מאמר דלקמן הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (ונדפס לעיל*).
מההנחה (בלתי מוגה) לא הגיע לידינו כי אם תוכן קצר בלבד, ולשלימות הענין בא כאן כמו שהוא**.
בס״ד. תוכן קצר מש״פ חוקת-בלק, י״ב תמוז ה׳תשכ״ט
הנחה בלתי מוגה
וידבר הוי׳ גו׳ זאת חוקת התורה אשר צוה ה׳ גו׳ ויקחו אליך פרה אדומה תמימה. מדוע צוה ״אליך״, פירשו חז״ל ורש״י, פרה שעשה משה נקראת על שמו, פרה שעשה משה, ואין זה רק שבמדבר אלא גם שאר הפרות, נטל אפר פרה [ועירב עמהם]. והגם שבמדבר עשו כהנים, במדבר הובא למשה, והשאר ע״י כהנים וזה הכל, [אעפ״כ] על שמך כל הט׳ פרות ועד משיח על שמך, הרי זה משה. ובפרט כמבואר בלקו״ת זאת חוקת התורה למה כללות כל המצוות, פירוש בכל המצוות יש ב׳ קוים, רצו״ש, ומזה מובן שפרה נתייחס למשה, שהרי זה כללות משה, זכרו תורת משה. וכמו״כ במצוות, ובפרט כמבואר בתניא שכח המסירות נפש הוא ע״י משה, ולכן הוא צוה לדור שנכנס לארץ קריאת שמע ומסירות נפש, הגם שהם נכנסו לארץ כשיהושע מנהיגם, מ״מ זה ע״י משה, ענין המסירות נפש, וכן אתפשטותא בכל דרא עד לבעל השמחה, ועד בכל אחד, כמבואר בתניא שמילתא זוטרתי [בכ״א מישראל מצד בחי׳ משה שבו], וא״כ פעל מסירות נפש משה, וזהו מצד שהוא כללית משה, וזהו שבכל הזאה אפר ממשה קיים.
ולהבין תפילה למשה, [שנאמר] לאחר י״ט כסלו שהוא גאולת אדמו״ר הזקן, תפילה למשה, שזהו מנהג מפורסם בכל ישראל לומר קאַפּיטל תהילים חודשי, וזהו תפילה למשה אדנ-י מעון אתה ובסוף ויהי נועם, ומעון אותיות נועם, וזהו ב׳ ענינים. מעון – בית שהוא חיצוניות, לא מזון פנימיות, דם ובשר כבשרו, ואפילו [לא] לבוש מדוד לפי האדם, משא״כ בית שמחזיק מזרם ומטר. מ״מ כל אדם שאין לו בית אינו אדם, וזהו שלימות האדם, ומ״מ זהו חיצוני. ונועם הוא תענוג, וזה נעלה מכחות ועד [שהוא] עיקר הנפש, ולעולם במקום חפץ ותענוג פועל רצון, שכל רצוא ושוב וכל הכחות ממש. וזהו הקשר של נועם אותיות מעון, וזהו תפילת משה.
ותפילת משה מפרש, יש תפילה לדוד ויש תפילה למשה, ועד תפילה לעני. תפילת עני דוד, ותפילת משה עשיר. דוד אמר כי עני ואביון אני, מ״מ הוא מלך עשיר, ועד שהוא הכין כסף וזהב לבית המקדש, וא״כ הוא עשיר, אך מ״מ אמר עני. משה עשיר כמ״ש [בגמרא] אין נבואה, [ומובאים שם] תנאים, עשיר, [ומסיים שם] וכולהו ילפינן ממשה, שנתעשר מהלוחות, וזהו תפילה למשה.
וכאן שאלה, כיון שהוא עשיר, מהו התפילה, מה נחסר. ועל זה מפרש משל למלך שהוא רצה ליתן מתנות, ואחד אמר שהוא מורד וביקש לכפר לו, ב׳ וג׳ אמר שלעצמו לא צריך, אלא יש מדינה חריבה שלך, גזור שתיבנה. כך תפילה בעשיר (נוסף בכלל כפשוטם). ויש רמב״ם שכל תפילה מצות עשה שיתפלל ולא חסר להקב״ה דרכים שיתן אליו, א״כ זה הכל תפילה, א״כ כאן משה עשיר ללא חסרון ולא יחסר לו אלא עשיר, וכמו שיתבאר. וכן בפנימיות איתא בזהר, שתפילה היא לא על גשמיות אלא ברוחניות פועל למעלה, שישנו חסרון למעלה כביכול, ששכינתא בגלותא, וכן קודם התפילה יחשוב מעט על שבירת הכלים שזהו חסרון שלמעלה, וזהו תפילה. אבל משה עשיר כי גשמי כמו רוחני אצלו בלי מחיצה בין גשמי לרוחני, והכל שוה. ומכיון שגשמי ורוחני עשיר, א״כ הרי הוא עשיר ומהו תפילה. ועוד, אדרבה עיקר תפילה במדרש הוא תפילת משה (העלפט לדוד, ומובן אדרבה תפילה חסרון עני), והגם שבמדרש תפילת עני נכנסת קודם, מכל מקום צריך למשה.
ובזה מובן עוד יותר [מה ש]שבת בכל יום [זו] תפילה, ויש פירוש על זכור את יום השבת לקדשו, אומר מצות עשה לזכור בכל יום שבת, [זהו] ענין התפילה, ובפרט ביום השבת עיקר מעלה, ולכן הוראה בשבת אריכות התפילה יותר ויותר, ולכאורה תפילה בקשה חסרון, ובשבת לא חסרון שהרי כל מלאכתך עשוי׳, שזהו ציווי תורת אמת, ולא חסרון, ואפילו חסרון מנוחה, הרי בשבת ברגע אחד כבר נגמר המנוחה, ובאיזה אופן – לא בעבודת האדם, אלא מקדשא וקיימא מצד עצמה, ומ״מ אומרים שעיקר תפילה בשבת, וזהו כנ״ל, משה שהוא עשיר ודוקא שם תפילה.
וביאור [הענין] כמבואר בכמה מקומות ובד״ה תפילה למשה תר״ס, שיש תפילה לעני, דוד משה, ועניינם שיש תפילה על חסרון, עשיר, ודי מחסורו אשר יחסר לו, אפילו עבד לרוץ וסוס לרכוב עליו אם רגיל, אבל אי אתה מצווה לעשרו, א״כ אינו באמת חסרון, אא״כ רגיל בכך, וכאן זה לא הכרח, ובפרט במי שצריך לצדקה.
וביאור ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ממלא – מה נשמה כך הקב״ה, מה הנשמה מרגיש זה, והגם שלא נתפס בה׳ חושים, מ״מ ברור בהבנה והשגה, ולא נפלא אלא שכלי טהור, ועד לעבודת האהבה לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, אהבה לאלקות בשעה שמבין ואדרבה הוי חיוב, וכשם שלמדים מהגוף שהעיקר הוא הנשמה, כמו כן באלקות, וזה מובן בשכל. וזהו דוד, כשמסתכל ברכי נפשי, מה נשמה ממלא את הגוף כך ה׳ אלקות מילוי בעולם, וממלא כל עלמין בכל עולם אלקות [לפי ערכו], וזהו הכל במילוי, ובשמות הוא אלקים, בממלא הטבע אלקות בעולם, והוא קרוב לענין עצמו ומדוד כפי הענין, וזהו הטבע בעולם, אלקות. אח״כ סובב כל עלמין, שהוא אור נעלה, מושלל מחכמה ומופלא מהעולמות, עד שאפילו כשהוא בעולם מ״מ נעלה מעולם. וזהו הוי׳ – הי׳ הוה ויהי׳, אפילו במצרים הי׳ הוה, ובזה נעלה מזמן (אפילו בעולם כמו בזמן), הוי׳ נעלה ממקום וזמן ששייכים. ולכן בבריאה אין שם הוי׳ כי נעלה, ולכן דוקא אלקים מובא בתחילת בראשית ל״ב פעמים עד אלה תולדות, מ״מ אומרים סובב כל עלמין – לעולמות, [היינו ש]שייך, למעלה מחב״ד, מ״מ שם תופס (כמבואר בלקו״ת פקודי) ע״י שלילה, שבשכל האדם יש שתופס שיודע הענין, ויש שלא אלא שולל מענין אחר. וזהו הגם שלא תפיסא, מכל מקום בעל הבית בזה, כמבואר במורה נבוכים שעל ידי השגת השלילה, ידועה אז מהות הענין, וזהו חקירה שעל פי תורה הוא תופס, וזהו הוי׳ לשון התהוות ששייך לעולמות, אלא שמהוי׳ עולמות מדודים, וזה נעשה על ידי שמש ומגן [הוי׳ אלקים], אך מכל מקום שם הוי׳ מלשון התהוות.
וכן בעבודה, כמו בכל לבבך, שאפילו נפש הבהמית ואפילו יצר [הרע] יכול להיות בו אהבה לאלקות, וזהו ממלא, לבבך, עולם. וכן בכל נפשך מ[השגת ה]שלילה, אם כן שייך. ובכל מאדך בכל מדה ומדה, ואיך זה כשם שמברך לקבולי בשמחה זהו בלי גבול, אך כל היום שוה זה דוקא בלי גבול. וא״כ מדידה והגבלה היא לא רק פנימי אלא גם מקיף, וזהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. נעלה מזה הוא ללא מדידה והגבלה, ולכן הכל שוה, וזהו בכל מאדך, עצמות נעלה מסובב. וזהו ג׳ מדרגות: ממלא, סובב, אחד.
לכן, חסרון שלמעלה זהו סותר על מנת לבנות, שבירת הכלים כדי לעשות ולתקן, והרי זה דוקא ע״י תפילה. וזהו בכל לבבך, שיש ממילא חסרון כאשר האור המלובש בעולמות בחסרון. וזהו עני, חסרון. ולכן [התפילה היא] סולם מוצב בעולמות [כדי לתקן את ה]חסרון. אח״כ יש אפילו לא ממלא שנחשב חסרון, אלא סוס לרוץ אם רגיל בו היינו חסרון, וזהו נשמות ישראל שמתפללים לא רק על ממלא, אלא נשמה טהורה בראתה, גן עדן, שם ומשם יפרד, ושם שבירת הכלים חסרון. ונשמות ישראל פועלים לא רק למלא החסרון, ולא רק בבי״ע אלא גם מצד האצילות. וזהו ״אם רגיל״, כי מצד בי״ע לא, ורק בכל ישראל [ישנו החסרון דסובב כל עלמין] כי כל ישראל בני מלכים, ובעולם האצילות שם שלומי אמוני ישראל. ולכן הנשמות פועלים לא רק בבי״ע אלא גם באצילות (וזהו סובב, עיקר השתלשלות בי״ע), וזהו תכלית ירידת הנשמה מאיגרא רמה, אלא צ״ל נעלה מ״שם יפרד״, שזהו עולם האצילות שנתקנה כבר וגם שם פועלים. וגם זה אינו עשירות אלא מילוי החסרון, ונעלה מהאצילות הוא עצמות, וזהו בכל מאדך מסירות נפש. וזהו תפילת עני במילוי החסרון, במילוי החסרון בבי״ע, וע״ז תפילה לעני. אחר כך דוד שהוא מלכות דאצילות, שלכן נקרא פעם עני ואביון ופעם עשיר (באלו מ״מ עני), ומשה עשירות ולא חסרון, אפילו [לא] הגבלה דעולם, וזהו עשיר.
וזהו מצד פנימיות הכתר, פנימיות עתיק שיתגלה לעתיד לבוא, עכשיו מצומצם ולעתיד לבוא פנימיות, וזה לא בסדר ההשתלשלות אלא פנימיות הכתר, וזה נעלה מסובב. כתר חיצוני כתר שייך לעולם, ואפילו כללות הכתר נקרא מה שבמחשבה אחת סוקר כל הדורות, שזה סובב כל עלמין ולא על כל פרט, אבל מ״מ זה שייך לעולמות, חיצוניות הכתר. אך עתיק ופנימיות עתיק נעלה מסובב, וזהו משה רבינו עליו השלום – פנימיות עתיק. וזהו ענין העשירות, שלעצמו אין צריך, אלא הבקשה היא שיש מדינה חריבה והיא שלך, גזור שתיבנה. היא שלך [היינו
ש]מושרש בעצמות, גזור שתיבנה. וזהו עשיר, וזהו עיקר תפילה, וזהו אדנ-י מעון אתה דקאי על מלכות, ועד טרם הרים יולדו וכו׳ עד נועם שהוא ויהי נועם, תענוג. ובזה גופא, עצמות פנימיות עתיק כדלעיל, וזה נעלה מספר בראשית, וזהו תענוג. הירידה שבתחילת הבריאה, אדם לבנות בית [כי מי שאין לו בית אינו אדם], ובשעת רצון יש כל הפרטים שלאחרי זה, אבל כשנבנה לפי הפרטים אז [מתגלה] התענוג. וישנו חילוק בין קודם [הבנין] לזה שאחר הבנין, שלאחר גמר הבנין אז גילה תענוג ורוצה, ו[כך גם למעלה] לאחר גמר הענין אז גילה בעצמות תענוג, וכדלעיל פנימיות עתיק, ויהי נועם, יותר ממעון, אז מעורר תשוקה (גם תשוקה לעתיד לבוא, גמר עבודה).
וזהו עשיית המשכן ע״י משה, ויהי נועם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידכם, עשיית משכן היא תכלית הכוונה, שמשה שהוא עשיר פועל במלכות, וזהו גזירה שתיבנה, ולכן פועל גם לדוד. וזהו [שענינה של] שבת דוקא תפילה, מנוחה ללא חסרון, למעלה מעולמות ונעלה מזמן [שהרי אחריו סופרים] יום ראשון, ואז הוא עיקר תפילה. וזהו יש מדינה חריבה, תפילת דוד מלכות, חלק של פרטים, גזירה שתיבנה שיהא עשיר, גזור [באופן] שהוא בריחוק, צדיק גוזר והוי׳ מקיים. וזהו ב׳ הנהגות בטבע, [א׳] המשכת עצמות בדרך של ניסים בטבע, [ב׳] שהטבע עצמו הוא מכל מקום נעלה מהטבע, וע״ד בכל מאדך, ב׳ קוים בשוה. [שהחיבור של] טבע ונס הוא נעלה מממלא וסובב, וזהו פנימיות הכתר.
וכן בי״ט כסלו ובעל השמחה [בי״ב תמוז], נעשה שבטבע מתגלה למעלה מהטבע, וזהו מעצמות, תפילה למשה עשירות, וזהו גזירה (לשון) שתיבנה, וזהו העבודה בתורה ומצוות, ומשה רבינו מסירות נפש, כמבואר בתניא, וזהו עשירות של משה.וזהו יקחו אליך, פרה שעשה למשה עד משיח, זהו על שמך, כי הוא נותן מסירות נפש. לכן במדרש תנחומא נאמר פרה גלות מצרים, אדומה בבל, מדי, עד לגאולה מגלות זה האחרון [ע״י שריפת הפרה], שזהו דוקא ע״י עשירות, משה, שהי׳ עשיר בהרחבה. וזהו שצוה [לקרות] קריאת שמע, אף שפחדכם ומוראכם יתן ה׳, מכל מקום צוה שמע ישראל. וכמו כן עכשיו משה בכל דור, עד הנשיא בעל הגאולה, דור שנכנס לארץ, הנה עומד אחר כתלנו, בלי פחד ובהרחבה. וזהו שריפת הפרה, לשרוף את חומות הגלות (פאַרברענען גלות ווענט) ולצאת מן הגלות (אַרויס גלות), והנשיא בראשם.
__________
*) ע׳ ס ואילך.
**) ההנחה נרשמה באופן מקוצר ובזריזות, ועל כן בכמה מקומות קשה לפענח הכת״י ויתכנו כמה אי-דיוקים. כמו״כ בכ״מ הובא תוספת ביאור (בדרך אפשר) בחצאי ריבוע.
[סה"מ במדבר ח"ב (הוספות) ע' תפא ואילך]