בס״ד. תוכן קצר מש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשכ״ג

הנחה בלתי מוגה

וירא ישראל את היד הגדולה וגו׳. בפרעה יש שני ענינים, א) עורף דעתיק, ב) בי׳ אתפריעו כל נהורין. זהו חלק ממאמר אדמו״ר הזקן. והביאור בזה דהנה צ״ל העבודה בשני הקוין, מימינם ומשמאלם, ואצל ר׳ חנינא בן תרדיון הי׳ רק ימין לבד, הגם שהי׳ מקהיל קהילות ובאופן דמסירות נפש. וצ״ל לא כמו שהי׳ במדינתנו לפנים שהי׳ צ״ל באופן דמסירות נפש, כי אם שע״י הלימוד מקבל כסף וכבוד וטפיחה על השכם וכל הדברים הטובים (און אַ קלאַפּ אין דער פּלייצע און אַלע גוטע זאַכן), אך ישנו פסק המשנה שצ״ל והעמידו תלמידים הרבה, וזהו משנה מפורשת שלא יאמר הן אמת שצריכים להעמיד תלמידים, אבל איפה כתוב שזה צ״ל הרבה, די לו עם שני תלמידים ושננתם לבניך מיעוט רבים שנים, אבל איפה כתוב שזה צ״ל רבים, ועל הידור מצוה יהדר עד שליש מלבר, שהרי כן הוא ההלכה, הרי ישנו הדין דטעה בדבר משנה חוזר, וכמו שפוסק אדמו״ר הזקן בשולחן ערוך שלו, שזהו אפילו כשטועים ברמ״א, ומכל שכן בזה שהוא משנה מפורשת (הגם שבשולחן ערוך לא מובא הדין דהעמידו תלמידים הרבה, אבל זה משנה מפורשת). והענין דהרבה הוא ע״פ המבואר בדא״ח בפירוש בכל מאדך שזהו בלי גבול, וכמו ר׳ חנינא בן תרדיון שהי׳ מקהיל קהילות ברבים בשעת גזירות השמד, שאם ילמוד באיזה מרתף (קעלער), הרי אז אפשר להיות שיהיו כאלו שלא ידעו מזה שלומדים שם, וצריכים ללמוד באופן דמקהיל קהילות. וכן הי׳ הנהגת הרבי שהי׳ שולח שלוחים, הגם שלא הי׳ מבטיחם שום דבר, והרי היו כאלו ששלחו וכו׳ וכו׳, ומ״מ למחרת שלחם עוד הפעם, אבל זה לא הי׳ באופן שחיפשו להיכנס בסכנה, כי אם לא תפסו אז היו יכולים ללמוד עוד יום או שבוע או חודש או שנה. והיינו ע״ד המבואר בענין החילוק דמסירות נפש דרבי עקיבא למסירות נפש דאברהם אבינו, שאברהם אבינו לא חיפש מסירות נפש רק ויקרא שם, אל תקרי ויקרא אלא ויקריא, שהמשיך א-ל עולם ולא א-ל העולם אפילו לערביים, והי׳ מוכן ע״ז אפילו עד למסירות נפש, אבל אם מסירות נפש הוא מהיכי תיתי… כי אם לומדים עם שלושה תלמידים, את זה יכלו לעשות גם ברוסיא הסובייטית… וצריכים להעמיד תלמידים הרבה באופן דבלי גבול הן בכמות והן באיכות. ובפרט מי שהרבי העמידו ומעמידו ויעמידו, הרי אם אינו מתנהג באופן דהעמידו תלמידים הרבה הנה איזה שייכות יש לך עם הרבי ומה אתה רוצה מהרבי, אם הוא מקיים מצוות אז יהי׳ לו ש״י עולמות ותר״ך עולמות, אך שייכות אין לו. איפה הקשר דחסיד עם רבי… יכול להיות שיהי׳ לו אהבה ויראה שכליים, ויהי׳ באופן דמרכבה, אך שייכות להרבי אין לו. והגם שמבואר שאפילו אלו הפושעים ומורדים ג״כ מקבלים, אבל זה רק בחיצוניות, והכוונה היא שיהא בפנימיות דוקא. אבל האם זה הי׳ הרצון והרצון פנימי עד להחפץ של הרבי, האם את זה הרבי רצה, שיסתפקו עם דף גמרא ותוספות ופרק תניא… דאם יש אפשריות ללמוד עם ק״א ולומד עם ק׳ אין זה מספיק, וכמו״כ אם יש אפשריות ללמוד עם אלף ועוד אחד ולומד הוא רק עם אלף הרי זה ג״כ לא מספיק, ומאחר ששלחו הרבי למקום שאפשר להיות אלף עם אחד, הרי אין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו וצדיקים דומים לבוראם ובודאי יש לו כחות ע״ז, ובאם לאו אז הרבי נותן לו הכחות, וצ״ל מונח בפשיטות גמורה שהענינים שהרבי תובע צריכים להעשות, כדאיתא ביבמות דבמילתא דרבנן עבדינן עובדא ואח״כ הטעם, וחביבים דברי סופרים. ולאחרי כל זה אם העבודה היא רק בקו אחד אז שואלים כלום בא לידך, שאולי זהו מצד טבעו, ואין יודעים אפילו מה נעשה עם הכחות הגלויים. וזהו ג״כ מימינם ומשמאלם, דהרי ישנו מדרש, ומובא בדא״ח (בלשון אחר) דנטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ, ועל כן כל הענינים שצריכים עבודת המטה כוללם בהשמאלו, וכל זה הוא ע״י התורה שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וצ״ל ימין ושמאל, שיש אצל אחד שעיקר עבודתו הוא בקו השמאל, ואצל קו הימין…^* כמו שחושבים בכללות שתורה הוא ענין קו האמצעי, ויהי קול מעל לרקיע, טלא דנטיף מעתיקא קדישא^*.

__________

*) חסר קצת (והסיום).

[סה"מ שמות ח"ב (הוספות) ע' שלה ואילך]

לא הגיע לידינו כי אם תוכן קצר, ונדפס לקמן בהוספות.