סג) אלה פקודי – ש״פ ויק״פ, פה״ח, כ״ז אדר, מבה״ח ניסן ה׳תש״כ

בס״ד. ש״פ ויקהל-פקודי, פ׳ החודש, כ״ז אדר, מבה״ח ניסן ה׳תש״כ

הנחה בלתי מוגה

אלה1 פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה2. וידועים הדיוקים בזה3, מה שכתוב משכן משכן ב׳ פעמים, ובמשכן הב׳ אומר משכן העדות. וגם שארי הדיוקים שהקשה באלשיך4 וקצתם הובאו גם בלקו״ת5. ומזה שאומר משכן משכן ב׳ פעמים, מוכח מזה שיש שתי מדריגות במשכן, ומשכן הב׳ הוא בחי׳ עדות. דכן מצינו ג״כ מ״ש6 ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, שאומר שתי פעמים שבטים, שבטים סתם ואח״כ אומר שבטי י-ה, ובבחי׳ שבטים הב׳ אומר עדות לישראל, שהם בחי׳ עדות. דכמו״כ הוא גם בענין המשכן, שיש בו ב׳ בחינות, משכן סתם ומשכן העדות.

והנה כללות הענין דאלה פקודי גו׳ קאי אדלעיל מיני׳, מ״ש בפרשה הקודמת7 ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שהיא ההכנה והעבודה להמשכן, והגמר מזה הוא מ״ש כאן אלה פקודי גו׳, ומאחר שבענין אלה פקודי יש ב׳ בחינות משכן, מוכח מזה דגם בענין ההכנה דויקהל משה גו׳ הנה ההכנה היתה לב׳ בחינות המשכן, לא רק לענין משכן סתם אלא גם לענין משכן העדות, דשני בחינות אלו הם כדוגמת השני בחינות שבשבטים, שבטים סתם והשבטים שהם עדות לישראל כנ״ל.

והנה8 פירוש שבט הוא מלשון9 כוכבא דשביט10, שאור הכוכב נמשך והולך עד לחוץ, וכמו ענף האילן הנמשך מן האילן לחוץ, שמובן מזה שני דברים, שהוא נמשך לחוץ, אמנם גם כשנמשך לחוץ הרי הוא נמשך מגוף האילן ודבוק בו, דכמו״כ הוא גם בענין השבטים שהם המשכה מהאבות, דאין קורין אבות אלא לשלשה11, והשבטים הם המשכה מהאבות, שהאבות הן בחי׳ מרכבה דאצילות, והשבטים הם ההמשכה מבחי׳ מרכבה דאצילות לבי״ע עד למטה בעולם הזה, שהוא דוגמת המשכת הכוכב, כוכבא דשביט, שנמשך לחוץ, אך עם זה הרי גם בירידתם יש להם שייכות למקורם, הוא בחי׳ המרכבה דאצילות. ומובן שירידת השבטים לבי״ע היא ירידה גדולה, שהרי באצילות הוא עולם האחדות12, דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד13, משא״כ בבריאה הוא התחלת הישות, ומשם יפרד14, ובפרט הירידה בעולם הזה הגשמי, שהיא ירידה גדולה שבאין ערוך, הנה תכלית הירידה היא כמאמר ירידה צורך עלי׳, שכל ענין השבטים שהו״ע הירידה הוא בשביל העלי׳. דזהו מ״ש ששם עלו שבטים, והיינו שכל ענין השבטים שהו״ע הירידה הוא בשביל העלי׳, ששם עלו שבטים. וזה15 נרמז ג״כ בחלומו של יוסף, והנה אנחנו מאלמים אלומים גו׳16, שהעבודה דמאלמים אלומים הוא שאוסף את השבלים שהם דברים נפרדים, דבבי״ע הו״ע הפירוד, דזהו ג״כ מ״ש בתוך השדה16, שמקום מציאותם אינו בעיר, בחי׳ כתפארת אדם לשבת בית17, כי אם הם בשדה היינו בבי״ע, ועבודתו הוא לקבצם יחד ולפעול בהם ענין האחדות, שהו״ע העלי׳ מבי״ע לאצילות.

וזהו כללות ענין עבודת הבירורים שבשביל זה ירדה הנשמה למטה, שהוא בשביל ענין הבירורים ואסיפת הניצוצות, שזהו ענין האכילה והעסק בכל דברים הגשמיים, שע״ז נאמר18 בנפשו יביא לחמו, היינו שנותן את נפשו עבור הלחם הגשמי, לא בשביל ענין הבירורים ואסיפת הניצוצות, כמו שצריך להיות, שזהו ענין האכילה כדבעי שהוא בשביל בירור הניצוצות, וכמאמר הבעש״ט19 מיוסד על כתבי האריז״ל20 עה״פ21 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי הוי׳ יחי׳ האדם, שענין האכילה צריך להיות לא בשביל הלחם עצמו כי אם בשביל המוצא פי הוי׳ שבו, אמנם בנפשו יביא לחמו, שנותן את נפשו עבור הלחם כפשוטו. אך אמיתית העבודה כפי שצריך להיות הוא אשר העסק בדברים הגשמיים יהי׳ בכדי לברר הניצוצות שבהם ולהעלותם למעלה, שבשביל זה הי׳ כל ענין ירידת הנשמה לבי״ע עד לעולם הזה הגשמי, בכדי שגם במקום הפירוד תפעול בהם אחדות.

וזהו15 מ״ש22 אז יקהל שלמה את זקני ישראל ואת כל ראשי המטות גו׳ כל איש ישראל, דענין ההקהלה הוא שהעלה אותם לבחי׳ האחדות. דכל זה הו״ע הבירור ראשון שבדרך מלמטה למעלה שהוא הבירור והעלי׳ מבי״ע לאצילות, ולהיות שהוא בירור ראשון שמלמטה למעלה הרי עבודתו היא במקום הפירוד עדיין ואין בו גם בחי׳ ביטול היש, לכן סדר העבודה הוא בהתחלקות, דלכן יש בזה התחלקות, שהקהיל תחילה את זקני ישראל, ואח״כ את כל ראשי המטות ואח״כ את כל ישראל. דכל זה הוא הבירור ראשון שמבי״ע לאצילות. ואח״כ הוא הבירור השני, שהוא העלי׳ בלמעלה מאצילות, בבחי׳ סתימא דכל סתימין, וישת חושך סתרו23, שבחינה זו היא למעלה מהתחלקות, דזהו ענין שבטים הב׳ שכתיב בהם עדות לישראל, דענין העדות אינו על דבר הגלוי, וגם לא על מילתא דעבידא לאגלויי24, כי אם על דבר הנעלם דוקא25, והיינו העלי׳ בבחי׳ סתימא דכל סתימין, ישת חושך סתרו.

והענין הוא26, דהנה בכללות ההשתלשלות יש ג׳ בחינות, עקודים נקודים ברודים27, דברודים הוא העשר ספירות כמו שהם בהתחלקות, דבכללות הו״ע העשר ספירות דאצילות שהם בהתחלקות, דהגם שאצילות הוא עולם האחדות, מ״מ הרי יש בו עשר ספירות, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר28, וגם הספירות כמו שהם בבחי׳ הנקודה דחכמה, הנה גם שם הם בבחי׳ התחלקות, שהם עשר נקודות, דבכללות הו״ע עולם הנקודים, שהוא הנקודה דחכמה או שהו״ע הכתר של כל ספירה, הרי הם ג״כ עשר כתרים. אך זהו רק בבחי׳ נקודים וברודים, אמנם בעקודים הרי הם כולם עקודים בכלי אחד, שהם למעלה מהתחלקות. דזהו מ״ש29 לפני אחד מה אתה סופר, דכל ענין המספר הוא בבחי׳ אח״ד דוקא, שהם העשר ספירות כמו שהם בהמשכה באצילות (וגם בנקודים), דזהו פירוש תיבת אחד, א״ח הם הט׳ ספירות דז״א והד׳ קאי על ספירת המלכות, הנה שם הם בבחי׳ עשר ובגדר מספר, אבל לפני אחד מה אתה סופר, שאינו בגדר מספר והתחלקות כלל, והו״ע העקודים ולמעלה יותר. וזהו30 ג״כ ענין ויקהל משה, שהוא בירור שני והו״ע עליית וקיבוץ הניצוצות בבחי׳ העקודים שלמעלה מהתחלקות, דזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, כולם בשוה בלי שום התחלקות כלל, לא מענין ההקהלה מה שהקהיל שלמה שהי׳ בזה התחלקות של זקני ישראל ראשי המטות, אמנם ההקהלה דמשה היתה שהקהיל את כל עדת בני ישראל, כולם בשוה, והוא לפי שההקהלה דשלמה הו״ע הבירור הראשון והעלי׳ מבי״ע לאצילות, שבאצילות יש ההתחלקות דעשר ספירות כנ״ל, אמנם ההקהלה דמשה הו״ע הבירור שני, והעלי׳ בלמעלה מאצילות שלמעלה מגדר התחלקות. והטעם30 מה שבכחו של משה הי׳ לפעול העלי׳ בלמעלה מאצילות הוא לפי שבמשה כתיב31 מן המים משיתיהו, היינו שנשמת משה הוא מבחינה שלמעלה מהשתלשלות כידוע, ולכן בכחו לפעול ההקהלה והעלי׳ בבחי׳ העקודים, ולמעלה יותר בבחי׳ ישת חושך סתרו. וזהו ג״כ מ״ש32 ומשה ניגש אל הערפל אשר שם האלקים, דערפל הוא בחי׳ חושך שלמעלה מבחי׳ אור וגילוי, והוא בחי׳ ישת חושך סתרו, אשר שם האלקים, והיינו דלגבי בחינה זו הנה הוי׳ כאלקים יחשב33, וזהו ההכנה דויקהל משה, אשר בהקהלתו היתה הכנה לא רק לבחי׳ משכן סתם כי אם גם לבחי׳ משכן העדות, לפי שהקהלתו היתה העלי׳ דבירור שני, ולכן הי׳ זה הכנה גם לבחי׳ משכן העדות, שהעדות הוא על דבר הנעלם כנ״ל שהוא המשכת סתימא דכל סתימין.

והנה34 כל זה הוא בחי׳ העלי׳, והיינו דענין עלו שבטים וכן גם שבטי י-ה עדות לישראל, שהם שני ההקהלות דויקהל שלמה וויקהל משה, הנה כל זה הו״ע העלי׳ מלמטה למעלה, אלא שבענין העלי׳ גופא יש שני בחינות. דכגוונא דאינון מתיחדין לעילא אוף הכי איהי מתייחדת לתתא35, והו״ע בירור ראשון ובירור שני שמלמטה למעלה, וע״י שתי עליות אלו שמלמטה למעלה הנה אח״כ היתה ההמשכה מלמעלה למטה בשני בחינות אלו, שזהו מ״ש אלה פקודי המשכן, משכן סתם, משכן העדות, שהוא המשכה הב׳. ועל ההמשכה דמשכן העדות שהוא המשכה הב׳, על זה דוקא אומר אשר פוקד על פי משה36, והיינו שההכנה להמשכה זו היתה מצד עליתו של משה דוקא כנ״ל, דלהיותו משמיטה ראשונה37, לכן בכחו דוקא הי׳ לפעול ההכנה לבחי׳ ההמשכה דמשכן העדות.

וזהו ג״כ מ״ש אח״כ2 עבודת הלויים, דלכאורה אינו מובן, והרי להקמת המשכן לא הוצרך עבודת הלויים דוקא ועבודתם היתה רק אח״כ בעבודת המשכן עצמו וכן גם במשא המשכן כשהלכו ממסע למסע, אבל הקמת המשכן הרי לא היתה ע״י עבודת הלויים. והענין הוא38, לפי שתכלית ענין המשכן הוא המשכת האחדות גם במקום הפירוד כנ״ל, והיינו אשר גם בבי״ע עלמא דפרודא יהי׳ שם לא רק המשכת בחי׳ האצילות אלא גם המשכת העקודים. ולמעלה יותר, שכל זה נעשה ע״י עבודת הבירורים כנ״ל, וזהו ענין עבודת הלויים, שהוא מלשון לויתן זה יצרת לשחק בו39, דמשחרב בית המקדש הרי אסור למלאות פיו שחוק40, ורק לעתיד ימלא שחוק פינו41, אמנם ע״י עבודת הלויים שהו״ע ההתחברות וביטול היש לאין, הנה מזה נעשה המשכת הצחוק והתענוג שלמעלה, עד לבחי׳ ימלא שחוק פינו, שהו״ע הגילוי דלעתיד.

וזהו כללות ענין המשכן, מ״ש42 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, והיינו שע״י העבודה דמשכן ומקדש שהו״ע אסיפת ובירור הניצוצות כנ״ל בענין בירור ראשון ובירור שני, הנה עי״ז נעשה ההמשכה דושכנתי בתוכם, שהוא המשכת בחי׳ התענוג, והגילוי דלעתיד.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה ויקהל משה תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ קלז ואילך). וראה ד״ה הנ״ל באוה״ת פרשתנו (ויקהל) ע׳ ב׳פו. תרל״ד (סה״מ תרל״ד ע׳ קמד ואילך).
2) פרשתנו (פקודי) לז, כא.
3) לקו״ת ר״פ פקודי (ג, א). תו״ח ר״פ פקודי (תרמז, ב. תרנה, ב).
4) עה״פ.
5) שם.
6) תהלים קכב, ד.
7) ריש פרשתנו (ויקהל לה, א).
8) בהבא לקמן – ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ע׳ קלז. אוה״ת שם. סה״מ תרל״ד ע׳ קמה).
9) ברכות נח, ב.
10) ראה (נוסף להמצויין בהערה 8) תו״א ויחי קג, ב. סה״מ תרפ״ט ע׳ 179. וש״נ.
11) ברכות טז, ב.
12) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
13) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
14) בראשית ב, י. ראה תו״א שבהערה 16. ובכ״מ.
15) בהבא לקמן – ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ע׳ קלח. אוה״ת שם. סה״מ תרל״ד ע׳ קמו).
16) וישב לז, ז. וראה ד״ה והנה אנחנו מאלמים בתו״א וישב כז, ג ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 188.
17) ישעי׳ מד, יג.
18) פיוט ״כי כשמך״ בחזרת הש״ץ דתפלת מוסף לר״ה ויוהכ״פ (ע״פ איכה ה, ט).
19) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן קצד (כה, א ואילך). וראה לקו״ת צו יג, סע״ב ואילך. סה״מ תרצ״ז ע׳ 207. ובכ״מ.
20) ל״ת להאריז״ל עקב ח, ג. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו.
21) עקב שם.
22) מלכים-א ח, א-ב. דברי הימים-ב ה, ב-ג.
23) תהלים יח, יב. ראה לקו״ת פרשתנו (פקודי) ג, ד. ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ע׳ קלט. תרל״ד ס״ע קמז).
24) ראה ר״ה כב, ב. וש״נ.
25) לקו״ת פרשתנו (פקודי) ד, סע״א.
26) בהבא לקמן – ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ס״ע קלח ואילך. תרל״ד ע׳ קמז). וראה סד״ה חמשה קנינים (צויין באוה״ת שם) במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תתסד ואילך. אוה״ת במדבר ס״ע קפח ואילך.
27) ראה ע״ח שער (ו) העקודים פ״א. שער (ז) מטי ולא מטי פ״א. ועוד. תו״א נח י, ג ואילך. ובכ״מ.
28) ספר יצירה פ״א מ״ד.
29) שם מ״ז.
30) ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ס״ע קלח ואילך. אוה״ת פרשתנו שם. סה״מ תרל״ד ע׳ קמז ואילך).
31) שמות ב, י.
32) יתרו כ, כא.
33) ראה תו״א ויצא כא, ד. לקו״ת שבת שובה סה, ריש ע״ד.
34) בהבא לקמן – ראה ד״ה ויקהל שבהערה 1 (סה״מ תרנ״ה ע׳ קמ. אוה״ת שם. סה״מ תרל״ד ע׳ קמח).
35) זח״ב קלה, סע״א.
36) ראה גם לקו״ת פרשתנו (פקודי) ד, ד ואילך (צויין באוה״ת שם).
37) תו״א שמות נא, ד. נב, ב.
38) ראה לקו״ת פרשתנו (פקודי) ה, ד. וראה גם לקו״ת נשא כד, סע״ב ואילך.
39) תהלים קד, כד.
40) ברכות לא, א.
41) תהלים קכו, ב. ברכות שם.
42) תרומה כה, ח.

[סה"מ שמות ח"ב ע' רצו ואילך]

נדפס בסה״מ תש״כ ע׳ 99 ואילך.

סגירת תפריט