בס״ד. ש״פ קרח, א׳ דר״ח תמוז ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
והנה פרח מטה אהרן לבית לוי גו׳ ויגמול שקדים1, ומדייק בזה בלקו״ת2 מה שאומר כאן שקדים דוקא, ומבאר דשקדים ממהרים להגמר יותר מכל הפירות ותבואות, וע״כ נקרא שקד שהו״ע מהירות, כמ״ש3 מקל שקד גו׳ כי שוקד אני על דברי לעשותו. כמו״כ אהרן אותיות נראה4, באורך נראה אור5, דהיינו שנראה ונתגלה למטה, דבדרך כלל פועלים זה ע״י תפילה, וכאן נפעל הענין ע״י אהרן, ובאופן של מהירות, עד מהרה ירוץ דברו6, וע״י אהרן נמשך זה לבניו הכהנים, עד שכן נמשך לכל הכהנים אפילו כהן סתם, כהן הדיוט, שזהו ענין ברכת כהנים. וההמשכות הנמשכים על ידם נמשכים מרום המעלות עד למטה, במהירות גדולה בלי שום עיכובים. והנה כדי להבין עילוי זה דברכת כהנים, צריך להבין גודל סדר ההשתלשלות, דזהו ענין ברכת כהנים, שיהי׳ נמשך השפעה במהירות ולא יתעכב. ויש לומר דזהו הקישור למה שממשיך לבאר בלקו״ת7 בהמשך להנ״ל, דידוע הקושיא8 מהו שמבקשים בכל יום ומתפללים כו׳, הרי מזונותיו של אדם קצובות לו מראש השנה ועד יום הכיפורים9, וצריך להבין מהו ענין תפילה זו, וכהלשון10 כמאן מצלינן האידנא כו׳, ובפרט לפי ביאור גודל מעלת התפילה, שהוא כחוט השדרה לגבי שאר הרמ״ח מצוות, שהם רמ״ח איברים דמלכא, כמבואר בלקו״ת פ׳ בלק11. אך הענין הוא12, דאע״פ שבר״ה כבר הי׳ עבודתו בשלימות, ועי״ז כבר פעל והמשיך שיהי׳ כתיבה וחתימה טובה, מ״מ כדי שיהי׳ הזן את העולם כולו כו׳ בחן בחסד וברחמים, צ״ל ענין התפילה בכל יום. ואין הכוונה בזה שבר״ה נמשך זה רק באופן של כללות דכללות, כמבואר בקונטרס ומעין13, ע״פ המבואר בפרי עץ חיים14, אשר מר״ה עד יוהכ״פ הוא תיקון ובנין המלכות, עד שבתפילת נעילה הוא תכלית העלי׳ של המלכות, ומקבלת ה׳ גבורות דעתיק יומין, וצריך להבין מהו ענין הה׳ גבורות דעתיק יומין שמקבלת המלכות בתפילת נעילה, והלא בנעילה אז עיקר בחי׳ המשכת רחמים פשוטים, דיוהכ״פ בכלל הוא בבחי׳ רחמים פשוטים, ולכן עבודת יוהכ״פ הוא בכלי לבן, ובפרט בשעת (הנעילה שאז הוא) תכלית הרחמים כו׳. אך הענין הוא, דהנה ידוע דבחי׳ מלכות היא מקור הברכות ההמשכות וההשפעות, ולכן צ״ל בזה הה׳ גבורות שהם המחלקים החסד לפרטים, שעי״ז יוכלו הנבראים לקבל את ההשפעה למטה בגשמיות, וכמבואר בלקו״ת15 ע״פ מ״ש בהגהות מיימוניות16 דעיקר הדין ומשפט שבר״ה הוא על הגופות כו׳, ואעפ״כ צ״ל ענין התפלה בכל יום, וכהלשון כמאן מצלינן האידנא כו׳, כדי שתומשך ההשפעה ע״י כל סדר ההשתלשלות, ועד לעולם הזה הגשמי.
ויובן הענין בהקדים מה שמבואר בסידור17 על מה שאומרים בתפילת שבת יום ליום יביע אומר18, דיביע הוא מלשון מהירות19, וכרגיל בחסידות שכשרוצים לבאר איזה ענין מתחילים בזה מראשית ההשתלשלות שהו״ע החכמה, וזהו שמבאר שם המשל מכח השכל שנמצא ממנו סברות רבות, ואחר שנמצאת הסברה בחכמה, הרי עדיין אינו יודע באיזה אופן יהי׳, אם לחסד או להיפך, וגם כשנמשך לחסד, הרי בזה גופא עדיין אינו יודע באיזה אופן יהי׳, שהרי יכול להיות כמה סברות בחסד, ולאחרי זה הוא ההכרעה וההחלטה שיושפע ענין החסד, ובחסד גופא – באיזה אופן, דבכללות הו״ע המוחין, וממוחין נמשך זה למדות, אשר ביניהם ישנו הפסק, שהו״ע מיצר הגרון או ענין אחר, איך שזה יתבאר (ווי מען זאָל דאָס מבאר זיין), ולכן צ״ל השתדלות שיבוא למדות, וגם במדות גופא ישנם כמה דרגות, ובכללות הם בחי׳ חג״ת ונה״י, ואח״כ צריך להביאה בדיבור כו׳ שלמטה יותר, וכענין לבא לפומא לא גליא20, שהוא המשכה ממדות שבלב לדיבור, ומכל שכן מדיבור להביאה לידי מעשה, שצריך להיות עיכוב יותר. ויש לומר (בסידור אינו מבאר זה, אבל כן מובן מהמבואר בלקו״ת פ׳ בלק21) שהוא הענין דאף עשיתיו22, אף הפסיק הענין, שמדיבור למעשה צ״ל צמצום גדול יותר, שהרי מחשבה ודיבור יש להם קישור ושייכות עכ״פ, משא״כ דיבור ומעשה שהם בריחוק יותר, וגם לאחר שבא במעשה, הרי יש בזה מה שהעשרה מאמרות כלולים במאמר א׳23, ואח״כ יש כמו שנתפרטו לי׳ מאמרות, וזהו ענין הדין ומשפט שיש בין כל מדריגה ומדריגה, היינו אם תומשך ההשפעה ממוחין למדות, ומדיבור למעשה, ושיומשך לפי ערך המקבל, וכמבואר בקונטרס ומעין24 שיש דין ומשפט גם לאיזה דבר יומשך שפע החסד, אם לבני, חיי כו׳, וכהמעשה שאירע אצל הבעש״ט נ״ע25, שלא היתה יכולה להיות ההמשכה כי אם לא׳ מהם, לבני או למזוני, או שיומשך ההשפעה לכל מילי דמיטב, וכהלשון הרגיל והמקובל26 בני חיי ומזוני רויחי, וע״ז הוא ענין התפילה בכל יום כדי להמשיך הברכה למטה.
וזהו העילוי בברכת כהנים, שההמשכה מלמעלה נמשכת למטה בלי דין ומשפט ובלי העכבה, ועד שעי״ז נמשך גם רצון חדש, וכמבואר לעיל27 שיש בברכת כהנים המעלה של תפילה שעושה רצון חדש28, דהיינו שע״י ברכת כהנים הרי הוא ממשיך מרום המעלות, ועד שנמשך למטה מטה, וזהו שאומר29 יברכך הוי׳ וישמרך ואמרו רז״ל30 וישמרך מן המזיקים, דהיינו שנמשך אפילו למקום שצריך שמירה מן המזיקים, וזה ניתן ג״כ (און דאָס גיט מען אויך), וההמשכה היא מלמעלה מעלה דלכן נמשך עי״ז הברכה בבני חיי ומזוני, וכמארז״ל30 יברכך בממון כו׳ יברכך בבנים כו׳, היינו להיות הברכה בבני ומזוני, וחיי מובן מאליו, שהרי כי יהיב רחמנא מזוני לחיי הוא דיהיב31 ודלא כהמעשה מהבעש״ט הנ״ל, שזהו משום שעי״ז ממשיכים רצון חדש, ולכן ההמשכה הוא מלמעלה יותר, וזה נמשך למטה ביותר, וכל ענינים אלו הוא באופן של רויחא, שזהו מה שמסיים בברכת כהנים וישם לך שלום32, וכמאמר33 שלום כאן הכל כאן, ושלום הוא הכלי המחזיק ברכה, וכמאמר34 לא מצא הקב״ה כלי המחזיק ברכה אלא השלום, דהיינו מכיון שברכתו של הקב״ה הוא באופן של בלי גבול, לכן צריכים ע״ז כלי המחזיק ברכה כו׳, וכמבואר בסנהדרין35 שהקב״ה נותן כח בצדיקים לקבל שכרם לעתיד, וזהו יום ליום יביע אומר שהו״ע של מהירות, וכמו שתרגם אונקלוס עה״פ36 וחש עתידות למו ומבע, וע״ז אומר יום ליום יביע, שיומשך באופן של מהירות, ובלי מניעות ועיכובים, ולכן תיקנו מזמור זה בתפילת שבת, דכל דינין מתעברין מינה37, דכיון שאין דינין בשבת, לכן הרי זה באופן של מהירות.
והנה עילוי זה של ויגמול שקדים נגרם ונפעל ע״י מחלוקת קרח, שהרי ענין זה של ברכת כהנים הי׳ גם קודם, כמ״ש38 וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם, ופרש״י בברכת כהנים, אבל הענין של ויגמול שקדים נעשה ע״י הערעור של קרח, וכמו שביאר רש״י39 משל למלך כו׳, וכמו שאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר40 לגבי י״ט כסלו, שזהו כמו שטר שקרא עליו ערעור והוחזק בבית דין, ששטר סתם הוא ג״כ נאמן ע״פ תורה, אבל אינו ידוע מה יהי׳ למחרת, משא״כ אם קרא עליו ערעור והוחזק בבית דין כו׳41, ועד״ז הוא גם כאן שלאחרי הערעור נעשה ונפעל הענין של ויגמול שקדים. והטעם שהמשכת החסד שע״י אהרן נמשך במהירות באין מונע ומעכב, זהו כיון שהוא רב חסד42, דאית חסד ואית חסד, חסד עולם ורב חסד43, וכהונת אהרן הוא מבחי׳ רב חסד44, ואין שום בחי׳ דין שיעכבו כלל, וכמו שמבואר בלקו״ת שם45 המשל מהנהר, שבאם הנהר אינו גדול כ״כ מעכבים הליכת והמשכת מימיו, ע״י עצים ועפר וכיו״ב, עד שמעמידים עי״ז עליהם בית הטחינה או גשרים, משא״כ בנהר ומעיינות גדולים במאד, שהליכת המים הוא בתגבורת גדולה, ולכן לא יעוכב במונעים ומעכבים הנ״ל, כי אם הלוך ילך במנהגו ושוטף העצים והעפר המעכבים. ויש להאיר בדרך אפשר (מה שלא מבואר שם בלקו״ת), שזהו ע״י ענין יתרון האור מתוך החושך46, שזהו ענינו של אהרן, ומאהרן נמשך זה לכל הכהנים, שזהו ענין ברכת כהנים יברכך גו׳ עד וישם לך שלום, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו, שאז יהי׳ שלום בריבוי וברכה בריבוי47, ועד להענין דפרזות תשב ירושלים48, בלי מדידות והגבלות.
__________
1) פרשתנו (קרח) יז, כג.
2) סוף פרשתנו (נה, ג ואילך). וראה גם סהמ״צ להצ״צ מצות ברכת כהנים קיב, א ואילך. אוה״ת נשא (כרך ה) ס״ע א׳תשמא ואילך. ד״ה זה תשל״ד (לעיל ע׳ לט ואילך). תשמ״א (ע׳ מג ואילך). תשמ״ה (ע׳ נ ואילך).
3) ירמי׳ א, יא-יב. וראה במפרשים שם. לקו״ש חכ״ג ע׳ 117 ובהערות שם.
4) זח״ג קג, א. לקו״ת וסהמ״צ שבהערה 2.
5) תהלים לו, י.
6) שם קמז, טו.
7) שם.
8) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תרמח ואילך. סהמ״צ להצ״צ מצות תגלחת מצורע (קו, א ואילך). קונטרס ומעין מאמר יז ואילך. ד״ה והנה פרח תשמ״א (הנ״ל הערה 2). סידור שבהערה 17. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״א ע׳ רא ואילך.
9) ביצה טז, רע״א.
10) ר״ה טז, א.
11) ע, ד.
12) ראה מקומות שצויינו בהערה 8.
13) מאמר יח פ״א. וראה מאמרי אדה״ז שם ס״ע תרמח.
14) שער (כד) ראש השנה פ״ב.
15) דרושים לר״ה נט, ב.
16) הל׳ תשובה פ״ג אות א (בשם הרמב״ן).
17) עם דא״ח – קפ, ב ואילך. וראה גם אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ סב. ומציין שם ללקו״ת פרשתנו שם).
18) תהלים יט, ג.
19) ראה פיה״מ לאדהאמ״צ פ״ל (יז, א) ואילך.
20) קה״ר פי״ב, י.
21) סט, ד.
22) ישעי׳ מג, ז.
23) אבות רפ״ה. וראה לקו״ת בהר מא, ד. ובכ״מ.
24) מאמר יט פ״ב. ועד״ז במאמרי אדה״ז שם (ע׳ תרנ. תרנב). סהמ״צ להצ״צ שם (קז, ב).
25) מקומות שבהערה הקודמת.
26) אוה״ת ד״ה והוי׳ פקד (וירא (כרך ד) תשנה, ב ואילך). ולהעיר מקונטרס חנוך לנער בסופו.
27) ד״ה כה תברכו דש״פ נשא שנה זו (לעיל ח״א ע׳ צ ואילך).
28) ראה ד״ה אריב״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט בתחלתו). לקו״ש ח״י ע׳ 38. וש״נ.
29) נשא ו, כד.
30) במדב״ר פי״א, ה.
31) ראה תענית ח, ב.
32) נשא שם, כו.
33) ראה פרש״י בחוקותי כו, ו.
34) עוקצין בסופה.
35) ק, א ובפרש״י.
36) האזינו לב, לה.
37) זח״ב קלה, ב.
38) שמיני ט, כב.
39) עה״פ פרשתנו יח, ח.
40) סה״ש תש״א ע׳ 159.
41) ראה טושו״ע חו״מ ר״ס מו.
42) תשא לד, ו.
43) זהר ח״א ריט, א. ח״ג קלג, ב. קמ, ב. וראה תו״א תצוה פב, א. ובכ״מ.
44) לקו״ת פרשתנו נה, ד ואילך. ד״ה והנה פרח הנ״ל הערה 8.
45) נו, א.
46) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג.
47) אסת״ר בסופו.
48) זכרי׳ ב, ח.
[סה"מ במדבר ח"ב (הוספות) ע' תעה ואילך]