בס״ד. ש״פ מסעי, כ״ח תמוז, מבה״ח מנ״א ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
שיר המעלות בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים1, ואיתא במאמר מכ״ק אדמו״ר הצ״צ2 (אשר מפרטי הענינים המבוארים בו נראה שמיוסד על ד״ה זה שבתו״א3) אשר אז, בשוב ה׳ וכו׳, נראה שהיינו כחולמים. וענין החלום הוא שנראים שני ענינים הפכיים ביחד, והוא עד״מ (ומביא שם משל חריף (אַ שאַרפער משל) מאשר בתו״א) אשר ברגע אחד נראה שהוא מת וברגע א׳ הוא חי, וכן ברגע א׳ נראה שהוא כאן וברגע א׳ הוא באספמיא4, ואין לו בזה שום קושיא וסתירה. ומבאר זה בעבודה, אשר בעת התפילה הוא מתבונן ואומר ה׳ אחד ושמו אחד5, אשר אין עוד מלבדו6, ואח״כ הוא טרוד בפרנסתו ופרנסת בני ביתו, אע״פ שלכאורה סתרי אהדדי, דהרי אין עוד מלבדו ואיך הוא טרוד, אלא זהו ענין היינו כחולמים, אשר ב׳ הענינים אמת (וענין זה אינו בתו״א), שזהו מצד המקיפים. דההפרש בין מקיף לפנימי הוא, שבפנימי ישנם חילוקים והתחלקות, משא״כ במקיפים הכל הוא בהשוואה, וע״ד עושה שלום במרומיו7, שמיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש שהם הפכים, ועכ״ז עושה שלום ביניהם8 מפני שמאיר הארה גבוה משניהם9, שהו״ע המקיפים. ועוד יותר, שמצד המקיף אינם הפכים כלל. ויובן עד״מ המדות, הנה חסד וגבורה הם ימין ושמאל שהם הפכים, ותפארת הוא קו האמצעי, אבל זה שהם הפכים הוא רק בהתגלות המדות, משא״כ כשהמדות הן כלולות בבינה, שבינה היא שורש המקיפים, הנה שם אינן בבחי׳ הפכים. ועד״ז הוא ג״כ בזמן הגלות, שז״א הוא בהעלם, שהו״ע מה שספירות הז״א הוא בבחי׳ עיבור בבטן אמו, תחת כלילן בגו תלת10. וזהו ג״כ מ״ש11 אלביש שמים קדרות וגו׳, דלכאורה בזמן הגלות אנו רואים שני הפכים, ואיך יכולים שניהם להיות אמת, דהרי בעת התפילה אומר אין עוד מלבדו ועכ״ז צ״ל בזעת אפיך תאכל לחם12, שלכאורה הרי הם סותרים זה לזה, וע״ז אומר13 שובה ה׳ את שביתינו גו׳, שעבודת התשובה מגעת למעלה מסדר ההשתלשלות, ולא רק למעלה מבינה שהיא מקור המדות אלא גם למעלה מראשית הקו, וכמובא במדרש14 שתשובה וימות המשיח15 קדמו לעולם, שעולם הו״ע סדר ההשתלשלות, וע״ז אומר שתשובה וימות המשיח קדמו לעולם, שזהו למעלה אפילו מא״ק, ששם ישנו ג״כ הסדר של אורות וכלים, משא״כ תשובה שקדמה לעולם מגעת בבחי׳ הרשימו, ולמעלה יותר בבחי׳ מטי ולא מטי, למעלה לגמרי מכל סדר ההשתלשלות. ולכן מסיים במדרש16 שמשה זכה קודם מיתתו לתשובה, שהרי משה ענינו פנימיות, אורות בכלים, אבל קודם מיתתו זכה לתשובה שהיא בחינה שלמעלה מהשתלשלות, וכנ״ל שהיא למעלה גם מראשית הקו.
וממשיך (בהמזמור17) אז יאמרו בגוים הגדיל ה׳ לעשות וגו׳, שמצד המקיפים יכולה להיות מציאות שלמטה, ואעפ״כ יכולים לברר אותו, הנה אז נעשה הגדיל ה׳, שממשיכים עוד יותר מלכתחילה (וזהו אז ימלא שחוק פינו17, שמגיעים בבחי׳ תענוג העליון). ע״כ תוכן מאמר הצ״צ.
וזהו ג״כ ב׳ הפירושים המובאים בפרש״י פרשת מסעי18 (שזהו קישור המאמר לפרשת מסעי), שפירוש הא׳ הוא להודיע חסדיו של מקום, ופירוש הב׳ הוא דבר בלתי רצוי, שכאן חששת את וכו׳, וזהו העבודה להפך מבלתי רצוי שיהי׳ מזה להודיע חסדיו של מקום. וזהו ג״כ ע״ד המאסר והגאולה שבימי י״ב-י״ג תמוז, שאז הנה אותם שהניחוהו במאסר הם עצמם ששחררוהו, והי׳ זה באופן של ביד רמה19, והי׳ ע״ד גאולת אדמו״ר הזקן בי״ט כסלו שהגדיל ה׳ לעשות בארץ20, שאפילו הגוים ראו גדולת ה׳. וזה שייך גם לנו, שצריכים להפך המפני חטאינו21, וזדונות נעשו לו כזכיות22, ובעת שתתבטל הסיבה יתבטל ממילא המסובב, ואז יהי׳ ופדויי ה׳ ישובון ובאו ציון ברינה ושמחת עולם על ראשם23.
__________
1) תהלים קכו, א.
2) נדפס במאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ קפד ואילך. וראה גם אוה״ת מקץ (כרך ו) תתש, ב ואילך.
3) וישב כח, ג ואילך. וראה בכ״ז גם סד״ה להבין ענין החלומות תשכ״ד (סה״מ בראשית ח״א ע׳ קלו).
4) ראה נדה ל, ב.
5) זכרי׳ יד, ט. – כ״ה בהנחה, ובמאמרי אדה״ז שם (ע׳ קפה): שמע ישראל וגו׳ הוי׳ אחד (ואתחנן ו, ד). המו״ל.
6) ואתחנן ד, לה.
7) איוב כה, ב.
8) במדב״ר פי״ב, ח. שהש״ר פ״ג, יא. תנחומא ויגש ו.
9) ראה אגה״ק סי״ב. לקו״ת תזריע כג, ג. אמור לח, א. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) ר״פ לך לך (ח, ג). ובכ״מ.
10) ראה זח״ב (תוספתא) נ, סע״א. ע״ח שער הכללים פ״ב. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מז, ג ואילך. ובכ״מ.
11) ישעי׳ נ, ג.
12) בראשית ג, יט.
13) תהלים שם, ד.
14) ראה הערה הבאה.
15) כ״ה במאמרי אדה״ז שם (ע׳ קפז). ובאוה״ת שם (תתשא, ב): תשובה ושמו של משיח. וראה פסחים נד, א. נדרים לט, ב. המו״ל.
16) ראה זהר ח״ב (רע״מ) קיד, ב. ח״ג רעח, א. וראה לקו״ת שמע״צ צב, א. תו״ח נח סא, א. וש״נ. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ שיב. וש״נ.
17) תהלים שם, ב.
18) בתחלתה (לג, א).
19) ל׳ הכתוב – בשלח יד, ח.
20) ראה אגרות-קודש אדה״ז ח״א (קה״ת, תש״מ. תשמ״ז) סל״ח (ס״ע צז). וש״נ.
21) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
22) ראה יומא פו, ב.
23) ישעי׳ לה, י. נא, יא.
[סה"מ אב-אלול ע' יג ואילך]
״וכמו״כ ישנו ענין של הקהל בקיבוץ ספרי (ביכלאַך) חסידות, שנלקטו בע״ה ועבדו בזה בהגהה ודפוס, שלזה נוגע הפסוק ״שש מאות אלף רגלי העם״ – שהובאו ספרים ע״י אלה שהם בבחי׳ ״רגלי״ (שהם נערים בגיל או בעבודה) – שפיץ חב״ד – לאו דוקא!… והנה לאחרונה הביא את זה יהודי מקורב – יהודי שנתקרב לאחרונה, איני יודע אם מניח תפילין דרבינו תם, אע״פ שהוא עכשיו יהודי שומר תורה ומצוות בכל הפרטים שבזה, ודוקא הוא הביא כמה וכמה ביכלאַך חסידות ממדינתינו שלפנים, וזה עלה לו במסירות נפש. שבין הביכלאַך הללו יש מאמר ד״ה שיר המעלות בשוב הוי׳ וגו׳. שניכר שזה של הצ״צ, ומיוסד על המאמר בתו״א שזהו בכללות אותו התוכן, עד שאפילו פרטי הענינים הם כמו במאמר בתו״א. ומתחיל שם שיר המעלות גו׳״ (שיחות קודש תשכ״ז ח״ב ע׳ 308, ויומן א׳ התמימים).
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.