בס״ד. ש״פ ויקרא, ג׳ ניסן ה׳תשל״ב
הנחה בלתי מוגה
ויקרא אל משה גו׳ אדם כי יקריב מכם קרבן להוי׳1, ומדייק בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בעל ההילולא (דב׳ ניסן) בהמשך תרס״ו2, מהו אומרו אדם כי יקריב והוה לי׳ לומר סתם כי יקריב ומהו אדם כי יקריב. ומביא שם מ״ש בזהר3 זכאין אינון ישראל דקוב״ה קרא לון אדם דכתיב4 ואתן גו׳ אדם אתם, אדם כי יקריב מכם קרבן, מאי טעמא קרא לון אדם, משום דכתיב5 ואתם הדבקים בה׳ אלקיכם. וצריך להבין מהי השייכות לענין הקרבנות. גם צריך ביאור מ״ש אדם כי יקריב מכם, דידוע הדיוק בזה6, דהוה לי׳ לומר אדם מכם כי יקריב ולא אדם כי יקריב מכם. והנה בפרשה זו מדובר אודות הקרבנות, וכן כל ספר ויקרא נקרא תורת כהנים ועוסק בתורת הקרבנות, וכדאיתא בגמרא7 על פסוק8 והוא ירד והכה את הארי ביום השלג דקאי על ספר תורת כהנים שהוא ספר ויקרא העוסק בתורת קרבנות. ולפי זה צריך ביאור למה נאמר כאן התואר אדם, דאדם מורה על ענין התורה, כמ״ש9 זאת התורה אדם, ולכאורה תורה וקרבנות הם שני הפכים, דתורה מורה על המשכה מלמעלה למטה, וקרבנות (ותפילה שבמקום קרבנות) מורה על העלאה מלמטה למעלה. ובכללות10 הרי התואר אדם הוא תואר הכי נעלה מד׳ התוארים אנוש גבר איש אדם11, דאנוש הוא בתחתית המדריגות וכמ״ש12 עקוב הלב מכל ואנוש הוא, וגבר מורה על ענין ההתגברות, ואיש מורה על המדות כמ״ש13 לפי שכלו יהולל איש, שהמדות הם ע״פ השכל14, ואדם הוא למעלה מכולם. וגם בג׳ חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למעלה מכולם, דג׳ רגלי המרכבה הם כנגד ג׳ התפילות, רגל א׳ כנגד אברהם שענינו15 חסד ותפילת שחרית16, פני ארי׳ אל הימין17, ורגל הב׳ כנגד יצחק שהו״ע היראה18, פני שור אל השמאל17, ורגל הג׳ כנגד יעקב קו האמצעי19, והו״ע פני נשר17 שהוא רחמני20, ולמעלה מהם הוא פני אדם17 שהוא כנגד התורה (כמבואר בתיקוני זהר תיקון כ״א21, וכמבואר באוה״ת לאדמו״ר הצ״צ22). וא״כ למה נאמר אדם מכם כי יקריב, תואר אדם לגבי ענין הקרבנות. ועד״ז צריך להבין לענין קרבנות יום שני בניסן (קרבנות הנשיאים), ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר הקריב את קרבנו גו׳23, ופירש״י שבשביל שני דברים זכה להקריב שני לשבטים, אחת שהיו יודעים בתורה שנאמר24 ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ואחת שהם נתנו עצה לנשיאים להתנדב קרבנות הללו, וביסודו של ר׳ משה הדרשן מצאתי אמר ר׳ פינחס בן יאיר נתנאל בן צוער השיאן עצה זו, ולכאורה גם שני דברים אלו שהם מעלת יששכר הם שני הפכים, ענין התורה וענין הקרבנות. וצריך להבין הענין בזה.
אך הענין הוא, דבאמת התורה עצמה יש בה ג״כ ב׳ קצוות אלו, דהגם שהתורה מצד עצמה היא למעלה מכל הענינים, ועד שדוד המלך נענש ע״ז שזמירות קרית להו25, מ״מ יש בתורה גם ענין נוסף שהיא שייכת אל המטה ביותר. ויש לומר דזהו מה שכותב אדמו״ר הזקן בספר התניא26 שהתורה היא בחי׳ חסד ומים, ולכאורה צריך ביאור מה נוגע כאן ענין זה שהתורה היא בחי׳ מים, הרי כוונתו היא רק לבאר שהתורה היא בקו הימין וע״ז נאמר27 וימינו תחבקני, והי׳ מספיק שיאמר שהתורה היא בחי׳ חסד, ולמה מוסיף שהתורה היא גם בחי׳ מים. אך ע״פ הנ״ל יש לפרש כוונתו, שהתורה אינה רק כמו ענין החסד, שהשפעת החסד היא באופן כזה שאפשר שתישאר אצל המשפיע ולא תומשך אל המושפע, אלא התורה היא גם כמו מים, שהמים אינם נשארים למעלה אצל המשפיע אלא יורדים ממקום גבוה למקום נמוך28, ובמקום נמוך גופא הרי טבע המים הוא לירד למטה ביותר. וזהו גם ענין התורה, שהיא יורדת למטה מטה ביותר אל כלי המקבל. ועוד זאת, שבכלים עצמם הרי הכלים צריכים להיות כלי אדמה דוקא ולא כלי כסף וזהב, כמבואר במ״א29 המשל בזה, שהכלים המתאימים ליין (שהתורה נמשלה גם ליין30) הם דוקא כלי חרס וכלי אדמה. דזהו גם מה שכתוב בתורה שעשועים גו׳ לפניו31, שהתורה היא בבחי׳ שעשועים, ב״פ ש״ע32, היינו בחי׳ רצוא ושוב, מטי ולא מטי כו׳. וזהו גם ענין זאת התורה אדם, כי גם באדם ישנם ב׳ קצוות אלו, דהגם שאדם הוא מלשון אדמה לעליון33 והוא שם המעלה כנ״ל, וכתיב34 נעשה אדם בצלמנו גו׳, מ״מ הרי השם אדם הוא גם משום שנעשה עפר מן האדמה35. וכמבואר בתו״א36 בד״ה להבין הטעם שנשתנה יצירת גוף האדם מיצירת שאר בעלי חיים, שגוף האדם הוא למטה יותר משאר בעלי חיים וכו׳. [ויש לומר שזהו גם הרמז במה שאמרו רז״ל37 אדם ממקום כפרתו נברא, היינו שנברא באופן כזה שיש בו נתינת מקום לענין הדורש כפרה, יצר לב האדם רע מנעוריו38, עפר מן האדמה, ואח״כ עושים מזבח אדמה לתקן החטא וכו׳]. וזהו כללות ענין התורה שנמשלה לאדם, שאין ענינה רק ההמשכה והגילוי מלמעלה כמו שהענין הוא למעלה, אלא ההמשכה היא באופן שיתקבל גם בהתחתון, ובאופן שהתחתון הוא במקומו ודרגתו וכו׳.
והנה זה גופא שיש בתורה גם ענין זה שביכולתה לרדת למטה מטה, הוא ממדריגה עליונה יותר בתורה עצמה. דהנה בתורה יש כמה מדריגות, דישנו ענין אלו ואלו דברי אלקים חיים39, וישנו ענין ההלכה שבתורה, והוי׳ עמו שהלכה כמותו40. דשורש ההלכה שבתורה הוא בבחי׳ שם הוי׳, שלמעלה מדברי אלקים חיים41. ולכן הכלי לענין ההלכה אינו הבנה והשגה, אלא ענין הביטול, כמארז״ל42 שהטעם שנקבעה הלכה כבית הלל הוא משום שהיו נוחין ועלובין, היינו שהי׳ בהם ענין הביטול. דענין אלו ואלו דברי אלקים חיים שבתורה שרשו בבחי׳ הבינה שלמעלה, אבל ענין ההלכה שרשו בספירת החכמה, דענין החכמה הוא ענין הביטול כידוע43. וכמבואר גם בד״ה ביום השני הקריב לאדמו״ר מהר״ש44 בטעם שנשיא יששכר הקריב שני ויהודה הקריב ראשון, כי לפני לימוד התורה בשלימות צ״ל ענין ההודאה והביטול והמסירות נפש דיהודה ונחשון בן עמינדב. ולכן דוקא מצד זה נמשך ענין התורה למטה לברר בירור בעולם, וכמארז״ל45 וכי איכפת לי׳ להקב״ה אם שוחט מן הצואר או מן העורף, אלא לא ניתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות, היינו שדוקא מצד בחינה זו שבתורה שלמעלה מכל הענינים ולא איכפת לי׳, הרי דוקא שם נוגע ענין צירוף ובירור הבריות כו׳.
ובכל זה יובן מ״ש אדם כי יקריב מכם גו׳, דענין הקרבנות שהוא ההעלאה ובירור התחתון, שייך לבחי׳ אדם דוקא, כי להיותו בבחי׳ אדמה לעליון, בחי׳ האצילות שדבוק במקורו (וכמו שנת״ל שהתואר אדם הוא כנגד עולם האצילות), לכן בכחו לברר כו׳46. ומגיעים לזה ע״י ענין הביטול כנ״ל, דזהו מ״ש בתחילת הענין ויקרא אל משה בא׳ זעירא, שזה מורה על הביטול, וכידוע הסיפור בזה47 מכ״ק אדמו״ר הצ״צ שכשהי׳ בן שלוש וכו׳ שאל את אדמו״ר הזקן מדוע התיבה ויקרא כתובה בא׳ זעירא, וענה לו, שמשה, הגם שידע מעלת עצמו, לא החשיב את עצמו בכך, ואדרבה זה גרם לו לב נשבר ונדכא כו׳48.
וזהו מה שממשיך אח״כ49 ולא תשבית מלח גו׳, דענין המלח הוא העלאת הדומם, כמבואר בכתבי האריז״ל50 הטעם שבכל הקרבנות הי׳ מלח, כדי להעלות גם בחי׳ הדומם. ועי״ז מגיעים לעילוי נעלה עוד יותר מבחי׳ אדם, וכמ״ש51 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, דמאד הוא אותיות אדם בצירוף אחר, היינו למעלה מסדר ההשתלשלות. דאדם מורה על סדר השתלשלות, היינו הא׳ שהוא אלופו של עולם52, וד״ם המורה על סדר ההשתלשלות בכללותו שבו נמשך אלופו של עולם52. ומאד הוא למעלה מזה. ודוקא ע״י העבודה למטה מגיעים אל הגילוי דלעתיד דבחי׳ וגבה מאד.
וזהו ויקרא אל משה גו׳ ולא נאמר מי הקורא53, דקאי על המשכת התורה כפי שהיא בעצמותו54, וכן נמשכת התורה למטה גם למי שלא ידע מאי קאמר, שגם הוא מברך ברכת התורה55, ועד שבכל פעם שמברך ברכת התורה הרי זה כאילו שניתנה לו התורה עכשיו, כביאור אדמו״ר הזקן בענין נותן התורה לשון הווה56, וכמאמר57 כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו, באופן של התחדשות, וזה פועל ההעלאה גם למטה באופן דאדם כי יקריב מכם, שמעלה את עצמו, וגם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, ובאופן של רזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס58, ויתגלה לעתיד לבוא ששם נעשה לפניך כמצות רצונך59, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.
__________
1) ריש פרשתנו (ויקרא א, א-ב).
2) ע׳ קפז.
3) ח״ב פו, א.
4) יחזקאל לד, לא.
5) ואתחנן ד, ד.
6) רד״ה אדם כי יקריב בלקו״ת פרשתנו ב, ב.
7) ברכות יח, ב ובתוס׳ שם.
8) דברי הימים-א יא, כב.
9) חוקת יט, יד. זהר ח״ב קיז, ריש ע״ב. ח״ג כט, ב. ובכ״מ.
10) בהבא לקמן – ראה גם רד״ה אדם כי יקריב תרס״ט (סה״מ תרס״ט ע׳ קנז).
11) ראה לקו״ת שה״ש כה, א-ב. ספר הערכים –
חב״ד (כרך א) ערך אדם ס״ט (ע׳ קנב ואילך). וש״נ.
12) ירמי׳ יז, ט.
13) משלי יב, ח.
14) ראה תו״א בראשית ד, ב. תו״ח בראשית כא, ד ואילך. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 97. ובכ״מ.
15) ראה ישעי׳ מא, ח. זח״ג שב, א. סוטה לא, א. רמב״ם הל׳ תשובה פ״י ה״ב.
16) ראה ברכות כו, ב.
17) ע״פ יחזקאל א, י.
18) ראה ויצא לא, מב. זהר שם.
19) ראה תניא פי״ג (יט, א). ובכ״מ.
20) ראה ירושלמי פאה פ״א ה״א. ועוד. וראה בכ״ז לקו״ת אמור לה, ג. ובכ״מ.
21) סב, ב ואילך.
22) שלח ע׳ תקפה.
23) נשא ז, יח.
24) דברי הימים-א יב, לב.
25) סוטה לה, סע״א.
26) ספ״ד.
27) שה״ש ב, ו. ח, ג.
28) תענית ז, א.
29) יל״ש ישעי׳ רמז תפ.
30) ראה ע״ז לה, א. תו״א ויחי מז, ב. ובכ״מ.
31) משלי ח, ל. נתבאר בקו״א ד״ה דוד זמירות (קסא, א).
32) ראה סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ כז. תרצ״ו ריש ע׳ 40. ועוד.
33) ע״פ ישעי׳ יד, יד. ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
34) בראשית א, כו.
35) שם ב, ז. ב״ר פי״ז, ד.
36) בראשית ג, ד ואילך.
37) ירושלמי נזיר פ״ז ה״ב. רמב״ם הל׳ ביהב״ח פ״ב ה״ב.
38) נח ח, כא.
39) עירובין יג, ב. וש״נ.
40) סנהדרין צג, ב.
41) בכ״ז – ראה ד״ה וידבר אלקים גו׳ אנכי וד״ה ביום השני הקריב תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ רעו ואילך. שם ע׳ רצ ואילך). המשך תרס״ו ע׳ תכב ואילך.
42) עירובין שם.
43) תניא פל״ה בהגה״ה (מד, ב).
44) דשנת תרכ״ז (הנ״ל הערה 41).
45) ב״ר פמ״ד, א. תנחומא שמיני ח.
46) המשך תרס״ו ע׳ קצה.
47) סה״ש קיץ ה׳ש״ת ע׳ 68 (נת׳ בלקו״ש חי״ז ע׳ 1 ואילך).
48) ל׳ הכתוב – תהלים נא, יט.
49) פרשתנו ב, יג.
50) ע״ח שער (נ) קיצור אבי״ע ספ״ב.
51) ישעי׳ נב, יג. וראה לקו״ת צו יז, א. ספר הערכים – חב״ד שם ס״ח (ע׳ קנא). וש״נ.
52) ראה או״ת להה״מ עה״פ עשה לך שתי חצוצרות (מה, ד. בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סקל״ד). הובא ונת׳ באוה״ת לתהלים (יהל אור)
ס״ע שנז ואילך. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתג ואילך.
53) ראה לקו״ת ריש פרשתנו (א, א). רד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב שם ע׳ תתקי).
54) ראה סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב שם ס״ע תתקיח ואילך).
55) הל׳ ת״ת לאדה״ז ספ״ב. וש״נ.
56) ראה לקו״ת תזריע כג, א. סוכות פא, ג.
57) תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
58) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
59) נוסח תפלת מוסף. ראה תו״ח ס״פ ויחי (צה [רלו], א. צו [רלז], ג-ד). אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכח, ב ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פי״ז (ע׳ טו) ואילך. ועוד.
[סה"מ ויקרא (הוספות) ע' שמט ואילך]