בס״ד. יום ד׳ פ׳ בהעלותך, ט״ו סיון ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות¹, ומדייק בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו בעל המאסר והגאולה² דבתחילה נאמר בהעלותך את הנרות, שמזכיר את הנרות בלי מספר, ואח״כ מזכיר מספרם באומרו יאירו שבעת הנרות. גם צריך להבין³ מה שאומר אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (וכן עשה אהרן, כמו שממשיך בכתוב⁴ ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותי׳), דלכאורה הציווי הוא שהנרות יאירו אל מול פני המנורה שהוא נר האמצעי⁵, וא״כ הוי לי׳ למימר ששת הנרות⁶.

והנה מבואר ע״ז בלקו״ת⁷ דכללות ענין המנורה הוא כמ״ש⁸ ראיתי והנה מנורת זהב כולה, דקאי על נשמות ישראל, ומדבר שם בהזמן דימי זרובבל⁹ (שהנשיא אז הי׳ נקרא בשם זרובבל), ונקראו ישראל בשם זרובבל על שם שהיו נזרעים אז בגלות בבל, שזה הי׳ הראשון של הד׳ גלויות והתחלתם (שהרי גלות מצרים הוא למעלה ומחוץ לחשבון ד׳ גלויות, כמבואר בכ״מ¹⁰). ומה שאומרים הלשון זריעה דוקא, שנקרא זרובבל ע״ש שנזרעו בבבל, כי הכוונה בענין הגלות (ומובן מזה שכן הוא בנוגע לכל עניני העלם והסתר) הוא לא בשביל ההעלם וההסתר עצמו ח״ו, אלא שזהו בדוגמת ענין הזריעה שהוא בשביל הצמיחה שבאה אח״כ, דכלום אדם זורע סאה אלא להכניס כמה כורים¹¹. וכמו שהי׳ בגלות מצרים (כמבואר בהדרושים דבשלח פרעה את העם¹² בשם המדרש), דמה שבנ״י היו בגלות מצרים הי׳ כענין הזריעה שנעשה אח״כ עי״ז הצמיחה בריבוי מופלג שלא בערך כלל. ועד״ז הו״ע זרובבל, שהוא הזריעה בגלות בבל, ועד״ז הזריעה בכל הגלויות שלאח״ז, דכל זה אינו אלא לרגע קטן, ענין הזריעה, כדי שיהי׳ לאח״ז אראנו נפלאות¹³, כל הענינים בהפלאה גדולה ביותר. ועל זה אומר מנורת זהב כולה, דאל תביט אל מראהו¹⁴, דאף שאני ישנה¹⁵ בגלותא¹⁶, מ״מ אל תראוני שאני שחרחרת¹⁷, כי לבי ער¹⁵, דבאיזה גלות אשר בו הוא נמצא, הנה לבי ער להקב״ה ולתורתו ומצוותיו, כדאיתא במדרש¹⁸.

והנה התורה היא נצחית¹⁹, ועפ״ז מובן דאע״פ שענין הדלקת הנרות, בהעלותך את הנרות, נאמר בנוגע להמשכן דאקרי מקדש²⁰, ואח״כ בנוגע להמקדש, מ״מ ישנה ההוראה (וביחד ע״ז הנתינת כח שבזמן המשכן והמקדש), שהיא הוראה נצחית בכל זמן, ובמילא גם ציווי לכאו״א, להעלות את הנרות. והנה רש״י מפרש²¹ בהעלותך את הנרות עד שתהא שלהבת עולה מאלי׳, וידוע הדיוק בזה, דלכאורה מהו גודל העילוי בשלהבת העולה מאלי׳ עד שצריך ע״ז ציווי מיוחד, דלאחרי שכבר הי׳ הטבת הנרות, ואח״כ גם הדלקת הנרות, צ״ל ההשתדלות שתהא שלהבת עולה מאלי׳. אך הענין הוא, דהנה ידוע פתגם הבעש״ט²² שישראל הם בדוגמת נר וכמ״ש²³ נר הוי׳ נשמת אדם, אלא שצריך להדליקו, והיינו ע״י נר מצוה ותורה אור²⁴, דצריכים להשתדל בטובת רעהו בענינים גשמיים, ועאכו״כ בענינים רוחניים, וכידוע הנהגת הבעש״ט בזה. ולכן אמרו על שנת תע״ב שהוא ר״ת תבוא עליו ברכה²⁵, כי אז הותחלה פעולותיו בנוגע הטבת מצבם הגשמי של בנ״י, ולאח״ז גם הטבת מצבם הרוחני. וזהו ענין שלהבת עולה מאלי׳, דאין מספיק שישתדל ויעזור הזולת להדליק הנר הוי׳ נשמת אדם שלו ע״י נר מצוה ותורה אור, כי אם צריך להשתדל עוד יותר שתהא שלהבת עולה מאלי׳, שיהי׳ אצל הזולת עבודה בכח עצמו.

והנה אופן הדלקת הנר הוא אל מול פני המנורה יאירו נרותי׳, וידועה תורת הרב המגיד²⁶ עה״פ בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה, דנרות הו״ע נר מצוה ותורה אור, וההוראה והציווי דהדלקת הנרות, היינו פעולת כל המצוות, הוא שיהי׳ אל מול פני המנורה, שזהו הפנימיות דתורה ומצוותי׳, שהפנימיות הוא הקב״ה. ויאירו שבעת הנרות, היינו ע״י אהבה ויראה שהם ההתחלה דשבעת הנרות, שבעת ימי הבנין (אהבה ויראה בפנימיות וחסד וגבורה בחיצוניות). וע״ד מה שנאמר²⁷ במ״ת בהתחלת עשרת הדברות וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי גו׳, פירוש דכל הדברים שבתומ״צ הוא לפעול אצל כאו״א מישראל הענין דאנכי ה׳ אלקיך ולא יהי׳ לך אלקים אחרים על פני, פירוש פנימיות, שהפנימיות הוא הקב״ה, עצמותו ומהותו ית׳. ומגיע לזה ע״י קיום המצוות, וע״י לימוד התורה הנותנת הוראה איך להתנהג במצוות בכלל, ואיך להגיע ע״י הנרות דמצוות, אל מול פני המנורה – בפנימיות שהוא הקב״ה, וזהו ע״י אהוי״ר. וזהו ענין אנכי ולא יהי׳ לך מפי הגבורה שמענום²⁸. וזה מתאים עם המבואר בכתבי האריז״ל²⁹ דבהעלותך את הנרות הו״ע העלאת הגבורות ע״י אהרן. ועד״ז נמשך לכאו״א מישראל ונותנים לו הכח ע״ז, דבשעת מ״ת נאמר להם אתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש³⁰, דע״י מ״ת נעשה כאו״א מישראל בדרגת כהן, ועוד יותר, בדרגת כהן גדול (אהרן) כמבואר בתרגום³¹. וזהו גם הנתינת כח, ובאופן נצחי, וביחד ע״ז הוראה נצחית, שכ״א מישראל יעשה העבודה דבהעלותך את הנרות. וזהו מה שמסיים יאירו שבעת הנרות, דקאי על השבעה סוגים שיש בנש״י, וכמבואר בלקו״ת (ריש פרשתנו) שיש ז׳ מדרגות בעבודת הוי׳, ומכיון דאני נבראתי לשמש את קוני³², הרי מובן שהענין דלשמש את קוני, עבודת הוי׳, הו״ע עיקרי בהאדם. ומאחר דעבודת הוי׳ מתחלקת לשבעה מדריגות כנ״ל, הרי מובן מזה שכן הוא גם בנוגע לשבעת הנרות להפירוש דקאי על נר הוי׳ נשמת אדם, נש״י, שגם הם מתחלקות באופן עיקרי לשבעת הנרות.

והנה אעפ״כ אומר לפנ״ז בהעלותך את הנרות סתם, ואינו מזכיר המספר. והענין הוא, כמו שמבאר בהמאמר³³ דאיתא במדרש³⁴ דהמשכן הוא שקול כנגד העולם, שקרוי אהל כשם שהמשכן קרוי אהל, וממשיך במדרש דכשם שיש עשרה מאמרות בבריאת העולם³⁵, עד״ז יש דוגמתם גם בהמשכן. וכשם שביום הרביעי נאמר³⁶ יהי מאורות ברקיע השמים, נאמר גם במשכן ועשית מנורת זהב טהור³⁷. ומזה מובן דהעבודה דבהעלותך את הנרות הוא בהענין דיהי מאורות. והענין הוא, דיהי מאורות הו״ע האור שמצד בריאת העולם, והעבודה דבהעלותך את הנרות הוא לפעול בזה הוספה, וע״ד שארז״ל³⁸ שרה הוסיפה על המאורות, והיינו שעבודת בנ״י היא לעשות מהעולם דירה לו ית׳ בתחתונים באופן נעלה יותר מכפי שהי׳ קודם החטא, דאף שגם אז היתה עיקר שכינה בתחתונים³⁹, הנה האדם ע״י עבודתו פועל שיהי׳ עוד באופן נעלה יותר. והיינו ע״י ירידת הנשמה למטה, שהיא ירידה צורך עלי׳, להתעלות למעלה מכפי שהיתה קודם ירידתה. ומזה מובן שאינו מספיק שיהי׳ המאורות ברקיע השמים כמו שהם מצד הבריאה, כי אם ע״ד שרה שהוסיפה בהמאורות, ועד״ז כאו״א מישראל צריך לפעול הוספה בהעולם, גם כמו שהעולם על מילואו נברא⁴⁰. ומובן שמכיון שזהו עבודתו, בודאי ניתן לו הכח ע״ז שיוכל לקיימו.

וזהו מה שמתחיל בהעלותך את הנרות ואינו מזכיר המספר, כי זה קאי על כל עניני נרות, יהי מאורות ברקיע השמים שהוא בדוגמת הנר שבמשכן ומקדש (כמבואר במדרש), שצריך לפעול בזה הענין דבהעלותך את הנרות, כנ״ל. ועד״ז גם בנוגע לנר הוי׳ נשמת אדם בנשמת עצמו, שצ״ל בזה עליית הנשמה למעלה יותר ממקום ירידתה, אף דגם שם היא בדרגא הכי עליונה, בחי׳ נשמה שנתת בי⁴¹, שזהו למעלה מבחי׳ אתה בראתה⁴¹, כמבואר בכ״מ⁴². ועד״ז בנר מצוה ותורה אור, נרות המצוות, הרי ידוע תורת הרב המגיד⁴³ עה״פ⁴⁴ אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, שע״י עבודת האדם בעשיית המצוות ולימוד התורה הרי הוא ממשיך חיות בהתורה ומצוות, ובדוגמת הנאמר⁴⁵ בנוגע לתורת דוד שהי׳ מחבר תורה שלמעלה עם קוב״ה. ועד״ז בנוגע למצוות, שע״י קיומם מעלה אני עליכם כאילו עשאוני⁴⁶, שזהו הרמ״ח אברים דז״א, דכנגדם הם הרמ״ח מצוות עשה⁴⁷, דע״י קיום רמ״ח מ״ע הנה לא זו בלבד שהוא מתקן הרמ״ח אברים דז״א, אלא עוד זאת שממשיך בהם עילוי גדול ביותר. וכידוע⁴⁸ בענין מה שאומרים יהי רצון, שעי״ז נעשה רצון חדש בכל סדר ההשתלשלות, עד שנעשה רצון חדש גם בנוגע להרצון דמצוות, אשר קדשנו במצותיו וצונו, שממשיך חיות חדש בז״א. ובדוגמת המבואר בנוגע לקיום מצות תפילין, שהו״ע המשכת המוחין, דע״י קיום מצות תפילין פועל המשכת המוחין בז״א, כמבואר בכ״מ בארוכה⁴⁹. וזהו מה שאומר בתחילה בהעלותך את הנרות, ואינו מזכיר המספר, כי יש כו״כ ענינים בנרות, בין הנרות דנר הוי׳ נשמת אדם, ועאכו״כ הנרות של העולם דיהי מאורות ברקיע השמים שניתלו ביום הרביעי, וזה נעשה ע״י עבודתו של כאו״א בהנרות דנר מצוה ותורה אור. ועי״ז פועלים דיאירו שבעת הנרות דקאי על כללות נש״י (שעל ידם נעשו כל עבודות הנ״ל), ובאופן דאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. וזה נעשה אצל כאו״א מישראל, וכנ״ל דכאו״א מבנ״י הוא בהדרגא דכהן, ועוד יותר, בהדרגא דכהן גדול (אהרן), שזהו הנתינת כח להעלות את כל השבעה סוגים שבעובדי ה׳ (כנ״ל מלקו״ת), ועד להאופן דבהעלותך, שתהא שלהבת עולה מאלי׳, דהיינו שפועל בהזולת שיהי׳ משפיע בסביבתו ובחלקו בעולם.

והנה ע״י עבודה זו בהמשכת אור כפול ומכופל ולמעלה מכל מדידה והגבלה בהלילה וחושך הגלות, נעשה הכנה קרובה להמשיך בקרוב ממש הלילה כיום יאיר⁵⁰, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למתקא⁵¹. ועושים זה מתוך אור רוחני ומתוך אור גשמי כפשוטו, כמש״נ⁵² ולכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם, כפירוש הפשוט שנאמר כשעדיין היו בנ״י בארץ מצרים ובימים האחרונים דהגלות, דגם אז כבר בטלה עבודה מאבותינו⁵³, וזה הי׳ ההכנה לצאתך מארץ מצרים¹³. ועד״ז הוא גם בהרגעים האחרונים דגלות זו, דע״י תוספת חיות ואור בעבודת כאו״א, הרי זה ממהר וממשיך למטה מעשרה טפחים ובקרוב ממש הלילה כיום יאיר, בקיום היעוד¹³ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, העלי׳ בגשמיות וברוחניות גם יחד.

__________

1) פרשתנו (בהעלותך) ח, ב.
2) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 126.
3) סה״מ שם. וראה גם ד״ה זה באוה״ת פרשתנו ע׳ שכז. ד״ה זה שבסה״מ עטר״ת ע׳ תעג.
4) פרשתנו שם, ג.
5) פרש״י עה״פ.
6) ראה גם רא״ם ולבוש האורה על הפסוק. ועוד.
7) ריש פרשתנו.
8) זכרי׳ ד, ב (הפטרת פ׳ בהעלותך).
9) ראה שם, ז.
10) ראה לקו״ש חט״ז ע׳ 91. וש״נ.
11) פסחים פז, ב.
12) תו״א ר״פ בשלח. אוה״ת בשלח ע׳ שנג. ועוד. וראה גם תו״א שמות ד״ה הבאים ישרש (נג, ג ואילך).
13) ל׳ הכתוב – מיכה ז, טו.
14) שמואל-א טז, ז.
15) שה״ש ה, ב.
16) זח״ג צה, א.
17) שה״ש א, ו.
18) ראה שהש״ר עה״פ (פ״ה, ב).
19) תניא רפי״ז.
20) עירובין ב, א. שבועות טז, ב.
21) משבת כא, סע״א.
22) ראה ״היום יום״ ה אייר.
23) משלי כ, כז.
24) שם ו, כג.
25) ראה לקו״ש ח״א ע׳ 261.
26) או״ת ריש פרשתנו (מה, ג. בהוצאת קה״ת תש״מ ואילך – סימן קלב).
27) יתרו כ, א ואילך.
28) מכות בסופה (כד, רע״א).
29) טעמי המצוות פרשתנו.
30) יתרו יט, ו.
31) ראה גם בעה״ט עה״פ.
32) משנה וברייתא סוף קידושין.
33) סה״מ ה׳ש״ת שם ס״ע 126-7.
34) במדב״ר פי״ב, יג.
35) ראה אבות רפ״ה.
36) בראשית א, יד.
37) תרומה כה, לא.
38) ב״ר פנ״ג, ח.
39) ראה ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א.
40) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
41) תפלת ״אלקי נשמה״ (ברכות ס, ב).
42) ראה תו״א משפטים עז, א. לקו״ת דברים א, א. יוה״כ סט, א. האזינו עד, רע״ג. ובכ״מ.
43) או״ת עה״פ (לח, ג. בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קי).
44) אחרי יח, ה.
45) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו). זח״ג רכב, ב. ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
46) זח״ג קיג, א. וראה ויק״ר פל״ה, ז.
47) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ תתקכט. וש״נ. וראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קפו.
48) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ עג ואילך. קונטרס חנוך לנער ע׳ 46 ואילך. ובכ״מ.
49) ראה זח״א קכט, סע״א-ב (במדרש הנעלם) – הובא ונת׳ בהמשך תער״ב שם. וראה סה״מ תרפ״ג ע׳ קכה. ובכ״מ.
50) תהלים קלט, יב.
51) ראה זח״א ד, א.
52) בא י, כג.
53) ר״ה יא, רע״א.

[סה"מ במדבר ח"א (הוספות) ע' שסב ואילך]