בס״ד. ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשכ״ב

הנחה בלתי מוגה

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות¹, וצריך להבין מה שקודם אומר צאתך לשון נוכח, ואח״כ אומר אראנו לשון נסתר. אך הענין הוא, כדאיתא בזהר² ונתבאר בד״ה תפול עליהם הארוך³, שזה קאי על ויושע גו׳ את ישראל⁴, ועל זה אומר אראנו לשון נסתר, שלבחי׳ ישראל ההוא יראה את הנפלאות. וכדפירש בזהר² שהכוונה לישראל כמו שהוא בשרשו, בחי׳ ישראל סבא, וכידוע⁵ שישנו ישראל זוטא וישראל סבא, הנה לעתיד יהי׳ גילוי הנפלאות לבחי׳ ישראל סבא. והרי זהו ג״כ החילוק בין קריעת ים סוף לבקיעת הנהר דלעתיד, דקריעת ים סוף היתה לי״ב גזרים⁶, והבקיעה דלעתיד יהי׳ לז׳ נחלים⁷, שז׳ נחלים קאי על הז׳ מדות⁸. דעכשיו הרי ישנה הפרסא המפסקת בין המוחין להמדות, ולעתיד תהי׳ בקיעת הפרסא.

והנה⁹ בענין המדות ישנם בכללות ג׳ מדריגות. הא׳ כפי שהם יורדים בבי״ע, ודוגמתם למטה, כפי שהמדות מתלבשים ובאים במחשבה דיבור ומעשה, שזהו ענין בי״ע, בריאה – מחשבה, יצירה – דיבור, ועשי׳ – מעשה¹⁰. הב׳ כפי שהם במקומם, בבחי׳ ז״א, ונקרא ישראל זוטא. והג׳ כפי שהם בשרשם בבחי׳ הרצון ולמעלה יותר, וכמאמר דז״א בעתיקא אחיד ותליא¹¹, ובחינה זו נקרא בשם ישראל סבא. ובחינה הג׳ שבמדות, מדות שברצון, הרי מובן שזהו למעלה מהשכל. דהגם שלידת המדות היא מהשכל כידוע¹², אבל אין זה כי אם בגילוי, אבל בשרשם הרי הם למעלה מהשכל וגם משרש השכל, וכמאמר¹¹ או״א במזלא אתכלילו וז״א בעתיקא אחיד ותליא. ולפי זה אינו מובן מדוע נקרא בשם ישראל סבא, דסבא מורה על המוחין, כמאמר¹³ סבא דעתי׳ סתים, דמכיון שהם המדות שברצון הרי הם למעלה מהשכל.

אך הענין הוא¹⁴, לפי שגם המדות שברצון שהם למעלה מהשכל, יש להם ג״כ שייכות לשכל. דכשם שבמדות שבבחי׳ ישראל זוטא הרי יש בהם התחלקות ונטיות שונות, לפעמים לקו החסד ולפעמים לקו הגבורה, שסיבת הנטי׳ והתחלקות היא מצד השכל, הנה כמו״כ גם במדות שברצון הרי יש בהם ג״כ התחלקות ונטיות לחסד וגבורה כו׳, וסיבת נטייתם הוא הטעם הכמוס שמבחי׳ חכמה שברצון. ולכן נקרא בשם ישראל סבא שמורה על החכמה, אלא שהוא ענין החכמה הנעלמה, בחי׳ חכמה שברצון.

אמנם באמת, הרי שרש המדות הוא למעלה גם מבחי׳ חכמה שברצון, כי אם שמושרשים הם בעצם הרצון, ולמעלה יותר בעצם התענוג, עד בעצם הנפש. וכדמוכח ממאמר הנ״ל דז״א בעתיקא אחיד ותליא, דהן אמת שלפעמים מבואר¹⁵ דמ״ש כאן עתיקא הכוונה לאריך, אבל בכל זאת הרי כתוב הלשון עתיק. ולפעמים מבואר¹⁶ עוד הלשון, ששרש הז״א הוא בעתיקא סתימאה. הרי רואים, ששרש המדות אינו בבחי׳ מוחא סתימאה שהוא חכמה שברצון, אלא גבוה הרבה יותר, היינו ששרשם הוא לא רק למעלה מבחי׳ חכמה סתימאה, אלא למעלה גם מבחי׳ אריך (גלגלתא דאריך), שהרי כתוב הלשון עתיקא, ולא עתיקא סתם אלא עתיקא סתימאה, דפירוש ענין המדות שבעתיקא סתימאה הו״ע המדות שבעצם הנפש. כי בענין המדות שלמעלה מבחי׳ חכמה סתימאה, ישנם ג״כ כמה דרגות¹⁷. הא׳ מדות שברצון, או למעלה יותר, מדות שבתענוג, דאע״פ שמדות אלו הן באמת למעלה מבחי׳ סתימאה, אבל אינם בעצם הנפש ממש, ולכן יש בהם התחלקות קוין חסד וגבורה, ובעצם הנפש הרי לא שייך ענין הקוין כלל. והב׳ מדות שבעצם הנפש, והו״ע מדות שבעתיקא סתימאה, דבמדות אלו לא שייך ענין הקוין כלל. ומה שיש שם חסד וגבורה, אין זה התחלקות כלל, כי הוא ענין אחד ממש. וכמו הרצון לחיות והרצון שלא למות, שהוא רצון אחד ממש¹⁸. דזהו ענין המדות שבבחי׳ יחידה, דביחידה הרי לא שייך התחלקות, כי יחידה הוא כמו יחיד¹⁹, וע״ד המבואר²⁰ ההפרש בין אחד ליחיד, שאחד הו״ע התאחדות פרטים ויחיד הוא יחיד בעצם, הנה כמו״כ הוא גם פירוש יחידה שהוא כמו יחיד בעצם. ובמילא, גם המדות שבבחי׳ יחידה אינם בגדר התחלקות כלל, שהחסד והגבורה הם שם ענין אחד ממש. וזהו ענין שתי המזוזות והמשקוף²¹, ששתי המזוזות הוא ב׳ הקוין, אבל המשקוף הוא מחברם ומאחדם²², שב׳ הקוין כמו שהם מצד יחידה הוא ענין אחד ממש.

וכל זה הי׳ הגילוי דקריעת ים סוף, ענין המדות. וזה הי׳ הכנה למתן תורה, ענין המוחין, כמארז״ל²³ בים נדמה להם כבחור ובמתן תורה נדמה להם כזקן, דבחור הו״ע המדות וזקן הו״ע המוחין²⁴. ולכאורה אינו מובן, איך אפשר שהמדות יהיו הכנה למוחין, והרי המדות הם למטה מהמוחין, אלא שזהו מצד שרש המדות שהם בעצם הנפש כנ״ל²⁵.

והנה כללות ההפרש בין קריעת ים סוף להבקיעה דלעתיד, שבקריעת ים סוף הי׳ עיקר הגילוי בבחי׳ המלכות, שהו״ע המדות כמו שהם בבחינה התחתונה ביותר, כפי שמתלבשים בבי״ע, שזהו ענין המלכות שהיא שרש לנבראים. אבל לעתיד יהי׳ הבקיעה לז׳ נחלים, שהגילוי יהי׳ לא רק מצד המלכות (המדות כמו שהם מלובשים במלכות) כי אם עצם המדות כמו שהם בבחי׳ ישראל זוטא, ולמעלה יותר בבחי׳ ישראל סבא, עד להמדות כמו שהם בעתיקא סתימאה. וזהו שאומר אראנו נפלאות לשון רבים, דאראנו קאי על ישראל סבא, שלישראל סבא יתגלה נפלאות לשון רבים, הו״ע המדות כמו שהם באריך (גלגלתא), כמו שהם בעתיק וכמו שהם בעתיקא סתימאה.

__________

1) מיכה ז, טו.
2) ח״א (בהשמטות) רסא, ב. ח״ב נג, א.
3) תו״ח פרשתנו (בשלח) רסד, ב. רפה, א. וראה גם מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ע׳ רג. ריש ע׳ רטו.
4) פרשתנו יד, ל.
5) ראה זח״ב מג, א. רטז, סע״א. תו״א שמות נ, ד. לקו״ת שלח נ, ב. ובכ״מ.
6) תנחומא פרשתנו י. פדר״א פמ״ב וברד״ל שם. מכילתא פרשתנו יד, טז. פרש״י תהלים קלו, יג.
7) ישעי׳ יא, טו.
8) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ קמח. שער האמונה (לאדהאמ״צ) צו, ריש ע״ב. קד, ב. ובכ״מ.
9) בהבא לקמן – ראה תו״ח שם (רפה, א) ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ רטו) ואילך.
10) ראה תו״א ר״פ וירא. לקו״ת אחרי כה, סע״ד ואילך. ובכ״מ.
11) זח״ג רצב, א.
12) תניא רפ״ג. ובכ״מ.
13) זח״ג קכח, ב (באד״ר).
14) ראה תו״ח וירא קיב, א. סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ קלט. ח״ב ע׳ פו-ז. ובכ״מ.
15) ראה ע״ח שער (יג) אריך אנפין פ״ז. סה״מ תרנ״ט ע׳ יא. סה״מ דרושי חתונה ע׳ קה.
16) תו״ח שם רצא, א-ב.
17) ראה שער האמונה שם קו, ב.
18) ראה אמרי בינה פתח השער ו, סע״א. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א יז, א. מאמרי אדהאמ״צ הנחות – תקע״ז ע׳ לז. שם ריש ע׳ שיב. סה״מ עת״ר ע׳ קעז. שם ע׳ רמח. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקכה.
19) ראה לקו״ת פ׳ ראה כה, א. ובכ״מ.
20) לקו״ת בלק ע, א. אמרי בינה שער הק״ש פ״ח. וראה גם תו״א וארא נה, ב. ובכ״מ.
21) בא יב, ז. כב-ג.
22) ראה אוה״ת חנוכה שכח, א ואילך. ואתחנן (כרך ו) ע׳ ב׳רעט ואילך. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קמח. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ שח. המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ נג. ועוד.
23) ראה מכילתא ומדרש לקח טוב פרשתנו טו, ג. מכילתא ופרש״י יתרו כ, ב.
24) ראה מאמרי אדה״ז נביאים ע׳ נ. אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תשעב.
25) חסר קצת. המו״ל.

[סה"מ שמות ח"ב ע' ט ואילך]

כעין שיחה. י״ל באידית בשיחות קודש תשכ״ב ע׳ 269 ואילך, ונדפס כאן לראשונה בתרגום ללה״ק ובתוספת מ״מ וכו׳.