בס״ד. י״ג תמוז ה׳תשי״א

הנחה בלתי מוגה

נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה¹, ומביא בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר (בהמאמר די״ב תמוז²) פירוש התרגום דזה קאי על ענין הנסיונות, שע״י שנתנו ליהודים עבודת הנסיונות, עי״ז הוא לאתנסאה שהוא ההגבהה, ומבאר (בהמאמר שם) ההפרש בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות³, דבעבודת הנסיונות הנה שם ההעלם והסתר הוא גדול ביותר ובמילא אין תובעים בזה ההתעסקות עם הדבר שבו הוא הנסיון, אמנם בעבודת הבירורים הנה העבודה היא עם הדבר המתברר וצריך לעבוד עמו עד שמבררים ומעלים את הניצוץ המלובש בו, אבל העבודה בנסיונות היא עבודת האדם עם עצמו, וע״י שעובד בעצמו הוא פועל שהוא עומד בנסיון, שעי״ז הנה במילא נתבטל הנסיון והי׳ כלא הי׳, והיינו דפעולת האדם בעצמו היא שמעורר בעצמו הביטול עצמי, דבמילא הנה אופן העבודה אינו ענין של שקלא וטריא בדרך מלחמה, כי אם שמעורר בעצמו הביטול עצמי והתוקף עצמי, דלכן הנה דוקא ע״י עבודת הנסיונות באים להאתנסאה שזה פועל העלאה גדולה ביותר. ומוסיף עוד (בהמאמר) דבכל הגלויות שהיו עד עתה, וגם בגלות מצרים שהוא השורש לכל הגלויות⁴ היו נסיונות, אבל לא הי׳ אז הכח לעמוד בנסיונות, דלכן ולא שמעו וגו׳ מקוצר רוח ומעבודה קשה⁵, ובמילא הנסיונות רק בלבלו, משא״כ בגלות זה האחרון דוקא, חושך כפול ומכופל, נתנו לנו כחות לא להתפעל מהנסיונות ולהתגבר עליהם, דאז כשאין מתפעלים מהנסיונות ועומדים בתוקף עצמי, מבררים אז הנסיון, שזה נתנו בעקבתא דמשיחא דוקא, שזהו הטוב שישנו בההעלם והסתר. ע״כ מבואר בהתחלת המאמר שם בקיצור נמרץ.

והנה בכל ענין עבודה דבירורים ונסיונות יש בזה ג׳ ענינים. א׳ הדבר עצמו שצריך לעבוד בו באופן כזה או באופן כזה, ב׳ היהודי שעליו מוטל להתעסק בעבודת הבירורים או בעבודת הנסיונות, ג׳ אופן העבודה איך שהאדם שמוטלת עליו העבודה דבירורים ונסיונות עובד בבירורים או בהדבר שבו מנסים אותו. דבכל ג׳ ענינים אלה חלוקה העבודה שנקראת בשם עבודת הבירורים מהעבודה שנקראת בשם עבודת הנסיונות, דעבודת הנסיונות נתנו בעקבתא דמשיחא, גלות זה דוקא, כי כעת דוקא צריך לברר ניצוצות היותר קטנים והיותר אחרונים שבהם ההעלם והסתר הוא גדול ביותר. דהנה אף שלפעמים מבואר שענין הנסיונות אינו במציאות ואין בזה ניצוץ⁶, היינו שבהדבר שבו הנסיון אין בו ניצוץ, אבל זה גופא שיהי׳ דבר כזה שאינו במציאות היינו זה גופא שיהי׳ הדמיון צ״ל בזה ניצוץ דקדושה, וראי׳ לזה מגלות מצרים (שכ״ק מו״ח אדמו״ר מביא⁷ דוגמא על ענין הנסיונות מגלות מצרים), הנה אף שהי׳ שם עבודת פרך ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, הי׳ מלובש בזה כמה וכמה ניצוצות דקדושה, כמ״ש⁸ וינצלו את מצרים, ויש בזה ב׳ לשונות⁹, א׳ כמצודה שאין בה דגן, ב׳ כמצולה שאין בה דגים, שלקחו משם כל הניצוצות דקדושה, הרי שגם בנסיונות יש ניצוץ, ומ״מ אין זה סותר למה שמבואר ההפרש בין בירורים לנסיונות דבבירורים יש ניצוץ והעבודה היא להוציא את הניצוץ שבו משא״כ בנסיונות שאין זה מציאות לגמרי, להיות דאף שגם בנסיונות יש ניצוץ, מ״מ הנה הניצוץ מלובש ומובלע בהדבר והוא בהעלם והסתר שאינו מאיר לגמרי ונעשה חושך, וכדאיתא לפעמים הדוגמא על זה שהוא ע״ד כמו שחתיכה עצמה נעשית נבילה¹⁰, שבאיסורים חמורים כמו בשר בחלב וכיוצא פועל האיסור כל כך עד שהחתיכה עצמה (שהיא של היתר) נעשית נבילה¹¹, וכמו״כ הוא בנסיונות שהניצוץ הוא בהעלם ביותר, אבל מ״מ הנה גם בנסיונות יש בזה ניצוץ אלקי, שהרי גם במציאות של דמיון יש בזה ניצוץ דאם לא כן לא הי׳ אפשר להיות מציאותו גם מציאות דמיוני, אלא שהניצוץ הוא בהעלם ביותר שאינו אור ונעשה חושך, או ע״ד כמו שחתיכה עצמה נעשית נבילה.

והנה להיות שבהנסיונות לא נשאר כלום מהניצוץ כי אם מציאותו בלבד, שהרי כל שאר הענינים נבלעו בהדבר כמו שהחתיכה עצמה נעשית נבילה, לכן הנה גם באדם העובד הנה העבודה צ״ל לא בהתפשטות שלו כי אם בעצם מציאותו, בהעצמות ומהות שלו דוקא, להיות שגם בהניצוץ שבהנסיון נשאר רק גוף מציאותו. והיינו דמחילוק הא׳ שבין בירורים ונסיונות, דבבירורים גוף מציאות הניצוץ הוא אור משא״כ בנסיונות הניצוץ בהדבר שבו הוא הנסיון הוא בהעלם ונשאר רק מציאותו לבד, הנה מזה מסתעף ממילא חילוק הב׳ בין בירורים לנסיונות, והוא אשר האדם העובד עבודת הנסיונות הנה העבודה היא עם העצם שלו. דעבודת הבירורים התחלתן היא מעבודת התפילה¹² שהיא שעת צלותא שעת קרבא¹³, התחלת מלחמת הבירורים, דגוף ענין הבירורים הוא בעת האכילה ושתי׳ ושאר עניני השתמשות בענינים גשמיים שמתעסק עם הדבר לבררו, אבל בכדי שיהי׳ הבירור, שלבד זאת שהדבר הגשמי לא ימשוך אותו למטה כי אם אדרבה שהוא יפעל עלי׳ בהגשמי שיברר ויעלה את הניצוץ המלובש בו, הנה צריך לזה שתחילה יפעל חלישות כללית בהגוף ונפש הבהמית שלו ובכללות גשמיות וחומריות העולם, וזהו ענין התפילה שעת צלותא שעת קרבא, שפועל החלישות כללית בהגוף ונפש הבהמית שלו, שזהו ע״י ההתבוננות שקודם התפילה, וכן ע״י ההתבוננות אח״כ בתפילה בעבודת האופנים וחיות הקדש, שזהו שורש הנפש הבהמית¹⁴, עי״ז פועל חלישות כללי בהגוף ובנפש הבהמית ובדרך ממילא בחלקו בעולם, דלכן הנה אחרי התפילה דוקא כשפועל החלישות בהגוף ונפש הבהמית שלו ובחלקו בעולם אפשר להיות עבודת הבירורים, ולכן אסור¹⁵ לאכול קודם התפילה¹⁶ וכן לעשות שאר צרכיו משום דבלא הקדמת החלישות כללית בעצמו (באַ זיך) ובחלקו בעולם יש מקום לחשוש שלא זו בלבד שלא יעלה את הדבר הגשמי כי אם אדרבה שהדבר הגשמי ימשוך אותו למטה, ולכן הנה מקודם צ״ל עבודת התפילה ואח״כ אפשר להיות פת שחרית עם כל הענינים הקשורים בעבודת הבירורים, שאחרי הענין דתפילה שהוא חלישות בהגוף והנפש הבהמית, שזהו התחלת המלחמה, אפשר להיות אח״כ העבודה דנהמא אפום חרבא ליכול¹⁷, מלחמה הב׳, הבירור דדברים הגשמיים, דכל זה הוא בעבודת הבירורים דוקא, שמקודם צ״ל הענין דתפילה, שזה קשור בהתבוננות, להיות שבניצוץ המלובש בדברים המתבררים הנה לבד גוף המציאות שלו יש גם שאר עניניו שהוא אור הקדושה, לכן הוא יכול להיכנס עמו (קאָן ער אַריינגיין מיט אים) בשקלא וטריא ובדרך מלחמה ויכול להיטען (אויס טענה׳ן זיך) עד שיברר ויעלה את הניצוץ. משא״כ כשצריך לעבוד בעבודת הנסיונות והניצוץ שבהנסיונות הוא ע״ד כמו שחתיכה עצמה נעשית נבילה, שהניצוץ אינו מאיר והוא חושך, ולהבדיל כמו החושך דג׳ קליפות הטמאות, לכן אינו שייך שם עבודה בדרך מלחמה להיות שאין לו בזה אחיזה במה להתחיל את המלחמה כי אם מצד תוקף העצמי שלו אשר אי אפשר בלאו הכי ומוכרח לעמוד בהנסיון כי אין לו ברירה אחרת, ומכיון שעבודתו היא מצד התוקף עצמי וביטול עצמי שיש בו, היינו שאינו הולך (אַז ער גייט ניט) מצד התפשטות האורות וגילויים כי אם מצד העצם דוקא, ולהיות שהעצם הרי הוא בשלימות (איז דאָך גאַנץ) בהניצוץ המלובש בהדבר שמנסים אותו, לזאת הנה מצד העצם יכול לשלוט בעצמו (קאָן ער זיך אַיינקערן) להוציא את הניצוץ שבהנסיון, דמשום זה הנה אופן העבודה (דבירור הניצוץ) בנסיונות הוא לא בדרך מלחמה כי אם בתוקף עצמי וביטול עצמי, היינו שהעבודה היא לא ע״פ טעם ודעת כי אם מצד העצם.

וזהו מה דאיתא לפעמים שעבודת הנסיונות היא מצד יחידה שבנפש דוקא¹⁸, דאז הוא בכח להפך היחידה דלעו״ז דנפש הבהמית, דלכן איתא לפעמים שאין זה נסיון, דאף שהוא נסיון הנה הנסיון הוא (באַשטייט אין דעם) לעורר ולגלות את היחידה שבנפש, אבל בהתגלות יחידה שבנפש הנה אז בדרך ממילא מתבטל הנסיון. דהנה יש נפש רוח נשמה חי׳ יחידה, דנר״נ הוא משכל ולמטה, והמקיפים הם חי׳ יחידה. הנה מקיף דחי׳ הו״ע הרצון ומקיף דיחידה הו״ע התענוג, שהעבודה דשקלא וטריא ועבודה בדרך מלחמה שייכת רק בהעבודה דשכל ולמטה מזה, אבל בהעבודה דרצון ותענוג הרי לא שייך בזה שקלא וטריא, שממה נפשך, או שיש לו תענוג בזה או שאין לו תענוג, ואם אינו מתענג בזה הרי לא יועילו אז כל הטענות ומענות כו׳, דלכן הנה כשהעבודה היא ביחידה וכח התענוג, לא שייך אז שקלא וטריא ולא ענין של מלחמה, דכשאצלו בפשיטות שמתענג בזה, אינו מועיל שום טענות ומענות ולהיטען (גייט יעמאָלט ניט אָן קיינע טענות ומענות און קיין אויס׳טענה׳ן זיך), דכשהעבודה היא בהיחידה דנפש האלקית, שבמילא מהפך אז היחידה דנפש הבהמית לצד הקדושה ומוציא ממנו התענוג בגשמיות ועאכו״כ בחומריות, דאז הרי כל הענינים הגשמיים והחומריים הם בהשתוות אצלו ובמילא בטלים הנסיונות, וכמ״ש רבינו באגה״ק¹⁹ דמה שהוא מיצר ודואג על ענינים דבני חיי ומזוני רויחא הוא מפני שהענינים דבני חיי ומזונא רויחא אינם בהשתוות אצלו, אבל כשהענינים דבני חיי ומזוני רויחא הם בהשתוות וכל ענינו הוא רק תורה ומצוות, הנה אז לא שייך ענין הדאגה, וכמו״כ לא שייך ענין הנסיונות, וזהו הפירוש והביאור דבהתגלות היחידה אין בזה נסיון להיות דבהתגלות היחידה מהפך אז היחידה דנפש הבהמית ומוציא ממנו התענוג בענינים גשמיים וחומריים, ויודע דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד²⁰, ובמילא הנה הנסיונות שהם מעלימים על תורה ומצוות הם מתבטלים ממילא.

וזהו שמצד החילוק הכללי בין נסיונות לבירורים הנה בדרך ממילא ישנם גם החילוקים פרטיים. שהחילוק הכללי הוא דבנסיונות הנה הניצוץ הוא בהעלם והסתר ביותר ונשאר רק מציאותו, אבל לאידך גיסא הוא כמו ע״ד דאיתא הטעם²¹ שבדורות האחרונים דוקא יש בהם מסירות נפש, כי בדורות הראשונים הי׳ בהם שכל המעלים על מסירות נפש, משא״כ בדורות האחרונים דוקא נתגלה ענין המסירות נפש, וכמו העקב דוקא להיות שאין בו שכל שמשום זה יש בו מעלת המסירות נפש, דכמו״כ הוא בהניצוצות המלובשים בהנסיונות להיות שהוא בהעלם והסתר ונשאר רק המציאות, הנה להיות שהוא למטה יותר, הנה מי יכול לבוא למטה יותר, דוקא זה שהוא גבוה ביותר²², ולכן הנה ע״י נסיונות דוקא באים לבחי׳ דעת וראי׳ באלקות, שזהו התכלית דימות המשיח כמ״ש²³ כי מנסה הוי׳ אלקיכם אתכם לדעת. ולהיות שהניצוץ הוא בהעלם והסתר, הנה משום זה אי אפשר להיות העבודה בדרך מלחמה ובדרך שקלא וטריא, כי אם בתוקף עצמי וביטול עצמי, דבמילא צריך להגיע לבחי׳ יחידה שבנפש, שעי״ז הוא מהפך את היחידה דנפש הבהמית ובמילא פועל השתוות בכל הענינים דבני חיי ומזוני, ובמילא מתבטל הנסיון, ועם כל זה הנה במילא מתגלה הניצוץ שבו וחוזר לקדושה שהוא במדריגה עליונה יותר, כי מי יכול לבוא למטה יותר, דוקא זה שהוא גבוה יותר.

וזהו ג״כ שהענין דעבודת הנסיונות נתנו בגלות זה דוקא, חושך כפול ומכופל, להיות שאחרי הגלות יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ²⁴, שאח״כ יוציאו גם הניצוצות האחרונים ביותר שהם הניצוצות שבנסיונות שהם בהעלם ביותר, שזהו מה שיהי׳ ומלאה הארץ דעה את הוי׳²⁵, שזהו התכלית דנסיונות, היינו שיתגלה זה מה שמנסה הוי׳ אלקינו אתכם לדעת, ויהי׳ דע את אלקי אביך²⁶, שבשביל זה נתנו לנו כעת עבודת הנסיונות, ולא כמו במצרים שהי׳ אז ולא שמעו וגו׳, כי אם שנתנו הכחות להוציא את הניצוצות ע״י התוקף עצמי וביטול עצמי שעי״ז מוציאים את הניצוץ, ועי״ז זוכים שבאים לבחי׳ דעת, כי כל הנסיון אינו בשביל עצמו כי אם הוא בשביל לדעת גו׳ ומלאה גו׳ ע״י שיעמדו בהנסיונות ההעלמות וההסתרים, ולא בשקלא וטריא כי אם בתוקף עצמי וביטול עצמי, שאני באמת שום דבר (אַז איך בין טאַקע גאָרניט) אבל בעבודת הוי׳ אינו מתפעל משום דבר ואי אפשר בלאו הכי, הנה ע״י התוקף עצמי וביטול עצמי מתבטל ההעלם ומתגלה הניצוץ, ועי״ז שמברר ומעלה הניצוץ שמכוסה בהנסיון, עי״ז מגלים גם בעולם את הגילוי שיהי׳ במהרה בימינו ע״י משיח צדקנו, היינו שההכנה לזה היא ע״י עבודת כאו״א בזמן הגלות ובפרט בגלות האחרון בעקבתא דעקבתא. וכאשר כל אחד יפעל (וועט דורכטאָן) בתוקף עצמי ובטול עצמי, נזכה כולנו שבמהרה בימינו יתגלה גילויים ואורות ועצמות ומהות א״ס ב״ה ע״י משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

__________

1) תהלים ס, ו. – בהבא לקמן, ראה ד״ה זה פר״ת פ״ב (סה״מ פר״ת ע׳ קז). וראה ד״ה זה תשל״ו (לקמן ע׳ קפו ואילך). דרושים שבהערה 3.
2) דשנת תרצ״ג – נדפס בסה״מ תשי״א ע׳ 289 ואילך.
3) בכ״ז – ראה ד״ה זה שבהערה 1. וראה ד״ה אחרי הוי׳ אלקיכם בלקו״ת פ׳ ראה יט, ב ואילך. ד״ה הנ״ל בסהמ״צ להצ״צ קפה, ב ואילך. ד״ה כי מנסה תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 94 ואילך).
4) ראה ב״ר פט״ז, ד. ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא. סה״מ תש״ט ע׳ 107.
5) וארא ו, ט.
6) ראה גם המשך תער״ב ח״ב ע׳ תרפא.
7) סה״מ תשי״א שם (ע׳ 289).
8) בא יב, לו.
9) ברכות ט, ב.
10) ראה סה״מ תרס״ה ריש ע׳ קד. וראה סה״מ עת״ר ע׳ קד. המשך תער״ב שם ס״ע תשסט-ע.
11) ראה חולין קח, א.
12) ראה סה״מ פר״ת שם.
13) זהר – הובא בלקו״ת ר״פ תצא (לד, ג). ובכ״מ. וראה זהר ח״א רמ, ב. ח״ג רמג, א.
14) ראה תו״א וישב ל, ב. לקו״ת שם, ד. ובכ״מ.
15) ברכות י, סע״ב.
16) ראה גם לקו״ת פינחס עט, ד. וש״נ. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תשמז. הקצרים ע׳ שב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תשנו. וש״נ. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכ, א ואילך. ועוד.
17) זח״ג קפח, ב.
18) ראה סה״מ פר״ת שם ע׳ קט. ד״ה זה תשל״ו (הנ״ל) פ״ב (לקמן ע׳ קפז).
19) סי״א.
20) ברכות ס, ב.
21) ראה בארוכה ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רנח ואילך). סה״מ תרפ״ד ע׳ רצב (תש״ט ע׳ 119) ואילך. ד״ה הנ״ל בסה״מ אידיש בתחלתו. ועוד.
22) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
23) פ׳ ראה יג, ד.
24) זכרי׳ יג, ב.
25) ישעי׳ יא, ט.
26) דברי הימים-א כח, ט.

[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' א ואילך]

״המאמר שהרבי שלח אז לרוסיא, ועכשיו נדפס בהקונטרס, פותח הרבי: נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קושט סלה״ (שיחות קודש תשי״א (ברוקלין, תשנ״ט) ע׳ 301).
״כ״ק אדמו״ר שליט״א אמר דא״ח, המאמר הי׳ קצר כעשרים דקות״ (מיומן א׳ התמימים).
נדפס בסה״מ תשי״א (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 82 ואילך.