בס״ד. ש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה1, ומביא בזה בעל המאסר והגאולה2 פירוש התרגום שמפרש יהבתא לדחליך (שזהו ליראיך, ליראי ה׳) נסא לאתנסאה בי׳ מן בגלל קושטי׳ דאברהם (סלה) לעלמין, דנסא לאתנסאה בי׳ היינו הגבהה שע״י הנסיון, ואפשר לפרש גם, דנס להתנוסס היינו נס בתוך נס. ויש לקשר ב׳ פירושים אלו, וכדלקמן. וממשיך בהמאמר דאברהם אבינו ע״ה פתח הצינור דמסירות נפש. ויש לומר בדרך אפשר הקשר לפירוש התרגום שמבואר לפני זה, דעי״ז בא לבאר (בהמאמר) איך אפשר לקרוא לאברהם בשם ליראיך שהו״ע היראה, והרי ענינו של אברהם הוא כמ״ש3 אברהם אוהבי, וע״ז מבאר שאברהם פתח הצינור דמסירות נפש וביטול, שזהו שלימות ענין היראה, וזה נמשך לאברהם ע״י ענין הנסיונות (לאתנסאה בי׳), וכמ״ש4 עתה ידעתי (אחרי נסיון העקידה) כי ירא אלקים אתה. וממשיך לבאר בהמאמר, דאברהם פתח הצינור דמסירות נפש ותחילת עבודתו היתה ע״י שהתבונן בטבע העולם, וכדאיתא במדרש5 משל לאחד שהי׳ עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה. כך לפי שהי׳ אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב״ה ואמר לו אני הוא בעל העולם. דבאותיות הקבלה זהו ענין ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא (כמבואר בעץ חיים6), שהו״ע היחידה שלמעלה גם מטעם ודעת דקדושה, שעי״ז בא לידי עבודת המסירות נפש שלמעלה מטעם ודעת. ואח״כ פרסם זה בכל העולם, וכמ״ש7 ויקרא שם בשם ה׳ א-ל עולם, אל תקרי ויקרא אלא ויקריא8, שהקריא זאת בכל העולם, שיש בעל הבית לבירה זו, וכמבואר בחסידות בכמה מקומות9 ההדגשה בזה שכתוב א-ל עולם ולא א-ל העולם, דהיינו, שלא זו בלבד שאלקות והעולם הם שני ענינים והקב״ה הוא אלקי העולם, אלא א-ל עולם, שאלקות והעולם הו״ע אחד, אין עוד מלבדו10, שכל זה בא ע״י ענין הנסיונות.
ויובן זה בהקדים ביאור ענין ירידת הנשמה למטה, שהיא ירידה צורך עלי׳. ואף שמבואר בתניא11 בשם העץ חיים12 שהנשמה לא ירדה למטה לתקן את עצמה, אלא לברר את חלקה בעולם, כולל גם גופו ונפשו הבהמית, אבל מ״מ ע״י ענין הירידה נעשה עלי׳ בהנשמה עוד יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה למטה, דמקומה של הנשמה קודם ירידתה למטה הוא בבחי׳ טהורה היא13 שלמעלה מאתה בראתה13, אבל ע״י ענין הירידה נעשה עלי׳ בהנשמה לדרגא נעלית יותר, לאשתאבא בגופא דמלכא14, בבחי׳ עצמות ומהות15, היינו שע״י עבודת הבירורים שמברר עניני העולם הנה עי״ז נעשה עלי׳ אצל הנשמה כנ״ל. ויובן זה ע״פ מ״ש בכתבי האריז״ל16 על הכתוב17 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם, ומבאר בזה דמוצא פי הוי׳ שבהמאכל הוא הניצוץ אלקי שבו, ועי״ז דוקא יחי׳ האדם. ואף18 שישנו גם הניצוץ אלקי שבהאדם עצמו, אבל מ״מ הניצוץ אלקי שבהלחם הוא גבוה יותר, שהרי הלחם הוא מצומח, ובפרט שבעת האכילה איננו צומח אלא דומם, ובפרט שאמיתית ענין האכילה הוא לחם ומלח19 שהוא מדומם, ומכיון שהמאכל הוא מצומח ודומם, למטה ביותר, הרי הניצוץ שבו גבוה יותר, וכידוע20 דכל הגבוה גבוה ביותר יורד למטה מטה יותר, וכמשל נפילת החומה, דהאבן שהוא יותר בגובה החומה נופל למטה יותר, שמזה יובן בנמשל דמכיון שהמאכל הוא למטה יותר, הרי הניצוץ שבו הוא גבוה יותר, היינו שהניצוץ שלו הוא מעולם התהו, שהניצוצות דתהו הם למעלה מניצוצות דתיקון בבחי׳ השתלשלות בגלוי, וע״י שמברר הניצוצות דתהו, הנה עי״ז הוא יורש האורות דתיקון, שנהי׳ לגמרי שלו, ע״ד מ״ש מורשה קהלת יעקב21.
אמנם בזה ישנם ב׳ אופנים, עבודת הבירורים ועבודת הנסיונות. וההפרש ביניהם22, דעבודת הבירורים היא בעת האכילה, ע״י שמברר את המאכל עד שנעשה דם ובשר כבשרו, וכן הוא גם בכללות צרכי האדם שנקראים בשם אכילה23, שזהו ענין עבודת הבירורים. משא״כ בענין הנסיונות הרי העבודה בהם אינה ע״י שמעלה אותם, כי אם בדרך דחי׳ וביטול. והנה כל הענינים שבעולם נמשכים מהתורה ומצוותי׳, וזהו שבמצוות גופא ישנו חילוק (בדוגמת בירורים ונסיונות) בין מצוות עשה ומצוות ל״ת, דמצוות עשה ענינם הוא עשי׳ ופעולה, משא״כ מצוות ל״ת ענינם הוא דחי׳ וביטול, שמזה נמשך אח״כ בעבודה ההפרש בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות, דענין הבירורים הוא שמעלה הניצוצות, משא״כ ענין הנסיונות הוא ע״י דחי׳ וביטול, שעומד בתוקף ואינו מתפעל משום דבר, ואינו נכנס בשום טענות ומענות וכו׳, ורק עומד בתוקף שאחרת אי אפשר, ועי״ז רואה (שלא כעבודת הבירורים, שהדבר המתברר ישנו במציאות והוא מבררו ומעלה הניצוצות שבו, אלא) שהנסיון אינו במציאות. וע״ד כמו שהי׳ בהנסיון דאברהם דאסקתי׳ ואחתי׳24, וכן הי׳ לפני זה שנדמה לו מעין ונהר דלעו״ז, וע״י שעמד בתוקף, דאע״פ שראה מעין ונהר וכו׳, הרי מאחר שהלך בשליחותו של הקב״ה לא נתפעל משום דבר והלך למלאות שליחותו, הרי אז נתגלה שהנסיון אינו במציאות25. ועד״ז הי׳ ג״כ בנוגע לי״ב תמוז, שאע״פ שהיו מנגדים וכו׳, ועד שבזמן המאסר לא הי׳ ביכלתו לעסוק בהפצת התורה והיהדות כמו לפני זה, אבל מ״מ, ע״י שעמד בתוקף המסירות נפש שלמעלה מכל החשבונות, שזהו תוקף גדול ביותר, הנה זה הביא לביטול הנסיון עד לאופן הכי נעלה. דמוכרח לומר שנעשה עילוי גם אצל בעל הגאולה והשמחה, וע״ד שהי׳ בי״ט כסלו, שע״י המאסר והגאולה נעשה עילוי בנוגע לחסידות כמבואר בכמה מקומות26, עד״ז גם כאן27, שנעשה עילוי בבעל הגאולה כנ״ל, שלכן בפועל התחיל עי״ז ענין ההפצה בכל העולם כולו, ומכיון דבתר רישא גופא אזיל28, הרי כן צריך להיות גם בעבודת כל אחד, שנלך בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו29, שצריך לעמוד בתוקף, ולא להתפעל משום מניעות ועיכובים בעבודתו, דמאחר שהולך למלאות שליחותו בעלמא דין, צריך לעמוד בתוקף כו׳ מאחר שיודע שהנסיון אינו במציאות, אלא כי מנסה ה׳ אלקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה׳ אלקיכם30, שזהו רק מה שמנסים אותו וכו׳. וזהו ההפרש בין עבודת הבירורים לענין הנסיונות, דעבודת הבירורים היא שע״י עבודתו הוא מעלה הניצוצות, משא״כ בענין הנסיונות שהוא בדרך דחי׳ וביטול.
ועפ״ז יובן השייכות בין ענין הנסיון לנס בתוך נס. והענין הוא, דהנה מבואר בלקו״ת פקודי31 ההפרש בין מצוות עשה ומצוות ל״ת, דשמי32 עם י״ה בגימטריא שס״ה וזכרי32 עם ו״ה בגימטריא רמ״ח33, היינו שמצוות ל״ת הן למעלה ממצוות עשה, שההפרש ביניהן הוא דוגמת ההפרש בין השגת השלילה לגבי החיוב כמבואר בלקו״ת שם בארוכה. שזהו ג״כ ההפרש בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות, וכמבואר לעיל דעבודת הבירורים היא בדרך מלחמה, דנהמא אפום חרבא ליכול34, שזה בא ע״י הקדמת התפילה וכמ״ש35 בחרבי ובקשתי ותרגם אונקלוס בצלותו ובעותי, שאז צ״ל ההתבוננות דברכות קריאת שמע וקריאת שמע, שעי״ז בא לואהבת36, שזהו כללות ענין עבודת התפילה, הנה ההתבוננות דברכות קריאת שמע היא בשורש הבירורים, כמבואר בכמה מקומות37, ובכח זה אוכל הלחם אח״כ ומבררו, שזהו עבודה בדרך מלחמה והתלבשות בהמתברר (שהרי מתבונן בשרשו כנ״ל). משא״כ ענין הנסיונות הוא לא בדרך מלחמה, כי אם בדרך דחי׳ וביטול, שאינו נכנס בשום טענות ומענות, ורק עומד בתוקף ואינו מתפעל משום דבר. שזהו בדוגמת מצוות ל״ת שלמעלה יותר ממצוות עשה כנ״ל, ולכן ע״י ענין הנסיונות דוקא מגיעים לבחי׳ נס בתוך נס.
ויש לקשר זה עם מ״ש38 אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (שפסוק זה הוא בקאַפּיטל תהילים שמתחילים לומר בי״ב תמוז שנה זו39), ומביא בזה כ״ק אדמו״ר הצ״צ ברשימותיו על תהילים40 דאיתא במדרש41 שאור שנברא ביום ראשון גנזו לצדיקים לעתיד לבוא, שזהו אור זרוע לצדיק, וזה פועל על ישרי לב – שהם בהיפך מאלו שהם ברשות לבם42 – שמחה, וע״ז אומר אור זרוע לצדיק, שהוא בדוגמת ענין הזריעה שהוא ע״י רקבון הגרעין דוקא, הנה זה דוקא מעורר את כח הצומח שבארץ, שכח הצמיחה שבארץ הוא כח הא״ס, והצמיחה בפועל היא הגילוי דכח הא״ס כמובן מהמבואר באגה״ק סימן כ׳, וכמבואר ג״כ בהמאמרים43 על הכתוב44 הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה, שע״י ישרש יעקב, ענין התורה ומצוות שקשור עם זריעה וביטול, הנה עי״ז דוקא ומלאו פני תבל תנובה, שזהו גילוי כח הא״ס, וכמבואר ג״כ בהמשך כל הנהנה רנ״ב45. שכל זה הוא ע״ד ענין הנ״ל, שדוקא ע״י ענין הנסיונות והביטול והמסירות נפש, נעשה עלי׳ בבחי׳ נס בתוך נס.
והנה בענין הנסיונות גופא יש כמה דרגות, וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בהגהות לד״ה אחרי ה׳ הנדפס בסוף ספר המצוות שלו46, שבנסיונות ישנן כמה דרגות כמו בניסים. ויובן זה ע״פ מה שמביא כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע במאמרו על פסוק זה47 את מאמר המדרש48 בא וראה מה בין ראשונים לאחרונים, שהראשונים היו מתנסים ע״י הקב״ה שנאמר49 והאלקים ניסה את אברהם כו׳, אבל אחרונים נתנסו ע״י אומות העולם כו׳. שהנסיונות שע״י אומות העולם הם העלם והסתר גדול יותר מענין הנסיונות סתם, אבל מכיון שזהו העלם והסתר גדול יותר, לכן צ״ל הביטול והמסירות נפש, כדי לעמוד בנסיון, גדול יותר, ועי״ז נהי׳ עילוי ביותר.
וזהו נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה, ותרגם יונתן לעלמין, שע״י שהיו הצדיקים שעמדו במסירות נפש, הנה זה פתח הצינור תמיד בכל המקומות ובכל הזמנים בלי שינויים, שעי״ז נעשה נס בתוך נס כנ״ל. וזהו שממשיך50 למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני, דהנה כתיב51 השיב אחור ימינו, שמזה בא ענין הגלות52, הנה ע״ז צ״ל הושיעה ימינך דוקא, כמ״ש53 ותעמוד לגורלך לקץ הימין, שע״י גאולת נשיאי ישראל כל אחד בדורו שזהו גאולה הפרטית, הנה מזה באים אח״כ לגאולה הכללית דקאתי מר דא מלכא משיחא54, בקרוב ממש.
__________
1) תהלים ס, ו.
2) ד״ה זה תרצ״ג (סה״מ תשי״א ע׳ 289 ואילך).
3) ישעי׳ מא, ח.
4) וירא כב, יב.
5) ב״ר פל״ט, א.
6) שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. הובא בלקו״ת ראה ד״ה ושמתי כדכד השני פ״ב. וראה סה״מ ה׳שי״ת ע׳ 115 בהערה.
7) וירא כא, לג.
8) סוטה י, סע״א-ב.
9) ראה לקו״ת תבוא מב, ד. מג, ג. המשך תער״ב ח״א פקל״ג (ע׳ רנז). ועוד.
10) ואתחנן ד, לה.
11) תניא פל״ז (מח, ב).
12) שער (כו) הצלם פ״א.
13) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
14) ראה זח״א ריז, ב.
15) לקו״ת פ׳ ראה כז, א.
16) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו.
17) עקב שם.
18) ראה כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קצד (כה, א ואילך). תו״א בשלח סה, ד ואילך. לקו״ת צו יג, סע״ב ואילך. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סה. וש״נ.
19) ראה אבות פ״ו מ״ד. וראה לקו״ת ויקרא ג, סע״ד.
20) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
21) ברכה לג, ד. ד״ה אם רוח המושל תרצ״ה ספ״ו (סה״מ קונטרסים ח״ב שסב, ב). ובכ״מ.
22) ראה (נוסף לד״ה זה שבהערה 2) לקו״ת פ׳ ראה יט, ב ואילך. סהמ״צ להצ״צ קפה, ב ואילך. ד״ה כי מנסה תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 94 ואילך). וראה בהבא לקמן ד״ה זה פר״ת פ״ב (ע׳ קז).
23) ראה סנהדרין לח, א.
24) פרש״י וירא כב, יב (מב״ר פנ״ו, ח).
25) תנחומא וירא כב.
26) ראה תורת שלום ספר השיחות ע׳ 26. שם ע׳ 115.
27) ראה גם לקו״ש חי״ח ע׳ 314 ואילך.
28) עירובין מא, א. וראה סוטה מה, ב.
29) אגה״ז סז״ך (קמו, א).
30) פ׳ ראה יג, ד.
31) ג, ב.
32) שמות ג, טו.
33) תקו״ז בהקדמה (ד, סע״ב ואילך).
34) זח״ג קפח, ב.
35) ויחי מח, כב.
36) ואתחנן ו, ה.
37) ראה תו״א וישב ל, ב. לקו״ת ר״פ תצא. ובכ״מ.
38) תהלים צז, יא.
39) כידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לעיל ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
40) אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שנב ואילך).
41) שמו״ר פל״ה, א. וראה בהנסמן באוה״ת שם ס״ו (ע׳ שנג).
42) ב״ר פל״ד, י.
43) תו״א שמות נג, ג ואילך. ובכ״מ.
44) ישעי׳ כז, ו.
45) סה״מ תרנ״ב ע׳ קכח.
46) שבהערה 22 (קפו, א ואילך).
47) שבהערה הנ״ל (סה״מ פר״ת ריש ע׳ קיד).
48) תנחומא וירא כא. יל״ש תהלים עה״פ שבהערה 1 (רמז תשעז).
49) וירא כב, א.
50) תהלים סו, ז.
51) איכה ב, ג.
52) ראה איכ״ר עה״פ. מדרש תהלים מזמור קלז. ועוד.
53) דניאל יב, יג.
54) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז (הוספות) ע' שס ואילך]