בס״ד. ש״פ עקב, כ׳ מנחם-אב ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

ויאכילך את המן וגו׳¹, ומדייק בזה רבינו הזקן בלקו״ת ריש פרשתנו² (ויש הגהות וביאורים למאמר זה גם באור התורה לאדמו״ר הצ״צ³), דהנה המן הוא בחי׳ טל כמ״ש⁴ ותעל שכבת הטל, והוא טל תחי׳ שעתיד להחיות בו את המתים⁵, שהוא הוא בחי׳ טל תורה⁶. וע״ז אמרו⁷ מחי׳ מתים ברחמים רבים, דענין הטל הוא בחי׳ רחמים רבים. והנה אף שהמשכת הטל ובחי׳ רחמים רבים היא מלמעלה ע״י הקב״ה, מ״מ, מכיון שהתורה היא נצחית⁸, היינו שהיא הוראה נצחית בכל מקום ובכל זמן בעבודת האדם, מה שאני נבראתי לשמש את קוני⁹, בהכרח לומר שגם ענין זה נוגע לעבודת האדם. והיינו משום שענין השפעת רחמים רבים דלעתיד לבוא תלוי ג״כ במעשינו ועבודתנו¹⁰, דלכן ישנם ענינים אלה גם בעבודת האדם עתה.

ולהבין ענין הרחמים ורחמים רבים, מקדים בלקו״ת שם (ובשאר הדרושים) לבאר שיש ב׳ בחינות בנשמות, כמ״ש¹¹ וזרעתי את בית ישראל גו׳ זרע אדם וזרע בהמה גו׳. והנה¹² בב׳ בחינות אלו גופא, אדם ובהמה, יש כו״כ דרגות, ועד שיש ב׳ ענינים אלו כפי שהם בספירות. בחי׳ אדם בספירות קאי על ז״א הנקרא אדם העליון, ובחי׳ בהמה קאי על ספירת המלכות אשר רגלי׳ יורדות¹³ למטה מאצילות. כי מכיון שיש בחי׳ בהמה למטה מאצילות בעולמות בי״ע, מוכח שיש בחינה זו גם בעולם האצילות עצמו (שהוא מקור הכל), והיא ספירת המלכות כנ״ל. וזהו גם מה שנאמר¹⁴ זאת התורה אדם, דקאי על בחי׳ ז״א דוקא, כי התורה יש בה רמ״ח מצוות עשה שכנגד הספירות דז״א, שציורו ג״פ ט׳ פעמים ט׳ וה׳ חסדים המגדילים¹⁵. משא״כ בחי׳ בהמה יש בה מספר אחר של איברים (כי אף שגם בבהמה יש איברים, כידוע מדין אבר מן החי ועוד, מ״מ אינם במספר רמ״ח).

והנה בחי׳ בהמה שהיא ספירת המלכות עומדת תמיד בתשוקה לעלות למקורה מחמת ירידתה למטה, וכמאמר¹⁶ נהורא תתאה (שהוא נהורא אוכמא¹⁷) קרי תדיר ולא שכיך לנהורא עילאה כמ״ש¹⁸ למען יזמרך כבוד ולא ידום, ורוצה לעלות לנהורא עילאה וכמ״ש (בתהלים מזמור פג¹⁹) אלקים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט גו׳²⁰, שבחי׳ נהורא תתאה אינו שותק (אל דמי) ורוצה ומשתוקק לעלות למעלה מעלה, ובלשון הידוע²¹ עד מתי.

והנה התבוננות זו במצב בחי׳ נהורא תתאה (זרע בהמה) מביא לבחי׳ רחמים, שמרחם מעומק נשמתו על ירידת נהורא תתאה. ובעבודת האדם²² היא ההתבוננות בירידת הנשמה שירדה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא²³, שהיא ירידה גדולה ועצומה, והנשמה רוצה ומשתוקקת להכלל במקורה למעלה. דהתבוננות זו מביאה לידי רחמים על נשמתו. אמנם בחי׳ הרחמים הללו הנמשכים ע״י ההתבוננות והצער דירידת הנשמה למטה, הם לפי ערך ההבנה וההשגה וההתבוננות, היינו בחי׳ האתערותא דלתתא, שזהו בחי׳ אתערותא דלעילא שלפי ערך האתערותא דלתתא. אמנם למעלה מזה הם הרחמים רבים הנמשכים מלמעלה מצד עצמם, ממקור הרחמים, וכמבואר בארוכה בלקו״ת שיר השירים²⁴ שיש בחי׳ אתערותא דלעילא שלמעלה מהאתערותא דלעילא הנמשכת ע״י האתערותא דלתתא, וע״ז אמרו²⁵ קוב״ה שריא באתר שלים, היינו ששורה מעצמו. והוא ענין ההמשכה מבחי׳ גדול הוי׳²⁶ שלמעלה מעיר אלקינו²⁶, עד מדרגא שלמעלה מתואר גדול²⁷. וזהו ענין רחמים רבים מלמעלה, שהם בבחי׳ אתערותא דלעילא שאין אתערותא דלתתא מגעת לשם. [ובזה גופא יש דרגא נעלית יותר, וכמו שאומרים בתפילה²⁸ ברחמיך הרבים רחם עלינו, היינו למעלה מבחי׳ רחמים רבים סתם, מבחי׳ רחמיך הרבים דייקא²⁹]. וזהו מה שע״י שלימות עבודת האדם בעולם הזה נעשה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה³⁰, היינו³¹ שהנשמה עולה למקום שלמעלה מן המקום שירדה ממנו, כי בחי׳ אשר נתנה היא דרגא נעלית יותר, כמאמר³² כל הנותן בעין יפה הוא נותן³³.

וע״פ כל הנ״ל יובן גם ענינו של המן שהוא בחי׳ טל תחי׳. כי הנה³⁴ ההפרש בין טל לגשם הוא שהגשם תלוי בעבודת התחתונים, משא״כ טל לא מיעצר³⁵. וזהו ענין רחמים רבים הנמשכים מלמעלה באתערותא דלעילא מצד עצמם, כמו הטל. דהנה לחם מן הארץ נמשך ע״י העבודה מלמטה, וזהו מה שצ״ל עבודת האדם מלמטה, כמ״ש³⁶ וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה, דאחרי שלימות העבודה מלמטה, נמשך ענין הברכה מלמעלה. וכמ״ש³⁷ ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה׳, דהברכה מלמעלה שורה על העבודה מלמטה. אמנם ענין המן שהוא הטל הוא בבחי׳ לחם מן השמים³⁸, שאינו תלוי בעבודת התחתון ונמשך מלמעלה מעצמו. והוא בחי׳ קוב״ה שריא באתר שלים הנ״ל. וכמבואר בדרושי המן³⁹, שהתהוות המן עצמו היתה בשבת דוקא, כי הוא בבחי׳ שבת שלמעלה מעבודת האדם, אבל אעפ״כ נמשך המן למטה בימות החול דוקא. והיינו שהמשכת בחי׳ הטל תחי׳, פנימיות עתיק, היתה בעולם הזה הגשמי⁴⁰, עד שנמשך גם לאלו שדכו במדוכה ובשלו בפרור⁴¹, וכמבואר בגמרא יומא⁴² שהם היו בדרגא הכי נמוכה, וגם להם נמשך מבחינה זו.

וזהו ויאכילך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך גו׳, היינו ענין המן שהוא בחי׳ הטל (בחי׳ רחמים רבים) הוא למעלה מעלה מבחי׳ ידיעה והשגה, אשר לא ידעת, וגם למעלה מאבותיך (ולא ידעון אבותיך), כי אף שהאבות הן הן המרכבה⁴³, שבטלים תמיד אל הרוכב, מ״מ לא הגיעו לדרגא זו דמן, אתערותא דלעילא דלא שריא אלא באתר שלים. אבל לאידך גיסא, זה שמזכיר כאן את האבות הוא משום שע״י ויאכילך את המן הרי זה פועל גם בהאבות, שיקבלו גם הם מבחינה זו.

והנה בזמן הזה פעולת המן היא להיות חיבור הנשמה והגוף כאשר הנשמה כבר נמצאת בגוף, דע״י האכילה מבטלים את האפשרות דפירוד הנשמה מהגוף. אמנם לעתיד לבוא יהי׳ גם ענין נוסף, שע״י הטל שהוא המן יהי׳ ענין תחיית המתים, היינו לפעול מלכתחילה את חיבור הנשמה והגוף, שזהו גילוי וענין נעלה יותר. אבל אח״כ יומשך גם ענין זה בגשמיות במן כפשוטו בזמן חיבור הנשמה והגוף, כי לעתיד לבוא תהי׳ ג״כ אכילת המן, כידוע השקלא וטריא בזה בספרים⁴⁴ איזו ברכה יברכו על המן לע״ל [דלגבי⁴⁵ המן שהי׳ במדבר מלכתחילה אין שאלה, כי אז נצטוו רק על ברכה אחרונה (ברכת המזון), משא״כ הברכה הראשונה היא מדרבנן בלבד⁴⁶, אשר רוב הברכות דרבנן נתקנו בזמן בית שני כמבואר במ״א⁴⁷].

וע״י העבודה באופן הנ״ל בששת ימי המעשה, שהם שית אלפי שנין דהוה עלמא⁴⁸, זוכים בקרוב ממש לענין השבת דלעתיד, וכנ״ל דעיקר ענין המן הי׳ בשבת דוקא, כי שבת ומן חד הוא, כשם שזה שלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה⁴⁹ הוא משום ששבת ותורה הוא ענין אחד⁵⁰. וע״י לימוד ענינים אלו בכלל, ובפרט בדרושי רבותינו נשיאינו, מאדמו״ר הזקן עד נשיא דורנו שהוא הי׳ ממלא מקום כל הנשיאים שלפניו, הרי צדיק גוזר והקב״ה מקיים⁵¹, ובאים בפועל לענין תחיית המתים נשמות בגופים עם שור הבר והלויתן, וכידוע מחלוקת הרמב״ם והראב״ד⁵² (ושלאחריו) בזה, ותורת החסידות⁵³ פוסקת כשיטת האומרים שעיקר שלימות השכר יהי׳ בתחיית המתים נשמות בגופים, ואדרבה, אז תהי׳ הנשמה ניזונית מן הגוף⁵⁴, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (עקב) ח, ג.
2) יג, ג.
3) פרשתנו ע׳ תקכד ואילך.
4) בשלח טז, יד.
5) ראה חגיגה יב, ב. שבת פח, ב. תניא ספל״ו.
6) ראה תניא שם. יל״ש ישעי׳ כו, יט (רמז תלא). כתובות קיא, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 193 בהערה.
7) נוסח ברכה שני׳ דתפלת העמידה.
8) תניא רפי״ז.
9) משנה סוף קידושין.
10) ראה תניא רפל״ז.
11) ירמי׳ לא, כו.
12) ראה בכ״ז גם תו״א משפטים עד, ג ואילך. ובכ״מ.
13) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
14) חוקת יט, יד.
15) ראה לקו״ת במדבר יז, ב. ובכ״מ.
16) ראה זהר ח״ב קמ, א. ח״א קעח, ב. עז, ב. פו, ב.
17) ראה זח״א עז, סע״ב.
18) תהלים ל, יג.
19) פסוק ב. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשד״מ) אמירת מזמור זה. המו״ל.
20) ראה אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ ש).
21) תהלים ו, ד. עד, י. פ, ה. פב, ב. צ, יג. צד, ג. דניאל יב, ו. ועוד.
22) ראה גם תניא פמ״ה. אגה״ת פ״ז-ח. לקו״ת פ׳ ראה לב, ג. ובכ״מ.
23) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
24) כא, ד ואילך. וראה גם לקו״ת פרשתנו יד, א. תו״א בשלח סה, ב. ובכ״מ.
25) ראה זח״ג צ, ב. לקו״ת אמור לה, א. ובכ״מ.
26) תהלים מח, ב.
27) ראה בכ״ז ד״ה אור לארבעה עשר ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 39 ואילך). ד״ה לא היו ימים טובים לישראל שנה זו (סה״מ אב-אלול ע׳ סה ואילך). ובכ״מ.
28) ברכת יוצר.
29) ראה גם לקו״ת פ׳ ראה שם.
30) ל׳ הכתוב – קהלת יב, ז.
31) ראה לקו״ת ר״פ האזינו. לקו״ש ח״כ ע׳ 278 ואילך. וש״נ.
32) ראה ב״ב נג, ב.
33) ראה ד״ה ויגש תרס״ח (המשך תרס״ו ע׳ תצ ואילך).
34) ראה לקו״ת האזינו עד, ב. ועוד.
35) תענית ג, א. ועוד.
36) פ׳ ראה טו, יח. ספרי שם.
37) תולדות כו, יב.
38) בשלח טז, ד.
39) ראה בכ״ז לקו״ש ח״ט ע׳ 221. וש״נ.
40) ראה תו״א ויקהל פט, א. ובכ״מ.
41) בהעלותך יא, ח.
42) עה, א.
43) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו.
44) ראה שדי חמד כללים כ׳ כלל ק׳. נפש חי׳ (מרגליות) סר״ד סי״ג. תורה שלמה חי״ד בסופו. זח״ב סב, ב ואור החמה שם. וראה סה״מ במדבר ח״א ע׳ שלז. וש״נ.
45) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
46) ראה שדי חמד שם.
47) ראה תו״א בראשית ו, סע״א ואילך. אוה״ת בהגהות לשם (כרך ג תקנא, א ואילך). ד״ה חייב אדם לברך תרל״ח.
48) ראה רמב״ן בראשית ב, ג.
49) שבת פו, ב.
50) תו״א יתרו ע, ג. ויקהל פח, א ואילך.
51) ראה שבת נט, ב.
52) הל׳ תשובה פ״ח ה״ב. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ס״ע עו-ז. וש״נ.
53) לקו״ת צו טו, ג. וראה אגרות-קודש שם.
54) ראה המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פצ״א (ע׳ קח) ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קה ואילך. המשך תרס״ו ע׳ תקכח. סה״ש תורת שלום ס״ע 127 ואילך. ועוד.

[סה"מ דברים ח"א ע' רכג ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ רו ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ד ע׳ 2385 ואילך.