בס״ד. ש״פ עקב, כ״ג מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר הוי׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך1, שזה כולל ענין ביאת הארץ וירושת הארץ וכל הענינים הטובים המנויים בפרשה שלאחרי זה. ומדייק בזה בדרוש הנדפס באור התורה2 [ומסגנון הדברים שם ניכר שהוא מאמר אדמו״ר הזקן3 עם הגהות אדמו״ר הצ״צ. וכן מוכח ממ״ש קרוב לסיומו4 בהגהה בחצאי עיגול (על מ״ש לפני המוסגר) וצריך עיון כוונתו כו׳, דמזה מוכח שפנים המאמר אינו להצ״צ אלא לרבינו הזקן], דצריך להבין לשון עקב. ומבאר בזה, דהנה ידוע5 פירושו שהוא ענין עקביים דהיינו בעקבות משיחא סוף כל דרגין תשמעון ודאי כי אם לא עכשיו אימתי6 (ס׳איז ניטאָ אויף ווען צו אָפּלייגן), והיינו שבעקבתא דמשיחא יהי׳ ענין שמירת כל התורה ומצוות, וזה יביא את השכר המפורש לאחרי זה. והנה כללות העבודה בתורה ומצוות היא בג׳ לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה7, ומבאר בהמשך המאמר שם8, דבפסוק זה נכללו ג׳ ענינים אלו (דמחשבה דיבור ומעשה) בפרטיות, דענין תשמעון הוא בחי׳ מחשבה, כי שומע הוא מלשון9 דבר כי שומע עבדך, ענין הבנה ומחשבה, וענין ושמרתם10 הנה עיקר השמירה היא בפה, כי הסברא במחשבה אפשר להיות בזה סברות לכאן ולכאן ואין פסק ברור ומפורש השומר מפני ההיפך, ודוקא ע״י הפסק הברור בדיבור עי״ז נפעל ענין השמירה, ומ״ש ועשיתם אותם הו״ע המעשה. והנה הפירוש הפשוט בפסוק הוא דמ״ש ושמרתם ועשיתם אותם קאי על מ״ש והי׳ עקב תשמעון, דהשמיעה היא העיקר, וענין ושמרתם ועשיתם בא כמו בדרך ממילא. וצריך לומר, דתשמעון כולל גם ושמרתם ועשיתם. וזהו מה שמבואר בהמאמר8, שגם במחשבה גופא (תשמעון) ישנם ג׳ הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, מחשבה שבמחשבה ודיבור שבמחשבה ומעשה שבמחשבה11. ומזה נמשך אח״כ בדיבור כפשוטו ובמעשה כפשוטו. ומכיון ששכר מצוה מצוה12, שהשכר על המצוה הוא אותו התוכן דהמצוה עצמה13, לפיכך ממשיך ומבאר בפסוק שהשכר על העבודה במחשבה דיבור ומעשה הוא ושמר הוי׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. ברית8 הוא כנגד המעשה, כי הברית קשור עם כללות האדם, כולל כח המעשה שבו, והחסד הוא הרגש שבלב, מדות שבלב, ענין המחשבה, ואשר נשבע הוא ענין הדיבור, כפשטות הענין שהשבועה היא בדיבור14.
והנה ענין השמיעה (שע״ז קאי מ״ש והי׳ עקב תשמעון) נאמר לישראל בתור ציווי, כמ״ש15 שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד. וזהו מה שמבאר בהמאמר שם16, שגם במ״ש שמע ישראל גו׳ הנה לשון שמע יש בו ג׳ פירושים, א׳ שמע מלשון דבר כי שומע עבדך, ענין הבנה ומחשבה, ב׳ מלשון וישמע שאול את העם17, ענין אסיפה וקיבוץ, ענין המעשה, ופירוש ג׳ (המובא שם16) שהוא כנגד ענין הדיבור. והיינו דתוכן כללות העבודה דבנ״י, שזה נרמז בענין שמע ישראל גו׳, שהרי ממשיך שם18 ואהבת את הוי׳ אלקיך, שהאהבה7 היא המקור לכל רמ״ח מצוות עשה, כולל מצות יראת ה׳ שהיא המקור לכל שס״ה מצוות ל״ת, הנה כללות תוכן זה הוא בג׳ הענינים דמחשבה דיבור ומעשה. והעבודה היא שיהי׳ ה׳ אלקינו ה׳ אחד, היינו שענין זה (ה׳ אלקינו ה׳ אחד) יומשך במחשבה דיבור ומעשה. וטעם הדבר שדוקא ישראל הם שנצטוו בציווי זה דשמע ישראל גו׳, הוא משום19 שישראל עצמם הם למעלה מג׳ הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, וכמארז״ל20 ישראל עלו במחשבה, היינו (כמבואר במ״א21) שהם למעלה מענין המחשבה, ולפיכך בכחם להמשיך ענין ה׳ אלקינו ה׳ אחד במחשבה דיבור ומעשה.
וממשיך בהמאמר22, אך לפי זה צריך להבין, דכיון שישראל עלו במחשבה זו כו׳ איך ירדו הנשמות בגוף כו׳. פירוש, דמכיון שישראל עלו במחשבה, היינו שהם למעלה מבחי׳ המחשבה, א״כ למה ירדו לעולם כזה שיש בו בחי׳ מחשבה דיבור ומעשה, ובהם צ״ל העבודה הנ״ל דתשמעון ושמרתם ועשיתם. ומבאר בזה22, דהענין הוא שירידה זו היא צורך עלי׳. פירוש, שהעלי׳ שע״י ירידה זו היא למקום שלמעלה מבחי׳ עלו במחשבה, כי אילולא זה אין טעם שתהי׳ ירידה, ודוקא ע״י ירידה למטה והעבודה במחשבה דיבור ומעשה, עי״ז עולה הנשמה לדרגא נעלית ביותר, עד לדרגא שלמעלה מגדר עלי׳ וירידה.
וביאור הענין הוא, דהנה תכלית הכוונה בבריאת העולם היא מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים23. דענין תחתונים היינו תחתון שאין תחתון למטה ממנו. והכח לזה שהתחתונים שאין למטה מהם יהיו דירה לו ית׳ הוא ממקום גבוה גבוה ביותר, כי כל הגבוה ביותר יורד למטה ביותר24, ויתירה מזו, דענין זה הוא בכח העצמות, דהיש האמיתי הוא אמיתיות הענין דיש הנברא25. וזהו תוכן העבודה דתורה ומצוות בעולם הזה, שזה מגלה בישראל איך שהם כולא חד עם עצמות ומהות, ישראל וקוב״ה כולא חד, ולכן בכחם לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים, שזהו בכח העצמות (כנ״ל). וזהו26 גם ענין העלי׳ הנפעל בנשמה ע״י ירידתה למטה, כי לפני הירידה ישראל הם בבחי׳ ראש, ישראל אותיות לי ראש27, בחי׳ המוחין (ראשו של הקב״ה), וע״י ירידתם למטה והעבודה באופן דתשמעון ושמרתם ועשיתם, מחשבה דיבור ומעשה, בעולם הזה התחתון, עי״ז מתגלה בהם ענין התאחדותם בעצמותו ומהותו ית׳ שלמעלה מבחי׳ לי ראש.
וזהו גם מה שע״י לימוד התורה פועלים ישראל עילוי גם בתורה. דהתורה מצד עצמה היא בחי׳ חכמה, וע״י ירידתה למטה ולימוד התורה למטה, לא בשמים היא28, מתאחדת התורה עם עצמות ומהות. דזהו ענין לימוד תורה לשמה לשם התורה29, להמשיך בתורה ממקור התורה שלמעלה ממנה. וכדאיתא בספר הבהיר30 שדוד המלך הי׳ מחבר תורה שלמעלה בקוב״ה מקור התורה. דכדי לקשר את מקור התורה בתורה, צריך המקשר והממשיך להיות למעלה מהתורה שהם ישראל. דהתורה היא בחינה הב׳ כנ״ל, משא״כ ישראל מגיעים למעלה מזה, בעצמותו ומהותו ית׳, וענין זה מתגלה בהם בהיותם למטה כנ״ל. דע״י שישראל בהיותם בארץ למטה פועלים בה שתהי׳ ארץ שרצתה לעשות רצון קונה31, ועד שתהי׳ דירה לעצמותו ית׳, עי״ז פועלים גם עילוי בהתורה, שיהי׳ בה בגילוי הא דאורייתא וקוב״ה כולא חד.
ובזה יובן גם מה שהשכר על עבודה זו הוא ענין ביאת הארץ וירושת הארץ, דארץ היא ספירת המלכות32, תחתון שאין תחתון למטה ממנו בספירות, ובסדר ההשתלשלות היינו עולם העשי׳ והארץ הלזו התחתונה. ואף שבפשטות קאי על ארץ ישראל, מ״מ הכוונה היא לארץ ישראל בארץ הלזו הגשמית. כי דוקא למטה בארץ עושים דירה לו ית׳ כנ״ל, דלא בשמים היא, דכאן דוקא היא העבודה דתורה ומצוות.
ויש להוסיף בזה, דהנה ג׳ הענינים הנ״ל (מחשבה דיבור ומעשה) הם גם כנגד ג׳ העמודים שעליהם העולם עומד וקיים33, היינו שע״י עבודה זו לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים בכל ג׳ קוים אלה, פועלים בעולם עמידה נצחית וקיום נצחי בלי שינויים, ששרש הענין הוא בבחי׳ אני הוי׳ לא שניתי34, העדר השינוי שלמעלה. ומכיון שע״י העבודה ממשיכים עצמותו ומהותו ית׳ ועושים לו דירה בתחתונים, לפיכך השכר ע״ז גם הוא ענין נצחי, ושמר הוי׳ אלקיך לך את הברית גו׳, דענין הברית הוא למעלה ממדידה והגבלה, בתוקף נצחי בלי שינויים35 (כמבואר בלקו״ת36, ובארוכה בהדרושים שלאחרי זה).
ובכל זה יובן גם הקשר לענין עקב שפירושו לשון עקביים, כי המשכת העצמות היא בענין הכי תחתון, בחי׳ עקב, ועד״ז בזמן קאי על עקבתא דמשיחא (כנ״ל), כי ע״י מעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות והירידה, ובפרט בהזמן דעקבתא דמשיחא, שהוא זמן החושך ביותר, עי״ז דוקא מגיעים אל העלי׳ שע״י הירידה, היינו עלי׳ זו שבאה דוקא ע״י ירידה גדולה זו, שזה יהי׳ ע״י מעשינו ועבודתנו37, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י ביאת משיח צדקנו, בעגלא דידן ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (עקב ז, יב).
2) ריש פרשתנו (ע׳ תעט ואילך). וראה גם שם ע׳ תצא ואילך. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״ב חינוך פל״ה ואילך.
3) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״ב ע׳ תרעז ואילך.
4) אוה״ת שם ע׳ תצ.
5) אור המאיר – הובא באוה״ת שם ריש ע׳ תקד.
6) ע״פ אבות פ״א מי״ד.
7) ראה תניא פ״ד.
8) אוה״ת שם ע׳ תעט. ע׳ תצא. מאמרי אדה״ז שם. שערי תשובה שם.
9) שמואל-א ג, י.
10) ראה לקו״ת פ׳ ראה כג, ג. וש״נ.
11) ראה אגה״ק סי״ט (קכט, א).
12) אבות פ״ד מ״ב.
13) ראה תניא רפל״ז. פל״ט (נג, א).
14) ראה שבועות כו, ב. רמב״ם הל׳ שבועות פ״ב ה״י. טושו״ע יו״ד סר״י ס״א. סרל״ט ס״א.
15) ואתחנן ו, ד.
16) אוה״ת שם ע׳ תפ. ע׳ תצב ואילך. מאמרי אדה״ז שם. שערי תשובה שם פל״ט ואילך.
17) שמואל-א טו, ד.
18) ואתחנן שם, ה.
19) ראה מקומות שבהערה 16.
20) ב״ר פ״א, ד. תקו״ז סוף תיקון ו.
21) ראה גם אוה״ת שם ע׳ תפ. ס״ע תצג. מאמרי אדה״ז שם ע׳ תרעח. שערי תשובה שם פמ״ב. המשך תרס״ו ע׳ תפט. ובכ״מ.
22) אוה״ת שם ע׳ תפא. ע׳ תצד. מאמרי אדה״ז שם. שערי תשובה שם ואילך.
23) ראה תניא פל״ו.
24) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
25) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג ואילך. ובכ״מ.
26) ראה אוה״ת שם ע׳ תפב ואילך. ע׳ תצה ואילך. מאמרי אדה״ז שם ע׳ תרעט. המשך תרס״ו שם ואילך. ובכ״מ.
27) ראה לקו״ת שלח מח, א. ובכ״מ.
28) נצבים ל, ב. וראה ב״מ נט, א. ובכ״מ.
29) ראה סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ קמו-ז. תרנ״ה ע׳ פג-פד. תרס״ה ע׳ קכג. תרפ״ה ע׳ עז. תש״א ע׳ 53. ובכ״מ.
30) סנ״ח (קצו). וראה לקו״ת שם נא, א. ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
31) ראה תו״א בראשית א, ג ואילך. ובכ״מ.
32) ראה תו״א שמות נד, ב. ובכ״מ.
33) אבות פ״א מ״ב. שם מי״ח.
34) מלאכי ג, ו.
35) ראה אוה״ת שם ע׳ תצט.
36) נצבים מד, ב. ובכ״מ.
37) ראה תניא רפל״ז.
[סה"מ דברים ח"א ע' רכז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ רמה ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ה ע׳ 2750 ואילך.