עו) יפה שיחתן – ש״פ חיי שרה, כ״ב מרחשון ה׳תשמ״ה

בס״ד. ש״פ חיי שרה, כ״ב מרחשון ה׳תשמ״ה

הנחה בלתי מוגה

יפה1 שיחתן של עבדי בתי אבות (נוסח אחר2 עבדי אבות) מתורתן של בנים כו׳, וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו [בד״ה דרש ר׳ שמלאי לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע (בעל יום ההולדת) דש״פ חיי שרה תר״ס3, ובלקו״ת פ׳ ברכה4, וגם בד״ה זה לאדמו״ר הזקן הנדפס באוה״ת5 עם הגהות והערות אדמו״ר הצ״צ (וניכר שם שזהו מאמר אדמו״ר הזקן עם הגהות הצ״צ), ובדרושי הנשיאים שלאחרי זה, עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו], מהו טעם הדבר שיפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. דלכאורה הרי הסברא נותנת שהבנים הם חשובים יותר מן העבדים, וגם תורה חשובה יותר מן השיחה, וא״כ מדוע יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים. וביותר אינו מובן, שהרי גם בעבדי בתי אבות עצמן מצינו את ענין התורה, דהרי עבד זה דקאי בו הוא אליעזר עבד אברהם שאמרו רז״ל6 שהי׳ דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים, והיינו שהי׳ אצלו גם ענין התורה ועד שהי׳ דולה ומשקה מתורת רבו, שתורתו היתה בערך לתורת רבו אברהם. וא״כ מדוע מעלה זו ויופי זה הם דוקא בשיחה שלו. ועד שענין זה נמשך ומתבטא גם בענין של פועל (כמובא בהמשך דברי המדרש) דהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה בעלמא, ואילו פרשת אליעזר לא זו בלבד שהיא כתובה בפירוש ובאריכות גדולה, אלא עוד זאת שהוכפלה בתורה. וכפשטות הענין, שבבוא אליעזר אל בית בתואל וסיפר להם מה אירע עמו, הי׳ הכתוב יכול לומר רק שסיפר להם אליעזר את אשר קרהו (שכבר נכתב באריכות לפני זה), ובמקום זה מספר הכתוב בפרטיות ובאריכות גדולה כל פרטי המאורעות. ויש להוסיף בזה, דענין זה הובא (לא רק במדרש רבה, אלא) גם בפירוש רש״י על התורה שענינו הוא פשוטו של מקרא7, ומובן גם לבן חמש למקרא8, היינו שנמשך גם בעולם הפשט שהוא עולם העשי׳9.

והנה נקודת הביאור בזה היא10, שטעם הדבר שיפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים הוא משום שכדי שתהי׳ תורתן של בנים בשלימותה וכדבעי, שהתורה היא מלשון הוראה11 וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה12, היינו שהתורה תפעל פעולתה ומטרתה להשפיע על המעשה בפועל שהמעשה הוא העיקר13, הנה דבר זה נעשה ע״י הקדמת בחי׳ שיחתן של עבדי בתי אבות.

והענין הוא, דהנה ידוע שבחי׳ בנים ובחי׳ עבדים הם ב׳ אופנים כלליים בעבודת האדם לקונו, וכמאמר14 אם כבנים אם כעבדים. דענינו של עבד הוא קבלת עול, כי העבד מצד עצמו בהפקירא ניחא לי׳15 והטעם שעובד את אדונו הוא מחמת קבלת עול בלבד, משא״כ ענינו של בן הוא העבודה באופן דאהבת ה׳, ובלשון הזהר16 (הובא בתניא17) כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי׳ דרחים לון יתיר מגרמי׳ כו׳. ובזה יובן מה שדוקא ע״י הקדמת העבודה בבחי׳ עבד, בחי׳ קבלת עול, באים אל תכלית שלימות התורה (תורתן של בנים), כי התכלית דלימוד התורה הוא (כנ״ל) מה שגדול לימוד שמביא לידי מעשה, המעשה בפועל, ובכדי שהמעשה בפועל יהי׳ בשלימות הרי זה ע״י הקדמת העבודה דבחי׳ עבד, העבודה דקבלת עול18.

אמנם עבודת העבד גופא אפשר שתהי׳ בשני אופנים, תורתן של עבדים, ושיחתן של עבדים. דענין תורתן של עבדים הוא מה שכדי לקיים המצוות בקבלת עול האדם לומד תורה, היינו שלומד דין בשולחן ערוך לידע את אשר ציוה עליו אדונו שהוא הקב״ה (דכיון שהקב״ה נקרא אדון הרי האדם הוא עבד) או בלשון אחרת מלך מלכי המלכים הקב״ה, היינו שהקב״ה הוא המלך והאדם המקיים הוא העבד. ובלשון הכתוב19 אנכי הוי׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, על מנת כן הוצאתיך20, שהוציא אותם ממצב של עבדי פרעה שיהיו עבדיו של הקב״ה, ובלשון הידוע21 כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם ולא עבדים לעבדים22, דלימוד השולחן ערוך באופן זה הוא בחי׳ תורתן של עבדים. וענין שיחתן של עבדים יובן ע״פ מה שאמרו בגמרא23 עה״פ24 אדם לעמל יולד, דאפשר לומר דקאי על עמל שיחה או עמל תורה. ומבואר במ״א25 דעמל שיחה קאי על התפילה (דאין שיחה אלא תפילה26). דענין התפילה הוא27 מלשון התופל כלי חרס28, היינו שהוא מלשון התחברות והתקשרות. וזוהי מעלת התפילה, דאיתא בתקוני זהר29 לית מחשבה תפיסא בי׳ אבל נתפס איהו ברעותא דליבא, דענין התפילה הוא בחי׳ רעותא דליבא, הרצון שבלב (שלמעלה מענין השכל (מחשבה) שבתורה). וזהו ענין שיחתן של עבדי אבות, היינו לא רק ענין הקבלת עול בלבד, אלא שהקבלת עול הוא באופן שהביטול אל האדון חודר גם בכח הרצון שלו, רעותא דליבא, ולמעלה יותר, גם בכח התענוג שלו (כי רעותא דליבא מרמז גם לענין התענוג, וכנודע30 דבחי׳ רעוא דכל רעוין קאי על התענוג), היינו שתענוג האדון הוא תענוג העבד31.

וזהו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, שכדי שתורתן של בנים (כולל זה שגדול תלמוד המביא לידי מעשה) תהי׳ בשלימות, צריכים לב׳ הענינים, העבודה דעבד, ועבודת התפילה. לעבודת התפילה צריכים כיון ששלימות העבודה היא בבחי׳ רעותא דלבא דוקא, ובאופן שחודרת בכל מציאותו, אלא שענין זה יכול להיות גם בעבודת התפילה של הבן. ומעלת ענין זה דרעותא דליבא בעבד דוקא הוא מחמת מעלת יתרון האור הבא מן החושך ויתרון החכמה מן הסכלות32. כי מכיון שהעבד מצד עצמו בהפקירא ניחא לי׳, היינו שהוא בבחי׳ החושך, ואעפ״כ מתהפך להיות בבחי׳ שיחה ותפילה מלשון התופל כלי חרס, הנה בזה ישנה המעלה דאתהפכא חשוכא לנהורא וכו׳33. ומטעם זה אמרו יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, כי דוקא ע״י הקדמת עבודה זו, בחי׳ שיחתן של עבדי אבות, אפשר להיות אח״כ בשלימות ענין תורתן של בנים.

וזהו גם מה שהרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, משא״כ שיחתן של עבדי אבות שהיא פרשת אליעזר עבד אברהם הוכפלה באריכות. דטעם הדבר הוא, משום שע״י הקדמת העבודה דשיחתן של עבדי אבות, דהקדמת עבודה זו מביאה לקיום כל גופי תורה להלכה למעשה, אז אפשר דגם כאשר הרבה גופי תורה אינם אלא ברמיזה, בכל זאת יבוא אח״כ לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא34, ואח״כ גם לקיום ההלכה במעשה שהוא העיקר, שמספיק על זה ענין של רמז בלבד.

אמנם עדיין צריך להבין, דלפי ביאור זה מוסבר רק כללות מעלת שיחתן של עבדי אבות על תורתן של בנים, אבל עדיין אינו מוסבר למה הודגש ענין זה דוקא בסיפור פרשת אליעזר שהוא סיפור שידוך יצחק ורבקה. והענין הוא, דהנה מה שנת״ל דכדי שהתורה תהי׳ בשלימותה הוא ע״י הקדמת העבודה דשיחתן של עבדי אבות, עבודת התפילה, הנה תכלית הכוונה היא שעבודת התפילה ולימוד התורה נעשים מציאות אחת. שהרי תפילה ותורה ענינם הוא רצוא ושוב, דתפילה ענינה רצוא שהיא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה35, ותורה היא המשכה מלמעלה למטה, שוב. ולכן תכלית השלימות שלהם היא שיהיו מציאות אחת. וכמבואר36 בענין והתהלכתי בתוככם, שצ״ל ב׳ אופני הליכה, הליכה מלמעלה למטה והליכה מלמטה למעלה, וכיון ששניהם כתובים בתיבה אחת, מובן ששניהם צ״ל ביחד. ובזה יובן מה שענין יפה שיחתן כו׳ נאמר דוקא גבי השידוך דיצחק ורבקה, כי גם ענין יצחק ורבקה הם ב׳ קוין אלו, דיצחק ענינו הוא העלאה מלמטה למעלה37, ורבקה ענינה המשכה מלמעלה למטה38, או להיפך (כמבואר בהדרושים39), דב׳ קוין אלו הם בחי׳ רצוא ושוב.

וע״פ הנ״ל שענין זה נוגע במיוחד לענין השידוך דיצחק, יש לבאר מה שנקראים עבדי אבות לשון רבים (וגם עבדי לשון רבים), דלכאורה קאי כאן באליעזר שהי׳ עבד אברהם. והיינו, כי מטרת ענין זה היתה השידוך דיצחק ורבקה שהביא לידי הולדת יעקב, והרי על יעקב נאמר לאברהם40 כי ביצחק יקרא לך זרע, ביצחק ולא כל יצחק41, נמצא שהי׳ העבד של כל הג׳ אבות. ויש להוסיף, ע״פ מה שאמרו רז״ל42 עה״פ43 וכל טוב אדוניו בידו, שטר מתנה נתן ליצחק על כל אשר לו, שזה כולל גם את עבדיו, דבמילא הי׳ אליעזר עבדו של יצחק, וכמ״ש44 ויאמר העבד הוא אדוני (דקאי על יצחק).

ובזה יובן45 גם טעם הדבר שפרשת אליעזר (סיפור השידוך והיחוד דיצחק ורבקה) הוכפלה בתורה, והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. כי באמת כללות ענין התורה ומצוותי׳ (גופי התורה) הוא היחוד דרצוא ושוב, העלאה והמשכה. דהתורה ניתנה מן השמים (המשכה) כמ״ש46 מן השמים השמיעך את קולו, שוב, ותכליתה הוא קיום המצוות בדברים גשמיים שתוכן הענין הוא העלאה מלמטה למעלה, רצוא. וכיון שהשידוך דיצחק ורבקה הוא כללות ענין זה, לפיכך הוכפל בתורה ובאריכות, כי הוא יסוד ושורש כל התורה ומצוותי׳.

אך עדיין צריך להבין, דהנה אמרו רז״ל47 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, דמוכח מזה, שכל הענינים שבעולם מקורם ושרשם הוא ב(מצוות שב)תורה. וא״כ דורש ביאור, מהו המקור והשורש בתורה דענין יחוד יצחק ורבקה. והענין הוא, כמבואר בדרושי פרה אדומה48, דמה שפרה אדומה נקראת בשם חוקת התורה הוא ע״ד פרשה של אליעזר כו׳, היינו משום שהיא ג״כ כללות התורה, והוא משום שיש בה (בתכליתה) ב׳ הענינים דאפר ומים חיים, דהאפר נעשה ע״י השריפה, בחי׳ רצוא, והמים חיים ענינם הוא המשכה מלמעלה למטה (מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך49), בחי׳ שוב. דמטעם זה נקראת בשם חוקת התורה, כי זהו כללות ענין כל המצוות שבתורה, כנ״ל. וזהו גם מה שפרה אדומה מטהרת את הטומאה הכי חמורה דטומאת מת, כי זהו כללות ענין התורה ומצוותי׳50, להעלות ולטהר את הניצוצין שנפלו משבירת הכלים דתהו, דמאן דנפל מן דרגי׳ אקרי מית51, ולהעלותם לבחי׳ התיקון. והנה תכלית הכוונה במי חטאת היא שהאפר והמים חיים יהיו מציאות אחת, ודוקא כשמתערבים יחד ונעשים מציאות אחת אז מטהרים מטומאת מת (כדאיתא בגמרא52 ובפוסקים53), דבעבודת האדם היינו היחוד דרצוא ושוב. ומזה מובן שענין השידוך דיצחק ורבקה, היחוד דרצוא ושוב (ועד״ז היחוד דשיחה ותורה, שהוא ג״כ היחוד דרצוא ושוב כנ״ל בארוכה), הנה ענינם בתורה הוא מצות פרה אדומה. ויש לומר, שזהו גם הטעם על מה שפרשת פרה אדומה נאמרה בתורה באריכות יתירה שלא מצינו כמותה בשאר הקרבנות, כי מצוה זו היא חוקת התורה, כללות ענין דיחוד רצוא ושוב דתורה ומצוותי׳ (כנ״ל).

והנה עבודת יצחק בכלל קשורה עם הגאולה דלעתיד, וכנודע54 שלעתיד יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו55. ועד״ז הוא בנוגע לענין הטהרה דפרה אדומה, דשלימות הטהרה תהי׳ לעתיד לבוא כמ״ש56 וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם גו׳. ויהי רצון שע״י העבודה בכללות התורה ומצוותי׳ בב׳ הקוין הנ״ל, במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא57, ובפרט בזמן הגלות58, נבוא בקרוב ממש אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ב״ר פ״ס, ח. פרש״י פרשתנו (חיי שרה) כד, מב. יל״ש פרשתנו רמז קט.
2) יל״ש שם.
3) סה״מ תר״ס ע׳ כט.
4) צו, ד.
5) פרשתנו קכז, ב ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ לו. תו״ח לך לך עט, ד ואילך. פרשתנו קלה, א ואילך. קלז, ד ואילך.
6) הובא בפרש״י לך לך טו, ב.
7) ראה פרש״י בראשית ג, ח. ובכ״מ. לקו״ש ח״ה ע׳ 1. וש״נ.
8) ראה אבות ספ״ה.
9) ע״ח (הובא בנגיד ומצוה בתחלתו. נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר בסופה) ומשנת חסידים (מס׳ חיוב הנשמות פ״א מ״ב). הובאו ונתבארו בלקו״ד ח״ד תשעא, א.
10) ראה בדרושים הנ״ל.
11) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
12) קידושין מ, ב. וש״נ.
13) אבות פ״א מי״ז.
14) פיוט היום הרת עולם.
15) גיטין יג, א. וש״נ.
16) ח״ג קפא, סע״א.
17) פמ״ד.
18) ראה תניא רפמ״א.
19) יתרו כ, ב.
20) ראה פרש״י שם.
21) בהר כה, נה.
22) ראה ב״מ י, א.
23) סנהדרין צט, ב.
24) איוב ה, ז.
25) ראה דרושים שנסמנו בתחלת המאמר. וראה הנסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ קנג. ובכ״מ.
26) ברכות כו, ב. ע״ז ז, ב.
27) תו״א תרומה עט, סע״ד.
28) ל׳ המשנה – כלים פ״ג מ״ה. וראה סה״מ תש״ט ע׳ 79 (הב׳) בהערה.
29) בהקדמה. וראה לקו״ת מטות פא, ג-ד. ובכ״מ.
30) ראה סידור (עם דא״ח) רד, ג ואילך. ובכ״מ.
31) ראה המשך תרס״ו ע׳ שכה ואילך.
32) ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחושך ס״ח (ס״ע תקעה ואילך). וש״נ.
33) ראה זח״א יד, א. ספר הערכים שם.
34) יומא כו, א.
35) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
36) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ט ע׳ קלא. על פרשיות התורה והמועדים ח״ב ע׳ תרג. אוה״ת בחוקותי (כרך ב) ע׳ תרמ ואילך. לקו״ש ח״כ ע׳ 299. וש״נ. וראה ד״ה והתהלכתי: תשי״א (סה״מ ויקרא ע׳ רנז ואילך). תשל״ג (שם ע׳ רצה ואילך). תשל״ח (שם ע׳ שיא ואילך). ועוד.
37) ראה תו״א ר״פ תולדות. ובכ״מ.
38) ראה גם אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרצו, א.
39) שנסמנו בתחלת המאמר. ובכ״מ.
40) וירא כא, יב.
41) נדרים לא, א.
42) הובא בפרש״י עה״פ.
43) פרשתנו כד, י.
44) שם, סה.
45) ראה דרושים שנסמנו בתחילת המאמר.
46) ואתחנן ד, לו. וראה גם תו״א בראשית ו, ג. ובכ״מ.
47) זח״ב קסא, א-ב.
48) לקו״ת חוקת נו, ב-ג. ובכ״מ.
49) ראה תענית ז, א.
50) ראה תו״א וישב כז, ג ואילך. ובכ״מ.
51) כ״ה בלקו״ת חוקת נו, סע״ד ואילך. וראה זח״ג קלה, ב, ע״ח שער (ט) שבה״כ פ״ב. מבוא שערים שער ב ח״ב פ״ג. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 211.
52) סוטה טז, ב. וש״נ.
53) רמב״ם הל׳ פרה אדומה רפ״ט.
54) שבת פט, ב.
55) ישעי׳ סג, טז.
56) יחזקאל לו, כה.
57) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
58) תניא רפל״ז.

[סה"מ בראשית ח"א ע' שפח ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ לז ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 637 ואילך.

סגירת תפריט