יא) בראשית ברא – ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשכ״ה

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשכ״ה

הנחה בלתי מוגה

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, ופירש״י אמר ר׳ יצחק לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם2 כו׳ משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים3, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם כו׳ כל הארץ של הקב״ה היא כו׳ וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. וצריך להבין, הרי תורה היא ספר הוראות ודינים, דתורה מלשון הוראה4, ומהי השייכות דכח מעשיו הגיד לעמו כו׳ לענין תורה מלשון הוראה. וביותר יוקשה, שהתחלת התורה היא מענין כח מעשיו. והיינו דאף אם נאמר שמצד איזה טעם צריך להיות הענין דכח מעשיו בתורה, מ״מ ההתחלה הוצרך להיות מהחודש הזה לכם. שהרי תורה היא בסדר דמלמעלה למטה, ובמילא ההתחלה הוצרך להיות מענין דעת עליון ויחודא עילאה (שהו״ע החודש הזה לכם, שלמעלה מבחי׳ עולם5), ואח״כ בנוגע להנהגת העולם, כח מעשיו כו׳, ומה טעם פתח בבראשית.

ויובן6 זה בהקדים בקשת דוד המלך גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך7. שבקשת דוד המלך אינה על נגלה דתורה, דעל נגלה דתורה אין צריך בקשה מיוחדת, כי ניתנה בהשגה. וע״ד כשאדם אומר איזה דבר שכל, שרצונו הוא שהשומעים יבינו את השכל, דאם לא כן לא הי׳ אומר את השכל, שעד״ז למעלה, הכוונה בנתינת התורה היא שהתורה תבוא בשכל והשגה, ואין צריך על זה בקשה מיוחדת, ורק שצריך לזה יגיעה, יגעתי ומצאתי8, ובפרט אשר עיקר ענין לימוד התורה הוא בכדי שתביא למעשה המצוות, שהלימוד צריך להיות באופן שיביא לידי מעשה9, ובמעשה המצוות מחוייב כאו״א מישראל, שכל אחד צריך לקיים את המצוות, אלא שישנם מצוות שהוא מקיים בעצמו וישנם מצוות שאופן קיומו אותם הוא מצד זה שכל אחד מישראל כלול מכל ישראל10, וקיום המצוות בא ע״י לימוד התורה, שבתורה ישנם כל המצוות, וכמ״ש11 זאת התורה אדם, דכמו שבאדם ישנם רמ״ח אברים ושס״ה גידים, כן בתורה ישנם רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת12, וע״י לימוד התורה (הרמ״ח מצוות עשה והשס״ה מצוות ל״ת שבה) בא לקיום המצוות. שמצד זה מוכרח להיות השגה בתורה, דכאשר חסר ההשגה בתורה הנה אז קיום המצוות (הבאות ע״י הלימוד) אינו כדבעי. ומכיון שבשביל קיום המצוות צריך להיות ההשגה דתורה, נוסף על זה שלימוד התורה עצמה היא מצוה, הרי אין צריך לבקשה מיוחדת שתהי׳ השגת התורה. דמכל זה מוכרח אשר בקשת דוד גל עיני גו׳ אינה על נגלה דתורה, כי אם על פנימיות התורה. דזהו ג״כ מה שאומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, נפלאות דוקא. וידוע13 ההפרש בין פלא לריחוק, שפלא הוא נעלה יותר מריחוק, דזהו מ״ש14 לא נפלאת היא ולא רחוקה היא, אשר לא רק שלא נפלאת היא אלא גם שלא רחוקה היא. ועל בחי׳ נפלאות שבתורה הוא שמבקש דוד המלך גל עיני גו׳. והענין הוא, דהנה כתיב זאת התורה אדם, ונת״ל שהתורה נמשלה לאדם. וכמו שבאדם ישנו גוף ונשמה, ובנשמה עצמה ישנם כמה מדריגות כמאמר15 חמשה שמות נקראו לה, כן גם בתורה ישנו גוף התורה ונשמתא דאורייתא, ובנשמת התורה עצמה ישנם בכללות שני בחינות, נשמתא ונשמתא לנשמתא16, דנשמה הוא כללות נר״נ ונשמתא לנשמתא הוא בחי׳ חי׳ וכוללת גם בחי׳ יחידה. וכמו שבאדם ישנם גם לבושים (שמלבד הגוף והנשמה ישנם ג״כ לבושים), כן בתורה ישנם לבושים דאורייתא, גופא דאורייתא ונשמתא דאורייתא. שהלבושים דתורה הם הסיפורי מעשיות שבתורה, וגופא דאורייתא הם הלכות התורה. וכדאיתא במשנה17 לענין הלכות שבתורה, הן הן גופי תורה. שהסיפורים שבתורה נקראים בשם לבושים, כי הם רק ענין חיצוני (בגילוי), דאף שהם מורים על ענינים נעלים ביותר, וכמו הז׳ מלכים18 ומלך השמיני הדר19 שמורים על ז׳ מלכין קדמאין דתהו20. ומלך השמיני הו״ע התיקון21, וכן המנחה ששלח יעקב לעשו שהו״ע הקרבנות כמו שהם מצד התהו כמבואר בתורה אור22, הרי כל זה הוא בהעלם, ומה שנראה בגילוי הוא רק סיפורים בלבד, שלכן נקראים בשם לבושים, כי הם דוגמת לבושי האדם, שהלבושים עם היותם לפי מדת האדם הם רק ענין חיצוני בלבד. אך הלכות התורה (שגם בגילוי כו׳23) נקראים בשם גופי תורה. אמנם נשמתא דאורייתא הו״ע סודות התורה, ובהם נשמתא ונשמתא לנשמתא כנ״ל, כן גם בסודות התורה, ישנם רזין ורזין דרזין. ועל זה הוא בקשת דוד המלך ואביטה נפלאות, שקאי על סודות התורה, נשמתא ונשמתא לנשמתא, שנקראים בשם נפלאות, שעל זה צריך לבקשה מיוחדת שיבוא בהשגה. דעל בחי׳ גליא דתורה, שהיא גופי תורה כנ״ל, אין צריך לבקשה מיוחדת, כי גליא דתורה היא בהשגה מצד עצמה, אבל בחי׳ נשמתא דאורייתא שהיא נעלה באין ערוך מגופי תורה, וכמו באדם שהנשמה והגוף הם באין ערוך וקישור הנשמה בהגוף הוא רק בכח המפליא לעשות24, אינה בהשגה מצד עצמה, וצריך לבקשה מיוחדת. דאף שגם סודות התורה הם במציאות, מ״מ צריך להבקשה גל עיני. דהנה איתא במדרש פ׳ וירא25 הכל בחזקת סומין עד שהקב״ה פותח את עיניהם וראי׳ ממ״ש26 ויפקח אלקים את עיני׳ ותרא באר. ומה הבאר שהוא במציאות גשמית בעולם הזה ומ״מ הוצרך שיהי׳ ויפקח אלקים את עיני׳, הרי מכל שכן בענין סודות התורה, שצריך להיות גל עיני.

וזהו כללות ההפרש בין אירוסין לנישואין שבתורה27, שעכשיו הוא רק ענין האירוסין ולעתיד יהי׳ ענין הנישואין כמ״ש28 ביום ההוא תקראי אישי. וכמו שבגשמיות ההפרש שבין אירוסין לנישואין, שאירוסין הוא רק ענין חיצוני בלבד, שאין בה ענין היחוד כו׳ והולדה בדומה לו, ורק מה שאוסרה אכולי עלמא29, שהוא רק ענין חיצוני בלבד, ובנישואין הו״ע היחוד וזיווג עד אשר והיו לבשר אחד30 עד אשר מוליד בדומה לו, כמו״כ הוא ההפרש שבין אירוסין לנישואין דתורה, שאירוסין דתורה הוא רק המשכה חיצונית ונישואין דתורה הוא המשכה פנימית. דזהו מה שלעתיד יהי׳ ענין הנישואין31, כי אז יהי׳ המשכה פנימית.

והענין32 הוא, דהנה המשכת התורה באה בכמה מדריגות. ועד״מ בהמשכת השכל, שתחילת ההמשכה מכח המשכיל היא הברקה לבד, ברק המבריק, ואח״כ באה בנקודה שכלית, אבל גם הנקודה שכלית יכולים להטותה לכל צד ולהסבירה בכמה אופנים, ואח״כ באה לבחי׳ בינה, שהיא השגה מפורטת ושכל מסוים. דג׳ ענינים אלו נקראים בשם אור מים רקיע. שהשגת הבינה היא בחי׳ רקיע, אגלידו מיא33, כי ההשגה דבינה הוא שכל מסוים כנ״ל, והנקודה שכלית היא דוגמת המים, שהמים מצד עצמם אזלי וניידי לכל צד וגם אין להם ציור וצבע מפורט, עד אשר נותנים אותם בכלי שאז נעשה בהם הציור של הכלי, אך גם אז הרי אפשר ליתנם בכלי אחר ולשנות ציורם, שכן הוא בהנקודה שכלית שאפשר להטותה לכל צד כו׳ כדוגמת המים. ובחי׳ ההברקה שלמעלה מהנקודה שכלית היא דוגמת האור, דאור אינו בבחי׳ מציאות כלל. וזהו סדר ההמשכה דשכל, הברקה נקודה והשגה, כי כל המשכה היא בהסדר דאור מים ורקיע. וע״ד שהוא בהמשכת הטיפה34, שבתחילה כשהטיפה היא במוח, אינה שום מציאות עדיין, בחי׳ אור, ואח״כ נעשית בחי׳ מים, דעם היותה מציאות אין בה ציור מפורט, שלכן עד ארבעים יום מועלת תפילה לשנות מנקבה לזכר וכו׳35, ורק אחרי שהיתה ברחם הנוקבא (דנוקבא היא בחי׳ בינה) ארבעים יום, אז נעשית בציור מפורט ואינה מועלת תפילה, דזהו ענין רקיע אגלידו מיא. דכמו״כ הוא בכל המשכה והמשכה שבאה בג׳ מדריגות אלו, דגמר ההמשכה הוא בחי׳ רקיע, ציור מפורט, ומקודם לזה צריך להיות בחי׳ מים, ומקודם לזה בחי׳ אור. דזהו מה ששר הגשמים (מים) נקרא בשם אור, כמארז״ל36 בכל מקום שנאמר אורה באליהו בגשם הכתוב מדבר, לפי ששרש המים הוא בחי׳ אור. וג׳ בחינות אלו ישנם בכל המדריגות, עד למדריגות הכי נעלות. וכמארז״ל37 ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה, והו״ע המשכת התורה כמו שהיא מצד עצמה למעלה מההמשכה שבאה ע״י אתערותא דלתתא, וכידוע38 ההפרש שבין ג׳ שעות ראשונות הקב״ה יושב ועוסק בתורה לענין כל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו39, דמה שאמרו הקב״ה קורא ושונה כנגדו הו״ע המשכת התורה שבאה ע״י אתערותא דלתתא (כנגדו), ומה שהקב״ה יושב ועוסק בתורה הו״ע המשכת התורה מצד עצמה, והוא בחי׳ התורה כמו שהיא בבחי׳ עתיק שבבחינה זו אין מגעת אתערותא דלתתא40, הנה גם בבחינה זו דתורה ישנם ג׳ המדריגות אור מים רקיע, דזהו מה שאמרו ג׳ שעות כו׳, דג׳ שעות הו״ע ג׳ מדריגות אלו.

והנה ההמשכה דתורה שבכתב לתורה שבע״פ הוא ג״כ בהסדר דג׳ ענינים אלו. דתורה שבע״פ הוא הגילוי דתורה שבכתב, שכל הענינים שבתורה שבע״פ ישנם בתורה שבכתב וכמאמר מנא הני מילי אמר קרא, אלא שבתורה שבכתב הוא בהעלם והגילוי הוא בתורה שבע״פ. שבין הדינים שבתורה ובין פירושי המקראות הוא בתורה שבע״פ דוקא, דתורה שבע״פ מפרשת את המקראות וכן מגלה את רצון העליון שבההלכות כו׳. אמנם זה מה שנמשך בתורה שבע״פ הוא רק בחי׳ החיצוניות דתורה שבכתב, דבכללות הו״ע האותיות שבתורה, ואף שר׳ עקיבא הי׳ דורש על כל קוץ וקוץ תלי תילים של הלכות41, הרי זהו רק בחי׳ קוץ של האות אבל לא טעמי תורה, וגם בחי׳ הקוצים דתורה שהי׳ ר׳ עקיבא דורש, הנה זהו רק אופן לימודו של ר׳ עקיבא, אבל בכללות הנה מה שנתגלה בתורה שבע״פ מתורה שבכתב הוא רק ענין האותיות והנקודות, שמצד גילוי האותיות והנקודות ישנם ב׳ הדיעות אם יש אם למקרא או יש אם למסורת42. ובענין הנקודות גופא הנה מה שנתגלה בתורה שבע״פ הוא רק מעט מזעיר, ונקודות אלו שנתגלו43 הם השייכים להאותיות, ובדוגמת בחי׳ נפש שהיא חלק הנשמה השייכת להגוף, אבל כללות הנקודות לא נתגלו, ובפרט בחי׳ התגין שלמעלה מהנקודות, ורק ר׳ עקיבא הי׳ דורש על כל קוץ וקוץ כו׳ אבל זהו רק אופן לימודו של ר׳ עקיבא כנ״ל, וגם ר׳ עקיבא הי׳ דורש רק על כל קוץ וקוץ שהו״ע התגין, אבל טעמי תורה לא נתגלו44. וזהו ענין ג׳ הבחינות אור מים רקיע בההמשכה מתורה שבכתב לתורה שבע״פ, שהגילוי דתורה שבע״פ הוא בחי׳ רקיע, אגלידו מיא, כי בתורה שבע״פ בא הכל בציור מפורט בהלכה מסוימת. דבתורה שבכתב (גם זה מה שבא בגילוי אח״כ בתורה שבע״פ) אינו ציור מפורט, וכמו המים שיכולים להטותם לכל צד, כן הוא גם בההלכות שבתורה שבכתב שאינם בציור מפורט, עד אשר אפשר להיות בהם חילוקי דיעות דבית שמאי ובית הלל שאלו ואלו דברי אלקים חיים45. דכל זה הוא הבחינה דתורה שבכתב שבא אח״כ בגילוי בתורה שבע״פ, דבחינה זו נקרא בשם מים, שהמים באים אח״כ בציור בחי׳ רקיע אגלידו מיא, אמנם בחי׳ טעמי תורה שלא נתגלו כלל, הם דוגמת האור, שאינו שייך לגילוי כלל.

ובזה יובן ענין האירוסין ונישואין שבתורה, ומה שעכשיו הוא רק בחי׳ אירוסין ולעתיד יהי׳ בחי׳ נישואין. דהנה מה שמתגלה עכשיו מתורה שבכתב בתורה שבע״פ הוא רק בחי׳ חיצוניות לבד, וכנ״ל שבחי׳ התורה שבכתב כמו שבאה בתורה שבע״פ הוא בחי׳ רקיע בציור מפורט ולא כמו שהיא בתורה שבכתב עצמה, דשם הוא בחי׳ מים למעלה מציור. ולכן נקרא בשם אירוסין, דאירוסין הוא המשכה חיצונית לבד כנ״ל. משא״כ לעתיד יהי׳ גילוי בחי׳ המים דתורה שבכתב, וכמ״ש46 ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים, דבארץ שהוא תורה שבע״פ יהי׳ גילוי בחי׳ המים. דהנה מבואר בתו״א (פרשת בראשית)47 ששמים וארץ הם תורה שבכתב ותורה שבע״פ, שמים תורה שבכתב וארץ תורה שבע״פ. דזהו מה שאיתא במדרש48 ששמים הוא שם מים, כי תורה שבכתב היא בחי׳ מים כנ״ל. הנה ההשפעה משמים (תורה שבכתב) לארץ (תורה שבע״פ) עכשיו הוא רק בחי׳ חיצוניות בלבד, שאינו מתגלה בחי׳ המים עצמם ורק כמו שבאים בציור דבחי׳ רקיע כנ״ל, אבל לעתיד יהי׳ ומלאה הארץ דעה את הוי׳ כמים לים מכסים, שבארץ, בחי׳ תורה שבע״פ, יתגלה בחי׳ המים דתורה שבכתב, שהוא בחי׳ הפנימיות. וזהו מה שלעתיד יהי׳ בחי׳ נישואין, דנישואין הו״ע המשכה פנימית, כנ״ל. והנה מבואר בתניא49 אשר כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו, שמזה מובן אשר גם עכשיו ישנו דוגמת ומעין הנישואין דלעתיד. וזהו ענין שמיני עצרת, דבשמיני עצרת הו״ע היחוד, המשכת הטיפה, שהוא דוגמת ומעין המשכת הנישואין דלעתיד.

והנה בכדי לפעול בהארץ שתקבל הגילוי דתורה שבכתב, ובפרט שתקבל הגילוי דמים לעתיד, הנה על זה כתיב50 והאיתנים מוסדי ארץ, והאיתנים אותיות והתנאים51, הנה הם המייסדים את הארץ שתוכל לקבל עד לבחי׳ המים, בחי׳ הפנימיות. והענין הוא52, דהנה ידוע שאיתן הוא בחי׳ עצם הנשמה53, דאיתן הוא מלשון יושן וחוזק54 שקאי על התוקף דעצם הנשמה, ומצד בחי׳ עצם הנשמה (שלמעלה מבחי׳ נשמה שבגוף5), ממשיכים בחי׳ נשמתא דאורייתא, בחי׳ הפנימיות דתורה, בגילוי בתורה שבע״פ. ועד״ז הוא גם בענין שמיני עצרת, דנת״ל שבשמיני עצרת הוא המשכת הטיפה מעין הנישואין דלעתיד, שהמשכה זו היא מצד עבודת עצם הנשמה שבחודש תשרי, שנקרא ירח האיתנים55, שהעבודה דראש השנה היא קבלת עול שמצד עצם הנשמה כמבואר במאמרים הקודמים56, וכן העבודה דיום כיפור היא תשובה שמצד עצם הנשמה, ובחינה זו באה אח״כ בגילוי בסוכות וכמ״ש57 בכסה ליום חגינו, דזה מה שבראש השנה ויום כיפור הוא בכסה הוא בחג הסוכות, ליום חגינו, הוא בגילוי58. דזהו מ״ש59 כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, דאזרח קאי על בחי׳ עצם הנשמה, בחי׳ איתן, דזהו מה שאזרח הוא באל״ף לשון עתיד כי גילוי בחי׳ איתן יהי׳ לעתיד, וכידוע תורת אדמו״ר הזקן60 עה״פ61 משכיל לאיתן האזרחי. וזהו כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, דבסוכות נמשך בחינה זו בגילוי, ועוד יותר שהוא באופן של התיישבות, דזהו מ״ש ישבו בסוכות. הנה מצד העבודה דראש השנה, יום כיפור וסוכות, שהוא העבודה שמצד עצם הנשמה, בחי׳ איתן, נמשך אח״כ בשמיני עצרת ענין הנישואין, כנ״ל.

והנה משמיני עצרת ושמחת תורה שהו״ע המשכת הפנימיות, בא אח״כ הגילוי (לאחרי שמח״ת23), שגם בבחי׳ ארץ נמשך גילוי הפנימיות. וזהו מה שאחרי שמחת תורה קוראין בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שהו״ע כח מעשיו הגיד לעמו, שהוא גילוי הכח דבחי׳ איתן שבנשמה שנמשך עד למטה מטה, לבחי׳ ארץ, בעבודת הבירורים שמבררים את המטה, שבזה דוקא מתגלה בחי׳ איתן. והנה נתבאר במאמרים הקודמים בענין כי תצא למלחמה על אויביך62, שבשביל עבודת הבירורים צריך להיות נתינת כח מלמעלה, דזהו מ״ש62 ונתנו הוי׳ אלקיך בידך. וזהו מה שפירש״י וברצונו נתן לנו, שהוא הנתינת כח מלמעלה כו׳63.

__________

1) ריש פרשתנו (בראשית א, א). לכללות מאמר זה – ראה ד״ה ביום השמיני שלח והמאמרים שלאח״ז תרל״ו (סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ תמו ואילך). המשך חייב אדם לברך תרל״ח פכ״ג-כה (ע׳ לט ואילך).
2) בא יב, ב.
3) תהלים קיא, ו.
4) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
5) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
6) בהבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 1. וראה גם אוה״ת (יהל אור) לתהלים ס״ע תנט ואילך. ד״ה גל עיני דש״פ אמור תשל״ז (סה״מ ימי הספירה ע׳ קפו ואילך).
7) תהלים קיט, יח.
8) מגילה ו, א.
9) קידושין מ, ב.
10) ראה לקו״ש ח״ל ע׳ 217. וש״נ.
11) חוקת יט, יד.
12) ראה תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. וראה זח״א קע, ב.
13) ראה סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ רפט ואילך. לקמן ע׳ רלה ואילך.
14) נצבים ל, יא.
15) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז.
16) ראה זח״ג קנב, א.
17) חגיגה י, א.
18) ראה וישלח לו, לא ואילך.
19) וישלח שם, לט.
20) ראה ל״ת להאריז״ל ס״פ וישלח. ע״ח שער (ט) שבה״כ פ״א ואילך. שער (יא) המלכים פ״א ואילך. ובכ״מ.
21) ראה ע״ח שער (ט) שבה״כ פ״ח. ועוד.
22) וישלח כד, א ואילך.
23) חסר קצת. המו״ל.
24) דרכי משה לטור או״ח ס״ו סק״ב. רמ״א או״ח שם סוס״א.
25) ב״ר פנ״ג, יד.
26) וירא כא, יט.
27) בהבא לקמן – ראה לקו״ת ברכה צד, א ואילך. שם צה, ד ואילך. וראה סידור עם דא״ח קלח, ג ואילך.
28) הושע ב, יח.
29) ראה קידושין ב, ב ובתוס׳ שם (ד״ה דאסר לה).
30) בראשית ב, כד.
31) שמו״ר ספט״ו.
32) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרל״ה שם ע׳ תנא ואילך. וראה הנסמן שם ע׳ תנד הערה 87.
33) ראה זח״א עז, א.
34) ראה גם ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד דרוש ה.
35) ראה ברכות ס, א.
36) ב״ר ספכ״ו.
37) ע״ז ג, ב.
38) ראה אוה״ת ענינים ע׳ קכא ואילך. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ס״ע רפג. תרכ״ז ע׳ תכט ואילך. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פס״ו (ע׳ עז) ואילך. סה״מ תרנ״ח ע׳ עג ואילך. סה״מ מלוקט ח״א ע׳ רכח ואילך. סה״מ ימי הספירה ע׳ פ-פא. ועוד.
39) תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
40) ראה תו״א בשלח סד, ג. סה, רע״א.
41) מנחות כט, ב.
42) קידושין יח, ב. וש״נ.
43) בזכרון אחדים שזה נאמר על כללות ענין הנקודות. המו״ל.
44) ראה סנהדרין כא, ב.
45) עירובין יג, ב.
46) ישעי׳ יא, ט.
47) א, ג. וראה גם לקו״ת ברכה צד, א. שם, ג.
48) ראה חגיגה יב, א. פרש״י פרשתנו א, ח.
49) רפל״ז.
50) מיכה ו, ב.
51) זח״ב קי, ב. וראה תו״א שמות מט, סע״ב ואילך. אוה״ת שמות ע׳ טו.
52) בכ״ז – ראה (נוסף לדרושים שבהערה 1) לקו״ת ר״פ ראה (יח, א ואילך). אוה״ת ראה ע׳ תרלה ואילך. סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רז ואילך. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ תע ואילך. ועוד.
53) ראה קונטרס לימוד החסידות ע׳ 5-6 (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ שלה-ו).
54) סוטה מו, א.
55) מלכים-א ח, ב.
56) ראה סד״ה זה היום שנה זו (סה״מ ראש השנה ע׳ קיד). ד״ה שיר המעלות ממעמקים שנה זו (סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ מד).
57) תהלים פא, ד.
58) סידור (עם דא״ח) רלה, ב. ובכ״מ. וראה גם לקו״ת ר״ה נד, ריש ע״ד.
59) אמור כג, מב.
60) הובא בקונטרס לימוד החסידות שם. וראה גם לקו״ת פ׳ ראה יח, סע״א. שמע״צ פח, ג. מאמרי אדה״ז הקצרים ס״ע עג-ד. תקס״ד ע׳ רלא. סה״מ תרכ״ו שם ע׳ רלז. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ שעה. שם ע׳ שפג. תרל״ו ח״ב ע׳ שסט. תרס״ד (קה״ת, תשנ״ד) ע׳ קסד. עת״ר ס״ע כט ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ קנז. סה״מ פר״ת ע׳ לח. תש״ג ע׳ 52. תשי״א ע׳ 58. סה״מ ויקרא ריש ע׳ קעב. סה"מ במדבר ח״ב ע׳ ריט-כ. סה"מ דברים ח״א ע׳ רלז. שם ע׳ שא. סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ קפב. שם ע׳ רב. ע׳ רכא. ע׳ רנא. ועוד.
61) תהלים פט, א.
62) ר״פ תצא (כ, א).
63) חסר סיום הענין. המו״ל.

[סה"מ בראשית ח"א ע' מט ואילך]

י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט