בס״ד. ש״פ האזינו, י״ג תשרי ה׳תשל״ב
הנחה בלתי מוגה
כי1 חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו2, וצריך להבין כפל הלשון דחלק הוי׳ עמו ויעקב חבל נחלתו, וגם למה בתחילה נאמר עמו ואח״כ יעקב, וגם בתחילה נאמר חלק הוי׳ ואח״כ נאמר חבל נחלתו. גם צריך להבין מה שממשיך3 ימצאהו בארץ מדבר גו׳, דענין ארץ מדבר מבואר בדרוש אדמו״ר הזקן4 דקאי על הנפש הבהמית, איך אפשר לומר שחלק הוי׳ עמו שקאי על הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש5, נמצא בארץ מדבר. ובפרט לפי המבואר בזהר6 (הובא ונתבאר באור התורה7) שמדבר שהוא ארץ נחש שרף ועקרב גו׳8 הוא מקום משכן ג׳ קליפות הטמאות לגמרי9, איך אפשר לומר שהנשמה נמצאת שם. וגם מהו הלשון ימצאהו, דמשמע שהיא מציאה הבאה10 בהיסח הדעת11, והרי נשמות ישראל הם חלק אלוקה ממעל ממש כנ״ל, וכמו שאומרים בנוסח ברכות השחר נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי, ומהו ענין המציאה. גם מהו שנאמר12 כנשר יעיר קנו גו׳, דמבואר בכמה מקומות13 דמ״ש כנשר בכ׳ הדמיון היינו שהוא בחי׳ רחמים מרובים יותר מרחמי הנשר, גם יותר מהנשר שבמרכבה, והיינו בחי׳ הרחמים שלמעלה מסדר ההשתלשלות. וצריך להבין הענין בזה.
ויובן זה בהקדם מה שנת״ל14 בענין ירידת הנשמה למטה, שהנשמה ירדה למטה כדי לברר את העולם, היינו לברר הניצוצות דתהו שנפלו למטה בשבירת הכלים. דהניצוצות דתהו הם נעלים ביותר, כי בעולם התהו ענין הביטול הוא בתוקף ביותר. וכמו שנת״ל14 דההפרש בין עולם התהו לעולם התיקון הוא שעולם התהו הוא בבחי׳ בהמה ועולם התיקון הוא בבחי׳ אדם, וע״ז כתיב15 אדם ובהמה תושיע ה׳. דהגם שבפשטות האדם הוא למעלה מהבהמה, מ״מ בענין הביטול הבהמה היא בביטול יותר. דהנה ענין הביטול נרמז בשם מ״ה, וכמ״ש16 ונחנו מ״ה, וענין שם מ״ה הוא בגלוי יותר בהשם בהמה מאשר בשם אדם. וכמבואר בשער היחוד והאמונה17 דשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא המהוה ומחי׳ ומקיים אותו, דמזה מובן שהוא מורה על מהות הענין. וזהו מה שאנו רואים שבשם בהמה הרי האותיות מ״ה הם בגלוי, דבהמה אותיות בה מה, וכן הוא בפשטות שהבהמה היא בביטול גמור. משא״כ באדם, הגם שהוא נקרא אדם ע״ש אדמה לעליון18, הרי השם אדם הוא אותיות א׳ דם19, דא׳ מורה על אלופו של עולם20 אבל דם מורה על ההתפעלות והתלהבות (קאָך) שזהו היפך הביטול. ולכן אדם הוא רק בגימטריא מ״ה21, דגימטריא מורה שאין זה הענין עצמו כפי שהוא בגלוי, אלא הוא כפי שיורד וכו׳ (כמבואר בשער היחוד והאמונה22). דזהו מ״ש23 מה שמו ומה שם בנו, דמה שמו קאי על בחי׳ אדם שהוא בגימטריא מ״ה24, ומה שם בנ״ו קאי על בחי׳ בהמה שהיא בגימטריא ב״ן, דגם בה יש אותיות מ״ה כנ״ל. ועד״ז הוא גם במשה רבינו, דמשה קיבל תורה מסיני25, שמשה שרשו הוא בחי׳ התהו, ולכן הי׳ כבד פה וכבד לשון26 (כמבואר בכ״מ27), דלכן גם בשמו של משה יש אותיות מ״ה בגלוי וכו׳. וזהו כללות ענין עולם התהו שהוא בתכלית הביטול, דהאורות דתהו הם בתכלית הדביקות עם המאור, ולכן הרי הם רוצים להכלל בהמאור, שזהו ענין הביטול בתכלית, וכמבואר בתניא28 שטבע האש לעלות למעלה ולהכלל בשרשו ורק ע״י הפתילה נשאר למטה. דזהו מה שהאורות דתהו הם אורות מרובים, היינו מרובים באיכות, שהם דבוקים במקורם ובטלים בתכלית למקורם. ועד״ז הוא בכלים דתהו שהכלים הם מועטים, שגם זה מורה על ענין הביטול, היינו שהמיעוט הוא מיעוט באיכות שהם בביטול29. ועפ״ז יש לבאר איך הי׳ בתחילה ההתלבשות דאורות בכלים בעולם התהו, והרי בעולם התהו היו אורות מרובים וכלים מועטים, ואיך הי׳ ההתלבשות. וע״פ הנ״ל יש לומר הביאור בזה, דמכיון שהאורות דתהו והכלים דתהו היו בתכלית הביטול, לכן הי׳ אפשר להיות ההתלבשות, אלא מכיון שלאידך, בתהו היו אורות מרובים וכלים מועטים, לכן סוף סוף עלו מהכלים. כן יש לומר בדרך אפשר. ושורש התהו הוא למעלה מעלה בבחי׳ התנשאות העצמית ששרשה בעצמותו ית׳, דזהו מה שנאמר בהם30 וימלוך גו׳, דענין המלוכה שרשו בבחי׳ התנשאות עצמית31. וזהו כללות ענין עבודת האדם לברר הניצוצות דתהו, והיינו להמשיך ולגלות ענין נעלה זה שבאורות וכלים דתהו.
ובזה יובן מ״ש כי חלק הוי׳ עמו יעקב חבל נחלתו. דענין חלק הוי׳ עמו קאי על עבודת הנפש האלקית מצד עצמה, שהיא חלק הוי׳, חלק אלוקה ממעל ממש. וענין יעקב חבל נחלתו מורה על הנפש הבהמית שבה מתלבשת הנפש האלקית כדי לברר ולזכך את הניצוצות דתהו שבנפש הבהמית, וכנ״ל דענין הבהמה יש בו בגלוי הביטול דתהו. דזהו מ״ש יעקב דוקא, דיעקב הוא מלשון עקב שהוא תחתית המדריגות, שזה מורה על הנפש הבהמית. ועי״ז דוקא באים לחבל נחלתו, ענין הירושה ונחלה שזהו אופן בירור הניצוצות דתהו שזהו בדרך ירושה, שיורשים את האורות דתהו כמבואר במ״א32. ולכן כתיב ע״ז נחלתו, נחלה שלו, ולא נזכר כאן שם הוי׳ (כמו ברישא דקרא חלק הוי׳), כי גילוי זה הוא למעלה מסדר ההשתלשלות הנרמז בד׳ אותיות דשם הוי׳, וגם למעלה מבחי׳ קוצו של יו״ד. דהנשמה כפי שהיא למעלה כתיב בה33 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, אבל לאחרי ירידתה למטה ובירור נפש הבהמית הרי היא עולה למעלה משם הוי׳. וזהו גם מ״ש ימצאהו בארץ מדבר, שגילוי זה בא ע״י הירידה למדבר העמים לברר הבירורים דעולם התהו, ונקרא בשם מציאה הבאה בהיסח הדעת, כי ההמשכה שע״י ירידה זו היא למעלה מסדר ההשתלשלות כנ״ל. דזהו גם מ״ש10 שמשיח ג״כ בא בהיסח הדעת כמ״ש34 מצאתי דוד עבדי, דהגילוי של משיח יהי׳ למעלה מסדר ההשתלשלות, וגילוי זה בא ע״י בירור מדבר העמים, דזהו מה שמשיח יכבוש כל ע׳ אומות וז׳ עממין (שהם שורש הע׳ אומות) וגם ארץ קיני קניזי וקדמוני, היינו שיהי׳ אז גם בירור המוחין וכו׳ (כמבואר במ״א35).
וזהו גם מ״ש כנשר יעיר קנו גו׳, בחי׳ רחמים שלמעלה מסדר ההשתלשלות כנ״ל, כי ע״י הירידה לברר הניצוצות דתהו ממשיכים מבחי׳ רחמים שלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו גם מ״ש אח״כ36 הוי׳ בדד ינחנו, דבדד קאי על עשר ספירות הגנוזות כמבואר בדרושי איכה ישבה בדד37, דזהו גם מה שבגדי יום הכיפורים הם בגדי בד, שגם זה מורה על המשכה זו מבחי׳ בד ובדד שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות38. דזהו ענין ואין עמו א-ל נכר, היינו למעלה גם ממלאכים, וכדאיתא במדרש39 על הפסוק40 חלקי הוי׳ אמרה נפשי, אנא נסיב מלכא וכו׳.
והנה ההמשכה שביום הכיפורים נמשכת אח״כ בחג הסוכות זמן שמחתנו41, עד לסיום חג הסוכות שגם אז ישנו ענין ואין עמו א-ל נכר, וכדאיתא במדרש42 בענין שמיני עצרת שאז אמר הקב״ה בואו ונגלגל אני ואתה כו׳, אנא ומלכא בלחודוהי43, ואח״כ היא עבודת ויעקב הלך לדרכו44, שאז פורקים את החבילות (קלייבט מען פאַנאַנדער די פּעקלאַך) דחודש תשרי45 בכל השנה כולה, ועי״ז באים לקיום היעוד46 ושמחת עולם על ראשם, בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
__________
1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה שובה ישראל דש״פ וילך – סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ עה ואילך). לכללות המאמר, ראה ד״ה שובה ישראל תרל״ב (לא נדפס לע״ע) וד״ה ולקחתם לכם תרל״ב (קה״ת, תש״נ). וראה ג״כ ד״ה ולקחתם לכם עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ כה ואילך).
2) פרשתנו (האזינו) לב, ט.
3) שם, י.
4) לקו״ת פרשתנו עז, ג ואילך.
5) תניא רפ״ב.
6) ראה זח״ב קנז, א. רלז, א.
7) עקב ע׳ תקנח ואילך.
8) עקב ח, טו.
9) ראה מאורי אור מערכת נ אות יב. ל״ת להאריז״ל עקב שם (ד״ה נחש). לקו״ת נשא כ, א. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״א ע׳ קסז.
10) ראה סנהדרין צז, א.
11) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תרמט.
12) פרשתנו שם, יא.
13) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳תרפג. ריש וסוף ד״ה כנשר יעיר קנו העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תרסג. ס״ע תרע). רד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ כג). ועוד.
14) בד״ה שובה ישראל שבהערה 1. וראה דרושים שצויינו בהערה הנ״ל.
15) תהלים לו, ז.
16) בשלח טז, ז.
17) פ״א.
18) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג. של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
19) של״ה כא, א. וראה או״ת להה״מ מה, ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד). מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳תמב (וש״נ). אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ שנז ואילך. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתג. ועוד.
20) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ואדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. סהמ״צ להצ״צ שרש מצות התפלה פי״ח (קכד, א-ב). ובכ״מ.
21) פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אדם. ע״ח שער (י) התיקון. מאורי אור מערכת א אות קסו. וראה שעהיוה״א ספ״ה.
22) פ״א. וראה שם פי״ב.
23) משלי ל, ד.
24) מאורי אור שבהערה 21, ובהנסמן ביאיר נתיב שם.
25) אבות פ״א מ״א.
26) שמות ד, י.
27) תו״א שמות נב, ב.
28) ריש פי״ט.
29) בכ״ז – ראה גם ד״ה ויהס כלב תשכ״ו (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו ואילך). וש״נ.
30) וישלח לו, לא ואילך. ראה ל״ת להאריז״ל עה״פ. ובכ״מ.
31) ראה גם שערי אורה שער הפורים פח, א.
32) ראה סה״מ תר״ל ע׳ פח. תרפ״ד ע׳ ריב. ובכ״מ.
33) מלכים-ב ה, טז (וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53).
34) תהלים פט, כא.
35) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
36) פרשתנו שם, יב.
37) אוה״ת נ״ך (כרך ב) ס״ע א׳לד. וראה סה״מ אב-אלול ריש ע׳ כח. שם ע׳ כט.
38) ראה עט״ר שער יוהכ״פ פ״ב. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳רלב ואילך. ועוד.
39) איכ״ר פ״ג, ח (נת׳ בארוכה בד״ה ביום עשתי עשר יום תשל״א – סה״מ פסח ח״א ע׳ מד ואילך).
40) איכה ג, כד.
41) עט״ר שם ואילך. מאמרי אדהאמ״צ שם ע׳ א׳רכז ואילך. ועוד.
42) במדב״ר פכ״א, כד.
43) ראה זהר ח״ג לב, א. ח״א רח, ב. הובא ונת׳ באוה״ת שמע״צ (כרך ה) ע׳ ב׳קמט. שם ע׳ ב׳קנג. סה״מ תרפ״ז ע׳ לו. שם ע׳ נא.
44) ל׳ הכתוב – ויצא לב, ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ קצד. לקו״ש ח״כ ע׳ 556. וש״נ.
45) ראה שיחת שמע״צ תש״ז (הובא באגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ד ע׳ יח). ועוד.
46) ישעי׳ לה, י. שם נא, יא.
[סה"מ דברים ח"ב ע' רסג ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 17 ואילך.