כו) פתח ר׳ שמעון כו׳ (מוגה) – ש״פ אמור, י״ט אייר ה׳תשל״ד

בס״ד.

פתח דבר

לקראת ל״ג בעומר הבעל״ט – הננו מוציאים לאור את המאמר ד״ה פתח ר״ש כו׳ בחד קטירא אתקטרנא בי׳ בקוב״ה כו׳, שנאמר בהתוועדות דש״פ אמור, י״ט אייר ה׳תשל״ד.

מערכת ״אוצר החסידים״

מוצש״ק פ׳ בהר תשמ״ט (תהא שנת משיח טובה),
שנת המאתיים להולדת כ״ק אדמו״ר הצמח צדק,
שנת הארבעים לנשיאות כ״ק אדמו״ר שליט״א,
ברוקלין, נ. י.

בס״ד. ש״פ אמור, י״ט אייר, ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

פתח רבי שמעון ואמר אני לדודי ועלי תשוקתו1, כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא בי׳ בקוב״ה ובגין כך השתא ועלי תשוקתו2. ובהמשך הענין שם3, מסתכל הוינא כל יומא בהאי קרא דכתיב4 בה׳ תתהלל נפשי כו׳ והאידנא אתקיים קרא כולא כו׳ דהא נשמתי בי׳ אחידא בי׳ להיטא בי׳ אתדבקת כו׳. שבמשך כל ימי חייו (כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא) הי׳ רשב״י מקושר בהקב״ה (אתקטרנא הוא לשון קשר, כמו ותקשור על ידו שני וגו׳5 ותרגם וקטרת על ידיה זהוריתא6), דהתקשרות היא דוקא בשני דברים, והאידנא, ביום הסתלקותו7, הגיע לדרגא נעלית יותר, שנעשה חד עם הקב״ה, בי׳ אחידא.

והנה אף שלהדרגא דבי׳ אחידא הגיע רשב״י (רק) ביום הסתלקותו, הרי מכיון שכל ימיו השתדל להגיע לדרגא זו (מסתכל הוינא כל יומא בהאי קרא), מובן, שבכללות שייך לזה והגיע לזה8 גם בחייו9, אלא שהשלימות בזה (קרא כולא) נתקיים בו האידנא, ביום הסתלקותו. וכמובן גם מהמבואר בהמשך תרס״ו10 דזה שעסק התורה דרשב״י הי׳ באופן דתורתו אומנתו11, היינו שעסק התורה שלו היתה באופן דהמשכת מ״ד12 (ודלא כשאר התנאים שהלימוד שלהם הי׳ באופן דהעלאת מ״ן), הוא הענין ד(בי׳ אחידא) בי׳ להיטא, והרי זה שרשב״י היתה תורתו אומנתו, הי׳ זה במשך כל ימי חייו. ויש להוסיף, דזה שבכמה דרושים13 מובא הענין דנשמתי בי׳ אחידא כו׳ בהמשך אחד עם בחד קטירא אתקטרנא, הוא, כי גם בהענין דבחד קטירא אתקטרנא יש בפנימיות בי׳ אחידא כו׳, אלא שבמשך כל ימי חייו לא הי׳ זה (בי׳ אחידא כו׳) בגילוי, וביום ההסתלקות שלו, שאז מתגלה הפנימיות (השרש והמקור) של כל עניני עבודת האדם שעבד במשך כל ימי חייו14, אז מתגלה הפנימיות דבחד קטירא אתקטרנא15, שהוא (לא רק התקשרות, אלא גם) בי׳ אחידא.

ב) ויובן זה בהקדים הידוע16 שגם התקשרות היא למעלה מדביקות. דדביקות היא בחיצוניות, כמו כאשר ידבק האזור אל מתני איש17, שהדביקות דאזור ל(מתני) האיש היא רק לחיצוניותו, והתקשרות הוא בפנימיות, כמו ונפשו קשורה בנפשו18 שזה מגיע בפנימיותו19. וזהו החילוק בין קרבנות לקטורת, דעבודת הקרבנות היא מצד זה שישראל דבוקים בהקב״ה [כדאיתא במדרש20 ובזהר21], ולכן היו מקריבים הקרבנות על מזבח החיצון, דבנפש האדם הוא חיצוניות הלב22. וקטורת הוא לשון קשר23 [דכל קשר שבפסוק מתורגם קטר24], ולכן הקטורת היא על מזבח הפנימי, דבנפש האדם הוא פנימיות הלב22. והחילוק שבין העבודה דחיצוניות הלב להעבודה דפנימיות הלב הוא25, שהעבודה דחיצוניות הלב היא ע״פ טעם ודעת, דבהאהבה שע״פ טעם ודעת שייך שינויים26, והעבודה דפנימיות הלב היא למעלה מטעם ודעת, שאין שייך בה שינוי. וזהו שקרבנות הוא לשון קירוב27 וקטורת לשון התקשרות, דקירוב מורה שהוא מציאות, אלא שהוא קרוב לאלקות, אבל אפשר שיתרחק ח״ו, והתקשרות (קטורת) הוא קשר של קיימא, דאמיתית ענין קשר של קיימא הוא שאין שייך בזה שינוי.

ג) והנה חילוק זה בין דביקות והתקשרות הוא בהעבודה דמלמטה למעלה*27. דקרבנות וקטורת שניהם הם עמוד העבודה, שהיא העלאה מלמטה למעלה28. והחילוק בין דביקות והתקשרות בענין ההמשכה מלמעלה למטה (תורה וגמ״ח) הוא כדאיתא בזהר29 כמה חביבין ישראל קמי קוב״ה כו׳ ובעא לאתדבקא בהו ולאתקשרא עמהון, ומבאר אדמו״ר האמצעי30 דלאתדבקא בהו הוא ע״י המצוות, דההמשכה שע״י המצוות היא בבחינת מקיף31 כמ״ש32 וימינו תחבקני, שהאור שנמשך ע״י המצוות הוא מחבק את האדם המקיים את המצוות, דחיבוק הוא מבחוץ, ולכן אומר לאתדבקא בהו, דדביקות הוא חיבור חיצוני. ולאתקשרא עמהון הוא ע״י התורה, דהמשכה שע״י התורה היא בפנימיות כמ״ש33 ותורתך בתוך מעי. ולכן אומר ולאתקשרא עמהון, דהתקשרות הוא חיבור פנימי. שהחיבור דהקב״ה עם ישראל שע״י התורה נק׳ התקשרות, כמאמר34 תלת קשרין35 אינון מתקשרן דא בדא, קוב״ה36 אורייתא וישראל.

ד) והנה בהדביקות דישראל בהקב״ה [שמצד זה יש להם הכח להקריב קרבנות] שני ענינים. דבמדרש37 איתא דזה שהקב״ה צוה את ישראל להקריב קרבנות הוא מפני שהן דבוקין לי הדא הוא דכתיב17 כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש גו׳, ובזהר38 איתא זכאין אינון ישראל דקב״ה קרא לון אדם כו׳ אדם כי יקריב מכם39, מאי טעמא קרא לון אדם משום דכתיב40 ואתם הדבקים בהוי׳ אלקיכם גו׳. ומבואר בהמשך תרס״ו41, שבמדרש מדבר בענין הדביקות דכלים, שהכלים הם42 בבחינת מציאות והיחוד (הדביקות) שלהם אינו יחוד עצמי, ולכן מביא הפסוק כאשר ידבק האזור גו׳ שהאזור הוא מציאות לעצמו אלא שדבוק להאדם, ובזהר מדבר בענין הדביקות דאורות, שהדביקות והיחוד דאורות הוא יחוד עצמי42, ולכן מביא הכתוב ואתם הדבקים בהוי׳ אלקיכם, דביקות ממש. ויש לומר, דזה שגם הדביקות דאורות נק׳ בשם דביקות, דדביקות היא בחיצוניות (כנ״ל), הוא מפני שגם האור הוא התפשטות וגילוי שמחוץ להעצם.

וע״פ הידוע43 דתורה ומצוות הם (דוגמת) אורות וכלים, יש לומר, שגם החיבור שע״י עסק התורה (כמו שהתורה היא בבחינת התפשטות וגילוי44) הוא בכלל ענין הדביקות45, וענין ההתקשרות שע״י עסק התורה [דישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב״ה], הוא מצד עצם התורה שלמעלה מהתפשטות וגילוי. ויובן זה ע״פ הידוע46 שבההתקשרות דישראל אורייתא וקוב״ה שני אופנים. שמצד התורה כמו שנמשכה בהשתלשלות, מכיון שהסדר דהשתלשלות הוא שהחיצוניות שבעליון נעשה פנימיות להתחתון, אופן ההתקשרות דישראל באורייתא הוא שהסתים (הפנימיות) דישראל מתקשר בגליא (חיצוניות) דאורייתא, וכמו״כ הוא בההתקשרות דאורייתא בקוב״ה, שהסתים והפנימיות דאורייתא מתקשר בגליא דקוב״ה. ובאופן זה, ההתקשרות של גליא דישראל עם סתים דקוב״ה היא ע״י כמה ממוצעים (סתים דישראל, גליא דאורייתא, סתים דאורייתא וגליא דקוב״ה). אבל מצד עצם התורה, כמו שהיא למעלה מהשתלשלות, ההתקשרות דישראל בקוב״ה היא שגם הגליא דישראל מתקשר בהסתים דקוב״ה בלי ממוצעים. וגם כשלומד גליא דתורה בהבנה והשגה שלו הוא מקושר (גם הגליא דנשמתו, עד לההבנה וההשגה שלו) גם עם סתים דאורייתא, ועל ידה – עם סתים דקוב״ה.

ויש לומר, שההתקשרות דישראל ואורייתא שמצד דרגת התורה כמו שנמשכה בהשתלשלות, נכללת בענין הדביקות שהיא בחיצוניות. כי ההתקשרות דישראל באורייתא (שמצד דרגא זו) היא בהחיצוניות (גליא) דאורייתא, ויתירה מזו, גם הפנימיות שבבחינה זו היא כמו שנמשכה בהשתלשלות להיות ממוצע. והלשון תלת קשרין אינון מתקשרן דא בדא הוא (בעיקר47) בההתקשרות שמצד עצם התורה שלמעלה מהשתלשלות48, דהתקשרות זו היא בסתים דאורייתא ובסתים דקוב״ה, פנימיות.

ה) והנה גם בההתקשרות שמצד עצם התורה, ישראל ואורייתא וכן אורייתא וקוב״ה הם כמו שני דברים אלא שמתקשרים זה בזה. משא״כ זה שישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד, הוא למעלה מההתקשרות דישראל אורייתא וקוב״ה כמו שהיא מצד עצם התורה שלמעלה מהשתלשלות. ויובן זה בהקדים הדיוק במה שאמרו תלת קשרין אינון מתקשרן דא בדא, דלכאורה ישנם רק ב׳ קשרין, שישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב״ה. ואחד הביאורים בזה49, דקשר השלישי הוא הקשר דישראל וקוב״ה שלא ע״י אמצעות התורה, מצד שהשרש דישראל הוא בהעצמות, שלמעלה50 מהשרש דתורה. והסדר דג׳ קשרים אלו הם כמו טבעת (עיגול) שאין בו ראש וסוף. שבתחלה ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב״ה ולאח״ז הקשר דקוב״ה וישראל, די״ל שלאחרי שישראל מתקשרין באורייתא ועל ידה בקוב״ה, מתגלה השרש דישראל שלמעלה מהשרש דתורה, הקשר דישראל וקוב״ה. ולאחרי שנעשה קשר זה (דישראל וקוב״ה), אזי בתחלה הוא הקשר דישראל וקוב״ה, ולאחרי שנתגלה השרש דישראל בעצמותו ית׳, הם ממשיכים זה גם בתורה, ע״ד דוד הי׳ מחבר תורה שלמעלה בקוב״ה51. דנוסף לזה שהתורה היא חכמתו של הקב״ה, דהחכמה היא באין ערוך לגבי עצמות אוא״ס וישראל ממשיכים בה עצמות אוא״ס52, הנה כיון שגם בהשרש דתורה וישראל כמו שהם בהעצמות, השרש דישראל הוא למעלה מהשרש דתורה, לכן ע״י עסק התורה דישראל נמשך בה מהעצמות ממש.

ועפ״ז יש לומר, דזה שישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד (דלא רק שהם מקושרים זה בזה אלא שהם חד ממש) הוא (בעיקר) בישראל. דבנוגע לתורה, מכיון שהתורה היא בשביל ישראל (דבר אל בנ״י צו את בנ״י53), היינו שהיא דוגמת אמצעי, היא כמו מציאות דבר שמחובר ומקושר עם הקב״ה, משא״כ ישראל שהם מושרשים בהעצמות ממש, זה שישראל מושרשים בהעצמות, אין זה שמושרש בו ענין אחר ח״ו אלא שזה (השרש דישראל) חד עם העצמות. וע״י שישראל ממשיכים העצמות בתורה, נעשית גם התורה חד עם העצמות, ישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד, חד ממש.

ו) וע״פ כל הנ״ל יש לבאר, דשני הענינים שברשב״י, בחד קטירא אתקטרנא ובי׳ אחידא כו׳, הם שני אופנים בלימוד התורה שלו (עיקר ענינו דרשב״י, תורתו אומנתו). ויובן ע״פ הידוע54 דזה שגם ע״י לימוד נגלה דתורה נעשה ההתקשרות דישראל בהעצמות דתורה ודקוב״ה (כנ״ל סעיף ד), הוא בהעלם, וגילוי העצמות (דתורה ודקוב״ה) הוא בהעסק דפנימיות התורה. וכיון שהלימוד דרשב״י הי׳ באופן שגם בלימוד הנגלה שלו האיר הפנימיות55, לכן, ההתקשרות שלו בהעצמות דאורייתא ודקוב״ה, גם בלימוד הנגלה שלו, היתה בגילוי. וזהו שאמר כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא בי׳ בקוב״ה, שגם לימוד הנגלה שלו (שבזה הי׳ רוב לימודו56) [ועד״ז כל עניניו, שהיו חדורים בתורה, מכיון שתורתו אומנתו] היתה באופן דהתקשרות שלמעלה מדביקות, בחד קטירא אתקטרנא. ויתירה מזו, שעי״ז הגיע גם לקשר השלישי, הקשר דישראל וקוב״ה שמצד עצם הנשמה כמו שהיא מקושרת עם העצמות. דזהו״ע בחד קטירא אתקטרנא, דהתקשרות שמצד יחידה57 (עצם הנשמה) היא למעלה מהתחלקות דשני קוין, וכמבואר במק״א58, דבבחינת היחידה, שניהם הם ענין אחד, חד קטירא. דבהקשר דישראל וקוב״ה שע״י אורייתא, כיון שהתורה היא כמו אמצעי ואינה חד ממש עם העצמות, לכן, גם ההתקשרות דישראל וקוב״ה שע״י התורה (גם ההתקשרות כמו שהיא מצד עצם התורה שלמעלה מהשתלשלות), היא דוגמת התקשרות דשני דברים המתקשרים, ובמילא, ההתקשרות היא באופן שיש לה רצון לאלקות (מציאות דרצון, שנחלק לשני קוין), ואמיתית הענין דבחד קטירא אתקטרנא, קשר אחד, הוא בקשר דישראל וקוב״ה (שלמעלה מהקשר שלהם ע״י אמצעות התורה), מצד זה שהשרש דישראל הוא בהעצמות.

וע״פ כל הנ״ל יש לומר, דזה שרשב״י הגיע להשלימות דבי׳ אחידא ביום הסתלקותו דוקא, הוא, כי במשך כל ימי חייו, עיקר ענינו הי׳ עסק התורה (תורתו אומנתו), ולכן גם בהענין דבחד קטירא אתקטרנא (שמצד עצם הנשמה) הי׳ נרגש ענין ההתקשרות (דוגמת התקשרות דשני דברים שמתקשרים), וביום הסתלקותו, האיר אצלו בגילוי (ובשלימות59) הקשר דישראל וקוב״ה שמצד עצם הנשמה, נשמתי בי׳ אחידא60.

ז) והנה אף שזה דבחד קטירא אתקטרנא, ומכ״ש זה דבי׳ אחידא, היא מדריגה נעלית ביותר, מ״מ, ע״י שפתח ר״ש ואמר בחד קטירא אתקטרנא כו׳, דפירוש ״פתח״ הוא61 שפתח את הצנור, ניתן הכח לכאו״א מישראל שיהי׳ אצלו אפס קצהו ושמץ מנהו62 דענין זה, שלימוד התורה שלו יהי׳ באופן דנפשו קשורה להתורה בכל פנימיותו, דהגם שישנם זמנים שמוכרח להפסיק מלימוד התורה63, מ״מ, בעת הלימוד יהי׳ זה (לימוד התורה) כל מציאותו, ועד שיהי׳ חד עם התורה ועם נותן התורה, חד ממש64. והנתינת כח לזה ביתר שאת היא ע״י לימוד פנימיות התורה, תורתו של רשב״י65, שעי״ז ישנו הכח (עוד יותר) להתקשר ולהתאחד עם התורה ונותן התורה. וע״י הלימוד וההפצה דתורתו של רשב״י, שבדורותינו אלה נתגלתה בתורת החסידות, מקרבים גם את הגאולה, וכהבטחת מלך המשיח להבעש״ט66 דלכשיפוצו מעינותיך חוצה אתי מר דא מלכא משיחא, וכדאיתא בזהר67 דבהאי חיבורא דילך (דהרשב״י) כו׳ יפקון בי׳ מן גלותא ברחמים.

__________

1) שה״ש ז, יא.
2) זח״ג (אדר״ז) רפח, א. וראה ד״ה אני לדודי ועלי תשוקתו ה׳תרצ״ו (ה׳תש״ח) ס״ב (סה״מ ה׳תש״ח ע׳ 183).
3) רצב, א.
4) תהלים לד, ג.
5) וישב לח, כח.
6) סה״מ ה׳תש״ח שם. וראה לקמן ס״ב (מאוה״ת והמשך יונתי שבהערה 24) שכל קשר שבפסוק מתורגם בלשון קטר.
ויש לומר, ד״זהוריתא״ הוא גם מלשון זהר ואור [וכמובן גם מזה שויקרא שמו זרח על שם זריחת מראה השני (וישב שם, ל ובפרש״י שם)]. ואולי יש לומר, דזה שמעתיק בסה״מ ה׳תש״ח שם גם תיבת שני וזהוריתא הוא – כי עיקר הענין דהתקשרות בפנימיות הוא בהאור שכל ענינו הוא שהוא גילוי המאור (ראה לקמן ס״ד). ואולי יש לומר, דזהו גם הטעם על זה שבאוה״ת ובהמשך יונתי שבהערה 24 מביא תחלה הפסוק (ואתחנן ו, ח) ״וקשרתם לאות גו׳״ ולאח״ז ״ותקשור על ידו״ (היפך מסדר הפסוקים כמו שהם בתורה) – כי בתחלה מביא התקשרות דלבוש (דתפילין הם לבוש), ולאח״ז התקשרות נעלית יותר, התקשרות דאור.
7) ראה זהר שם בתחלת הענין (רפז, ב) ״בההוא יומא דר״ש בעא לאסתלקא מן עלמא״.
8) להעיר ממרז״ל שבמקום שמחשבתו של אדם שם הוא נמצא (ראה כש״ט – הוצאת קה״ת – בהוספות סי׳ קטז. וש״נ).
9) שהרי יגעתי ולא מצאתי אל תאמין (מגילה ו, ב).
10) ע׳ מה.
11) שבת יא, א. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סו״ס קו. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ס״ד-ה.
12) ראה המשך תרס״ו שם שזהו ענין ״תורתו אומנתו״.
13) לקו״ת תבוא מג, סע״א. המשך יונתי תר״ם ע׳ נו. המשך תרס״ו שם ס״ע מד. המשך תער״ב פ׳ ריב (ע׳ תל). ובכ״מ.
14) סידור – עם דא״ח – שער הל״ג בעומר דש, סע״א ואילך. וראה אגה״ק סי׳ ז״ך (קמז, סע״א).
15) שלכן, גם זה ש״כל יומין כו׳ בחד קטירא אתקטרנא״, אמר ביום הסתלקותו. ולהעיר מסידור שם (דש, ריש ע״ג) ״עלו עם שרש נשמתו כו׳ למעלה מעלה, וכמו שאמר על עצמו בחד קטירא אתקטרנא״.
16) ביאוה״ז לאדמו״ר האמצעי תרומה מט, א – הובא בסה״מ עזר״ת ע׳ פו. ובסה״מ עזר״ת שם הובא זה לענין ״בחד קטירא אתקטרנא״.
17) ירמי׳ יג, יא.
18) ויגש מד, ל.
19) וכמובן מהמשך הכתוב (שם, לא) והי׳ כראותו כי אין הנער ומת גו׳.
20) ויק״ר פ״ב, ד – נעתק לקמן סעיף ד.
21) ח״ב פו, א – נעתק לקמן שם.
22) לקו״ת סוכות עח, ד. סה״מ עזר״ת שם. ובכ״מ. – נסמנו בסה״מ מלוקט ח״ב ריש ע׳ קכג [סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ רכד].
23) בסה״מ עזר״ת שם, וכן בהמשך יונתי תר״ם (ע׳ נו) ובהמשך תער״ב שבהערה 25 שהעבודה דקטורת היא כמו ״בחד קטירא אתקטרנא״.
24) אוה״ת תולדות קנב, סע״א. המשך יונתי תר״ם ע׳ נז.
25) ראה בארוכה המשך תער״ב שבהערה 13. ד״ה בסוכות תשבו ה׳תשמ״א ס״ב (סה״מ מלוקט שם ע׳ קכב) [סה״מ סוכות-שמח״ת שם ע׳ רכג].
26) ראה ד״ה פדה בשלום ה׳תשל״ט (נדפס בקונטרס ט׳-יו״ד כסלו תשמ״ט) ס״ג [סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ מד-מה].
27) ראה ד״ה בסוכות תשבו הנ״ל שם. וש״נ.
*27) ראה סה״מ עזר״ת ע׳ פו ״עבודת הקרבנות . . בחי׳ חיצוניות הלב, אמנם בחי׳ פנימיות הלב הו״ע הקטורת שהוא לשון התקשרות, והתקשרות הוא למעלה מדביקות . . וכמ״ש בביאוה״ז פ׳ תרומה״. אבל צ״ע מהמשך תער״ב ח״א פקע״ה (ע׳ שנז) דזה שאיתא בביאוה״ז פ׳ תרומה שהתקשרות הוא יותר מדביקות ״י״ל דשם מדבר בדביקות שמצד העליון . . אבל מלמטלמ״ע הוא בבחי׳ התאחדות יותר מהתקשרות״.
28) להעיר שתפלת מנחה היא כנגד קטורת* – והרי תפלה (גם תפלת מנחה) היא מלמטה למעלה.
29) ח״ב פ׳ תרומה קכו, סע״א.
30) בביאוה״ז שבהערה 16.
31) שלכן המצוות הם לבושים והתורה מזון – תניא פ״ה. ובכ״מ.
32) שה״ש ב, ו. שם ח, ג.
33) תהלים מ, ט. תניא שם.
34) זח״ג עג, א.
35) ״צ״ע דבזהר פ׳ אחרי דע״ג ע״א לא נא׳ הל׳ תלת קשרין כ״א תלת דרגין אינון דמתקשרין כו׳. אמנם בודאי נמצא באיזה מקום בזהר או בתי׳ בל׳ תלת קשרין, וכפה״נ כ״ק רבינו אדמו״ר זצוקללה״ה נ״ע אמר בכל פעם בל׳ תלת קשרין כו׳ שכן נז׳ הל׳ בכל הדרושים״ – סה״מ תרנ״ז ס״ע כח.
36) כ״ה (קוב״ה אורייתא וישראל, סדר דמלמעלה למטה) בזהר שם. ובכ״מ הסדר הוא ישראל אורייתא וקוב״ה, כדלקמן סוף סעיף ד.
37) שבהערה 20.
38) שבהערה 21.
39) ויקרא א, ב. ובהמשך תרס״ו שבהערה 41, שדוקא בחינת אדם (שהוא דבוק בהקב״ה) ביכלתו להקריב קרבן. וצ״ע ביאור קרבנות של גוים. ואכ״מ.
40) ואתחנן ד, ד.
41) סד״ה אדם כי יקריב (ס״ע קצה ואילך).
42) ראה ד״ה הנ״ל תרס״ו (ע׳ קצ). ובכ״מ.
43) קיצורים והערות לתניא פכ״ג (ע׳ קה ואילך). המשך תער״ב ח״א פקע״ט (ע׳ שסו ואילך).
44) להעיר מהידוע, שהאור עם היות שענינו הוא גילוי העצם, מ״מ, בפרט זה שהוא גילוי הוא כמו דבר נוסף על העצם (סה״מ תרע״ח ע׳ צט. קונטרסים ח״א רח, א).
45) בקיצורים והערות לתניא שם ובהמשך תער״ב שם, ענין זה (שהתורה היא כמו אורות) הוא ביאור על זה שאורייתא וקוב״ה כולא חד (שלמעלה גם מענין ההתקשרות), אבל אין סתירה מזה למ״ש בפנים, כי בכללות, ענין ה״התקשרות״ הוא בכל הדרגות דתורה (כנ״ל סעיף ג מביאוה״ז שם, דע״י המצוות נעשה ״דביקות״, וע״י התורה ״התקשרות״), וגם ב״התקשרות״ שייך הענין ״חד״*, כמ״ש בביאוה״ז שם ״ולאתקשרא עמהון ממש בתכלית היחוד״. אבל בפרטיות, גם בתורה יש שני הענינים ד״דביקות״ ו״התקשרות״, כבפנים. וזה ש״אורייתא וקוב״ה כולא חד״ הוא למעלה מענין ה״התקשרות״ דתורה, כדלקמן סעיף ה.
46) ראה בארוכה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ס״ע תשעח ואילך. המשך תער״ב ח״ב פשס״ד (ע׳ תשמו ואילך).
47) ראה לעיל הערה 45.
48) להעיר, שלכאורה עיקר ההדגשה והחידוש בהמאמר דתלת קשרין כו׳ הוא ההתקשרות באופן הב׳*. ועפ״ז יומתק הלשון תלת קשרין אינון מתקשרן (התקשרות שלמעלה מדביקות) – כי עיקר ההדגשה במאמר זה היא ההתקשרות שמצד עצם התורה שלמעלה מהשתלשלות.
49) ראה גם לקו״ש חי״ח ע׳ 409. ובמאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ תשפג) – הביאור דקשר השלישי באופן אחר.
50) ראה בהנסמן בהערה 53.
51) ס׳ הבהיר סנ״ח (קצו) (הובא בלקו״ת שלח נא, א. סה״מ ה׳תש״ה ע׳ 123. ובכ״מ). וכ״ה בזח״ג רכב, ב. תולעת יעקב (לבעמח״ס עבודת הקודש) סוד השבת כח, ד. עבודת הקודש חלק העבודה פכ״ד. מעין החכמה, הובא בלקו״ת שם מז, ג. נא, א. אוה״ת נ״ך תהלים כרך ב ס״ע תתקיד. ובכ״מ.
52) סה״מ ה׳תש״ה שם. ושם, שזהו״ע דוד מחבר תורה בהקב״ה.
53) דזוהי הראי׳ שישראל קדמו לתורה – ב״ר (פ״א, ד) ותדבא״ר (פי״ד. וראה לקו״ש ברכה תשמ״ח הע׳ 48), הובא בסה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61. ה׳תש״ה שם ע׳ 121. ובכ״מ.
54) המשך תער״ב ח״ב פשס״ד (ע׳ תשמו ואילך).
55) המשך תער״ב שם. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ מה. שם ע׳ שו. ובכ״מ.
56) ראה אגה״ק סכ״ו (קמג, א). וראה ״שיעורים בספר התניא״ לאגה״ק כאן הערה 24. ובלקו״ת אחרי כח, א: וכל עסק רשב״י הי׳ בנגלה.
57) ראה גם סידור – עם דא״ח – קסג, א שענין ״בחד קטירא אתקטרנא״ הוא ההתקשרות שמצד יחידה.
58) סה״מ עת״ר ע׳ קעז. ושם, שזהו בדוגמת הרצון לחיות, דזה שרוצה לחיות ואינו רוצה למות, הוא חד ממש.
59) אבל כללות הענין דבי׳ אחידא הי׳ אצלו בגילוי גם מקודם, כנ״ל סעיף א.
60) וע״פ מ״ש בפנים יומתק הלשון ״נשמתי בי׳ אחידא״, כי הענין דבי׳ אחידא הוא מצד (שרש) הנשמה שלמעלה מתורה.
61) ראה סה״מ תרע״ח ע׳ רפג. תרפ״ח ע׳ קב. וראה גם בהנסמן בסה״מ מלוקט ח״ב ע׳ קמו [סה״מ בראשית ח״א ע׳ שנח] הערה 16.
62) ע״ד לשון אדה״ז בתניא פמ״ד (סג, א) בנוגע למשה רבינו.
63) להעיר, שהדוגמא בש״ס ופוסקים (נסמן לעיל הערה 11) על ״תורתו אומנתו״ היא מרשב״י וחבריו.
64) להעיר מתניא פ״ה (ט, ב) שע״י התורה נעשה יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו כו׳.
65) ראה סד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ תכ): ענינו הי׳ לגלות בחי׳ פנימיות התורה כו׳.
66) אגרת הקודש המפורסמת דהבעש״ט, נדפסה גם בריש ס׳ כתר שם טוב.
67) ח״ג קכד, ב (ברע״מ), ע״פ הגירסא באגה״ק רסכ״ו (קמב, א).

__________

*) הגהות מיימוני לרמב״ם הל׳ תפלה פ״ג ה״ד אות ג. זהר ח״א רל, א.

*) ולהעיר, שגם בנוגע לכלים – שבעבודת האדם הו״ע המצוות, דביקות שלמטה מהתקשרות (ביאוה״ז שם) – אמרו ״איהו וגרמוהי חד״ (תיקו״ז בהקדמה ג, ב).

*) ראה במאמרי אדהאמ״צ שם (ע׳ תשפב-ג), ובהמשך תער״ב שם, שבההתקשרות דאופן הא׳ התורה היא כמו ״ממוצע המפסיק״, ובההתקשרות דאופן הב׳ היא ״ממוצע המחבר״. – והרי עיקר החידוש בהמאמר ״תלת קשרין״ הוא זה שהתורה היא ״ממוצע המחבר״.

[סה"מ ימי הספירה ע' קנ ואילך]

כעין שיחה. הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בקונטרס ל״ג בעומר תשמ״ט, ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״ג ע׳ קנא ואילך. הפתח דבר, וכן הנחה בלתי מוגה מהמאמר, נדפס לקמן בהוספות.

סגירת תפריט