בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ה אלול ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם וגו׳¹, ומבואר ע״ז בדרוש הידוע בלקו״ת ריש פרשתנו² [ועד״ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה בהתחלה זו³], דהנה פרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה⁴, ומרומז במילת היום דקאי על ראש השנה⁵, וכנודע דהיום הוא ראש השנה⁶ וכמ״ש בתרגום עה״פ⁷ ויהי היום והוה יום דינא רבא שהוא ראש השנה, וביום זה הנה אתם נצבים היום כולכם גו׳, שכל ישראל (כל עשרת הסוגים⁸ שנמנו בפסוק זה, מראשיכם עד שואב מימיך) הם אז באופן שנצבים ועומדים⁹ לפני הוי׳ אלקיכם כולם לאחדים כאחד עד שהוא באופן שלא ימצא בו האדם ראש וסוף. וממשיך שם¹⁰, וזהו דרך כלל, אך דרך פרט איך הוא דרך היחוד כו׳ ביאר הכתוב אח״כ¹¹ לעברך בברית, דזה קאי על עבודת התשובה, דעבודת התשובה היא באופן של ברית. דהברית הוא כמשל שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם שלא תפסוק אהבתם לעד, ולכן נקרא בלשון כריתת ברית, שזהו ע״י שכורתים דבר אחד וב׳ כורתי הברית עוברים בין הבתרים, להיות שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים. וזהו ענין לעברך בברית שנפעל בראש השנה, שישראל וקוב״ה נעשים לאחדים, ישראל וקוב״ה כולא חד¹².

וממשיך בהמאמר¹³, וזהו מה שאמרו רז״ל¹⁴ בנוגע לראש השנה אמר הקב״ה אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר. כי מכיון שבראש השנה נעשה כריתת הברית באופן שישראל וקוב״ה כולא חד, לכן יכולים ישראל לפעול למעלה שיהי׳ תמליכוני עליכם, וכמבואר בהמאמר¹⁵ דאין מלך בלא עם¹⁶, פירוש עם מלשון עמו ואצלו שנקראו אנשים כמותו¹⁷, וכן הוא למעלה, דהתגלות פנימיות מלכותו ית׳ היא דוקא ע״י ישראל שהם כולא חד עם הקב״ה וחלק ה׳ עמו¹⁸. והעבודה המביאה לזה היא ובמה בשופר, דהיינו עבודת התשובה, כדאיתא במדרש¹⁹ דשופר הוא ע״ש שפרו מעשיכם, דהיינו ענין התשובה.

ויש לומר הביאור בכללות המשך המאמר, דמה שמבאר בסעיף הראשון דמ״ש אתם נצבים כולכם לאחדים כאחד, שזהו דרך כלל, הכוונה בזה היא לענין הכלל הכלול מריבוי פרטים, שההדגשה בזה היא על ריבוי הפרטים הכלולים בהכלל, עד שמכלל זה נמשכים כל הפרטים כמו שהם במקומם. דבתחילה הם באופן דכולכם לאחדים כאחד, ומזה נמשכים ומתפרטים הפרטים דראשיכם שבטיכם וכו׳. אמנם מה שכותב אח״כ אך דרך פרט כו׳, הכוונה בזה היא, שלאחרי הירידה בפרטים והתחלקות, הרי הפרטים עצמם עולים ונכללים בנקודה אחת, נקודת הברית, לעברך בברית, שזהו כלל שלמעלה מהכלל שהוא מקור לפרטים, למעלה גם מבחי׳ כלל גדול, שזהו תכלית השלימות. ובעבודת האדם הוא ענין התשובה כנ״ל, כי זהו גם החידוש בענין התשובה, שלאחרי שישנה ההתחלקות (שע״י הירידה וכו׳), עולה למעלה מעלה ע״י עבודת התשובה שהיא בבחי׳ נקודה שלמעלה מכל גדר התחלקות.

ויש לומר²⁰ לקשר ב׳ ענינים אלו (בתחילה הכלל שממנו נמשכים הפרטים ואח״כ הנקודה שאלי׳ עולים לאחרי התחלקות הפרטים, שהיא למעלה גם מהכלל) עם קביעות שנה זו, שהיא שנת השמיטה אשר ראש השנה שלה הוא ביום השבת, ולאחרי׳ באה שנת הקהל. דהנה העבודה בשנת השמיטה היא העבודה בבחי׳ הפרטים דוקא, שגם בכל פרטי העבודה, עד לעבודת האדמה, שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך²¹, יורגש כי לי כל הארץ²², שלה׳ הארץ²³, שלכן נקרא שבת לה׳²⁴. ולפני זה הרי כל פרטי עבודה זו כלולים בראש השנה שהוא ביום השבת, אשר ראש השנה ענינו²⁵ הוא כמו ראש בפשטות שכל האברים כלולים בו, וגם כאשר האברים הם במקומם הרי הראש הוא מנהיג את האברים, וכן הוא בראש השנה, שכל ימי השנה כלולים בו, ועוד זאת, שגם כמו שהם במקומם ובזמנם הרי הם מונהגים מראש השנה. שזהו ענין הכלל הכולל הפרטים ושייך לפרטים. אמנם ענין שנת הקהל, השנה הבאה, הוא בחי׳ הנקודה שלאחרי הפרטים, דזהו מה שאז הנה לאחרי עבודת שנת השמיטה נקהלים כל ישראל יחד, אנשים נשים וטף²⁶, לשמוע התורה מפי המלך שזהו כשומע מפי הגבורה²⁷.

ויהי רצון שע״י עבודה זו נזכה בקרוב ממש לענין שנת הקהל כפשוטו, בבית המקדש, בחג הסוכות דשנת הקהל, שתהי׳ קריאת התורה הזאת ע״י דוד מלכא משיחא, ונלך בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו²⁸ וכספם וזהבם אתם²⁹, ויחד עם הבתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו״ל שעתידים לעלות לארץ ישראל³⁰, ושם גופא לירושלים עיר הקודש, ושם גופא לבית המקדש, ועד ששם גופא לקודש הקדשים, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) מד, א ואילך.
3) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקכה ואילך. סידור (עם דא״ח) שער האלול רלא, ב ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ריש פרשתנו (דברים ח״ג בתחלתו). אוה״ת ריש פרשתנו (ע׳ א׳קפט). (כרך ו) ע׳ ב׳שצז ואילך. ועוד.
4) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת ריש פרשתנו (מד, א). ועוד.
5) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). הנסמן בהערה הבאה.
6) ראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
7) איוב ב, א. וראה רד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שלג). תרס״ג (סה״מ תרס״ג ח״א ע׳ קכא. ח״ב ע׳ שסא). אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ רנה). סד״ה זה תער״ב (המשך תער״ב ח״א ע׳ קכו). רד״ה זה העת״ר (שם ח״ב ע׳ א׳קלא). ״היום יום״ כה אלול.
8) לקו״ת שם. וראה זח״ב פב, א (נסמן בלקו״ת שם).
9) ראה גם סד״ה זה תער״ב (נסמן בהערה 7). ״היום יום״ שם.
10) מד, סע״א ואילך.
11) פרשתנו שם, יא.
12) ראה זח״ג לג, א.
13) לקו״ת שם מד, ב.
14) ר״ה טז, א. לד, ב.
15) מד, ד.
16) בחיי וישב לח, ל. ר״פ בלק. שעהיוה״א רפ״ז. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קלח.
17) לקו״ת שם.
18) האזינו לב, ט. הובא בלקו״ת שם מד, ב. ד.
19) פסיקתא דר״כ פ׳ כג (בחודש השביעי). ויק״ר פכ״ט, ו. מדרש תהלים סוף סימן פא. וראה לקו״ת ר״ה נא, ג. אוה״ת ר״ה ע׳ א׳שנ ואילך.
20) בכ״ז ראה גם שיחות שלפני המאמר (התוועדויות תשמ״ז ח״ד ס״ע 386 ואילך). מכתב מוצש״ק נצו״י כ״ה אלול ש.ז. (סה״ש תשמ״ח ח״ב ע׳ 678 ואילך).
21) בהר כה, ג.
22) ל׳ הכתוב – יתרו יט, ה. וראה חינוך מצוה שכח.
23) תהלים כד, א.
24) בהר שם, ב.
25) לקו״ת פרשתנו מז, א-ב. עט״ר בתחלתו. ובכ״מ.
26) פרשתנו (וילך) לא, יב.
27) ראה רמב״ם הל׳ חגיגה פ״ג ה״ו.
28) בא י, ט.
29) ישעי׳ ס, ט.
30) מגילה כט, א ובחדא״ג מהרש״א שם. וראה בארוכה קונטרס בענין מקדש מעט זה בית רבינו שבבבל (סה״ש תשנ״ב ח״ב ע׳ 465 ואילך).

[סה"מ דברים ח"ב ע' רמה ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ רח ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ד ע׳ 375 ואילך.