בס״ד. מוצאי ש״פ שמות, כ״ג טבת, מבה״ח שבט ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו ראובן שמעון וגו׳¹. וידוע דיוק רבינו הזקן בעל ההילולא בספרו תורה אור עה״פ², דבפרשת ויגש³ נאמר ג״כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו [ויתירה מזו, שם מסופרים פרטים נוספים על דבר ביאתם למצרים], וצריך להבין למה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה. גם צריך להבין למה מקדים ואלה שמות בני ישראל, דהוה לי׳ לומר שראובן ושמעון וגו׳ באו את יעקב איש וביתו למצרים. ומשמע מזה, שענין השמות (שמות בני ישראל) הוא ענין עיקרי כאן. וכן מובן מדרשת רז״ל⁴ שבשביל ד׳ דברים נגאלו ישראל ממצרים שלא שינו את שמם כו׳, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, שגם מזה מובן שענין השמות הוא ענין עיקרי, וצריך להבין הענין בזה. עוד מדייק בתו״א, דצריך להבין השינויים מהתם (פ׳ ויגש) להכא (פ׳ שמות), דכאן נאמר הבאים מצרימה את יעקב, ובויגש נאמר הבאים מצרימה יעקב. ועוד, ששם נאמר בני ישראל גו׳ יעקב ובניו, שכולל יעקב ג״כ בכלל בני ישראל, והרי יעקב הוא ישראל עצמו וא״כ איך נקרא בני ישראל. ומבאר בתו״א שם, דהנה כתיב⁵ ירד ירדנו כו׳ ירידה אחר ירידה, וכן ביציאת מצרים וגאולה כתיב⁶ ואנכי אעלך גם עלה כו׳, היינו ב׳ עליות, שהוא עילוי אחר עילוי. וכיון שבמצרים היו ב׳ ירידות, לכן הוכפלה הירידה בתורה (בפ׳ ויגש ובפ׳ שמות).

וממשיך בתו״א, ובאמת ביציאת מצרים לא נתעלו רק פעם אחת כו׳, אך כי עלי׳ זו השנית רומזת על גאולה העתידה להיות במהרה בימינו אמן. ומה שגם גאולה זו נרמזה בעת הירידה למצרים עם גאולת מצרים, מבאר שם, דהנה כתיב⁷ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, שמקיש הכתוב ענין גאולה אחרונה ליציאת מצרים. והוא שכמו שכל עיקר תכלית המכוון בגלות מצרים כו׳ הי׳ בכדי לזכות לקבלת התורה כו׳, וכמ״ש⁸ וזה לך האות גו׳ בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, כך כל אריכות הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימיות התורה שיהי׳ לעתיד לבוא, כי במתן תורה הי׳ קבלת התורה הנגלית אבל פנימיות טעמי התורה יהי׳ הגילוי שלהם לעתיד לבוא כו׳⁹. וכן בענין השיעבוד והגלות שנאמר בגלות מצרים¹⁰ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה קאי גם על זמן האחרון כו׳, בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא כו׳¹¹, היינו שהשיעבוד עתה (בתור הכנה להגילוי דלעתיד לבוא) הוא בלימוד התורה שבע״פ, שהיא בבחי׳ בלי מספר, וכמארז״ל¹² עה״פ¹³ ועלמות אין מספר, דקאי על מימרות האמוראים כו׳.

וממשיך בתו״א שם, והנה להבין ענין ליבון הלכתא ואיך עי״ז יהי׳ הגילוי לעתיד לבוא, יש להקדים פירוש וענין מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול. כי הנה תכלית ירידת הנשמה לעולם הזה ירידה צורך עלי׳ היא כדי לחזות בנועם ה׳¹⁴ כו׳. אך הנה הנשמה היא נבראת ובעל גבול ואי אפשר לנפש לקבל הארת תענוג העליון (נועם ה׳) שהוא בלי גבול עדי עד, אלא ע״י התלבשות אור התענוג בכלי כו׳ שהוא אור תורה כו׳. ולכן ע״י התורה תוכל הנשמה להשיג שמו הגדול כו׳, כי כל הגילויים שלמעלה נמשכים למטה בבחי׳ הארה ושם, ולכן גם הכלי לקבל הארה זו הוא ע״י התורה ומצוותי׳, דכל התורה היא שמותיו של הקב״ה (כמ״ש הרמב״ן בהקדמת פירושו על התורה, בשם הזהר¹⁵), וגדול לימוד שמביא לידי מעשה¹⁶. וממשיך¹⁷, ובזה יובן מ״ש בזהר¹⁸ דכל התורה ומצוות הוא לאתקנא רזא דשמי׳, כי הנה יש ז׳ שמות שאינם נמחקים¹⁹ והיינו שם א-ל בחסד וכו׳²⁰, וכדי להמשיכו ית׳ להתלבש במדותיו כו׳ הוא ע״י התורה ומצוות, שע״י התורה ומצוות מתקנין השם שנמשך להתלבש במדותיו. ויתירה מזו, שמתקנין בחי׳ רזא דשמי׳, שמו הגדול, שם הוי׳ שהוא שם העצם²¹.

וממשיך בתו״א וז״ל, אך עיקר הפירוש לאתקנא רזא דשמי׳ היינו להמשיך מבחי׳ שמו הגדול שהוא בחי׳ א״ס, עכ״ל. ויובן זה ע״פ המבואר בדרוש בעל ההילולא שנתגלה לאחרונה ונדפס בימים אלו ממש²² (ובכמה דרושים²³) בביאור התואר א״ס, וז״ל, הנה ידוע החקירה בספרי המקובלים הקדמונים למה נקרא אין סוף דוקא ולא אין לו תחילה כו׳, אך הנה מה שתירצו בזה אינו אמת דהרצון כבר נחשב בחי׳ מציאות [וציור], ולא יתכן לקרותו בשם א״ס שהוא אור פשוט בתכלית האחדות הפשוטה שלמעלה מבחי׳ איזה מציאות ונקרא בעל הרצון כו׳. אך האמת הוא דשם זה אור א״ס הכוונה על בחי׳ האור והזיו שהי׳ ממלא כל החלל ואח״כ נעשה בחי׳ הצמצום הנקרא מקום פנוי כו׳, ועל בחי׳ האור בלבד שייך לקרות לשון א״ס ולא לשון אין לו תחילה, כי בחי׳ האור הוא רק בחי׳ ההתפשטות מן העצם [היינו השפעה וגילוי] ואינו בחי׳ עצמיות [ולכן אין שייך בו לשון אין לו תחילה, כי יש לו תחילה, שהוא העצם]. וממשיך לבאר שם ענין הצמצום הראשון שהי׳ באוא״ס, שפעל ב׳ ענינים. א׳ שיוכל להיות בחי׳ קו וחוט אח״כ במדה וגבול, ב׳ שאחר הצמצום הזה נשאר בחי׳ רשימו בחלל כו׳. דמבחי׳ הרשימו הזאת נמשך שרש התהוות הכלים, ומבחי׳ הקו והחוט נמשך שרש כל האורות כו׳ (כמבואר בארוכה בדרוש זה ובהדרושים בלקו״ת²⁴ המבארים ענינים אלו).

וזהו פירוש ואלה שמות בני ישראל גו׳, דאלה מורה על הגילוי ושמות הו״ע שמות ממש, היינו להמשיך בחי׳ אור א״ס הנ״ל למטה²⁵. וזהו ענין שמות בני ישראל הבאים מצרימה, דקאי על זמן הגלות, כי יש בחי׳ מצרים דקדושה למעלה, מצרים לשון מיצר, בחי׳ העלם והסתר (והוא בחי׳ הצמצום הנ״ל), ומזה נמשכים מיצרים וגבולים דלעו״ז, עד לארץ מצרים כפשוטה שהיא ערות הארץ²⁶ גם בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. ושם צריך להיות לאתקנא רזא דשמי׳, היינו דמכיון ששם השם הוא באופן של רז וסוד, בהעלם, דאותותינו לא ראינו²⁷, הנה אז ע״י מעשינו ועבודתינו בקיום התורה ומצוות, נעשה אלה שמות, גילוי בחי׳ השם, עד לגילוי בחי׳ שמו הגדול. וע״ד מה שמגלות מצרים באו לגילוי שם הוי׳ במתן תורה, כמ״ש²⁸ וירד הוי׳ על הר סיני, עד״ז ע״י מעשינו ועבודתינו עתה בתורה ומצוות, מאירים את חושך הגלות, ומכינים את העולם כולו להגילוי דלעתיד לבוא שאז לא יכנף עוד מוריך גו׳²⁹. ועד״ז בבני ישראל, שע״י העבודה עתה נעשים כלים ראויים לקבלת פנימיות התורה לעתיד לבוא. וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דכשם שע״י העבודה בגלות מצרים, שהיא כור הברזל, באו להגילוי דמתן תורה שהוא מעין הגילוי דלעתיד לבוא (כמבואר בתניא³⁰), שאז הי׳ בגלוי מתן תורה דתורה הנגלית, ושאר חלקי התורה נשארו בנסתר³¹, עד״ז ע״י העבודה עתה בזמן הגלות באים לגילוי פנימיות התורה.

ועוד יש לומר בפירוש ואלה שמות בני ישראל, ע״פ המבואר בדרושי בעל ההילולא בתו״א בהוספות לפ׳ ויחי³², שענין קריאת השם הוא למעלה מהמשכה מהעלם אל הגילוי, דע״י קריאת שם עושים (מאַכט מען אויף) ענין חדש. ומבאר שם ענין העשר ספירות הגנוזות בהעלם, ומבאר דקודם הקריאה בשם אינו גם בהעלם כו׳, וע״י הקריאה עושים (מאַכט מען אויף) את השם. וזהו ואלה שמות, דלא רק שמתקן את השם שכבר ישנו, לאתקנא רזא דשמי׳, אלא יתירה מזו, שממשיך גילוי אור חדש.

והענין בעבודה, הנה ענין מצרים בעבודת האדם הוא, כביאור בעל ההילולא³³, שפרעה (מלך מצרים) הוא אותיות הערף. היינו, שעניני הפנימיות (פנים) של איש ישראל, שהם עניני אלקות ויהדות (תורה ומצוות), אינם בגלוי, אלא עניני העורף שמאחורי הפנים, היינו שיש לו רצון לענינים אחרים, ובזה גופא בירידה אחר ירידה כו׳. וגם כאשר עסוקים בעניני אלקות, הרי זה כמ״ש³⁴ כי פנו אלי עורף ולא פנים, היינו שגם כאשר פנו אלי, הפני׳ היא בעורף כו׳. ומפרעה אותיות הערף (שהוא מלך מצרים) נמשך ענין של מצרים מלשון מיצרים וגבולים, שיש אצלו מדידה והגבלה בעבודתו לקונו, ועי״ז חסר אצלו בהעבודה דכל מעשיך יהיו לשם שמים ובכל דרכיך דעהו³⁵, כי אין זה אצלו בכל (כל מעשיך וכל דרכיך) אלא במדידה והגבלה. ומזה שיש חלל ומקום פנוי וצמצום, נמשך אח״כ שרש ומקור הדינים, עד למיצרים וגבולים כפשוטם בארץ מצרים, ובזה צריך להיות העבודה דאלה שמות בני ישראל.

וזהו ענין עבודת כל נשמה שירדה למטה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, הבאים מצרימה, ובזה גופא בזמן הגלות ובאופן דאותותינו לא ראינו עד לגלות כפשוטו, הנה גם במעמד ומצב זה יש לה הכח לאתקנא רזא דשמי׳ עד להמשכת ענין חדש. כי אנכי ארד עמך מצרימה⁶, אנכי דלא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל³⁶, ואנכי אעלך גם עלה, דהקב״ה עוזרו³⁷, ופועל את כל הענינים. שפועל המשכת שם חדש (כנ״ל מתו״א ד״ה ואני נתתי לך גו׳ אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי), ועאכו״כ שפועל לאתקנא רזא של השם שכבר ישנו. ומהמשכה זו נעשה ואנכי אעלך גם עלה, דכשם שכבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה³⁸ בימי צאתך מארץ מצרים, תהי׳ גם העלי׳ השני׳ ע״י משיח צדקנו, בקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב. ויתקיים היעוד³⁹ ישקני מנשיקות פיהו דקאי על טעמי תורה שיתגלו לעתיד לבוא⁹, תורתו של משיח, פנימיות התורה. וע״י יפוצו מעיינותיך חוצה אתי מר⁴⁰ דא מלכא משיחא, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (שמות א, א).
2) ריש פרשתנו (מט, א ואילך).
3) מו, ח.
4) ויק״ר פל״ב, ה.
5) מקץ מג, כ.
6) ויגש מו, ד.
7) מיכה ז, טו.
8) פרשתנו ג, יב.
9) ראה פרש״י שה״ש א, ב.
10) פרשתנו א, יד.
11) זח״ג קנג, א (ברע״מ).
12) שהש״ר פ״ו, ט [ב]. וראה לקו״ת שה״ש מ, ריש ע״ב.
13) שה״ש ו, ח.
14) ל׳ הכתוב – תהלים כז, ד.
15) ראה זהר ח״ב פז, סע״א. ח״ג עג, א.
16) קידושין מ, ב.
17) מט, ד.
18) הובא בשם הזהר גם בתו״א יתרו סז, ד. ובכ״מ – נסמנו בסה״מ בראשית ח״א ע׳ רכב.
19) שבועות לה, סע״א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ו ה״ב.
20) ראה ע״ח שער (מד) השמות פ״ג ופ״ו. וראה זח״ג רצו, א. פרדס שער (ב) השמות פ״ה-ח. שם פ״י-יא.
21) כס״מ הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז. פרדס שער (יט) שם בן ד׳ פ״א. מו״נ ח״א פס״א ואילך. עיקרים מאמר ב׳ פכ״ח.
22) ד״ה להבין ענין אור א״ס תקס״ז (מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ כב).
23) ראה הנסמן במ״מ לשם (ס״ע תנד-ה).
24) ויקרא (הוספות) נא, ב ואילך.
25) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד) ערך אוא״ס (ה) סי״ג-יד (ע׳ תקח ואילך).
26) מקץ מב, ט. יב.
27) תהלים עד, ט.
28) יתרו יט, כ.
29) ישעי׳ ל, כ. וראה תניא פל״ו (מו, א).
30) שם.
31) ראה תו״א ויגש מד, ד. ובכ״מ.
32) קג, ב ואילך. וראה סה״מ תש״ט ע׳ 19.
33) תו״א וארא נח, ב. לקו״ת צו טז, ב. שה״ש לו, א.
34) ירמי׳ ב, כז. וראה לקו״ת אחרי כו, ד. ובכ״מ.
35) אבות פ״ב מי״ב. משלי ג, ו. וראה רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א.
36) ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
37) ראה זהר ח״א קסז, ב. ח״ג יא, א. רנז, ב. לקו״ת פינחס פ, ב. פ׳ ראה לא, ד.
38) תניא פל״ו (מו, א).
39) שה״ש שבהערה 9.
40) אגה״ק דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.

[סה"מ שמות ח"א ע' סז ואילך]

נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ עד ואילך.