בס״ד. ש״פ במדבר, כ״ד אייר, מבה״ח סיון ה׳תשי״ז
הנחה בלתי מוגה
איש1 על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו2, דבפסוק זה נאמר הציווי על כללות ענין הדגלים. ואיתא במדרש3 דכאשר ראו ישראל, בשעת מתן תורה, את המרכבה וסדר המלאכים מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, נתאוו לזה ישראל שיהי׳ גם אצלם ענין הדגלים, והקב״ה מילא את בקשתם ואמר להם סדר הדגלים. והיינו דכל ענין הדגלים שהי׳ בישראל נמשך זה מהדגלים שישנו למעלה בהמלאכים ובהקב״ה, כמ״ש4 מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות5, שהוא הדגלים שבמלאכים, וגם בהקב״ה כמ״ש6 דודי צח ואדום דגול מרבבה, דגול מלשון דגלים, דעי״ז נעשה הדגלים גם בישראל. דזהו איומה כנדגלות, אשר אימת המלאכים וגם אימת הקב״ה, הנה אימה זו נעשה גם בישראל ע״י הדגלים. וזהו איש אל דגלו גו׳, דכאשר נתאוו ישראל לענין הדגלים מילאו להם את רצונם ותאוותם, ואמר להם הקב״ה איש על דגלו, איך שיהי׳ אצלם סדר הדגלים. ובכללות יש כאן ג׳ דיוקים בפסוק זה בסדר הדגלים, כמו שמבאר כ״ק מו״ח אדמו״ר בד״ה איש על דגלו7, א) לבית אבותם, ב) מנגד, ג) סביב לאוהל מועד.
ולהבין איך שייך דכאשר ראו ישראל הדגלים שבהמלאכים נתאוו לזה, והרי הנשמות הם למעלה מהמלאכים8, וא״כ איך שייך שיתאוו לעבודת המלאכים. הנה הענין בזה הוא, דיש הפרש בין עבודת המלאכים עצמם לענין הדגלים שבמלאכים, דבאמת הנשמות הם למעלה מהמלאכים ומה שנתאוו הוא לענין הדגלים שבהמלאכים, וכמו שמדייק במדרש9 מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו. והענין בכללות הוא דהנה המלאכים נושאות ומנושאות10, שע״י סדר עמידתם בהמרכבה שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה ושלשה פונים מזרחה11, שהוא ד׳ חיות המרכבה וכ״א מהם כלול מג׳ שהוא י״ב בקר, הנה עי״ז הם נושאים את הים שעומד עליהם מלמעלה11, וכמו״כ הם נושאים גם את הכסא והאדם שעל הכסא12 לבחי׳ לא אדם13. והגם אשר הם למטה מהים כמ״ש11 והים עליהם מלמעלה, וכמו״כ אינו מובן בזה שהם נושאות את הכסא והאדם שעל הכסא, והרי המלאכים נקראים בשם חיות ובהמות וא״כ הרי הם למטה מבחי׳ אדם. הענין בזה הוא, דעם היות אשר כמו שירדו הם למטה ביותר, אבל בשרשם הם מבחינה נעלית יותר, שהרי שרשם הוא מעולם התהו וא״כ הם למעלה מבחי׳ אדם בגימטריא מ״ה14, דשם מ״ה הוא שרש עולם התיקון, והמלאכים שהם מעולם התהו הם למעלה מבחי׳ אדם, ולזאת הם נושאות את הכסא. אמנם כל זה הוא מצד שרשם בלבד, אבל אחרי שבירת הכלים הרי הם נפלו למטה יותר, הנה על זה הו״ע הדגלים, מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו, דענין הדגלים הו״ע ההתכללות, ולא רק התכללות זה מזה כ״א ביטול במציאות כמ״ש לבית אבותם וכמשי״ת, הנה עי״ז הם עולים לשרשם. שהרי כל ענין שבה״כ הי׳ לפי שהיו ענפין מתפרדין כידוע בענין וימלך וימת15, אמנם ע״י ההתכללות הרי הם מתקנים את הענין דשבה״כ ועולות כל הניצוצות לשרשם, ועי״ז הם נושאים את הכסא. וזהו נושאות ומנושאות, שהם עצמם מתנשאות לשרשם ועי״ז הם נושאות.
והנה עד״ז יובן גם בענין השבטים, שהשבטים הם מרכבתא תתאה, כידוע ההפרש בין האבות להשבטים16 דהאבות הם מרכבתא עילאה באצילות והשבטים הם מרכבתא תתאה דבי״ע, ובפרטיות הוא בעולם הבריאה, דזהו ששם עלו שבטים17, שצריך להיות בהם עלי׳, לפי שמצד עצמם הרי מדריגתם הוא בבריאה, ומ״מ הם נושאות ומעלות בחי׳ הים העומד עליהם מלמעלה, שהוא בחי׳ מלכות דאצילות כמו שנעשה עתיק לבריאה ונעשה מקור להתהוות הבי״ע, דאופן ההתהוות הוא בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא ולכן הנה הנבראים מרגישים עצמם ליש, דלכן צריך לרומם ולהעלות את המלכות שיתעלה באצילות, דזהו ארוממך אלקי המלך18 כידוע, הנה עלי׳ זו הוא ע״י השבטים. דהגם אשר הם מרכבתא דבריאה שלמטה במדריגה מבחי׳ מלכות דאצילות, מ״מ להיות אשר השבטים הם המשכה משרשם, דזהו פירוש שבטים מלשון כוכבא דשביט19, לזאת הנה בכחם להעלות את בחי׳ המלכות. והיינו דכמו שנתבאר לעיל בענין המלאכים שהטעם מה שהם יכולים להעלות את הכסא הוא מצד שרשם בתהו, הנה כמו״כ יובן גם בענין השבטים, דהגם אשר הם למטה במדריגה, אך להיות שבשרשם הם שבטי י-ה שהוא ז״א דאצילות, הרי בשרשם הם למעלה מהמלכות, ובפרט לפי הידוע אשר ז״א בעתיקא אחיד ותליא20, דעתיק הוא למעלה מכללות ההשתלשלות דאצילות, הנה מצד זה הם יכולים להעלות את בחי׳ המלכות.
והענין בעבודה הוא, הנה עיקר ענין העבודה הוא תיקון המדות, דכל ענין המוחין הוא בשביל המדות. וע״ד המבואר בענין ירידת הנשמה למטה, אשר הנשמה לעצמה אינה צריכה תיקון, וכל ירידתה הוא בשביל לתקן הגוף ונה״ב21, דההפרש בין נה״א לנה״ב הוא אשר נה״א עיקרו מוחין ונה״ב עיקרו מדות22, הנה כמו שהוא בנה״א ונה״ב אשר כל ירידת נה״א הוא בשביל תיקון נה״ב, הנה כמו״כ הוא גם בכל נפש בפרט, בנה״א ובנה״ב, אשר כל ענין המוחין הוא בשביל תיקון המדות. ובענין תיקון המדות הרי ידוע שאינו מספיק זה שעובד בעצמו לתקן מדותיו באהבה ויראה כ״א העיקר הוא האהבה ויראה הבאים מלמעלה, דזהו ענין השבטים לשון המשכה, היינו ההמשכה מהמדות שלמעלה. ועוד זאת אשר גם בשביל תיקון המדות מה שהאדם עובד בעצמו, הרי גם לזה צריך נתינת כח מלמעלה, דאף שזה בא ע״י עבודתו מ״מ צריך לזה המשכה מלמעלה. וע״ד שאנו רואים בענין הצמיחה, דאף שהצמיחה הוא מכח הצומח שבארץ, מ״מ צריך גם להמזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל23, והיינו דהמזל פועל התעוררות וגילוי כח הצומח, הנה עד״ז יובן גם בעבודת תיקון המדות, דאף שהוא בא ע״י אתעדל״ת, מ״מ צריך לזה גם אתעדל״ע (לעורר את האתעדל״ת). וכל זה הוא ע״י ענין השבטים מלשון כוכבא דשביט, המשכת בחי׳ ז״א דאצילות, שהוא נתינת כח בעבודת תיקון המדות, ובפרט כנ״ל אשר אינו מספיק המדות שלמטה, כ״א צריך לאהבה ויראה הבאים מלמעלה.
ועיקר ענין עבודת תיקון המדות הוא שהמדות יהיו בהתכללות, דזהו כללות ענין הדגלים, ולא רק התכללות זה מזה כ״א ביטול במציאות, דזהו לבית אבותם שהוא המשכת מוחין דאבא. דהנה מצד הבנה והשגה אי אפשר לפעול הביטול בהמדות, שהרי הבינה היא מקור למציאות המדות24, כ״א מצד המשכת מוחין דאבא דוקא שלמעלה מהבנה והשגה, הנה עי״ז נעשה ביטול במציאות בהמדות. וע״י עבודת תיקון והתכללות המדות, הנה עי״ז מתעלות המדות לשרשם, ואז הנה הם מעלות את ספירת המלכות דאצילות שנעשית עתיק לבריאה בדרך העלם והסתר הבורא מהנברא, הנה ע״י העבודה דתיקון המדות מעלים את המלכות לאצילות, והוא כללות הענין דעליית הבי״ע לאצילות. וזהו מה שישראל נתאוו לענין הדגלים, שזהו מצד גודל המעלה שבזה, שע״י ענין הדגלים נעשה עליית הבי״ע לאצילות. ובפרט לפי הידוע25 אשר הנשמות דדור המדבר היו גלגול מדור ההפלגה, דבדור ההפלגה אמרו26 ונעשה לנו שם, ופירש הראב״ע27, ומבואר בארוכה בחסידות28, דענין ונעשה לנו שם הו״ע האחדות כמו שהי׳ האחדות בשעת הדגלים, ולכן אמר הקב״ה29 לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות שהוא מצד מעלת האחדות, אמנם האחדות דדור הפלגה הי׳ בצד הלעו״ז ולכן הפיצם על פני כל הארץ30 שנעשה הפירוד, ולזאת נתאוו לענין הדגלים שעי״ז יתקנו החטא דדור ההפלגה, דכל הענינים שהיו בדור ההפלגה בצד הלעו״ז, החומר והלבנים31 וענין האחדות דנעשה לנו שם, הנה כל ענינים אלו הי׳ גם בהדור דיציאת מצרים, חומר ולבנים והאחדות שע״י הדגלים, וכל ענינים אלו היו בקדושה, שעי״ז נתתקן החטא וגרמו עליית הבי״ע לאצילות, שנעשה המשכת אלקות בעולם.
והענין בפרטיות הוא32 כמ״ש מי זאת הנשקפה כמו שחר גו׳, ופירוש הנשקפה כמו שחר הנה שחר קאי על שחר של גאולה, וכמ״ש33 ויאבק איש עמו עד עלות השחר, ויאבק מלשון אבוקה, זרחו יחד (צוזאַמענגעפלאַכטן), האיחוד דיעקב ועשו, והוא התלבשות נה״א בנה״ב לבררו, ועי״ז הנה העלו אבק עד כסא הכבוד34, שהוא עבודת התשובה, והרוח תשוב אל האלקים35, שעי״ז נעשה בירור ועליית הניצוצות למעלה, וכל זה הוא עד עלות השחר, שחר של גאולה, לפי שאז הנה ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ36 ולא יצטרכו לזה. וזהו ג״כ הנשקפה כמו שחר, שחר של גאולה. ופירוש זה יובן ע״פ פירוש הב׳ בשחר, שהוא מלשון שחרות וחושך כמ״ש37 שחורה אני. ואי״ז סותר לפירוש הא׳ דשחר קאי על שחר הגאולה, כי ב׳ הפירושים מתאימים הם. וכמבואר38 בענין למנצח על אילת השחר39, דאיתא במדרש40 אמר דוד למנצח למי שהוא קופץ כאיל ומאיר לעולם בשעת חשכה כו׳, ואימתי הוא חושך, מעלות השחר הלבנה והכוכבים נכנסין והמזלות הולכין להם ואותה שעה אין חושך גדול מזה והקב״ה באותה שעה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם. וכמו שאנו רואים במוחש דקודם עלות השחר הנה אז הוא תוקף השינה ותוקף החושך41. וכמו״כ הוא גם ברוחניות, אשר קודם שחר הגאולה ההעלם והסתר הוא ביותר42, דמצד זה יש גם פירוש ג׳ בשחר, שחר מלשון בקשה וצמאון כמ״ש43 אלקים גו׳ אשחרך, דכאשר הוא במיצר ועקתא הנה עי״ז נעשה תוקף הצמאון לאלקות, וע״י בקשה זו זוכים להשחר של גאולה. והיינו דכאשר ישנו להשחר מלשון שחרות וחושך, ועומדים בהעבודה דאתכפיא סט״א, והוא פירוש הב׳ בשחר מלשון בקשה וצמאון, הנה עי״ז נעשה יתרון האור מן החושך, שהוא אור הגאולה. וזהו ג״כ מ״ש הנשקפה כמו שחר, דבפסוק זה מדבר בענין הדגלים שהוא העבודה דתיקון המדות כנ״ל, הנה ע״י בירור ותיקון המדות דנה״ב הנה עי״ז מגיעים לשרשם שהוא טורי חשוכא כידוע44, ועוד למעלה יותר לבחי׳ ישת חושך סתרו45, והוא שחר הגאולה. וזהו ג״כ מ״ש מי זאת הנשקפה כמו שחר, דלכאורה הנה מי זאת הם ב׳ ענינים הפכיים, דמי לשון העלם וזאת לשון גילוי, דכמו זה בלשון זכר כמו״כ זאת בלשון נקבה, וא״כ הם הפכים זה מזה וכמ״ש בזהר46 דמי הוא עלמא עילאה וזאת הוא עלמא תתאה, וא״כ איך אומר מי זאת. אך הענין הוא, דעי״ז שהנשקפה כמו שחר, שע״י בירור המדות דנה״ב מגיעים לבחי׳ ישת חושך סתרו שהוא שחר הגאולה, הנה מצד בחינה זו היא כוללת ב׳ עולמות ההפכיים, דלפי שהוא למעלה משניהם הוא כולל את שניהם.
ואופן העבודה בפרטיות הוא יפה כלבנה וברה כחמה. והענין בעבודה הוא, תורה, מצוות ותפילה. דהנה ההפרש בין לבנה וחמה הוא, דבלבנה יש שינויים מקטנות לגדלות, משא״כ באור החמה הרי הוא תמיד בשוה שאין בזה שינויים, דכמו״כ הוא גם בתורה שהוא מלמעלה למטה לא יש בזה שינויים כלל, שהתורה אינה מקבלת שום שינויים מצד העולם, ואדרבה, אסתכל באורייתא וברא עלמא47, משא״כ המצוות והתפילה שהוא עבודת האדם מלמטה למעלה יש בזה שינויים, וכמו בהלבנה דלפעמים היא במילואה ולפעמים שלא במילואה עד שלפעמים היא חשיכה לגמרי, דכמו״כ הוא במצוות ותפילה שיש בזה שינויים מקטנות לגדלות. והגם אשר התורה שנמשלה לחמה היא למעלה יותר במדריגה, מ״מ יש מעלה גם בהעבודה דתפילה ומצוות שנמשלה ללבנה, וכמ״ש המגיד48 עמ״ש49 ועינינו מאירות כשמש וכירח, דלכאורה, אחרי שאומרים דעינינו מאירות כשמש איזה יתרון יש במה שמוסיפים וכירח, שהרי כל אור הירח הוא רק זה מה שמקבלת מאור השמש50. אך הענין הוא, דבשניהם יש מעלה. המעלה בשמש הוא שהוא אור עצמי ואין בו שינויים, והמעלה בירח הוא שהוא בבחי׳ מקבל ובחי׳ ביטול. דבעבודה הו״ע ההשגה וענין האמונה, דשמש שהוא תורה הו״ע ההשגה, דבתורה כתיב51 כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, וירח שהו״ע הביטול הו״ע האמונה, דאף שאינו משיג, מ״מ מצד הביטול הוא מאמין. ויש מעלה באמונה על השגה, דגם האמונה במדריגה נמוכה יש בה מעלה על ההשגה באופן נעלה. והיינו דגם כאשר אותו הענין שהוא צריך לאמונה על זה הנה מי שהוא נעלה יותר הוא משיג זאת בהשגה, מ״מ יש מעלה בענין האמונה על ענין ההשגה, לפי שכללות ענין ההשגה הוא בממכ״ע וכללות ענין האמונה הוא בסוכ״ע52, ובחי׳ סובב שבעולם תחתון הוא נעלה יותר מבחי׳ ממלא שבעולם עליון, וע״ד השתלשלות הכתרים זה מזה53. ולזאת הנה גם כאשר האמונה שלו הוא בזה מה שלאחר אין צריך אמונה על זה והוא משיג זאת בהשגה גמורה, מ״מ הנה האמונה היא נעלית יותר, וע״ד המבואר בענין בכל מאדך54, מאד שלך55, דמאחר אשר אצלו הוא למעלה מכלי הגבלתו, הנה אף שענין זה גופא הנה אצל מי שהוא נעלה יותר הוא משיג זאת בהשגה גמורה, מ״מ מאחר אשר אצלו הוא למעלה מהכלים שלו, הרי זה נעלה יותר. וזהו יפה כלבנה ברה כחמה, שצריך להיות ב׳ המעלות דלבנה וחמה, שיהי׳ אצלו הביטול דאמונה ותפילה, ומ״מ יהי׳ זה בפנימיות שלא יהי׳ בזה שינויים. והיינו דבספירת המלכות יהי׳ לא רק ה׳ ספירות התחתונות, כ״א גם ה׳ ספירות העליונות.
והנה אח״כ הוא אומר איומה כנדגלות, שזהו עיקר העבודה שיהי׳ התכללות המדות, ואומר על זה איומה כנדגלות שהוא אימת המלאכים ואימת הקב״ה מצד ענין הדגלים. דגם בהקב״ה ישנו ענין הדגלים, כמ״ש56 דודי צח ואדום דגול מרבבה. והענין הוא, דהנה צח הוא בגימטריא ב״פ מ״ט, דמ״ט הוא הז׳ מדות שהם כלולות זמ״ז, וב״פ מ״ט, היינו המדות שלמעלה והמדות שלמטה, וכנ״ל שצריך להמשכת המדות שלמעלה שהם פועלים הנתינת כח לברר ולתקן המדות שלמטה, הנה ב״פ מ״ט בגימטריא צח. והנה מ״ש צח ואדום, הנה צח הוא לבן57 שהוא בקו החסדים, ואדום הוא בקו הגבורות, וצריך להיות חיבור ב׳ הקוין יחד, והוא העבודה דהתכללות המדות58. ובכדי שיהי׳ חיבור ב׳ הקוין הוא מצד גילוי אור נעלה שלמעלה משניהם, והוא המשכת הספירות כמו שהם בשרשם, דזהו ג״כ פירוש צח מלשון צחצחות כידוע אשר הע״ס דעתיק נק׳ בשם צחצחות59. וזהו ג״כ אומרו דגול מרבבה, דגול, שהו״ע הדגלים, הוא ע״י המשכת אור נעלה שהוא בחי׳ רבבה. כידוע60 בענין המספר דיחידות עשיריות מאות ואלפים שכל זה הוא בהשתלשלות, ורבבה הוא למעלה מהשתלשלות. ואף אשר מבואר לפעמים שכל שהמספר הוא מרובה ביותר זה מורה על מיעוט האור, ועד״מ בהרב המשפיע דכאשר הוא משפיע לתלמיד גדול ההשפעה הוא במיעוט אותיות, לתלמיד בינוני יותר אותיות, ולתלמיד קטן ריבוי אותיות ביותר, דכמו״כ הוא בענין השכל לעצמו, אשר אותיות השכל הם במיעוט, אותיות המחשבה בריבוי יותר, ואותיות הדיבור לזולתו הם בריבוי יותר, דמזה מובן שכל אשר מספר האותיות הם ביותר האור הוא במיעוט יותר, הנה כל זה הוא בענין הכלים, דכאשר הכלים הם מרובים הוא מצד צמצום האור. אמנם מה שמבואר כאן בענין בחי׳ רבבה שהוא מדריגה נעלית, אין זה ריבוי הכלים כי אם ריבוי האור, ואדרבה הכלים שם הם במיעוט, דכל שהכלים במיעוט יותר הנה האור הוא בריבוי יותר וכמובן ממשל הנ״ל, דבעולמות בי״ע הכלים הם ביותר ובאצילות הכלים אינם בריבוי כ״כ, עד אשר בעקודים הם עקודים בכלי אחד61, ואז הוא תכלית שלימות ריבוי האור. וזהו ענין רבבה שהוא ריבוי האור, אבל מצד הכלים לא יש ריבוי כלל, אדרבה כלי אחד, דזהו ג״כ רבבה לשון יחיד, דרבבות לא נאמר כ״א רבבה דייקא לשון יחיד, ומצד המשכת הע״ס דעקודים הנה מצד זה נעשה ענין ההתכללות. וכנ״ל בפירוש דודי צח ואדום, אשר ההתכללות דב׳ הקוין חסדים וגבורות הוא מצד בחי׳ צחצחות, שהוא הע״ס דעתיק או דעקודים. וזהו אומרו איומה כנדגלות, דכשם שישנו לענין הדגלים בהמלאכים ובהקב״ה, הנה כמו״כ נעשה ענין הדגלים גם בישראל, שהוא התכללות המדות וביטול במציאות, וזה נעשה מצד המשכת בחי׳ יחידה שבנפש, דענין יחידה הוא שהיא כלי לאחד שלמעלה62.
וזהו איש על דגלו, דכאשר ישראל נתאוו לענין הדגלים אמר להם הקב״ה את הסדר בזה. איש על דגלו, איש ולא אדם63, דעיקר העבודה הוא תיקון המדות כנ״ל, והיינו דלהיות שכל ענין העבודה הוא לתקן את הענין דשבה״כ, לזאת צריך להיות העבודה בהמדות דוקא שבהם הי׳ השבירה כידוע64, והעבודה הוא איש על דגלו, היינו שצריך לפעול התכללות בהמדות. ולא רק התכללות, כ״א ביטול במציאות, דזהו לבית אבותם ולא לבית אמותם65, וכנ״ל דע״י הבנה והשגה דבינה א״א לפעול ביטול במציאות, כ״א ע״י המשכת מוחין דאבא דוקא. מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, דכאשר יהי׳ העבודה דמנגד, אשר גם מבחי׳ כנגדו עושים עזר66, הנה עי״ז נעשה ההמשכה מלמעלה למטה, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. דהנה איתא בזהר67 שחיות המרכבה הם רתיכין ומשרין, רתיכין שהוא העלאה ומשרין הוא המשכה כמו שתרגם מחנה משריתא68, וזהו איש על דגלו באותות לבית אבותם, שהוא העבודה דהעלאה מלמטה למעלה, הנה עי״ז נעשה ההמשכה מלמעלה למטה, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, אוהל מועד הוא ההמשכה שע״י התורה, וגם ונועדתי69 כפשוטו, סביב לאוהל מועד שהוא אלפיים אמה70 למעלה מהתורה, דכמו שהתורה קדמה לעולם אלפיים שנה71, אאלפך חכמה אאלפך בינה72, כמו״כ יש אלפיים אמה למעלה גם מהתורה, וזהו מנגד סביב לאוהל מועד, שהוא למעלה מהאלפיים אמה שלמעלה מהתורה. וכל זה יחנו, שכל מדריגות אלו ימשיכו אותם למטה, היינו דע״י העבודה דבירור והתכללות המדות, עי״ז ממשיכים כל הבחינות דמנגד סביב לאוהל מועד למטה. והגילוי מזה יהי׳ לע״ל, שאז יראו בגילוי כל המדריגות, כמ״ש73 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה אוה״ת פרשתנו (במדבר) ע׳ לה-ו. שם ע׳ מג ואילך. מח ואילך. וראה ד״ה זה תש״ל (לקמן ע׳ ל ואילך). ד״ה וידבר גו׳ איש על דגלו תשט״ו (לעיל ע׳ י ואילך).
2) פרשתנו ב, ב.
3) במדב״ר פ״ב, ג. שהש״ר פ״ב, ד. ועוד.
4) שה״ש ו, י.
5) ראה שהש״ר עה״פ.
6) שם ה, י.
7) דש״פ במדבר ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 99).
8) ראה לעיל ע׳ י. וש״נ.
9) שהש״ר שבהערה 3.
10) ראה בחיי עה״פ תרומה כה, י בשם פרדר״א [ספ״ד. וראה ברד״ל שם]. שמו״ר ספכ״ג. במדב״ר ספי״ד. פיוט ״והחיות״ במוסף לר״ה (בנוסח הקדושה) נוסח אשכנז. תו״א יתרו עא, סע״א ואילך. שם עב, ד ואילך.
11) מלכים-א ז, כה.
12) ראה יחזקאל א, כו. תו״א שם. ועוד.
13) שמואל-א טו, כט.
14) ע״ח שער (י) התיקון פ״י. ועוד.
15) ס״פ וישלח (לו, לב ואילך). ראה ל״ת להאריז״ל שם. ועוד.
16) ראה תו״א ויצא כג, סע״ד ואילך. יתרו שם (עב, ד ואילך). לקו״ת צו יז, סע״ב ואילך.
17) תהלים קכב, ד.
18) שם קמה, א. וראה תו״א מקץ מ, ג. אוה״ת שבהערה 1 (ע׳ מז).
19) ברכות נח, ב. וראה תו״א ויצא שם (כד, א). ויחי (הוספות) קג, ב. הנסמן בסה״מ תרפ״ט ע׳ 179.
20) זח״ג רצב, א.
21) תניא פל״ז (מח, ב).
22) ראה סה״מ עת״ר ע׳ קנט ואילך. תש״ז ע׳ 184. תש״ט ע׳ 25 ואילך. ס״ע 222-3. ובכ״מ.
23) ראה ב״ר פ״י, ו. זח״א רנא, א. מו״נ ח״ב פ״י. אגה״ת פ״ו (צו, א). אגה״ק ס״כ (קלא, ב).
24) ראה אגה״ת פ״ט (צח, ב). לקו״ת ואתחנן יג, א. ובכ״מ.
25) פע״ח שער (כא) חג המצות פ״א.
26) נח יא, ד.
27) ראה ראב״ע שם, ג.
28) תו״א נח יא, ב. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ סא ואילך.
29) נח שם, ו.
30) שם, ח.
31) שם, ג.
32) בהבא לקמן – ראה אוה״ת שבהערה 1 (ע׳ מג ואילך).
33) וישלח לב, כה.
34) חולין צא, א. זח״א קע, א. תו״א וישלח
כו, ד.
35) קהלת יב, ז.
36) זכרי׳ יג, ב.
37) שה״ש א, ה.
38) אוה״ת שבהערה 1 (ע׳ מד).
39) תהלים כב, א.
40) מדרש תהלים עה״פ.
41) ראה גם לקו״ד ח״א סח, א. סה״ש תרצ״ט ע׳ 316 ואילך. וראה הנסמן בהערה הבאה.
42) ראה כלי יקר ס״פ שמות. מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ס״ע קג-ד. אמרי בינה פתח השער פ״י (ד, סע״ד ואילך). לקו״ש ח״ב ע׳ 520. ועוד.
43) תהלים סג, ב.
44) ראה זח״ג רח, א ואילך. רמט, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ז ס״ע רג-ד. תקס״ח ח״א ס״ע תקא. ובכ״מ.
45) תהלים יח, יב.
46) ח״ב קכו, ריש ע״ב.
47) זח״ב קסא, סע״א ואילך.
48) או״ת שלו פד, סע״ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן רצז).
49) ב״נשמת כל חי״.
50) ראה זהר ח״א לג, ב. ח״ב רטו, א. ועוד.
51) ואתחנן ד, ו.
52) ראה גם תו״א בשלח סב, א. לקו״ת ואתחנן ד, א ואילך.
53) ראה המשך תער״ב ח״א פע״ט (ס״ע קמח ואילך). ח״ב פש״מ (ע׳ תרצט-תש). וראה לקו״ת קרח נב, ג. ובכ״מ.
54) ואתחנן ו, ה.
55) ראה תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, כ. קס, ב. סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 183 הערה 62.
56) שה״ש ה, י. – בכ״ז ראה אוה״ת שבהערה 1 (ע׳ מח. נ).
57) פרש״י, מצו״ד ומצו״צ לשה״ש שם.
58) לקו״ת שה״ש יד, א.
59) מאו״א מערכת צ׳ אות יד. הובא באוה״ת שם ע׳ מח.
60) בהבא לקמן – ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) הוספות לחיי שרה קלא, סע״ג ואילך. תו״ח חיי שרה קכו, ד. וישב סד [רה], סע״ג ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״ב ע׳ תתצב (וש״נ). נ״ך ע׳ קעא. המשך תער״ב ח״א פל״ד (ע׳ נח). סה״מ דברים ח״א ע׳ רו. ועוד.
61) ראה ע״ח שער (ו) העקודים פ״א. לקו״ת בהר מג, ד. שה״ש יא, א. ובכ״מ.
62) ראה ע״ח שער (מב) דרושי אבי״ע פ״א. לקו״ת פ׳ ראה כה, א. מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ שצא. וש״נ.
63) ראה לקו״ת שה״ש כה, א. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 97. ״היום יום״ ד אלול. ועוד.
64) ראה ע״ח שער (ח) דרושי הנקודות פ״ב. שער (ט) שבירת הכלים פ״ו. מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתקנא. ועוד.
65) ויק״ר פל״ב, ג.
66) ע״פ בראשית ב, יח. תו״א בראשית ה, ב.
67) ח״ב נו, א-ב.
68) וישלח לב, ט. וראה שם, ח.
69) תרומה כה, כב. תצוה כט, מג.
70) פרש״י עה״פ (פרשתנו ב, ב).
71) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
72) איוב לג, לג. שבת קד, א. וראה סה״מ תש״ח ע׳ 273.
73) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ במדבר ח"א ע' יז ואילך]
נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 170 ואילך.