בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר1, וידוע הדיוק בזה2, מהו הלשון לאמר, דהרי בכל מקום פירושו הוא שיחזור ויאמר לישראל3 (או שאמר לחלק מישראל4), והרי איתא בפרקי דר׳ אליעזר5 שבמתן תורה היו כל הנשמות, גם אלו שהיו קודם למתן תורה וגם הנשמות שנולדו לאחרי מתן תורה, עד גם נשמות הגרים וכמ״ש6 את אשר ישנו פה וגו׳ ואת אשר איננו פה וגו׳, וא״כ צריך להבין מהו פירוש תיבת לאמר. ואין לומר שהיו חילוקים באופן השמיעה, והיו צריכים לבאר לאלו שלא הבינו כדי צרכם, שהרי איתא במדרש7 עה״פ8 אנכי הוי׳ אלקיך, שכאו״א הי׳ אומר עמי הדיבור מדבר, וזה הי׳ הן מצד הגוף והן מצד הנשמה, שבכ״א הי׳ הדיבור כפי כחו וכדאיתא במדרש שם שהדיבור הי׳ לזקנים לפי כחן ולצעירים לפי כחן, הרי שלא היו חילוקים גם מצד הגוף, וא״כ על מי הוא המכוון בתיבת לאמר. וגם צריך להבין מה שמתחיל בשם אלקים, וידבר אלקים וגו׳, ומסיים בשם הוי׳, אנכי הוי׳ אלקיך. וגם צריך להבין מה שמתחיל בלשון דיבור, וידבר וגו׳, ומסיים בלשון אמירה, לאמר. ועוד צריך להבין שבתחילה אומר שני השמות הוי׳ ואלקים ביחד, אנכי הוי׳ אלקיך, ומסיים בשם הוי׳ לבד, פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם9.
ויובן בהקדים הקושיא10, דלכאורה אינו מובן מה נתחדש במתן תורה ע״י וירד הוי׳ וגו׳11, דהרי בדיבור הא׳ נאמר אנכי הוי׳ אלקיך, והלא ראש המאמינים הי׳ אברהם12 וכמ״ש13 מראש אמנה דקאי על אברהם, הרי שהי׳ ענין האמונה גם קודם מתן תורה, ועד״ז אינו מובן בדיבור הב׳ דלא יהי׳ לך וגו׳14, דהרי איתא בגמרא15 דמסכת עבודה זרה דאברהם הי׳ ת׳ פרקין, שזהו ריבוי ענינים בענין לא יהי׳ לך, ועוד בריבוי יותר ממה שיש לנו, וא״כ צריך להבין מהי ההתחדשות בענינים אלו במתן תורה. וגם אינו מובן מהו החידוש בכל הדברים האלה, דקאי על תורה שבכתב ותורה שבע״פ, שהכל נכלל במ״ש וידבר גו׳ האלה16, ותיבת אלה מורה שהי׳ בגילוי, דהרי אמרו רז״ל17 קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ועד״ז בענין לימוד התורה, הרי אמרו רז״ל18 דמעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו, אברהם זקן ויושב בישיבה, וכמו״כ יצחק, וגם על יעקב אמרו רז״ל19 כמ״ש20 עם לבן גרתי, היינו שתרי״ג מצוות שמרתי, וכדי שיוכל להיות תרי״ג מצוות שמרתי, הרי קודם לזה צריך להיות הענין דגדול לימוד שמביא לידי מעשה21, וא״כ מהו החידוש דוידבר אלקים וגו׳. וא״כ בהכרח לומר שיש חילוק בין קיום התורה ומצוות קודם מתן תורה לקיום התורה ומצוות דלאחר מתן תורה, וצריך להבין מהו החילוק.
וביאור הענין הוא, דהנה במתן תורה כתיב פנים בפנים דיבר הוי׳ עמכם, והיינו שע״י שפנים בפנים דיבר, עי״ז נעשה הוי׳ עמכם וכמ״ש אנכי הוי׳ אלקיך, דאלקיך היינו כחך וחיותך22, ששם הוי׳ נתאחד עם ישראל. ומבואר בלקו״ת23 ובהמאמר דלפני מאה שנה (תרכ״ט)24 דשם הוי׳ הוא שם בן ד׳ אותיות, וזה נתאחד בפנימיות עם ישראל, ומבאר שם דאות י׳ זהו בחי׳ נקודה והברקת השכל שזהו נקודת החכמה, היינו שההתבוננות באופן של ההנחה הראשונה בנפש הו״ע האות יו״ד, שזהו ענין האמונה שבהבנה והשגה, ואח״כ ישנה הנקודה כמו שבאה בבינה, שזהו ענין נקודה בהיכלא25, שזהו אות ה׳ שענינה הוא ההתפשטות לאורך ורוחב, דבנפש המשכלת הרי בתחילה הוא ענין הנקודה, ואח״כ בא בהבנה והשגה ולהבין דבר מתוך דבר26, דבכל איש ישראל צריך להיות דע את אלקי אביך27, להבין הדבר, וההבנה בהדבר בא מתוך דבר, והיינו דע״י ההתבוננות במ״ש28 לעולם הוי׳ דברך נצב בשמים, וכפירוש הבעש״ט29, וכן איתא גם במדרש תהלים שנאמר ע״י נעים זמירות ישראל30 דוד מלכא משיחא, שהרי סדר ההשתלשלות נברא מאין ליש, ובכדי שיהי׳ קיום היש צריך שיהי׳ כח הפועל תמיד בהנפעל, וזהו תחילת ההתבוננות, בהתוך דבר, והוא במ״ש31 כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אשר כוננת, ומה גדלו וכו׳32 ומה רבו וכו׳33, שרואים הדבר הוי׳ שבזה, דמ״ש לעולם הוי׳ דברך נצב מלשון34 נצב מלך, שרואים בפשיטות מי ברא אלה35, שזהו ההתבוננות בהתוך דבר, ומזה בא אח״כ להשגה שלא זהו עיקר האלקות כו׳36, והיינו שמההתבוננות בהתוך דבר בא להשגת הדבר שלמעלה מהתוך דבר. ומאו״א נולדים הששה מדות, שזהו ענין אות וא״ו שבנפש האדם. והה״א אחרונה בנפש זהו ענין היראה, כמבואר בתניא37 וגם בלקו״ת23 בדרושים דפרשת ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו׳38 שזהו ענין השם הוי׳ שבנפש האדם, שנעשה במתן תורה באופן פנימי, דעם היות שגם קודם מתן תורה הרי מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר39, אבל עד מתן תורה לא הי׳ באופן דפנים בפנים, וע״י מתן תורה שהי׳ פנים בפנים דיבר, עי״ז נעשה הוי׳ עמכם.
וזהו ג״כ מ״ש40 אדנ-י בם סיני בקודש, דכמו41 שהוא במלאכים שאינם מציאות בפני עצמם, רק שכל מציאות המלאך הוא מה שהוא שליח, וע״כ נקרא בשם אלקים אפילו שלא בשעת השליחות, שבעת השליחות נקרא גם בשם הוי׳, ושלא בשעת השליחות נקרא עכ״פ בשם אלקים, וכמובא באגה״ת42 הג׳ שמות שיש למלאכים, אלקים בני האלקים וכו׳, כי זהו כל ענינו של המלאך שהוא שליח, שלכן נקראים המלאכים ג״כ בשמות מיכאל, גבריאל, רפאל, ששם א-ל הוא אצלם בגילוי, שזהו ענין אדנ-י בם, בהמלאכים43. וכמו״כ הוא גם בנשמות, ועוד באופן יותר נעלה, שהרי הנשמות שנמשכו מהפנימיות שבכל מקום, שבכלים זהו פנימיות הכלים44 וכן עד״ז המשכתן מהאורות הוא מהפנימיות וכן למעלה מזה. והתאחדות זו נעשה במתן תורה, שזהו ענין סיני בקודש, ויחוד זה פועל גם בהגוף, שהרי הי׳ מתן תורה לא רק להנשמות אלא גם להגופים, וכדאיתא במדרש שמתן תורה הי׳ להזקנים כפי כוחם ולהבחורים כפי כחם וכו׳, ועיקר החילוק בין זקנים להבחורים הרי זה מצד הגוף, שגם מצד הגוף הי׳ כאו״א אומר עמי הדיבור מדבר, ומכיון ששם הוי׳ מתאחד גם עם הגוף, ע״כ ציור הגוף הוא ג״כ בדוגמת שם הוי׳45, דהראש שהוא הקטן בכמות מכל חלקי הגוף זהו בדוגמת אות יו״ד, וה׳ אצבעות היד וה׳ אצבעות הרגל הם כנגד ב׳ הה״הין, והגוף הרי הוא מכוון לא רק כנגד שם הוי׳ כמו שהוא בגילוי, אלא גם כנגד המילוי דשם הוי׳ שזהו השם הוי׳ כמו שהוא בהעלם, דהרי ישנם ב׳ טעמים למה המילוי אינו בא בגילוי, הטעם הא׳ הוא שזהו משום שאין בהמילוי שום קדושה, שלכן נרגש המילוי בהשם דוקא כשאין בו קדושה, עד״מ כמו באות יו״ד בשם הוי׳ הרי אין המילוי שהוא אותיות ו׳ וד׳ ניכר כשאומרים השם כמו שהוא, אלא כשקוראים אות יו״ד בפני עצמה הרי אז דוקא ניכר המילוי, והטעם הב׳ הוא שמאחר שהמילוי הוא דבר נעלה מאוד, לכן אינו יכול לבוא בגילוי כי אם באופן של העלם, והיינו כשאות יו״ד היא בפני עצמה, כמבואר בהדרוש דלהבין כוונת התקיעות ע״פ כוונת הבעש״ט בשער המילואים46, וכמו״כ גם בהגוף יש בו מה שהוא בדוגמת המילוי דשם הוי׳, שזהו לפי מה שישנם הה׳ אצבעות דיד שמאל והה׳ אצבעות דרגל שמאל, שזהו שבכל ה׳ הרי יש בו המילוי שהוא עוד ה׳, שזהו מה שהגוף הוא מכוון גם כנגד הגילוי דשם הוי׳, שמאחר דמתן תורה הי׳ לנשמה וגוף ביחד, לכן גם הגוף הוא בדוגמת שם הוי׳ [ובמאמר המוסגר, לכאורה הרי צורת הגוף היתה עוד מבריאת העולם, וישנה ג״כ באינו יהודי שהוא נכלל בכלל מין האדם ואינו דוקא בישראל הנקראים אדם כמ״ש47 אדם אתם, ויובן ע״ד הענין דקומה זקופה שזהו מעלה גדולה48, ואעפ״כ ישנה אצל כ״א גם אצל אינו יהודי, והביאור הוא49 שכדי שיוכל להיות ענין הבחירה ע״כ ישנה גם באינו יהודי, ועד״ז הוא בצורת הגוף], שהרי מתן תורה זהו לפי שלמצרים ירדתם50 שזהו הירידה למיצר הגוף, וגם הרי הר סיני לא עלה למעלה51 רק שהי׳ וירד הוי׳ על הר סיני, שזהו לפי שמתן תורה זהו לנשמה כמו שהיא מלובשת בעולם הזה הגשמי, וע״כ מה שנפעל ע״י מתן תורה צ״ל גם להצורה חיצונית של הגוף, ומה שישנו גם אצל אינו יהודי הוא לפי שצ״ל כן אצל ישראל.
והנה מה שנתחדש במתן תורה לגבי תורתם של אבות, יובן ע״פ המבואר בלקו״ת בהג׳ דרושים52, דישנו הענין כמו שהוא מצד הלומד ומקיים המצוות, ומצד הנותן, וכן בתורה ומצוות עצמן, והעילוי שנתחדש במתן תורה נעשה בכל ג׳ ענינים אלו, שזהו ג״כ החידוש במ״ש לאמר. ובכללות החילוק בין המצוות שקיימו האבות למה שנתחדש ע״י מתן תורה הוא כדאיתא בשיר השירים רבה53 עה״פ54 לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שהמצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך, שהחילוק בין ריח למ״ש תורק שמך הוא שריח אינו עצם הדבר רק הארה לבד, ומ״ש דשמן תורק שמך הוא שנמשך העצם, ומשום זה יש גם חילוק שני שלאחר משך זמן כלה (וועבט זיך אויס) הריח, וכמבואר בנושאי כלי השולחן ערוך55, והג׳ שהמקבל אינו מקבל רק הארה בלבד, שבזמן האבות הרי היתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה56, והתורה ומצוות שקיימו האבות הי׳ רק מצד עבודתם שהו״ע עבודת התחתונים, ומכיון שהי׳ רק מצד עבודת התחתונים, מובן מזה שהגיעו מצד עבודתן רק עד שורש ומקור הנברא, שהרי הנברא בכח עצמו אינו יכול להגיע רק עד שרשו57, שזהו ג״כ מ״ש58 הלוך ונסוע הנגבה, וכמובא בספר הבהיר59 שמדת החסד אמרה שמיום עמוד אברהם על דעתו אין לי לשמש את קוני דאברהם עומד ומשמש במקומי, עד שהגיע לתכלית העילוי בשרשו ומקורו, א״כ מובן מזה שמה שהמשיכו האבות ע״י עבודתם הי׳ זה רק ענין של ריח, שזהו רק הארה לבד, ומזה מובן דמה שפעלו הי׳ רק לפי שעה. וכמו״כ הי׳ גם בתורה ומצוות שלהם דהגם דכתיב60 את הנפש אשר עשו בחרן, שאברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת הנשים61, ועד״ז גם הכנסת אורחים שלו, והבארות של יצחק, ומקלות של יעקב, מ״מ כל זה הי׳ רק לפי שעה, ולא נשאר בזה ענין של קדושה אח״כ, לפי שהנברא הוא מוגבל, וא״כ מה שיכול לפעול ע״י עבודתו זהו רק בהגבלה, משא״כ ע״י מתן תורה לוקחים העצם, שהרי במתן תורה הי׳ וירד הוי׳ על הר סיני, עד גם למעלה מזה, שהי׳ אנכי מי שאנכי דלא איתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ62, שזהו למעלה מציור אותיות, שזהו מה שנמשך בשעת מתן תורה, שזהו ענין שמן תורק שמך, שנמשך עצם הדבר ולא רק ריח לבד. ומזה מובן ג״כ בהנוגע ללימוד התורה דלפני מתן תורה, שע״י לימוד התורה הגם שפועל ביטול כשמגיע לשרשו ומקורו, אבל מכיון שנקרא בשם שרשו ומקורו, הרי זה מורה שיש להם איזה ערך זה לזה, שלכן נקרא שרשו ומקורו, וע״כ אין זה תכלית הביטול כי אם שזהו רק הביטול דאנכי עפר ואפר63, שנשאר איזה מציאות, משא״כ ע״י לימוד התורה לאחר מתן תורה פועל שיהי׳ הביטול דונחנו מה64, שאדם הוא בגימטריא מ״ה65, שזהו שלימות הביטול, וזה נעשה ע״י מתן תורה, וזה נעשה אצל כאו״א עי״ז שפנים בפנים דיבר הוי׳, דשם הוי׳ במילוי אל״פין בגימטריא מ״ה, ובשעת מתן תורה נעשה הביטול לא רק בישראל כי אם גם בכל העולם כולו.
וזהו ג׳ החידושים שנתחדשו בעת מתן תורה, וההכנה לזה היא לא ע״י הבנה והשגה, ולא ע״י העבודה דהלוך ונסוע הנגבה (בלבד4), אלא רק ע״י העבודה דאתכפיא ואתהפכא, כמבואר בזהר66 עה״פ67 וישמע יתרו, שזהו ההקדמה למתן תורה, עד״ז הנה ע״י בהוציאך את העם ממצרים68, עי״ז הי׳ יכול להיות תעבדון את האלקים על ההר הזה68, דהמלאכים טענו תנה69 הודך על השמים, וע״י התשובה למצרים ירדתם הודו למשה שתהי׳ נתינת התורה למטה, עד שכל אחד מהם נתן לו מתנות70, שגלות מצרים היא ע״ד ירידת הנשמה בגוף, דבכללות ישראל הו״ע כור הברזל71, שזהו ע״ד הכור המברר את הסיגים, כמו״כ ע״י כור הברזל דמצרים נעשה בירור וזיכוך בישראל ובכל העולם שנעשו ראויים לקבל העליונים, שע״י תורה ומצוות יהי׳ ושכנתי בתוכם72, דוגמת דירת קבע.
והנה בתיבת לאמר ישנם ג׳ פירושים, ע״ד הג׳ ענינים שנתחדשו במתן תורה, דבעת מתן תורה נתחדש שכשתלמיד חכם יושב ולומד יהי׳ הלימוד באופן של לאמר (נאָך געזאָגט) אחרי הוידבר אלקים, שאינו מציאות בפני עצמו, וכל ענינו הוא רק תען לשוני אמרתך73, ופי יגיד תהלתך74, יגיד מלשון המשכה75, והביטול הזה נעשה ע״י מתן תורה. וע״י ביטול זה מגיעים למעלה ביותר, שזהו מ״ש וידבר וגו׳ לאמר, שמתן תורה פעל שע״י שתלמיד חכם לומד תורה, יהי׳ הקב״ה קורא ושונה כנגדו76, שיהי׳ מתן תורה עוד הפעם בהענין שהוא לומד. וישנו ענין הג׳ בזה, שניתן הכח לפסוק הדין, מאחר שה׳ הוא אלקיך, כחך וחיותך (ולא יהי׳ לך בפועל ממש4), שזה הי׳ דוקא ע״י מתן תורה. והנה תורה היא הבעל הבית על העולם, דלפני מתן תורה הי׳ זה רק בהעליונים ואצל התחתונים הי׳ רק ריחות לבד, וע״י מתן תורה נפעל (האָט מען אויפגעטאָן) שזה יהי׳ גם בהתחתונים, וגם זה מרומז בתיבת לאמר, וגם בהחילוק שבין דיבור ולאמר, דלאמר הו״ע העשרה מאמרות, ולא כמו במתן תורה שהי׳ וידבר שזהו ענין עשרת הדברות, ומתן תורה פעל שע״י עשרת הדברות יהי׳ הלאמר שזהו ענין העשרה מאמרות, וכמו שאמרו רז״ל77 עה״פ78 עשרה עשרה הכף, שעשרת הדברות מכוונים כנגד העשרה, שהתורה משנה את העולם (מאַכט איבער וועלט). וזהו ג״כ מ״ש79 יום הששי בתוספת ה׳, שע״י מתן תורה שניתן בו׳80 עי״ז מתקיימים חוקות שמים וארץ81. דע״י מתן תורה, הרי התורה היא באין ערוך, ועי״ז לוקחים הלאמר, שיכול להיות נצחוני בני נצחוני82. וע״י לימוד התורה פועלים שהקב״ה יושב ושונה כנגדו, וכמו״כ הוא בכל פעם ע״י לימוד התורה וקיום המצוות, וכדכתיב83 מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, שעי״ז שישראל מניחים תפילין למטה פועלים שהקב״ה מניח תפילין84, ע״ד קורא ושונה כנגדו שבתורה, ועד״ז הוא גם בכל המצוות, עד שיהי׳ קיום היעוד85 אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה, וע״י גאולה הפרטית מגיעים לגאולה הכללית, שבמתן תורה הי׳ מעין זה86, והשלימות יהי׳ בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) יתרו כ, א.
2) תו״א יתרו סז, ב (ועם הגהות – באוה״ת יתרו ע׳ תשפג ואילך). מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ קמט. לקו״ת שה״ש מ, ב. שם מב, סע״א ואילך. תו״ח יתרו שע, סע״א. רד״ה זה תרכ״ט (דלקמן בפנים – סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ ריב). ובכ״מ.
3) ראה לקו״ש ח״ו ע׳ 119, ובהנסמן שם הערה *1.
4) אינו ברור. המו״ל.
5) פמ״א. וראה גם שמו״ר פכ״ח, ו. תנחומא יתרו יא. זח״א צא, א. ובכ״מ.
6) נצבים כט, יד.
7) יל״ש יתרו רמז רפו.
8) יתרו כ, ב.
9) ואתחנן ה, ד.
10) תו״א שם. לקו״ת במדבר יג, ד. ובכ״מ.
11) יתרו יט, כ.
12) שהש״ר פ״ד, ח (ב).
13) שה״ש ד, ח.
14) יתרו כ, ג.
15) ע״ז יד, ב.
16) ראה ירושלמי שקלים פ״ו ה״א. וראה תורה שלמה חט״ז במילואים ע׳ רג ואילך. וש״נ.
17) יומא כח, ב. קידושין פב, א (במשנה).
18) יומא שם.
19) פירש״י וישלח ל, ה.
20) וישלח שם.
21) קידושין מ, ב. וש״נ.
22) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
23) ר״פ ראה.
24) סה״מ תרכ״ט שם ע׳ רטז-יז.
25) ראה זח״א ו, רע״א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). אגה״ק ס״ה (קז, א). ועוד.
26) ל׳ חז״ל – חגיגה יד, ב. סנהדרין צג, ב.
27) דברי הימים-א כח, ט.
28) תהלים קיט, פט.
29) שעהיוה״א פ״א.
30) שמואל-ב כג, א. וראה שהש״ר פ״ד, ד (בתחלתו).
31) תהלים ח, ד.
32) שם צב, ו.
33) שם קד, כד.
34) מלכים-א כב, מח.
35) ישעי׳ מ, כו.
36) ראה תו״א מג״א צט, ב. לקו״ת שה״ש ח, א.
37) אגה״ת פ״ד (צד, ב ואילך).
38) ר״פ ראה (יא, כו).
39) ראה ב״ר פ״א, ד. תדא״ר פי״ד ופל״א.
40) תהלים סח, יח. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשכ״ט) אמירת מזמור זה. המו״ל.
41) ראה בכ״ז אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ רמ). סה״מ תרכ״ט שם ע׳ ריג ואילך.
42) שם (צד, א).
43) ראה יל״ש שבהערה 7.
44) ראה תו״א בראשית ד, ב. לקו״ת פ׳ ראה כו, סע״ג-ד. המשך תרס״ו ס״ע תע-תעא. המשך תער״ב ח״א ריש ע׳ תקעו. ובכ״מ.
45) ראה ראשית חכמה שער היראה פ״ז. אוה״ת יתרו ע׳ תשכח. סה״מ תרכ״ט שם (ע׳ רטז-יז). סה״מ פסח ח״א ע׳ ח. וש״נ.
46) סידור (עם דא״ח) רמד, ג ואילך.
47) יחזקאל לד, לא. יבמות סא, רע״א.
48) ראה המשך יונתי תר״ם פ״ד (ע׳ ו). סה״מ תרנ״ו ע׳ שכ.
49) סה״מ תרנ״ו שם ס״ע שיט (בשוה״ג). וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 462-3.
50) שבת פח, סע״ב.
51) ראה סה״מ תרנ״ה ע׳ קפח. תרצ״ז ע׳ 283. רד״ה וירד הוי׳ על הר סיני תשכ״ז (לעיל ע׳ רלו). וש״נ.
52) במדבר יב, ג ואילך.
53) פ״א, ג (א).
54) שה״ש א, ג.
55) ראה מג״א או״ח ר״ס רטז.
56) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
57) ראה סה״מ במדבר ח״ב ע׳ רעו. וש״נ.
58) לך לך יב, ט.
59) סימן קצא. הובא בפרדס שער (כב) הכינויים פ״ד.
60) לך לך שם, ה.
61) ב״ר פל״ט, יד. פפ״ד, ד. פרש״י עה״פ.
62) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. ובכ״מ.
63) וירא יח, כז.
64) בשלח טז, ז-ח.
65) פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אדם. ועוד.
66) ח״ב סז, א. וראה אוה״ת ר״פ יתרו.
67) ר״פ יתרו (יח, א).
68) שמות ג, יב.
69) תהלים ח, ב.
70) שבת שם ואילך.
71) ואתחנן ד, כ. מלכים-א ח, נא. ירמי׳ יא, ד. ראה תו״א ר״פ שמות.
72) תרומה כה, ח.
73) תהלים קיט, קעב.
74) שם נא, יז.
75) ראה לקו״ת צו יג, א. שה״ש ב, ג. מא, א. הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א במאמרי אדהאמ״צ נ״ך ע׳ תקמז (הערה 27).
76) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
77) זח״ג יא, ב ואילך.
78) נשא ז, פז.
79) בראשית א, לא.
80) ראה שבת פח, א. פרש״י עה״פ.
81) ראה ע״ז ג, א.
82) ב״מ נט, ב.
83) תהלים קמז, יט. ראה שמו״ר פ״ל, ט.
84) ראה ברכות ו, א.
85) אבות פ״ו מ״ב.
86) תניא פל״ו (מו, א).
[סה"מ שבועות (הוספות) ע' תקיז ואילך]