בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשכ״ג
הנחה בלתי מוגה
מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל1 [שזהו בהפרשה דשיעור היום2], וגם לפנ״ז אומר3 מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, ורואים אשר מזכיר כאן שני השמות, הן יעקב והן ישראל. ומקשה על זה רבינו הזקן [שהשנה היא שנת המאה וחמישים להסתלקות-הילולא שלו], כמועתק בכתב יד קדשו דממלא מקומו אדמו״ר האמצעי עם הגהות אדמו״ר הצ״צ4, מדוע אצל אברהם הנה כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו5, משא״כ ביעקב וישראל הרי השם יעקב קיים אפילו אחרי מש״נ6 לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל [כמודפס בדרוש בלקו״ת7, וישנו גם בשינויים בביכל כתי״ק זה]. ועוד יותר היא התמיהה, אשר בפסוק8 דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל הנה הפשט אינו רק כמ״ש הרמב״ם9 שדרך כוכב מיעקב קאי על דוד המלך וקם שבט מישראל על מלך המשיח, אלא ישנו גם הפירוש כדאיתא בגמרא בסנהדרין (וכך משמע בעוד מדרשי רז״ל בכ״מ10) שגם דרך כוכב מיעקב קאי על מלך המשיח, דלכאורה אינו מובן, דבאחרית הימים שיהי׳ אז אהפוך אל כל העמים שפה ברורה לעבדו כולם שכם אחד11, עד שיהי׳ והי׳ הוי׳ למלך על כל הארץ גו׳ הוי׳ אחד ושמו אחד12, כמו שאני נכתב כך אני נקרא13, שהוא עומד כך (אַז ער שטייט אַזוי) בגלוי, מהו הענין שיהי׳ אז ג״כ הענין דיעקב.
ויובן זה ע״פ הידוע14 שכל הענינים למטה הם כמו שנשתלשלו מלמעלה, ועל אחת כמה וכמה בנוגע לבני ישראל, הרי ידוע15 שע״ד החילוק בין יעקב וישראל, שישראל הוא ע״ש כי שרית עם אלקים6, עד״ז הוא גם בשמות דקדושה, החילוק דהוי׳ ואלקים, דשניהם הם שמות קדושים שאינם נמחקים16, שהענין שאינם נמחקים הוא הרי ענין תמידי ונצחי, שמזה מובן ג״כ שעד״ז הוא גם שני השמות יעקב וישראל.
והענין17 יובן בהקדים מ״ש במדרש18 עה״פ19 טוב שם משמן טוב, הלך הקב״ה מהלך חמש מאות שנה לקנות לו שם שנאמר20 אשר הלכו אלקים גו׳ ולשום לו שם, וכפי שמסיים שם בהענין דאותות ומופתים21. דלכאורה אינו מובן מהו הענין דחמש מאות שנה דוקא. דאי אפשר לומר שזהו על יסוד מה שבין רקיע לארץ מהלך ת״ק שנה, דהרי ישנם שבעה רקיעים דעובי כל רקיע מהלך ת״ק שנה, ובין רקיע לרקיע מהלך ת״ק שנה22, ואח״כ ישנם רגלי החיות עם כל הפרטים שמפרט בזה במסכת חגיגה23, הרי זהו כו״כ פעמים מהלך ת״ק שנה שהלך הקב״ה, הרי אפילו כסא הכבוד נמצא ג״כ ברקיע כזה שעד שבאים אליו הוא כו״כ פעמים מהלך ת״ק שנה23, עאכו״כ גבוה יותר, עד לפני כסא כבודו. ג״כ אינו מובן מהו הענין דלקנות לו שם למעלה.
ומבואר בזה במ״א בארוכה24, שהענינים למטה נקראים על שם כמו שהענינים הם למעלה, דמזה מובן שע״י ההבנה בהענינים כמו שהם למטה, שהם המשל שנשתלשל מהענינים דהנמשל, יכולה להיות גם הבנה בהנמשל. והנה, השם באדם כאן למטה הוא בדוגמת השם דאדם העליון, שזהו אינו ממהותו ועצמותו, אלא שזהו רק שעל ידו הוא נפנה לקוראו, דכדי שהזולת יוכל לבוא עמו בקישור וחיבור, הנה עי״ז שקוראו בשמו הוא נפנה לקוראו25. ועד״ז הוא גם למעלה, שהענין דשם אין זה כי אם שם והארה. ואעפ״כ אומרים טוב שם משמן טוב, שזה קאי כפירוש המדרש על השם למעלה, שהלך הקב״ה לקנות לו שם, השם של הקב״ה. שבנוגע לז׳ שמות איתא26 דשם א-ל בחסד, דמכיון שלאו מכל אינון מדות איהו כלל27, הנה ענין החסד, שעליו כתיב28 אמרתי עולם חסד יבנה, שמזה מתחיל סדר ההשתלשלות, בנין העולמות29, אין זה כי אם שם והארה, הודו על ארץ ושמים30, וצ״ל בנין החסד, כדי שיוכל להיות בנין העולמות, הבנין דכל סדר ההשתלשלות, שזהו ע״י השם א-ל, שבזה נמשך ההארה מלמעלה, עד שהיא נמשכת במדת החסד, ומזה נעשה העולם חסד יבנה. ועד״ז שם אלקים בגבורה26, וכך גם כל הז׳ שמות שאינם נמחקים. וע״ד כפי שמצינו31 אצל האדם למטה, דע״י שמשבחין אותו בשמו ובשבחיו, הנה עי״ז מגלים (רופט מען אַרויס) אצלו מה שהי׳ אצלו בהעלם שיהי׳ בגלוי, הנה מפרש רבינו הזקן בתורה אור בהוספות32 שזהו הענין דהלל ותשבחות למעלה, שזהו הקריאה למה שאפילו בהעלם ג״כ אינו, וע״י ההילול ותשבחות נעשים השמות בהעלם, ואח״כ באים בגלוי בחסד וגבורה, עד בכל שבעת ימי הבנין. וע״י מה נעשה ההלל ותשבחות, הנה זהו הענין דתורה ומצוות, כדאיתא בזהר33 שזהו לאתקנא רזא דשמי׳, שכדי לתקן שיהי׳ הענין דשם, הנה זה נעשה ע״י לימוד התורה וקיום מצוותי׳, שמצוה הוא מלשון צוותא34, דעי״ז נעשה חיבור והמשכה מהקב״ה, עד שנעשה הלקנות לו שם. ויתירה מזה, נאמר לאתקנא רזא דשמי׳, כי עד״ז שהשם הוא רק הארה, הנה צריך שיהי׳ הרזא דשמי׳, הפנימיות והרז וסוד דהשם, שבהארה זו הנקראת בשם שם, יומשך בה מהפנימיות ועצמות, שזה נעשה ע״י מצוה מלשון צוותא, שנעשה החיבור לא רק עם הארה וגילוי, אלא עד שנעשה ע״ד העצם שכשאתה תופס בחלק ממנו הנה אתה תופס בכולו35. ומשבעת ימי הבנין דהמדות נמשך אח״כ במחשבה ובעיקר בדיבור, דבדבר הוי׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם36, והרי מאותיות המחשבה נבראו העלמין סתימין דלא אתגליין, ומאותיות הדיבור, בדבר הוי׳, נבראו עלמין דאתגליין37, הנה מהם נמשך כל סדר ההשתלשלות, העולם שבחסד יבנה.
והנה ע״י ההבנה בהענינים דלמטה, יובן גם למעלה. דע״ד שכאן למטה הרי רואים38 שכאשר האדם צריך להיות נמשך למקבל שהוא אינו בערך אליו, צריך הוא לצמצם תחילה את הענינים שלו, עד שבהשפעתו והמשכתו יוכל לעמוד בכזה אופן שהמקבל שאינו בערך אליו יוכל לקבל זאת, הנה עד״ז הוא גם למעלה, דכדי שיוכל להיות נמשך השם, ההודו על ארץ ושמים, צריך להיות כללות ענין הצמצום, שאח״כ יהי׳ נמשך הארה שהיא בערך להמקבל. וזהו כללות השני שמות (דבפרטיות ישנם עשר שמות39, ויותר בכללות שבעה שמות, ועד לכללות השמות) שם הוי׳ ושם אלקים, דשניהם ישנם בהבריאה דסדר השתלשלות, כמש״נ40 ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים, שארץ ושמים כולל הן ארץ ושמים גשמיים ועד לארץ ושמים בדרגא היותר עליונה, הנה זה נעשה ע״י הוי׳ אלקים, שני השמות. ואעפ״כ, הרי בעשרה מאמרות נברא העולם41, ובכולם נזכר ל״ב פעמים (רק) אלקים42. והביאור בזה, דמכיון שקודם הצמצום הי׳ החלל מלא מאוא״ס ולא הי׳ מציאות העולמות, הנה כדי שתוכל להיות הבריאה הי׳ צ״ל סילק אורו הגדול על הצד, שזהו הענין דצמצום הראשון, שזהו סילוק לגמרי43. ואח״כ ישנה המשכת הקו, שהוא קו קצר, המשכה מצומצמת. שזהו כללות שני הענינים דהוי׳ אלקים, שבהוי׳ יש הוי׳ דלעילא והוי׳ דלתתא44, שבכללות זהו הענין דהמציאות דא״ס כמו שהוא קודם הצמצום שאז הוא ממלא את כל מקום החלל, ואח״כ ישנו כמו שהוא בהמשכת הקו שזהו כללות הענין דהוי׳ דלתתא, כמו שההמשכה יורדת בהמשכה מצומצמת. ומזה מובן ג״כ שבשם אלקים ישנם ג״כ שני הענינים45, האלקים דהוי׳ דלעילא והאלקים דהוי׳ דלתתא. דבכללות זהו מה שבצמצום הראשון ישנם שתי הפעולות, הפעולה שהוא פועל בהוי׳ דלעילא, שבכללות זהו האור שלפני הצמצום, ולאחר הצמצום זהו האור מקיף, אור הסוכ״ע, שבזה פועל הצמצום, שם אלקים, את הסילוק לגמרי, ואח״כ ישנו הענין שהצמצום פועל באור הממכ״ע, הוי׳ דלתתא, בהאורות פנימיים, שהם יהיו באופן כזה שהם יוכלו להתלבש בכלים.
והנה46 על זה נאמר47 וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי׳ הוא האלקים, דמכיון שיודעים ורואים שההמשכה שלמעלה נמשכת כאן למטה ומתקבלת בהמקבל, הנה מזה הוכחה שהצמצום אין ענינו להעלים ולהסתיר, אע״פ שבחי׳ הצמצום הי׳ באופן דסילוק לגמרי, אלא הי׳ הסילוק בכזה אופן כדי שאח״כ יוכל להיות הגילוי והמשכה. שמזה מובן ג״כ שמכיון שהצמצום יכול לפעול בהוי׳ בשני הענינים כנ״ל, שבאור הסוכ״ע יהי׳ סילוק, אבל הסילוק אינו כדי שישאר ח״ו בהעלם אלא שאח״כ ישתלשל באופן דאור הסוכ״ע, באופן דאור מקיף, הנה מזה מובן ג״כ שהאור כמו שמילא את כל מציאות החלל הי׳ מלכתחילה באופן כזה שהצמצום יוכל לפעול בו את שני הענינים, שבאור הבלי גבול יוכל לפעול הסילוק, ושבאור הגבול יוכל לפעול באופן כזה שאח״כ יתלבש גם בכלים. וזהו מש״נ שהוי׳ הוא האלקים, שהם כלולים זה מזה, שגם בדרגות הכי עליונות (אַז ווי הויך מ׳זאָל ניט רעדן) דהוי׳, כלול שם הצמצום דאלקים, וגם בדרגות הכי תחתונות (און ווי נידעריק עס זאָל ניט זיין) דענין הצמצום, כלול שם גם הענין דהוי׳, כמבואר בארוכה בהמאמרים שלפנ״ז48. ואח״כ יורד בהשתלשלות, ע״ד כמו שהוא בשמות שזהו השמות הוי׳ ואלקים, כך יורד בהשתלשלות בהענין דאורות וכלים, שבהם ישנם ג״כ כל הפרטים, שגם בדרגות הכי עליונות דאורות, הנה מכיון שכבר נקראו בשם אורות, הרי כלולים בהם כלים, וגם בדרגות הכי נמוכות דכלים, כלול בהם אור, וכמבואר הענינים בפרטיות במ״א49. ואח״כ משתלשל בעולמות, שזהו כללות החילוק בין עולם האצילות לעולמות בי״ע, ואח״כ משתלשל בעבודת האדם, בהתנועה דרצוא ושוב, דרצוא, שענינו העלם והסתר, זהו הענין דשם אלקים, ושוב, שענינו גילוי והמשכה, זהו הענין דשם הוי׳. ולכן ישנם כל החילוקים ברצוא ושוב ע״ד שישנם החילוקים בהשמות הוי׳ ואלקים, ואורות וכלים, ועולם האצילות ועולמות בי״ע.
והנה כתיב50 אדם אתם, אתם קרויים אדם51 ע״ש אדמה לעליון52, שלכן גם באדם התחתון, באדם מישראל, ישנה ג״כ בדוגמת כל ענינים אלו, ועל כל ענין ישנו שמו אשר נקרא בו, שזהו שני הענינים דיעקב וישראל. דישראל הוא כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שזהו למעלה מההגבלה דאלקים, ענין האורות, לי ראש53, ואח״כ ישנו הענין דיעקב שזהו מלשון יו״ד עקב54, שבעקב אין ניכר חיות55, שזהו ענין הכלים. וע״ד מה שהשמות אינם נמחקים, עד״ז הוא ביעקב וישראל, דישנו הענין שאינם נמחקים, שישנו בתמידיות הן הענין דעבודת ישראל והן הענין דעבודת יעקב. שהענין דעבודת ישראל הוא כאמור לעיל, שהאורות כמו שהם לפני הצמצום, שאח״כ אחרי הצמצום זהו אור המקיף ואור הסוכ״ע, יאירו בדרך מקיף, אבל עדיין נקראים בשם מאיר, אור מקיף, והאורות פנימיים יאירו בהתלבשות בכלים. ואח״כ אומרים שישנו הענין דהוי׳ הוא האלקים, עד שיהי׳ הענין דלילה כיום יאיר56, שזה יהי׳ לע״ל, שהאור המקיף יאיר בכלים בפנימיותם ע״ד כמו שמאיר עתה האור הפנימי, כמבואר הענין במ״א57.
וזהו שהלך הקב״ה מהלך ת״ק שנה לקנות לו שם, שכללות ענין ההשתלשלות עד למעלה מעלה כמדובר, הנה הוא נמשך ממדות, שכללותם הוא חמש58, כי המוחין הם לעצמו (ע״ד כאן למטה), משא״כ בשביל מדות צריך להיות זולת59, אלא שלמעלה לאו מכל אינון מדות איהו כלל, והמדות כאן למטה, אע״פ שבשבילם צ״ל זולת, אבל זהו באופן שנפשו מתפעלת מהמדות, משא״כ למעלה לאו מכל אינון מדות איהו כלל60, שלכן צריך להיות הענין דהלך לקנות לו שם, דצריך להיות איזה ענין שיגלה (וואָס זאָל אַרויסרופן) מדות, ואח״כ ישתלשל בשם, עד הענין דאותיות הדיבור, ודיבורו של הקב״ה דחשיב מעשה61. שזהו ע״י התורה ומצוות, בשני אופני העבודה בזה, העבודה מצד יעקב והעבודה מצד ישראל [כמו שמבאר בארוכה בלקו״ת62 ובהכת״י63 עה״פ מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל והדרושים שלפנ״ז, עד לד״ה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל64]. וע״ז נאמר שזהו מהלך ת״ק שנה, כי המדות בכללות הם חמש (כי יסוד הוא הרי כללות כל המדות65, ומלכות מקבלת מיסוד66), ולמעלה הם בריבוי והפלגה, שלכן זהו חמש מאות, שזהו תכלית הריבוי67, שכ״א כלול מעשר וכל עשר כלול מעשר. אלא שכאמור לעיל, אין זה רק הענין דשמי׳ לבד שצ״ל לאתקנא רזא דשמי׳ דוקא, שלכן אומר שמהלך ת״ק שנה הלך הקב״ה, שבהת״ק שנה, אפילו כמו שהמדות הן בריבוי עד שכ״א כלול מעשר ועשר מעשר, הנה בזה ישנו ההלך הקב״ה, שנמשך הרז עד שזה נעשה רזא דשמי׳, שזהו הרי כללות ואמיתית ענין ההליכה, שלמעלה מכל סדר ההשתלשלות68.
והנה בכללות זהו מה דאיתא בשער היחוד והאמונה69, שעלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין70, שזהו בראשית ברא אלקים71, ואח״כ ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדת הרחמים70, שזהו הענין דשם הוי׳, וזה נתגלה ע״י אותות ומופתים, כמו שמבאר בשער היחוד והאמונה69. דזהו72 ג״כ מה דאיתא בזהר73 עה״פ74 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים חן וכבוד יתן הוי׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים (דלכאורה אינו מובן מהו הקישור דהתחלת הכתוב, כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, עם הסיום, לא ימנע טוב להולכים בתמים), ומפרש בזהר שכי שמש ומגן זהו האות ברית, שהענין דברית הוא כל, דאחיד בשמיא ובארעא, שהוא מקשר ההפכים, שמזה מובן שענין המגן אין זה להעלים ולהסתיר ח״ו, אלא זהו מגן שעל ידו יוכלו לקבל את השמש הוי׳ (כמ״ש בזהר75 וברמ״ז76 ובספרי קבלה77 בארוכה), כי בלעדי זה לא הי׳ מציאות לעולמות, מכיון שאוא״ס הי׳ ממלא כל מקום החלל, ועי״ז שישנו המגן, הנה זה פועל שאצל המקבל יהי׳ השמש הוי׳ בגלוי. וכאמור לעיל, שזהו הענין מה שבצמצום כלול הגילוי, כי הצמצום נעשה בשביל הגילוי, והגילוי הוא באופן כזה שאח״כ ישתלשל באופן מצומצם עד שהתחתון המקבל יוכל לקבל.
וע״ז72 נאמר שענין המגן זהו מגן אברהם ומגן דוד78, וכמו שאומר על לקנות לו שם, שמביא על זה בפסוק הענין דיציאת מצרים, וכמ״ש שם אותות ומופתים, שזהו הענין דניסים ומופתים, שהם מייחדים, שזהו הענין דיחוד הוי׳ ואלקים, ובאופן ע״ד שיהי׳ לע״ל שהוי׳ יהי׳ בגלוי, ורק שישתלשל דרך הכלים דהמגן דשם אלקים, ע״ד שמש ומגן שהתחתון מקבל את אור השמש, אלא שזה עובר דרך מגן. וזהו ג״כ ע״י אלו שעליהם נאמר כל הנקרא בשמי79, שזהו אבהתכון צדיקייא80, שע״י הראשון, אחד הי׳ אברהם81, שזהו מגן אברהם, ועד לסוף המרכבה, רגל הרביעי שזהו מגן דוד82, ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ83, שזהו ענין מה שחותמים ברוך מגן דוד ע״ד שחותמים מגן אברהם, שבכל סדר ההשתלשלות מהאדם הגדול בענקים84 [אברהם85] עד לית לי׳ מגרמא כלום86 [דוד87] עובר דרך המגן, ותכלית הכוונה היא שעי״ז יקבלו את השמש הוי׳, שזהו הענין דאותות ומופתים. וזה נעשה ע״י האבהתכון צדיקייא, הצדיקים שהם אבות הדור, אבות העולם, וכך גם בכל דור ודור אלה שהם ראש ומוחין של הדור88.
וזהו מ״ש שאפילו לע״ל יהי׳ דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל, שאפילו אז, אף שיהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ89, ולעבדו כולם שכם אחד, הנה גם אז תהי׳ העבודה כדאיתא באגה״ק90 שיהי׳ יחודים דאורות עליונים, הנה גם אז תהי׳ העבודה ברצוא ושוב, שבנשמה זהו הענין דיעקב וישראל כנ״ל, שלכן גם אז יהי׳ הן הענין דיעקב והן הענין דישראל. שהרי הענין דשלימות ימות המשיח תלוי במעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות91, ואדרבה, אז (בזמן הגלות) הוא עשיית המצוות, ואח״כ בימות המשיח יהי׳ הענין דקבלת שכר המצוה92. שזהו הענין דאבהתכון צדיקייא, שבכל דור ודור ישנו הענין דניסים ואותות ומופתים, שעי״ז פועלים שתהי׳ שבירת המנגד דלעו״ז, שזהו הענין השני שבמגן, שזהו מלשון מגן ותריס בפני הפורענות93, שהמגן פועל שללעו״ז לא יוכל להיות יניקה, ולגבי הקדושה הנה זהו ענין המגן, שעל ידו מקבלים השמש הוי׳, ובאופן שזה מתגלה בניסים ואותות ומופתים, שההוי׳ נמצא בגלוי, רק שעובר דרך השם אלקים.
וזהו ג״כ מה שמסיים לא ימנע טוב להולכים בתמים, דאיתא בגמרא בסנהדרין94 כתוב אחד אומר95 טוב הוי׳ לכל וכתוב אחד אומר96 טוב הוי׳ לקוויו, ומסיים שזהו החילוק בין המשכה פנימיות [כשהוא עודר אינו עודר אלא טובים שבהם] להמשכה חיצוניות [כשהוא משקה משקה את כולו]97, וכמבואר הלשון דקבלה76 שישנו הזיווג חיצוני והזיווג פנימי, דזיווג חיצוני שייך לכולם אפילו בלא עבודה, משא״כ זיווג פנימי בא ע״י עבודה98, ע״י ענין התורה ומצוות, שענינם הוא לאתקנא רזא דשמי׳. וזהו ג״כ מה שמסיים שהשמש ומגן הוי׳ אלקים, הנה כאשר ישנו היחוד דהוי׳ ואלקים ע״ד שמש ומגן, הנה אז לא ימנע טוב להולכים בתמים, כי כאן מדובר בהמשכה פנימית שמקבלת מצד יחוד פנימי, דבכללות זהו הענין שמשדד את הטבע בגימטריא אלקים99, ושולל את השם הוי׳, הי׳ הוה ויהי׳ כאחד100, ועוד למעלה מזה, שם הוי׳ כמו שהוא למעלה מציור אות101, וזה מתגלה כאן למטה, שזהו הענין דניסים ואותות ומופתים הנמשכים בכל דור ודור ע״י צדיקים שבדור, וביחוד ע״י הנשיא שבדור102.
וזהו ג״כ הענין דנשיא הדור, כמ״ש רש״י103 שמשה הוא הכל (שזהו בני דורו) והכל הוא משה, עד״ז הוא בהאתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא104, הנה מההנהגה שישנה עם נשיא הדור, כמו שזה בהנהגה ניסית, ועד שרואים זאת בעיני בשר שאפילו המנגד נתהפך לזכיות105, שהוא גם מסייע בעבודת ה׳, שזה נותן ג״כ כח וזה פותח השביל, ואח״כ נעשה חדר, ועד שנעשה דרך, ועד דרך המלך106 ודרך הרבים107, ועד דרך דל״ב אמה, כדאיתא בגמרא108 דרך הדרך, שיוכלו ללכת בדרך התורה והמצוה וילך לבטח דרכו, ולמלא את השליחות העליונה לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים109, עדי יקויים היעוד דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל וישראל110 עושה חיל בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) בלק כד, ה.
2) בשיעור החת״ת די״ג תמוז.
3) שם כג, י.
4) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ס״ע רלא ואילך. וראה גם שם ח״ב ע׳ תצז ואילך. לקו״ת בלק עג, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ד ע׳ א׳תקפט ואילך. אוה״ת בלק ע׳ א׳לב ואילך. ד״ה זה תשמ״א (לקמן ע׳ רנו ואילך). תשד״מ (ע׳ רסא ואילך).
5) ברכות יג, א.
6) וישלח לב, כט.
7) שם.
8) בלק כד, יז.
9) הל׳ מלכים פי״א ה״א.
10) ראה ירושלמי תענית פ״ד ה״ה. נדרים פ״ג ה״ח. רמב״ן ואוה״ח עה״פ. ועוד.
11) ע״פ צפני׳ ג, ט.
12) זכרי׳ יד, ט.
13) פסחים נ, א.
14) ראה תניא רפ״ג. ובכ״מ.
15) זח״א קעד, א. לקו״ת ר״ה סב, ג. שבת שובה סד, ג. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יעקב סמ״ד-ה (ע׳ א׳ק ואילך). וש״נ.
16) שבועות לה, א. ירושלמי מגילה פ״א ה״ט. ועוד – נסמן בלקו״ש חכ״א ע׳ 195 הערה 60-61.
17) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שמות ע׳ כט ואילך. סה״מ תר״ל ע׳ צז ואילך. תרס״ח ע׳ פא ואילך. וראה גם אוה״ת בא ע׳ רמה. סה״מ תש״ב ע׳ 72.
18) קה״ר פ״ז, א (ב).
19) קהלת ז, א.
20) שמואל-ב ז, כג.
21) נחמי׳ ט, י (הובא באוה״ת בא, סה״מ תר״ל, תרס״ח ותש״ב שם). וראה אוה״ת סידור ע׳ קלד.
22) פסחים צד, ב. חגיגה יג, א.
23) שם.
24) סה״מ תר״ל ותרס״ח שם.
25) ראה גם תו״א ר״פ תרומה. לקו״ת בהר מא, ג. בלק סז, ג. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רכב ואילך. אוה״ת שמות ע׳ קג ואילך. ובכ״מ.
26) ראה ע״ח שער (מד) השמות פ״ג ופ״ו. וראה זח״ג רצו, א. פרדס שער (ב) השמות פ״ה-ח. שם פ״י-יא.
27) תקו״ז בהקדמה (יז, ב).
28) תהלים פט, ג.
29) ראה לקו״ת שה״ש יא, ד ואילך. ועוד – הובא ב״קובץ י״א ניסן – שנת הפ״ט״ (קה״ת, תש״נ) עה״פ (ע׳ 45 ואילך).
30) תהלים קמח, יג.
31) תו״א שבהערה הבאה. לקו״ת קדושים כט, ג. סהמ״צ להצ״צ קיח, ב. קמח, א ואילך. ועוד.
32) ויחי קג, ג.
33) הובא בשם הזהר בתו״א שמות מט, ד. יתרו סז, ד. ועוד – נסמנו בסה״מ בראשית ח״א ע׳ רכב.
34) לקו״ת בחוקותי מה, ג. מז, ב. ובכ״מ.
35) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקט״ז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
36) תהלים לג, ו.
37) תו״א ויחי נ, א. לקו״ת שם מו, ב. יוה״כ סט, ריש ע״ב. ובכ״מ.
38) ראה מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ קצט. שם ע׳ רצב. וראה גם לעיל ח״א ע׳ רכד.
39) ראה לקו״ש שבהערה 16 (הערה 60). וש״נ.
40) בראשית ב, ד.
41) אבות פ״ה מ״א.
42) זהר חדש צד, ד. צו, ב. וראה שם קיב, ג. וש״נ.
43) ראה ע״ח שער א (דרוש עגולים ויושר) ענף ב. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אוא״ס (א) ע׳ קכד ואילך. וש״נ.
44) ראה לקו״ת ר״ה נט, סע״א ואילך. וש״נ. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקפח. שם ע׳ תתקצה. ובכ״מ.
45) ראה המשך תער״ב שם (ע׳ תתקצה).
46) בהבא לקמן – ראה בארוכה ד״ה וידעת תרנ״ז (סה״מ תרנ״ז ע׳ מה ואילך). ד״ה אתם נצבים העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קלב ואילך). ובכ״מ.
47) ואתחנן ד, לט.
48) אולי הכוונה לד״ה וידעת היום דיום ב׳ דחה״ש שנה זו (לא הגיע לידינו לע״ע). המו״ל.
49) סה״מ תרנ״ז שם (ע׳ מו). המשך תער״ב שם.
50) יחזקאל לד, לא.
51) יבמות סא, רע״א. ב״מ קיד, ב. כריתות ו, ב.
52) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג. של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
53) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. לקו״ת ר״ה וספר הליקוטים שבהערה 15. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
54) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. לקו״ת ר״ה ושבת שובה שם. ספר הליקוטים שם. ועוד.
55) ראה נזיר נא, א ובתוס׳ (ד״ה רקב הבא מן העקב) ופי׳ הרא״ש שם. וראה גם אדר״נ ספל״א.
56) תהלים קלט, יב.
57) ראה המשך תער״ב ח״ג בתחלתו (ס״ע א׳רז-ח). שם ע׳ א׳שו. שם ע׳ א׳שמה. ובכ״מ.
58) ראה אוה״ת שמות שם ס״ע ל. סה״מ תר״ל שם ע׳ צט. תרס״ח שם ע׳ פו.
59) ראה המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ לג ואילך. תרס״ו ס״ע קיא ואילך. סה״מ עזר״ת ס״ע קסח ואילך. עטר״ת ע׳ תז. קונטרסים ח״ב רצט, ב ואילך. ה׳ש״ת ע׳ 82.
60) ראה לקו״ת מסעי צה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ כ, א. ובכ״מ.
61) ראה ב״ר פמ״ד, כב. וראה אוה״ת יתרו (כרך ז) ס״ע ב׳תשב-ג.
62) שבהערה 4.
63) מאמרי אדה״ז שבהערה 4.
64) לקו״ת בלק ע, ג ואילך.
65) אוה״ת בהעלותך ע׳ של. ובכ״מ.
66) ראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך יסוד ס״ד (ע׳ תתמד ואילך). וש״נ.
67) ראה זח״א קכג, א. לקו״ת ר״פ ברכה (צג, א ואילך). מקומות שנסמנו בסה״מ בראשית ח״א ע׳ שסג הערה 66. ובכ״מ. וראה ״קובץ י״א ניסן – שנת הק״א״ (קה״ת, תשס״ב) ע׳ 40 ואילך. וש״נ.
68) אוה״ת שמות שם ריש ע׳ לא. סה״מ תר״ל ותרס״ח שם.
69) רפ״ה.
70) ב״ר פי״ב, טו. פסיקתא רבתי פ׳ בחודש השביעי. פרש״י ר״פ בראשית. ובכ״מ.
71) בראשית א, א.
72) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שמות שם ע׳ לא ואילך. סה״מ תר״ל שם ע׳ ק. תרס״ח שם ס״ע פו ואילך. אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ שבהערה 74 (ס״ע ש ואילך).
73) ח״ב ג, ב.
74) תהלים פד, יב. – להעיר שבי״ב תמוז שנה זו (תשכ״ג) החלה שנת הפ״ד להולדת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ, וידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. לקו״ש ח״ה ע׳ 103-4. ח״כ ע׳ 400 ואילך. המו״ל.
75) ראה זהר שם, ובהנסמן באוה״ת לתהלים שם (ס״ע ש).
76) ראה רמ״ז לזח״ב נד, ב (הובא באוה״ת שם ע׳ שא).
77) ראה פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך מגן (הובא באוה״ת שם).
78) ראה פסחים קיז, ב.
79) ישעי׳ מג, ז.
80) תיב״ע עה״פ. וראה גם פרש״י שם.
81) יחזקאל לג, כד.
82) ראה זהר ח״א רמח, ב. ח״ג רסב, ב. ובכ״מ.
83) דברי הימים-א יז, ח. שמואל-ב ז, ט.
84) יהושע יד, טו.
85) ראה מס׳ סופרים פכ״א ה״ט. ב״ר פי״ד, ו. במדב״ר פי״ג, ג. קה״ר פ״ג, טו. יל״ש עה״פ (רמז כג). פרש״י עה״פ. פרש״י תהלים מט, ג.
86) ראה זח״א קפא, סע״א. רמט, ב. ח״ב ריח, ב. ע״ח שער (ו) העקודים פ״ה.
87) ראה אוה״ת חוקת ע׳ תתטו. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רא. וש״נ. המשך תער״ב ח״ג ע׳ א׳שנז. סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ קכו. וש״נ.
88) ראה תניא פ״ב (ו, ב).
89) זכרי׳ יג, ב.
90) סכ״ו (קמה, א).
91) ראה תניא רפל״ז.
92) ראה תניא פל״ו בהגה״ה.
93) אבות פ״ד מי״א ובתויו״ט. רע״ב לכלים רפכ״ד. וראה סה״מ מלוקט ח״ד ע׳ קסב ואילך.
94) לט, ריש ע״ב.
95) תהלים קמה, ט.
96) איכה ג, כה.
97) ראה אוה״ת וירא צו, א. בשלח ע׳ תטז ואילך. יוהכ״פ ע׳ א׳תקנז. לתהלים (יהל אור) ע׳ תרפא ואילך. ובכ״מ.
98) ראה לקו״ת שה״ש כב, ג. סה״מ חנוכה ע׳ כא ואילך. וש״נ.
99) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. ראשית חכמה שער האהבה פ״ו ד״ה והמרגיל (קכא, ב). של״ה פט, א. קפט, א. שח, ב. שו״ת חכם צבי סי״ח. שעהיוה״א רפ״ו.
100) שעהיוה״א פ״ז (פב, א), מרע״מ פ׳ פינחס (רנז, סע״ב). פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.
101) ראה המשך תרס״ו ע׳ תלא. שם ס״ע תמ.
102) ראה גם לעיל ע׳ כא (וש״נ). ע׳ קסו. ע׳ קעו. לקמן ע׳ קצו.
103) חוקת כא, כא. וראה בארוכה לקו״ש חל״ג ע׳ 131 ואילך.
104) תקו״ז תס״ט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז.
105) ראה יומא פו, ב.
106) ראה ב״ב צט, ב (במשנה). סנהדרין כ, ב (במשנה). רמב״ם הל׳ מכירה פכ״א ה״י.
107) ראה ב״ב שם. רמב״ם שם ה״ט.
108) ב״ב שם ק, ריש ע״ב.
109) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
110) בלק כד, יט.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' קעח ואילך]
מאמר זה נדפס כאן לראשונה (מסרט הקלטה), ובתוספת מ״מ וכו׳.