בס״ד. ש״פ וירא, כ״ף מרחשון ה׳תשל״ז
הנחה בלתי מוגה
וה׳ אמר המכסה אני מאברהם גו׳ ואברהם היו יהי׳ לגוי גדול גו׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט1. ומדייק בעל יום ההולדת (כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע) בהמשך דתרס״ו בהמאמר דש״פ וירא ד״ה וה׳ אמר המכסה גו׳ תרס״ז2, דצריך להבין הלא דרך ה׳ זהו תורה ומצוות, וא״כ מה צריך לומר צדקה ומשפט (לאחר שכבר אמר דרך ה׳), איזוהי דרך ה׳ לבד צדקה ומשפט. וגם צריך להבין מה שייכות הענינים זה לזה, מה שאומר וה׳ אמר המכסה אני גו׳ ואברהם היו יהי׳ לגוי גדול גו׳ ושמרו דרך ה׳ וגו׳ (ע״כ הדיוקים בהמאמר דתרס״ז). והנה בש״פ וירא תרס״ו, התחלת המאמר היא בהפסוק דכי ידעתיו גו׳3, ומפרש דבכי ידעתיו ב׳ פירושים, פירוש רש״י שהוא לשון חיבה ופירוש התרגום4 ארי גלי קדמי, ומבאר ענינם5 (דלפירש״י קאי על בחי׳ תענוג העצמי, ולפירוש התרגום קאי על בחי׳ רצון העצמי) אבל משמיט שם התחלת הכתוב וה׳ אמר המכסה גו׳. ועד״ז (יש שינוי בין ב׳ המאמרים) בהביאור, למה אומר כאן ב׳ הענינים (ושמרו דרך ה׳, ולעשות צדקה ומשפט), דישנם בזה ב׳ פירושים, פירוש א׳ הוא כמובן מהמבואר בד״ה כי ידעתיו גו׳ תרס״ו הנ״ל [וכן הוא בכמה מקומות6] דלעשות צדקה ומשפט אין זה ענין אחר מדרך ה׳ כי אם ענין אחד, אלא שמבאר דמהו הדרך ה׳, שהוא לעשות צדקה ומשפט. ופירוש הב׳ הוא כמבואר בד״ה וה׳ אמר המכסה אני גו׳ תרס״ז הנ״ל7 דדרך ה׳ הוא בחי׳ המשכה שמלמעלה למטה, ולעשות צדקה ומשפט הו״ע העבודה בבחי׳ הליכה מלמטה למעלה. והנה גם לפירוש הראשון דלעשות צדקה ומשפט אין זה ענין אחר מדרך ה׳, מ״מ מובן שיש הפרש ביניהם. דמזה שבהפסוק מחלק זה לב׳ פרטים (דרך ה׳ ולעשות צדקה ומשפט) מובן דלעשות צדקה ומשפט בא לאחר הענין דדרך ה׳. היינו דדרך ה׳ הוא הכלל, ולאחרי זה בא הפרט דלעשות צדקה ומשפט. ולאידך גיסא, מכיון שלפירוש הא׳ לעשות צדקה ומשפט אינו ענין אחר מדרך ה׳, מובן גם בנוגע לפירוש השני, דהגם ש(לפירוש השני) דרך ה׳ ולעשות צדקה ומשפט הם ב׳ ענינים מיוחדים (המשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה), בכל זאת אינם ב׳ ענינים נפרדים, כי אם שלאחר שישנו הכלל הא׳ דדרך ה׳ בא להכלל הב׳ דלעשות צדקה ומשפט.
ויובן כל זה ע״פ המבואר בד״ה זכור תרע״ח לבעל יום ההולדת8 [ועד״ז בביאורי הזהר (לאדמו״ר האמצעי) פ׳ וישלח9 עה״כ10 כי ישרים דרכי ה׳] בביאור ענין דרך ה׳, שזהו בדוגמא לדרך שעל ידו הולכים מעיר המלך ועיר הבירה עד למקום רחוק ביותר, ועד לפינה נדחת וכו׳. שמהדרך הגדול הלזה מסתעפים דרכים קטנים, ונתיבות ואורחים, שעל ידם באים לכל המקומות והעיירות מסביב וכו׳. והיינו, שענינו של דרך הוא להיות ממוצע המחבר ענינים שהם באין ערוך זה לזה (עיר הבירה ועיר המלך עם הפינה הכי רחוקה). ומזה מובן שהדרך היא בשלימות דוקא כשאפשר ללכת בו מעיר לעיר עד לפינה נדחת וכו׳, ואח״כ לחזור בו אל העיר הגדולה, עיר הבירה וכו׳. וע״ד שהוא בדרך כפשוטו, כמו״כ הוא גם בדרך ה׳, שישנם בו ב׳ ענינים אלו, ענין המשכה מלמעלה למטה וגם ענין ההעלאה מלמטה למעלה [דזהו ב׳ הענינים ושמרו דרך ה׳, ולעשות צדקה ומשפט]. והענין הוא, דענין הדרך למעלה קאי על בחי׳ הקו, שאע״פ שהוא קו קצר ודק ואינו ענין העצמות, מ״מ ענינו הוא להיות ממוצע המחבר, והמשכתו הוא מעיגול הגדול, ועוד למעלה מזה. דהנה בהקו ישנם ב׳ בחינות, חיצוניות הקו ופנימיות הקו, דחיצוניות הקו שרשו ממלכות דא״ס שלפני הצמצום (בחי׳ עיגול הגדול) (כמבואר בד״ה זכור הנ״ל8), וממנו נמשכים כל ענינים החיצונים, שכללותם הו״ע סדר ההשתלשלות ובריאת העולמות, ופנימיות הקו שרשו הוא מתפארת הנעלם שלמעלה גם מבחי׳ מלכות דא״ס שלפני הצמצום [בחי׳ עיר המלך], ומשם נמשכים כל הענינים הפנימיים, שכללותם הוא תורה ומצוות. והנה בזה עצמו (החיבור שבפנימיות הקו) ב׳ ענינים [ע״ד ב׳ הענינים הנ״ל שהדרך משמש], ענין התורה וענין המצוות. דתורה ענינה המשכה מלמעלה למטה, שעל ידה הוא המשכת העצמות, דעל התורה נאמר11 אנא נפשי כתבית יהבית, והיא נמשכת למטה מטה, וכמאמר12 אסתכל באורייתא וברא עלמא, שהתהוות כל עניני העולם הוא מהתורה. וע״י לימוד התורה, שהתורה היא חכמתו של הקב״ה והוא וחכמתו אחד, נעשה יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל וכו׳ (כדאיתא בתניא13), ועד שהתורה נקראת על שמו (תורתו)14 של אדם הלומד הנמצא למטה בעולם הזה התחתון כו׳, ועי״ז נעשה דירה בתחתונים15, שנמשך מבחי׳ אצילות דכללות עד לעולם הזה התחתון כו׳. אמנם בכדי שהתחתון יהי׳ ראוי לקבל המשכת העצמות, שעי״ז יוכל להתעצם עם ההמשכה מלמעלה, צריך להיות ענין המצוות. שאע״פ שמצד ההמשכה מלמעלה (שע״י התורה) נמשך למטה מטה, שהרי מי יאמר לו מה תעשה16, אמנם בכדי שהמטה יוכל להתעצם עם ההמשכה שמלמעלה, שיהי׳ דירה לו ית׳ בתחתונים, צריך להיות המטה ראוי לקבל ההמשכה. וכהמאמר הנפלא שבד״ה זכור תרע״ח הנ״ל17 שמצד ההמשכה מלמעלה בלבד, אף שנעשה דירה בתחתונים, אבל כיון שהמטה אינו ראוי לקבל אינו מתעצם עם העצמות, והרי זה כמו הדר בדירת חבירו, ובכדי שיהי׳ לו ית׳ דירה בתחתונים [שמזה שאומר לו ית׳ דירה סתם ולא מזכיר דירת חבירו משמע שהכוונה היא שהתחתונים יהיו דירתו לבד] צריך שיהי׳ מציאות של תחתונים, דירת חבירו, ומהם יעשה שיהיו דירה לו ית׳, דירתו. והעלאה זו של התחתונים נעשה ע״י ענין המצוות.
וזהו מ״ש המכסה אני מאברהם גו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, דע״י בחי׳ דרך ה׳, ענין התורה שבבחי׳ המשכה מלמעלה למטה, עדיין המטה אינו מתעצם עם המשכה זו, ולכן צ״ל אח״כ העלאה מלמטה למעלה, בחי׳ לעשות צדקה ומשפט, שקאי על כללות ענין המצוות [שהרי צדקה שקולה כנגד כל המצוות18], והצדקה באה ע״י המשפט19, שישפוט את עצמו מדברים המותרים, ועי״ז יתן הכל לצדקה (וועט ער אַלץ אַוועקגעבן אויף צדקה), ועי״ז שהמטה מתעצם עם ההמשכה נעשה לו ית׳ דירה בתחתונים. ובזה עצמו אומר לעשות (צדקה ומשפט), שהעבודה צ״ל אצלו באופן של כפי׳ ועשי׳20, בבחי׳ אתכפיא, ועי״ז ממשיך מבחינה נעלית יותר, דכד אתכפיא סטרא אחרא אסתלק יקרא דקוב״ה בכולהו עלמין21. ועד״ז ע״י הדקדוקים והזהירות בדברי סופרים (בסור מרע ובעשה טוב22), וכן ע״י קדש עצמך במותר לך23, נעשה המשכה נעלית יותר (נאָך טיפער) מההמשכה שע״י המצוות, הן מצוות עשה והן מצוות ל״ת, שנמשך מהעלם העצמי דא״ס. וזהו המכסה אני גו׳, היינו שנמשך בחי׳ העלם העצמי דא״ס, ועד שאומר המכסה בתמי׳, שאי אפשר להיות קא סלקא דעתך שלא יומשך לאברהם מבחי׳ העלם העצמי, ומזה נעשה ריבוי הגדלות וכו׳ דואברהם היו יהי׳ לגוי גדול.
ויש לומר שבזה יובן ההפרש בין המאמרים, דבהמאמר דתרס״ו, מכיון ששם מבאר ענין הכתוב דושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט בבחי׳ המשכה מלמעלה למטה (דלעשות צדקה ומשפט הוא פרט (הביאור) בדרך הוי׳), לכן מפרש רק כי ידעתיו כפירוש רש״י לשון חיבה וכפירוש התרגום ארי גלי קדמי, היינו המשכה מבחי׳ תענוג העצמי ורצון עצמי, שנמשך ע״י קיום המצוות בשלימותם. אבל עדיין אין זה מגיע בבחי׳ העלם העצמי דא״ס, ולשנה הבאה, בהמאמר דתרס״ז שמבאר דלעשות צדקה ומשפט קאי על אופן העבודה שמלמטה למעלה (כמו שהוא כלל בפני עצמו), מוסיף גם הכתוב דוה׳ אמר המכסה אני מאברהם גו׳, שנמשך בחי׳ העלם העצמי דא״ס, וזה נמשך בכי ידעתיו וגו׳, בחי׳ התענוג העצמי והרצון העצמי, ועי״ז התענוג העצמי ורצון עצמי הם כמו שהוא מצד העלם העצמי וכו׳. ע״כ תוכן המאמרים.
וממשיך בהכתוב למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, עד סוף כל הדורות, שהתורה היא נצחית24, ובפרט ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הזקן25 שאצל כל א׳ מישראל ישנו ניצוץ אלקי, שמזה מובן שאצל כל אחד ישנם כל הענינים שבתורה באופן דכי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו26. ומזה מובן שאצל כ״א ישנם ג״כ ב׳ הענינים דושמרו דרך ה׳ ולעשות צדקה ומשפט. וזהו מה שמבואר בארוכה בתורה אור27 ובתורת חיים28 עה״כ29 אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים גו׳, דב׳ ארצות היינו עלמא תתאה ועלמא עילאה, שהן עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, דעלמא דאתכסיא ענינו העלאה מלמטה למעלה ועלמא דאתגליא המשכה מלמעלה למטה, או להיפך, דעלמא דאתכסיא הוא בחי׳ לאה ועלמא דאתגליא הוא בחי׳ רחל, דלאה הוא בחי׳ מחשבה, תורה, היא חכמתם ובינתכם גו׳30 בחי׳ המשכה מלמעלה למטה, ורחל היא בחי׳ דיבור ומעשה המצוות, בחי׳ גילוי, בחי׳ העלאה מלמטה למעלה. ועי״ז פועלים שיהי׳ (כמו שממשיך אח״כ31) הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים, שההמשכה באה עד למטה מטה, עד שגם אומות העולם יהללו אותו כו׳. וזה נעשה ע״י כי גבר עלינו חסדו32, שעי״ז נמשך שיהי׳ ואמת ה׳ לעולם32, שבחי׳ אמת ה׳ שהוא בחינה נעלית ביותר [וכמ״ש הרמב״ם33 יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו׳ וכל הנמצאים וכו׳ לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו, וע״ז ממשיך שם34 הוא שהנביא אומר וה׳ אלקים אמת], נמשך למטה בעולם, עד שגם אומות העולם יהללוהו וישבחוהו, מצד כי גבר עלינו, ומזה באים למה שמסיים הללוי-ה, והיינו השירה העשירית35, בביאת משיח צדקנו.
__________
1) פרשתנו (וירא) יח, יז-יט.
2) המשך תרס״ו ע׳ שצח.
3) שם ע׳ סח.
4) אונקלוס עה״פ. וראה גם תיב״ע שם.
5) המשך תרס״ו שם ע׳ עז.
6) ראה תו״א בשלח סג, ב. לקו״ת שה״ש מד, ג. סה״מ תרע״ח ס״ע קצ. תרפ״ו ס״ע קיא. ועוד.
7) המשך תרס״ו שם ע׳ תח.
8) סה״מ תרע״ח ע׳ קצג.
9) יט, ב ואילך. וראה גם ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תשד ואילך. אוה״ת נ״ך ס״ע תנג ואילך. שה״ש כרך ב ע׳ תרפ ואילך. סה״מ תש״ו ס״ע 6 ואילך. ועוד.
10) הושע בסופו.
11) שבת קה, א (כגירסת הע״י).
12) זח״ב קסא, סע״א-ב.
13) פרק ה.
14) ע״ז יט, א. וראה קידושין לב, סע״א ואילך.
15) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
16) ע״פ ל׳ הכתוב – איוב ט, יב.
17) סה״מ תרע״ח שם. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תפט. אוה״ת שה״ש שם (ע׳ תרפ). סה״מ תרס״ב ע׳ שלה. עת״ר ע׳ רמה. ועוד.
18) ב״ב ט, א. ירושלמי פאה פ״א ה״א.
19) ראה גם תו״א בשלח סג, סע״ב. סה״מ תרמ״ג ע׳ מו-ז. תרפ״ט ע׳ 90. וש״נ.
20) ראה מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשסא ואילך. סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רפט. תרע״ח ע׳ קכא. שם ע׳ קכד ואילך. ע׳ קצב. תרצ״ט ע׳ 191. שם ע׳ 197. וראה לקו״ש חי״ב ס״ע 238-9. ועוד.
21) ראה זח״ב קכח, ב. תניא פכ״ז (לד, א). לקו״ת ר״פ פקודי. חוקת סה, ב.
22) תהלים לד, טו. לז, כז.
23) יבמות כ, א. ספרי פ׳ ראה יז, כא.
24) תניא רפי״ז.
25) שם פכ״ה.
26) נצבים ל, יד.
27) ויצא כב, ד. משפטים עח, ד. וראה גם אוה״ת ויצא רטז, סע״ב ואילך.
28) ר״פ וישב (נז [קצח], א). משפטים תכט, ב ואילך.
29) תהלים קטז, ט. – להעיר שבכ׳ מרחשון שנה זו (תשל״ז) הסתיימה שנת הקט״ז להולדת כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע, וידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. לקו״ש ח״ה ע׳ 103-4. ח״כ ע׳ 400 ואילך. המו״ל.
30) ואתחנן ד, ו.
31) תהלים קיז, א. – להעיר שבכ׳ מרחשון שנה זו (תשל״ז) החלה שנת הקי״ז להולדת כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע – ראה הערה 29.
32) שם, ב.
33) הל׳ יסוה״ת פ״א ה״א.
34) ה״ד.
35) ראה מכילתא עה״פ בשלח טו, א. תנחומא בשלח יו״ד. תרגום שה״ש בתחלתו. וראה אוה״ת שה״ש בתחלתו.
[סה"מ בראשית ח"א (הוספות) ע' תטו ואילך]