ב״ה.

בזה הננו מו״ל המאמר ד״ה איכה ישבה אשר לכ״ק אדמו״ר שליט״א.

כ״ק אדמו״ר שליט״א הואיל לאמר מאמר זה בעת ההתועדות דש״פ דברים, שבת חזון, (ת״ב נדחה), שנה זו.

המאמר נרשם ע״י אחדים מהשומעים, והוגה אח״כ ע״י כ״ק אדמו״ר שליט״א, שהואיל גם להוסיף הערות ומ״מ הבאות בשולי הגליון.

מערכת ״אוצר החסידים״

ט״ו מנחם אב, עש״ק נחמו, ה׳תשל״א, ברוקלין, נ. י.

בס״ד, ש״פ דברים (ת״ב, נדחה) תשל״א.

איכה ישבה בדד העיר רבתי עם גו׳ ומבאר¹ כ״ק אדמו״ר הצ״צ (צמח שמו²) שישבה בדד הוא כמש״נ³ הוי׳ בדד ינחנו, בטח בדד עין יעקב. וזה נעשה ע״י רבתי עם כו׳ כמשי״ת לקמן. וצ״ל והרי איכה הוא לשון תמי׳ ופליאה, ולפי הפירוש שישבה בדד הוא שישראל יתעלו לבחי׳ הוי׳ בדד ינחנו, בחי׳ בדד (מחוץ למחנה – למעליותא) למעלה מהשתלשלות, מהי התמי׳ והפליאה בזה. גם צ״ל קישור פירוש זה עם פירוש הפשוט, דפירוש הפשוט באיכה ישבה בדד הוא גודל הירידה כו׳, שלכן קוראין איכה בת״ב שאז הי׳ החורבן, ומהו הקישור של פירוש הפשוט עם פירוש הצ״צ שישבה בדד הוא למעליותא. ויובן זה בהקדים תחלה גודל העילוי (לפי פירוש הצ״צ עה״פ) בישבה בדד, שהו״ע בטח בדד עין יעקב. שהדיוק בטח בדד עין יעקב (יעקב דוקא) הוא כמרז״ל⁴ לא כאברהם שכתוב בו הר כו׳ ולא כיצחק שכתוב בו שדה כו׳ אלא כיעקב שקראו בית. והיינו שהעילוי דבטח בדד עין יעקב שיהי׳ לע״ל, ובפרט בביהמ״ק השלישי, הוא ענין כיעקב שקראו בית, שנחלת יעקב היא נחלה בלי מצרים⁵, בחי׳ רעוא דרעוין, כמרז״ל⁶ כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים כו׳ נחלת יעקב כו׳. ועילוי זה שיהי׳ לעתיד הוא ע״י קדימת ישבה בדד דהגלות כו׳. וזהו״ע מה שדימו רז״ל⁷ את ענין הגלות לזה שאדה״ר נידון בגרושין [דכמו שאדה״ר הוא יציר כפיו של הקב״ה, כן גם ישראל (שנידונו בגרושין) הם נצר מטעיו מעשה ידיו של הקב״ה⁸, חלק אלקה ממעל ממש⁹], וכמו זה שאדה״ר נידון בגרושין הוא בשביל העילוי שיהי׳ אח״כ, עד העילוי דמ״ת שזה נעלה עוד יותר מהעילוי דויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה דאדה״ר (כמשי״ת לקמן), והיינו כמו שבמ״ת היו ז׳ הדורות שסילקו השכינה ממטלמ״ע ואח״כ ז׳ הדורות שהמשיכו השכינה מלמעלמ״ט עד שהי׳ מ״ת¹⁰, עד״ז הוא גם לאחרי מ״ת שהי׳ צריכים לבוא לארץ ישראל¹¹ ולבנות הביהמ״ק, המקום אשר יבחר הוי׳¹², שלמעלה גם מהמשכן דכתיב בי׳ ואתהלך באהל¹³, היו אז כמה הרפתקאות וכו׳ עד שנבנה ביהמ״ק, ואח״כ הי׳ החורבן דבית ראשון ובאו להעילוי דבית שני, שלמעלה מבית ראשון וכמ״ש¹⁴ גדול יהי׳ כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון דקאי על בית שני שהי׳ גדול מבית ראשון בבנין ובשנים¹⁵, ועד״ז הוא גם בענין החורבן דבית שני, שיגיעו לאח״ז להעילוי דבית השלישי שיבנה בקרוב ממש ע״י משיח צדקנו, שהוא נעלה מבית ראשון וגם מבית שני, וכמחז״ל (שהובא לעיל) לא כאברהם שכתוב בו הר ולא כיצחק שכתוב בו שדה אלא כיעקב שקראו בית. וזהו ג״כ ההמשך בכתוב היתה כאלמנה ולא אלמנה ח״ו¹⁶, כי מכיון שהכוונה בהירידה היא בשביל העלי׳ שתהי׳ לאח״ז, הרי אי״ז ירידה אמיתית, ולכן היתה כאלמנה בכ״ף הדמיון.

ב) והענין הוא, כמו שמבאר כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב)¹⁷ שתכלית כוונת הבריאה הוא שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים, שכוונה זו נשלמה ע״י העבודה דנש״י, כמאמר במי נמלך (על כל הבריאה כולה) בנשמותיהם של צדיקים¹⁸. והנה בתחילת הבריאה עולם על מילואו נברא^*18, עיקר שכינה בתחתונים היתה¹⁹, שפירוש עיקר שכינה הוא בחי׳ אור הסובב. דשכינה הוא בחי׳ אור הממלא, שכינה ע״ש ששוכנת ומתלבשת^*19, אבל עיקר שכינה הוא בחי׳ אור הסובב ועד לאור הסובב שלמעלה מעולמות, וכמבואר בארוכה בהמשך מאמרי ההילולא²⁰. והגם שהמשכת אור הסובב נעשה ע״י עבודת אדה״ר ונש״י דוקא כנ״ל, מ״מ הנה מיד בתחילת הבריאה עולם על מילואו נברא, פירוש (לא שהי׳ המשכת עיקר שכינה בפועל, שהרי זה נעשה ע״י עבודה דוקא²¹, כ״א) שנברא באופן שיהי׳ מוכשר וראוי לגילוי אור דעיקר שכינה, וההמשכה בפועל היא ע״י העבודה דוקא. וזהו״ע ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה, שע״י עבודת אדה״ר נעשה תוספות אור בהג״ע. דג״ע מצד עצמו הוא בחי׳ אור הממלא (ומה שעולם על מילואו נברא הוא רק שהי׳ מקום מוכשר לגילוי אור הסובב, כנ״ל), אלא שבבחי׳ אור הממלא גופא יש מעלה בג״ע על כללות העולם בב׳ דברים, הא׳ שהאור המתלבש בעולמות הוא מבחי׳ ז״ת ובג״ע מאיר ג״ר והב׳ דבעולמות רק ידיעת המציאות ובג״ע גילוי המהות, אבל כ״ז הוא רק בחי׳ ממכ״ע. ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה, שעי״ז ימשיך בחי׳ אור הסובב, בחי׳ עיקר שכינה. אמנם, גם בחי׳ לעבדה שהי׳ בג״ע אינו בערך להעבודה דלאחרי מ״ת, וכמרז״ל²² בענין מצות האבות, שריחות היו. ואף שאמרו זה בנוגע להאבות, הרי כיון דעד מ״ת הייתה הגזירה דעליונים לא ירדו למטה ותחתונים לא יעלו למעלה כו׳²³ – הרי גם בנוגע לאדה״ר הי׳ כן. ואף שנצטווה (ולכן הי׳ בו המעלה דמצווה ועושה) – עכ״פ בשש מצות – הציווי כמו שהוא למטה קודם מ״ת אינו כמו הציווי לאחר מ״ת כיון שהעליונים לא ירדו עדיין למטה. וגם לפי המבואר בהמאמר שם שעבודת אדה״ר היתה נעלית יותר מעבודת האבות, כי, אדה״ר הי׳ יציר כפיו ובג״ע²⁴ כו׳ מ״מ הרי (כמבואר בהמאמר שם) אי״ז בערך לבחי׳ שמן תורק שמך, המשכה עצמית דמ״ת. אמנם, גם העבודה שלאחרי מ״ת אינה בערך להגילוי שהי׳ בביהמ״ק (ובפרט ע״י לעבדה ולשמרה שבביהמ״ק), המקום אשר יבחר הוי׳, שאז דוקא נעשה דירה לו ית׳, דירת קבע. ובביהמ״ק גופא גדול הענין דדירה לו ית׳ בבית שני, כי אף שבב״ש חסרו ה׳ דברים²⁵ מ״מ גדול כו׳ מבית הראשון בבנין (מקום) ובשנים (זמן) – הגדרת התחתונים – מצד העולם גופא. אמנם עיקר הדירה יהי׳ לע״ל דוקא, ע״י התומ״צ שיקיימו אז, שאז יהי׳ קיום המצות בתכלית השלימות, כמאמר²⁶ ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, שם דוקא, וכמו שמבאר בארוכה כ״ק אדמו״ר מהר״ש²⁷.

ג) והנה גודל העילוי שיהי׳ לע״ל יובן מגודל הפלאת העבודה שבזה״ג שלפני זה – הכנה והקדמה לזה²⁸. דהנה ידוע²⁹ מאמר כ״ק אדמו״ר הזקן בשם הבעש״ט עה״פ³⁰ כן בקודש חזיתיך הלואי בזמן הבית חזיתיך, וכידוע³¹ בפי׳ והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה³², שביותר הוא כשראה משה את הדור דעקבתא דמשיחא, שיהיו אז ריבוי העלמות והסתרים וכו׳ ובכל זה ילמדו תורה ויקיימו מצות ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, הנה עבודה זו פעלה ענוה וביטול אצל משה. ומשה אמת^*32 וארז״ל³³ מדת אמת ראה, הרי מובן מזה, שכ״ה באמת, שישנה מעלה בהעבודה דזה״ג³⁴ לגבי עבודת משה. ומזה מובן גודל העילוי שיהי׳ לע״ל, מכיון שהגילוי יהי׳ לאחרי וע״י עבודה נעלית כזו. ובזה יובן ג״כ הטעם לאריכות הגלות הזה, כי מכיון שגלות זה הוא הקדמה לגילוי נעלה ביותר, שלמעלה יותר מויניחהו בג״ע דאדה״ר, ממ״ת, מב״ר ומב״ש, לכן הגלות הוא באריכות גדולה כזו, בכדי שע״י עבודת בנ״י במשך זמן הגלות יגיעו בקרוב ממש לבית השלישי, שהוא גילוי נעלה ביותר, בטח בדד עין יעקב, נחלה בלי מצרים.

ד) והנה בכדי שבחי׳ בדד יומשך למטה ובאופן דישבה – התיישבות, צריכה להיות ההמשכה בהמדריגות דסדר השתלשלות. וזהו מ״ש איכה ישבה בדד, שהמשכת בחי׳ בדד למטה, ובאופן דישבה (בהתיישבות), הוא ע״י איכה. דהנה א׳ רומזת לכמה דרגות זעג״ז. וכמו א׳ דאחד – א׳ שלמעלה מח׳ וד׳, ז״ר וארץ וד׳ רוחות העולם – א׳ – אלופו של עולם, אבל א׳ דאיכה, א׳ למעלה מי׳ – למעלה מענין ע״ס, (וי״ל למעלה גם מע״ס הגנוזות^*34), והאל״ף, נמשך בהיו״ד (שבאיכה) הרומז לע״ס דאצילות, ואח״כ – ב״כה״ (דאיכה) שקאי על בחי׳ המלכות ובפרט – מל׳ כמו ששייכת כבר או גם – כמו שירדה ומתלבשת בבי״ע³⁵. וכידוע^*35 ההפרש שבין זה לכה, שזה הו״ע מראה באצבעו ואומר זה, ועד״ז הוא גם לשון זאת (שהיא ג״כ ע״ד בחי׳ זה, אלא שזאת הוא בחי׳ נוקבא³⁶), שהוא בחי׳ המלכות כמו שהיא באצילות^*36, ובחי׳ כה הוא בחי׳ המלכות ובפרט – כמו שהיא מתלבשת בבי״ע, בחי׳ כדמותנו. וזהו״ע איכה ישבה בדד. שבדד הוא בחי׳ יחיד שלמעלה גם מבחי׳ אחד. כי האל״ף דכאן (דאיכה) הוא – אחד ואין שני גם בן ואח אין לו³⁷, בחי׳ עתיק שאין בו התחלקות כלל. וכידוע בקבלה³⁸ שזווג (מ״ד ומ״ן) שבעתיק הוא מיני׳ ובי׳, הנה לע״ל יומשך גם בחי׳ בדד בגילוי למטה ובהתיישבות³⁹.

ה) והנה ידוע תורת הרב המגיד⁴⁰ שבדד ב׳ דלתי״ן. ד׳ דמשפיע וד׳ דמקבל. ולכאורה, הרי דל״ת הוא ענין דלות, דלותי, ואיך שייך דל״ת דמשפיע. ומבואר שם שהוא כמרז״ל⁴¹ יותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, והיינו שיש כוסף ותשוקה בהמשפיע להשפיע להמקבל, וזהו דל״ת דהמשפיע. ואולי יש לקשר זה עם משנ״ת בענין למעשה ידיך תכסוף. והנה כמו שרצון (הדל״ת) דהמשפיע הוא שיתמלא חסרון דהמקבל, כן רצון (דל״ת) המקבל צ״ל שיתמלא החסרון, כביכול, דהמשפיע, וכידוע בפירוש הה״מ במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש^*41, שהתפלה צריכה להיות על הכובד ראש שלמעלה, ששכינה אומרת⁴² קלני מראשי קלני מזרועי. וכן משמע פירוש הבעש״ט⁴³ עה״פ⁴⁴ זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל, זאת – השכינה.

ו) וזהו איכה ישבה בדד העיר רבתי עם גו׳, איכה בתמי׳ – דישראל שהיו בדרגת עם, גחלים עוממות כו׳^*44, ורבתי עם (כפשוטו) ריבוי ההתחלקות כו׳ ורבתי בדיעות⁴⁵ ריבוי הדיעות, ד״ע וד״ת⁴⁶. דהנה כתיב^*46 כי א-ל דיעות הוי׳ (דעות ל׳ רבים⁴⁷), וידוע תורת אדה״ז⁴⁸ שצ״ל מתאחדים יחד ולמעלה מזה – שמעלה ומטה שווין, א-ל דיעות הוי׳ – שכולל ב׳ הדיעות יחד, הנה היא רבתי בדיעות, ד״ע וד״ת ובכמה אופנים. היתה כאלמנה – שבעלה הלך למדה״י^*48, ענין בעלה – באתכסיא, רבתי בגוים הו״ע ההתלבשות בעניני ע׳ אומות כו׳, שרתי במדינות – גם כח ההתנשאות והתוקף הוא – במדינות⁴⁹ הייתה למס. אבל כ״ז הוא לעילוי׳: שרתי אותיות תשרי, שאז בנין המלכות להיות שרתי במדינות⁵⁰, היתה למס הוא הביטול דקב״ע, שדוקא בזמן ההעלם וההסתר, כשהיא רבתי עם גו׳ שרתי במדינות, הנה אז דוקא הוא הביטול דקב״ע, שהיתה למס, אשר אינו מציאות לעצמו והוא רק למס. וכידוע שהעבודה בזה״ג ובפרט בעקבתי׳ דמשיחא הוא לא בבחי׳ המוחין ולא בבחי׳ המדות כ״א העבודה דקב״ע (וכנ״ל בפי׳ האיש משה עניו). ועי״ז דוקא נעשה ישבה בדד, גילוי בחי׳ בדד שלמעלה מהשתל׳, יחיד, שלמעלה גם מע״ס הגנוזות – באופן דישבה. וכביאור כ״ק אדמו״ר האמצעי⁵¹ בפירוש אנת הוא חד ולא בחושבן, שהוא למעלה גם מע״ס הגנוזות. ובזה יובן תיווך ב׳ הפירושים באיכה ישבה בדד, פירוש הפשוט ופירוש הצ״צ שקאי על העילוי והגילוי דבחי׳ בדד, כי הגילוי דבחי׳ בדד שלמעלה מהשתל׳ הוא ע״י העבודה דקב״ע שבזמן הגלות דוקא, כנ״ל. וזהו איכה ישבה בדד גו׳ איכה לשון תמי׳ ופליאה, שיבוא מרבתי עם, עוממות ורבתי בזה וכו׳ לבדד שלמעלה מהשתל׳ ובאופן דישבה הו״ע של פליאה. (ועוד י״ל שהגילוי והתיישבות דבחי׳ בדד שלמעלה מהשתל׳, ה״ז שלא ע״פ השתלשלות, למעלה מטו״ד^*51. ולכן גם העבודה שעי״ז יומשך הגילוי דבחי׳ בדד, הו״ע עבודת התשובה⁵², שענין התשובה הוא העבודה שלמעלה מהשתלשלות בנפש האדם).

ז) והנה השייכות דבחי׳ בדד, בחי׳ יחיד, ליעקב דוקא (כמ״ש בטח בדד עין יעקב) הוא, כי הנה נת״ל שבדד הוא בחי׳ עתיק, שלמעלה מב׳ הקוין ימין ושמאל, וכמאמר^*52 ולית שמאלא בהאי עתיקא, ולכן גילוי בחי׳ זו הוא ע״י העבודה בקו השלישי דוקא. וכמ״ש ציון במשפט תפדה ומפרש כ״ק אדמו״ר הצ״צ⁵³ שהמשפט הוא דוקא בשלשה⁵⁴ כו׳ דהיינו חג״ת. והיינו שעשיית הדירה לו ית׳ ובאופן של שלימות הוא ע״י העבודה בכל ג׳ הקוין דוקא, וכביאור כ״ק מו״ח אדמו״ר במשנה על שלשה דברים העולם עומד⁵⁵, שע״י העבודה בג׳ הקוין, תורה עבודה וגמ״ח, העולם עומד, שנשלמה הכוונה דבריאת העולם. וזהו ג״כ ענינו של בית השלישי, קו השלישי, בחי׳ נחלה בלי מצרים דיעקב, שבו תהי׳ (גם) ההתכללות דב״ר וב״ש⁵⁶. וזה יהי׳ למעלה גם מכמו שהי׳ בג״ע מקדם, היינו גם מכמו שהי׳ בג״ע קודם החטא⁵⁷, וכידוע בענין אדם ומשיח, שאדם הוא ר״ת אדם דוד משיח⁵⁸, והצירוף הוא בסדר אד״ם – שמורה על סדר וכו׳ משא״כ במשיח כתיב⁵⁹ הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, מאד אותיות אדם, אבל בצירוף המורה על בל״ג, היפך ענין הציור דאדם.

ח) והנה כאמור לעיל הגילוי דלעתיד ממשיכים ע״י העבודה עכשיו דוקא. שמזה מובן שישנה מעלה בהעבודה דעכשיו גם על הגילוי דלעתיד, וכמו שמבאר כ״ק אדמו״ר מהר״ש בפירוש המשנה⁶⁰ יפה שעה אחת בתשובה ומע״ט בעוה״ז מכל חיי עוה״ב, דמאחר שהעבודה בתשובה ומע״ט בעוה״ז הוא הגורם לחיי עוה״ב (כולל גם הגילויים דלעתיד) הרי בהכרח שיש מעלה בהעבודה בעוה״ז על הגילויים דלעתיד, כי דבר הגורם הוא חזק יותר מהדבר שנעשה על ידו. וגם בענין התענוג, שבחי׳ נחלה בלי מצרים דיעקב הוא בהזמן דרעוא דרעוין (ענין התענוג), יש מעלה בהעבודה דעכשיו דוקא, וכמו שמבאר שם לפני זה⁶¹ שהתענוג דלעתיד הוא (בכללות) נח״ר דהנברא והתענוג דתשובה ומע״ט בעוה״ז הוא (בכללות) נח״ר דהבורא, נח״ר לפני⁶² שאמרתי ונעשה רצוני.

וזהו שע״י מעשינו ועבודתנו דעכשיו ממשיכים שבקרוב ממש יבנה ויתגלה⁶³ בית השלישי, בחי׳ בטח בדד עין יעקב, שתהי׳ בו גם ההתכללות דב״ר וב״ש ואז הוי׳ בדד ינחנו (לכאו״א מבנ״י) אע״פ (וע״י) שימצאהו בארץ מדבר ובתוהו גו׳ (עבודה בזה״ג) ויבוא מהמדבר לבדד ינחנו באופן דכתיב לעיל מיני׳ כנשר יעיר קנו, ברחמים ובחמלה – שבקרוב ממש תבוא הגאולה בחסד וברחמים, ותהי׳ אז שלימות הכוונה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים.

__________

1) בתוכן המאמר – ראה רשימות הצ״צ לאיכה (ע׳ ה׳, יג (אוה״ת נ״ך ח״ב ע׳ א׳לד. א׳מב) ועוד). ד״ה איכה ישבה עת״ר לכ״ק אדמו״ר נ״ע (נדפס ברשימות שם ע׳ נב).
2) צמח (צדק) בגימטריא מנחם (מענדל) חושבני׳ דהדין כחושבנא דהדין הוא צמח הוא מנחם ודא מסייעא להו כו׳ (ירוש׳ ברכות פ״ב ה״ד).
3) דברים לב, יב. שם לג, כח.
4) פסחים פח, א.
5) משא״כ ביהמ״ק הא׳ והב׳ – ג״כ נחלה (מכילתא בשלח טו, יז. זבחים קיב, ב. וראה אוה״ת ויצא קפו, א), אבל דת״י ות״ך שנים (יומא ט, א).
6) שבת קיח, סע״א ואילך.
7) פתיחתא דאיכ״ר ד (עה״פ והמה כאדם).
8) סנה׳ ר״פ חלק.
9) תניא רפ״ב. וראה הערות הצ״צ שם (נדפסו בס׳ קיצורים והערות לס׳ לקו״א).
10) ב״ר (פי״ט, ז) כו׳. שהש״ר (רפ״ה. נת׳ בד״ה באתי לגני השי״ת) – ובמ״כ שם דקאי על מ״ת.
11) וכמש״נ בפרשתנו (א, ב): מחורב גו׳ (ובפרש״י שם). הלכתם כו׳ למהר ביאתכם לארץ.
12) דברים יב, יא: בית הבחירה בירושלים (פרש״י).
13) ש״ב ז, ו. שהש״ר פ״א, טז (ג).
14) חגי ב, ט.
15) ב״ב ג, סע״א ואילך.
16) סנה׳ קד, סע״א. איכ״ר פ״א, ג. וראה רשימות הצ״צ שם ע׳ יט (אוה״ת שם ע׳ א׳מד-ה).
17) ד״ה איכה עת״ר הנ״ל.
18) ראה רות רבה פ״ב, ג. סד״ה כי עמך מקו״ח ש״ת.
*18) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
19) ב״ר פי״ט, ז. וש״נ.
*19) תניא פמ״א (נז, ב). וראה שם פנ״ב.
20) באתי לגני השי״ת.
21) להעיר דיתירה מזו מצינו ד(בפרטיות) אמחז״ל שהי׳ העולם חסר (ואפילו לאחרי עבודת אדה״ר דאמר באו נשתחוה גו׳ ופעל זה בכל הבריאה (פרדר״א פי״א)) – עד שבא שבת (ב״ר ספ״י).
22) שהש״ר פ״א, ג (א).
23) שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
24) דהייתה עשיית יציר כפיו של הקב״ה (שלימות האדם) ובג״ע (שלימות המקום) – ראה המשך וככה תרל״ז פ״כ וכ״א.
25) יומא כא, ב. וראה לקו״ת ר״ה נז, ג.
26) נוסח התפלה (דמוסף).
27) המשך וככה הנ״ל פי״ז ואילך.
28) שהרי התכלית והשלימות דאז תלוי במעשינו ועבודתינו בגלות (תניא רפל״ז).
29) ראה ד״ה תשורי תרפ״ט (ספר המאמרים – קונטרסים) פ״ט.
30) תהלים סג, ג.
31) ד״ה ויאמר משה תרע״ט (נעתק בלקו״ד ח״א קי, א). תשורי שם. ועייג״כ תו״א ד״ה מי שם פה (נב, ב).
32) במדבר יב, ג.
*32) תנחומא קורח יא. לקו״ת מסעי (צב, ד ואילך).
33) סנה׳ קיא, סע״א. וראה ״היום יום״ ע׳ ל.
34) ואף שמשה רע״מ המשיך מס״נ זו ויראה כו׳ (ראה תניא ספכ״ה ורפמ״ב. לקו״ת ר״פ ואתחנן. ועוד) – הרי המעשה הוא עיקר. וגם צריך ליגיעה כו׳.
*34) עיין רשימות לאיכה ריש ע׳ ו׳ (אוה״ת שם ס״ע א׳לד).
35) להעיר ממשנ״ת עה״פ ומה ראו על ככה (תו״א בהוספות קיח, ד).
*35) ספרי ר״פ מטות. לקו״ת מטות פב, סע״א ואילך.
36) ראה לקו״ת צו ח, ב.
*36) וכידוע בפירוש ואמונה כל זאת וקיים עלינו (לקו״ת עקב יז, ב).
37) קהלת ד, ח. וראה רשימות הצ״צ עה״פ.
38) ראה שער הפסוקים פ׳ וירא עה״פ ותהר ותלד. וראה ע״ח שט״ל ד״ד (״כדי לברר א״א (כ״ה ברוב הדפוסים ולא או״א) כו׳ אחד קראתיו בלא שותפא״). שט״ז פ״ד. וראה ג״כ סהמ״צ להצ״צ מצות פו״ר בסופה.
39) להעיר מהידוע דפני׳ עתיק יתגלה רק לע״ל (פע״ח שער הק״ש פט״ו וראה ד״ה כי ישאלך ש״ת בסופו ובהערות לשם), פני׳ התורה תורתו של משיח (ראה פרש״י שה״ש א, ב) ולימוד ה״ז בהתיישבות דוקא.
40) לקו״א ד״ה טעם למה אין נזכר בשמו״ע מלכות (לט, ג).
41) פסחים קיב, סע״א.
*41) או״ת על אגדות חז״ל לברכות רפ״ה (קח, ג). וראה ד״ה אין עומדין (דרמ״צ ח״ב רנג, א ואילך. מאמרי אדה״ז על מארז״ל ע׳ מ).
42) משנה סנה׳ מו, א.
43) צפע״נ (לבעל המחבר תולדות יעקב יוסף) צב, ג.
44) איכה ג, כא.
*44) ראה שעהיוה״א רפ״ז.
45) סנה׳ קד, סע״א ואילך. איכ״ר פ״א, ד.
46) רשימות לאיכה ע׳ ה (אוה״ת שם ע׳ א׳לד).
*46) ש״א ב, ג.
47) בכללות דעות – תרין (ראה תקו״ז ריש תס״ט), ד״ע וד״ת. אבל בכאו״א אפ״ל (כמו בכל דבר שכל) באופן דהשכלה או הבנה וכו׳. וכן בעבודה: ביחו״ע תמיד, רק בשעת התפלה וכו׳.
48) לקו״ת שה״ש ל, א. ועייג״כ ד״ה לך הוי׳ הצדקה (נדפס בסדר סליחות).
*48) סנה׳ קד, סע״א. איכ״ר פ״א, ג. וראה רשימות לאיכה ע׳ יח (אוה״ת שם ע׳ א׳מז).
49) להעיר מביאור מחז״ל הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים – מל׳ באצילות סופא דכל דרגין, מל׳ בבי״ע (ראה לקוטי הש״ס להאריז״ל לברכות סא, א).
50) רשימות לאיכה (מילואים) ע׳ עא (אוה״ת שם ריש ע׳ א׳נ).
51) תו״ח פ׳ נח (סו, סע״ד ואילך).
*51) ע״ד פי׳ מלמטלמ״ע לא ידענו (לקו״ת חוקת סד, א).
52) כפס״ד הרמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה. ובכ״מ בס׳ תורת החסידות.
*52) זח״ג קכט, א.
53) בהגהות לד״ה ציון במשפט תפדה (ע׳ ח׳. אוה״ת דברים ע׳ לב).
54) אבל הג׳ צ״ל בהתאחדות גמורה – ב״ד אחד, מציאות אחת.
55) אבות פ״א מ״ב. ד״ה זה דשנת ש״ת.
56) ראה זח״ג רכא, א.
57) ראה לקו״ת בסופו. וש״נ.
58) תו״א מו, ד. המשך וככה הנ״ל פ״כ.
59) ישעי׳ נב, יג. וראה המשך וככה שם.
60) וככה שם פי״ב. פט״ו. אבות פ״ד מי״ז.
61) וככה שם פי״ב.
62) ראה תניא פל״ו: שכך עלה ברצונו ית׳ להיות נח״ר לפניו ית׳ כו׳.
63) ראה רש״י ותוס׳ (סוכה מא, סע״א) ״יגלה ויבוא משמים״, והוא ע״פ תנחומא נח, יא. זח״א כח, א. ועוד. וברמב״ם הל׳ מלכים רפי״א ובסופו (ע״פ ויק״ר פ״ט, ו. ועוד) דמשיח בונה ביהמ״ק.

__________

*) נדפס באגרות-קודש כ״ק אדמו״ר שליט״א ח״ב ע׳ ד. שם ע׳ כג. המו״ל.
*) וענין זה הוא גם במקום ארון שאינו מן המדה – כי מצד הגילוי דהוי׳ עצמו הי׳ המקום מתבטל לגמרי.

[סה"מ אב-אלול ע' כד ואילך]

הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשל״א), ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״א ע׳ קיט ואילך. הפתח דבר נדפס לקמן בהוספות.