ע) ויהי הוא טרם כילה לדבר – מוצאי ש״פ חיי שרה, כ״ז מ״ח, מבה״ח כסלו ה׳תש״מ

בס״ד. מוצאי ש״פ חיי שרה, כ״ז מרחשון, מבה״ח כסלו ה׳תש״מ

הנחה בלתי מוגה

ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת וגו׳ וכדה על שכמה גו׳ ותרד העינה ותמלא כדה ותעל1. ואיתא במדרש רבה2 שלשה הם שנענו במענה פיהם (בעוד שהמענה בפיהם היו נענים) אליעזר עבדו של אברהם, משה ושלמה, אליעזר דכתיב ויהי הוא טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת, משה דכתיב כו׳ שלמה דכתיב כו׳. ובנזר הקדש מדייק אשר עם היות שכולם נענו במענה פיהם, מ״מ יש יתרון באליעזר לגבי משה ושלמה, שהם נענו ככלותם לדבר, היינו כשגמרו תפילתם, ואליעזר נענה טרם שכילה לדבר. ולכאורה אינו מובן (כדיוק רבותינו נשיאינו3) איך שייך לומר שתפילת אליעזר פעלה יותר מתפילת משה אשר פנים אל פנים ופנים בפנים דיבר הוי׳ עמו4, ושלמה אשר ידידי׳ שמו שהוא ידיד ה׳5 וכתיב בי׳6 וישב שלמה על כסא הוי׳, וגם תפילתו זו היתה על דבר בית המקדש, הנה משה ושלמה נענו רק אחר שגמרו את תפילתם ואליעזר עבד אברהם נענה עוד טרם שכילה לדבר. והנה בזהר7 הקשה והנה רבקה יוצאת, באה מיבעי לי׳, פירוש דכיון שאליעזר עמד על המעיין מחוץ לעיר והוא התפלל שתבוא אליו הנערה אשר אותה הוכחת לעבדך ליצחק8, הרי מה שנוגע כאן הוא שנענה על תפילתו ובאה רבקה אל המקום אשר עמד שם (ולא יציאתה מן העיר), וא״כ באה מיבעי׳ לי׳, ותירץ בזהר7 דקוב״ה אפיק לה מכל אינון בני מתא דכולהו חייבין והיא יוצאת מכללא דלהון, היינו שיצאה ממעמדה ומצבה הקודם.

ולהבין זה9 יש להקדים תחילה שרש הענין והמעלה במה שנענו במענה פיהם. דהנה אף שישנה הבטחה שתפילה נענית, עד שלדעה אחת תפילה עושה הכל10, מ״מ צריך שיעבור משך זמן עד למילוי הבקשה11, וזהו החידוש במה שנענו במענה פיהם שהוא הודאה על מהירות ההמשכה. וכידוע שיש ב׳ אופנים בההמשכות והשפעות מלמעלה, כולל (ובפרט) ההמשכות והשפעות הנמשכות ע״י התפילה שהיא מצות עשה מן התורה (וכמ״ש הרמב״ם12 שמצות עשה מן התורה לבקש צרכיו מהקב״ה בכל מחסורו אשר יחסר לו), וכמ״ש13 השולח אמרתו ארץ עד מהרה ירוץ דברו, השולח אמרתו ארץ היינו ההמשכה ההולכת לאט לאט, והיינו מה שנמשך בדרך השתלשלות מעילה לעלול ממדריגה למדריגה שמתעכבת בכל מדריגה ובכל עולם כו׳. ומ״ש עד מהרה ירוץ דברו היינו שנמשך במהירות ואינו מתעכב בעולמות.

וביאור הענין הוא, דהנה כל סדר ההשתלשלות כשמו כן הוא כמו שלשלת העשוי׳ מכו״כ טבעות הקשורות זו בזו14, היינו שיש בו כו״כ שלבים ומדריגות ועולמות, ומזה מובן שבכדי שתרד ההשפעה ממקורה אל האדם המתפלל צריך שתעבור כו״כ עולמות, ובכל עולם ישנו דין ומשפט על ההשפעה אם תומשך למטה ואיך תהי׳ ההמשכה כו׳. שזהו מה שאנו מבקשים צרכנו בכל יום בתפילת שמונה עשרה, ולכאורה הלא מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה15, שאז נכתב ונחתם בספרן של צדיקים גמורים לאלתר לחיים טובים16, היינו שנמשך שפע חיות ומזון על כללות השנה, וא״כ למה צריכים עוד לבקשות. אך הענין הוא (כמבואר גם בלקו״ת בד״ה והנה פרח מטה אהרן גו׳ ויגמול שקדים17) דמה שנמשך בראש השנה היינו כללות ההמשכה שנמשכת משרשה ומקורה, אבל אח״כ כשההשפעה כבר נמשכת מעולם לעולם ומתעכבת בכל עילה ועלול, הרי יכול להיות שההשפעה תשאר למעלה בשרשה ומקורה ולא תומשך למטה כלל, או תומשך במדריגה הרוחנית ולא בגשמיות, וע״ז מתפללים בכל יום שתומשך ההמשכה בכל יום בצרכי אותו היום, ובזה גופא בהלבוש והצורה המתאימים אל המבקש, כמובא18 סיפור הבעש״ט בזה. דהנה התפילה היא אל העצמות ומהות (כמבואר בארוכה בשרש מצות התפלה19), ואח״כ צריך להמשיך ההשפעות מתחילת סדר ההשתלשלות שהוא עולם האצילות הנקרא עולם האחדות20, היינו שגם אותם הענינים שבו הנקראים עולם הרי הם באופן דאחדות, דמשם צ״ל ירידת השפע אל עולם הבריאה שהוא ע״י הפסק ופרסא כו׳ עד שנקרא יש מאין (״אין״ פירוש שאינו ידוע). אמנם גם עולם הבריאה הוא רק אפשריות המציאות21, וממנו נמשך לעולם היצירה שבו הוא סדר חדש לגמרי, בחי׳ צורה. ועדיין אין זה התכלית דלעשות לתקן22, אלא דמשם צריך שתומשך ההשפעה אל עולם העשי׳ הרוחני ומשם אל עולם העשי׳ הגשמי, עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה הימנו, בבני חיי ומזוני רויחי. שמכל זה מובן ענין השולח אמרתו ארץ, שההמשכה ע״ד הרגיל היא לאט לאט כו׳, שיומשך מאמרתו עד לארץ. וענין עד מהרה ירוץ דברו הוא ששום דבר אינו מעכב, שזהו ענין נענו במענה פיהם, שתיכף ומיד לאחרי התפילה, נמשך מן העצמות ומהות (שרק אליו מותר וצריך להתפלל) עד לבני חיי ומזוני רויחי.

והנה אופן ההמשכה תלוי באופן התפילה. והענין הוא, דאית חסד ואית חסד, אית חסד דז״א שהוא חסד שע״פ סדר ההשתלשלות וכמ״ש23 עולם חסד יבנה, והמשכה שמבחי׳ חסד זה היא שמתעכבת, ואית חסד דאריך אנפין שלמעלה מסדר ההשתלשלות, ולמעלה יותר בחי׳ חסד דעתיק, וכשנמשך ממדריגה זו אינו מתעכב כלל ונמשך במהירות בלי שום עיכוב. וההמשכה מבחינה זו (חסד דעתיק, ולמעלה מזה) היא אל עולם הזה הגשמי דוקא. [ובדוגמת המבואר24 בענין כל המצוות מתייחסים אל העצמות, שדוקא ע״י קיום המצוות בגשמיות מתאחדים עם מצַוה המצוות25, שהוא עצמותו ומהותו ית׳ אשר הוא קדשנו במצותיו וצונו, וע״י קיום רצונו שהוא ורצונו אחד נעשים כולא חד עם העצמות]. ומזה מובן דכאשר התפילה מגיעה באוא״ס שלמעלה מהשתלשלות, הנה אז ההמשכה היא מיד בלי שום עיכוב כלל. אמנם ידוע דעיקר מהירות ההמשכה הוא מצד הגבורה דוקא, וכמ״ש26 ישיש כגבור לרוץ אורח, דבכדי שיהי׳ לרוץ אורח במהירות גדולה ומרוצה זהו ע״י שישיש כגבור דוקא, דדוקא ע״י תגבורת החיות נמשכות כל ההמשכות תיכף ומיד מלמעלה למטה (ולמעלה מגדר מעלה) עד למטה מטה לעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וכמבואר בדרושי ראש השנה (בד״ה להבין ענין תקיעת שופר ע״פ כוונת הבעש״ט ז״ל27) עה״פ28 וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, דאף שאברהם היא מדת הגדולה והחסד ויצחק מדתו היא מדת הגבורה, דגבורה הו״ע של צמצום לכאורה, אעפ״כ דוקא ע״י יצחק הו״ע וארבה את זרעו דאברהם, כי ענין הגבורה דיצחק הוא בחי׳ תגבורת החיות, כדאיתא בזהר29 עה״פ ישיש כגבור גו׳ כגבור ולא גבור בגין דאמתיק דינא בחסד, היינו שהיא בחי׳ גבורה שבחסד, בחי׳ תגבורת החיות, ולכן30 אנו מוצאים ביצחק ברכות כאלה שלא מצינו בברכת יעקב ובברכת משה. דמזה מובן דכשהתפילה היא בבחי׳ תגבורת, אז ההמשכה היא במהירות ביותר.

וזהו מה שדוקא אליעזר עבד אברהם נענה טרם שכילה לדבר, כי יש בו יתרון מעלה לגבי משה ושלמה. דמשה הגיע ג״כ בתפילתו בבחי׳ אוא״ס שלמעלה מסדר ההשתלשלות, וכן שלמה הוא מלך שהשלום שלו31 שהוא בחי׳ תפארת כו׳, ולכן נענו תיכף ככלותם לדבר, אבל מ״מ יש יתרון בתפילת אליעזר שנענה טרם שכילה לדבר, לפי שתפילתו היתה קשורה עם יצחק שהוא בחי׳ ישיש כגבור לרוץ אורח, שדוקא משם נמשכות ברכות בריבוי ובבחי׳ מהירות ביותר.

וזהו32 גם מ״ש והנה רבקה יוצאת גו׳ ותרד העינה ותמלא כדה ותעל, באה לא כתיב אלא יוצאת, שהיא יוצאת מנוגה, ותרד העינה כתיב בה׳ רזא איהו דאערעת תמן בירא דמרים (כדאיתא בזהר7), היינו שתיכף ומיד לאחר שיצאה ונתבררה מקליפת נוגה אזי נכללה בקדושה להיות ממנה עצמה בחי׳ בארה דמרים. עד שותמלא כדה ותעל, שנתעלתה עוד למעלה מבחי׳ יצחק. שענין זה בא מצד בחי׳ תגבורת החיות, ישיש כגבור לרוץ אורח. וזהו גם ענין פירוש השני שבפסוק זה33, דותרד העינה קאי על התורה כפי שהיא בבחי׳ מעין, ומשם ותמלא כדה, כד היינו כ״ד ספרים דאורייתא, תורה שבכתב, שזה כולל גם תורה שבע״פ, דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא34. שזהו כללות ענין הבירורים דבחכמה אתברירו, דקאי על בחי׳ חכמה סתימאה (כמבואר באגה״ק35), בחי׳ מעין שבתורה, וממנה נמשך אל כ״ד ספרי תורה שבכתב עד לתורה שבע״פ שהם ההלכות לידע את המעשה אשר יעשון ואלה אשר לא תעשינה36, שדוקא עי״ז יכול להיות ענין הבירור, שרבקה תצא מנוגה עד לבחי׳ ותעל. וזהו גם כללות ענין יחוד יצחק ורבקה שהוא יחוד מ״ה וב״ן37, כללות ענין הבירורים, עד שמעלים את הבירורים באופן דותעל, דנקבה תסובב גבר38.

וזהו גם מה דאיתא במדרש39 יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, לפי ששיחתן של עבדי אבות, תפילת אליעזר, היתה על השידוך דיצחק ורבקה שהוא כללות ענין הבירורים, יחוד מ״ה וב״ן. ולמדו זה מאריכות הסיפור דאליעזר שהי׳ לא באופן הרגיל דהשולח אמרתו ארץ, כי אם באופן דעד מהרה ירוץ דברו, דבתחילה היתה לו קפיצת הדרך (היום יצאתי והיום באתי)40, ואח״כ טרם כילה לדבר והנה רבקה יוצאת וגו׳. כי אופן הבירור אז הי׳ ע״י המשכה בתגבורת החיות, ישיש כגבור לרוץ אורח, עד שטרם כילה לדבר נמשך עד למטה מטה עד להמקום שמשם צריך להעלות את רבקה, והנה רבקה יוצאת וגו׳ ותעל, שהיא עולה למעלה משם מ״ה המברר, בבחי׳ שם ס״ג, נקבה תסובב גבר. וזהו הטעם למה שפרשה של אליעזר כפולה בתורה, כי כל הענינים שבעולם נשתלשלו מהענינים כפי שהם בתורה, וכיון שיש ב׳ אופנים בעבודת הבירורים, הבירורים שמלמעלה למטה והבירורים שמלמטה למעלה, לכן הוכפלה פרשת אליעזר, והכפל הוא בסיפור המאורעות עצמן כפי שאירעו בפועל וכפי שהם בסיפורו של אליעזר.

והנה מכללות ענין זה (דיפה שיחתן כו׳) ישנה הוראה לכל אחד מישראל ולכל ישראל במשך כל הדורות. היינו שנדע מעלת שיחתן, מעלת ענין התפילה ובאופן דתפילת עבדי אבות (כמו תפילתו של אליעזר), ומזה נמשך אח״כ בתורתן של בנים, שזה פועל בלימוד התורה. דבתחילת היום היא עבודת התפילה, ובלשון השולחן ערוך, ההליכה לבית הכנסת, היינו התפילה באופן שמכנס ומקבץ כל עשר כחות נפשו41, עד שמהם נעשית מציאות של עדה קדושה, באופן דתוך (ונקדשתי בתוך בני ישראל42) שהם עשרה43, שזהו ע״י העבודה באופן דבכל מאדך44. והוא ענין עבודת המסירות נפש הקשורה עם בחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות דכחות הנפש, שעבודתו היא באופן דרוח נדיבה45, והו״ע הביטול להניח את עצמו מכל וכל כו׳. וכמבואר בתניא46 בענין שנפשו תתלבש ברוח נדיבה להתנדב להניח ולעזוב כל אשר לו מנגד ולדבקה בו ית׳. וזהו ענין שיחתן של עבדי אבות בעבודה, שמתפלל באופן דתגבורת, כגבור, בבחינה שלמעלה מסדר ההשתלשלות שבנפשו. ואח״כ נמשך ענין זה בלימוד התורה שלו, מבית הכנסת לבית המדרש47, עד להנהג בהם מנהג דרך ארץ48, תכלית הכוונה, עבודת הבירורים בפועל. ועי״ז ממשיך מלמעלה מבחי׳ גשם נדבות תניף אלקים49, שהיא השפעת החיות בתגבורת כו׳, שיומשך ריבוי הברכות, כמו שהי׳ ביצחק דכתיב וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק, שדוקא ביצחק הי׳ ריבוי הברכות כנ״ל, עד לענין וארבה את זרעו כפשוטו.

וכן הוא גם בעבודת כאו״א במשך כל ימי חייו, בכללות עבודתו, שבתחילת עבודתו הרי הוא באופן דדע לפני מי אתה עומד50, ועי״ז מתקשר עם הפנימיות שלמעלה, וכנ״ל שהתפילה היא אליו ולא למדותיו51. ואח״כ ממשיך זה בלימוד התורה (כמבואר52 בענין תפילתי סמוכה למטתי53), היינו שממשיך ענין זה שבתפילה בתורה, ותרד העינה, שמקשר את התורה עם בחי׳ המעין שבה עד לעצמות א״ס, וכמבואר במעין החכמה54 הובא בזהר55 (ומבואר בכמה מקומות בחסידות) דדוד המלך ע״ה הי׳ מקשר אורייתא וקוב״ה. ואח״כ ותמלא כדה, שממשיך מבחי׳ המעין שבתורה אל כ״ד ספרי קודש. ועי״ז בתורה שבע״פ דליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, וגדול לימוד שמביא לידי מעשה56, שנמשך עד לעבודת הבירורים. היינו שכל ענינים אלו הם באופן דנענה במענה פיו, אחרי שכבר הי׳ זה באליעזר עבד אברהם ובמשה ושלמה, ואז הנה עוד טרם כילה לדבר נענה. וע״ד המבואר57 במעלת בעלי תשובה, אשר משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא58, שעוד הם מדברים ואני אשמע ויתר על כן דטרם יקראו ואני אענה59, אשר עוד טרם כילה לדבר כבר ישנו מילוי הבקשה, עד שפועלת בתורה, ומן התורה נמשך זה בעולם.

ובכללות זהו המעמד ומצב דעתה, שצריכים למילוי הבקשה באופן דטרם יקראו ואני אענה. דכאשר איש מישראל מתפלל, שאנחה יהודית היא תשובה עילאה (וואָס אַ קרעכץ פון אַ אידן איז תשו״ע) כמבואר בכמה מקומות60, הרי עוד טרם כילה לדבר מיד הן נגאלין. וזהו גם ענין והנה רבקה יוצאת, כמבואר בביאורי הזהר61 שרבקה היא בחי׳ הנשמה כללית ונשמת יחידי סגולה, והיא יוצאת ולוקחת עמה את כל בנות העיר, כל נשמות ישראל, ותעל בעלי׳ רוחנית, עד לעלי׳ כפשוטה שהיא עולה מן הגולה והגלות ובעגלא דידן ועוד טרם כילה לדבר, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו. ואז הרי יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו62. ויהי׳ אז לימוד התורה יחד עם תורתו של משיח, רזי תורה ממעיינה של תורה, יפוצו מעינותיך חוצה, היינו בנגלה דתורה עד לחוצה כפשוטו בחוץ דעולם. וע״י הפצת המעיינות בחוץ דעולם, פועלים ע״ד המבואר בנוגע לנרות חנוכה שענינם להאיר בחוץ עד דכליא ריגלא דתרמודאי63. והנה קיום מצות הדלקת נר חנוכה בהידור הוא בשמן זית64 (ובפרט שהדלקת המנורה שבבית המקדש היתה בשמן זית), דהזית כשכותשין אותו מוציא שמנו65, וכן גם בנמשל, דע״י שעברו את כל הענינים שהם בבחי׳ כותשין אותו עד באופן שאין למטה ממנו, שכבר יהי׳ (זאָל שוין זיין) נותן שמנו, שמן למאור66 עד לשמן להאיר את חושך הגלות, עד שקץ שם לחושך67, עד שלילה כיום יאיר68, ולכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם69 בימים האחרונים בהיותם במצרים, במיצרי וגבולות הגלות, וישראל יוצאים ביד רמה70, בקרוב ממש, ע״י משיח צדקנו.

__________

1) פרשתנו (חיי שרה) כד, טו-טז.
2) ב״ר פ״ס, ד.
3) רד״ה זה תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קיד). תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 110).
4) תשא לג, יא. ברכה לד, י. ואתחנן ה, ד.
5) שמואל-ב יב, כה. מנחות נג, סע״א.
6) דברי הימים-א כט, כג.
7) ח״א קלב, א.
8) פרשתנו שם, יד.
9) בכל הבא לקמן – ראה דרושים שבהערה 3.
10) ויק״ר פ״י, ה.
11) ראה דב״ר פ״ב, יז.
12) ריש הל׳ תפלה. וראה סהמ״צ להצ״צ – שרש מצות התפלה בתחלתו.
13) תהלים קמז, טו. ראה לקו״ת קרח נה, ד.
14) תו״א בשלח סד, ב. מג״א צ, א. לקו״ת ואתחנן יב, א. ברכה צה, ב. שה״ש מב, ב. סה״מ תרפ״ט ע׳ 123. וש״נ.
15) ביצה טז, רע״א.
16) ראה ר״ה טז, ב.
17) קרח שם, ג ואילך. וראה גם קונטרס ומעין מאמר יו״ד ואילך.
18) קונטרס ומעין מי״ט פ״ב. וראה גם סהמ״צ להצ״צ קז, ב.
19) פ״ז ואילך (קיז, א ואילך).
20) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
21) ראה סה״מ תרפ״ו ע׳ כח ואילך. תרצ״ט ע׳ 222 ואילך. תש״ו ס״ע 116 ואילך. ובכ״מ.
22) בראשית ב, ג. ב״ר פי״א, ו ובפרש״י שם.
23) תהלים פט, ג.
24) סה״ש תורת שלום ס״ע 190 ואילך.
25) ראה לקו״ת בחוקותי מה, ג.
26) תהלים יט, ו.
27) סידור (עם דא״ח) רמו, סע״ג ואילך.
28) יהושע כד, ג.
29) ח״ב קלז, א.
30) סידור (עם דא״ח) שם, ד.
31) שהש״ר פ״א, א (בסופו).
32) ראה ביאוה״ז להצ״צ (כרך ב) ס״ע תרנה. סה״מ תרנ״ט ע׳ קמא.
33) תו״א תולדות יח, סע״א ואילך. תו״ח פרשתנו קכח, א. קל, סע״ד ואילך. ועוד.
34) ראה תענית ט, א.
35) סימן כח.
36) יתרו יח, כ. ויקרא ד, ב. ועוד.
37) ראה לקו״ת ברכה צו, ג ואילך. אוה״ת פרשתנו קכז, ב ואילך. ובכ״מ.
38) ירמי׳ לא, כב.
39) ב״ר שם, ח. פרש״י עה״פ. פרשתנו שם, מב. וראה לקו״ת ואוה״ת שם. ד״ה א״ר אחא דמוצאי ש״פ חיי שרה תשל״ט (לעיל ע׳ שמה ואילך). וש״נ.
40) פרשתנו שם ובפרש״י. ב״ר פנ״ט, יא.
41) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 477-8. וראה פירוש מהרז״ו לב״ר פפ״ד, א.
42) אמור כב, לב.
43) ברכות כא, ב.
44) ואתחנן ו, ה.
45) ל׳ הכתוב – תהלים נא, יד. וראה ביאוה״ז להצ״צ שם ע׳ תרנג ואילך. סה״מ תרנ״ט ע׳ קלט ואילך. תש״ה ע׳ 117 ואילך.
46) ספמ״ט.
47) ברכות בסופה. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח ר״ס קנה.
48) ברכות לה, ב.
49) תהלים סח, י.
50) ראה ברכות כח, ב.
51) פרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב בשם הספרי.
52) לקו״ת ברכה צו, ב.
53) ברכות ה, ב.
54) הובא בלקו״ת שלח מז, ג. נא, א.
55) ח״ג רכב, א. וראה גם ספר הבהיר סנ״ח (קצו). ועוד – נסמן בסה״מ ימי הספירה ע׳ קנה הערה 51.
56) קידושין מ, ב.
57) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ז. ועוד.
58) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
59) ישעי׳ סה, כד.
60) ״היום יום״ ג תמוז. לקו״ש ח״א ע׳ 132.
61) שם ע׳ תרנו.
62) ישעי׳ סג, טז. שבת פט, ב.
63) שבת כא, ב.
64) שבת כג, א. שו״ע או״ח סתרע״ג ס״א בהגה״ה.
65) ראה מנחות נג, סע״ב. שמו״ר ר״פ תצוה. סה״ש תורת שלום ע׳ 26.
66) תרומה כה, ו.
67) איוב כח, ג.
68) תהלים קלט, יב.
69) בא י, כג.
70) בשלח יד, ח.

[סה"מ בראשית ח"א ע' שנ ואילך]

נדפס בסה״מ תש״מ ע׳ מה ואילך.

סגירת תפריט