ד.
17) בראשית א, א.
18) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לק״ט, רש״י ורמב״ן עה״פ בראשית שם. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
19) ראה מנחות צט, ב. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״א ה״ח. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה ס״א.
20) יהושע א, ח.
21) ראה ירושלמי פאה פ״א ה״א. וראה דב״ר פ״ו, ב. יל״ש יתרו רמז חצר.
22) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם ע׳ פז ואילך.
23) ראה תניא רפ״ג.
24) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״ב. וש״נ.
25) אבות פ״ד מ״ב.
26) ואתחנן ו, ה.
27) ברכות לה, ב.
28) ואתחנן ז, ז.
29) ע״פ עמוס ז, ב.
30) איוב לא, ב. תניא רפ״ב.
31) סנהדרין נט, א.
32) נוסח ברכת אהבת עולם דתפלת ערבית (ע״פ ל׳ הכתוב נצבים ל, כ).
33) ראה תו״א מקץ לז, ג. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קלב ואילך. תרנ״ד ע׳ שיב ואילך. ובכ״מ.
34) בשער הגמול בסופו. וראה סהמ״צ להצ״צ מצות ציצית (יד, ב).
35) ברכות יז, א. רמב״ם הל׳ תשובה פ״ח ה״ב.
36) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ דברים ח"א (הוספות) ע' שנג ואילך]